אור ברסלב
עטרת צבי פתיחה › פרק ראשון

עטרת צבי· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

פתיחה · פרק ראשון

פתיחה

והנני מעתיק דברי הטוען בקצרה, להראות כי חישב ליחס לו סברות זרות אשר מעולם לא עלו על לבבו וז"ל והנה הרמב"ם עם כל התפלספותו הי' בעכרינו, כי בתחלה הי' דברי חכמים כדרבונות להנהיג את ההמון אל אשר יראו החכמים טוב לפי הזמן ומקום, והוא הרמב"ם עשה אותן כמסמרות נטועים, לא יזוזו ממקומם, כי כתב הלכות פסוקות, ובקש להסיר כל הספיקות ולהשכיח כל מחלוקת, ולהביא כל ישראל תחת עול המסקנא, אשר ישרה בעיני חכמי התלמוד או בעיניו, תחת כי במשנה נזכרו גם דברי היחידים, למען ידעו דור אחרון שני הסברות יחד, ויפסקו הלכה או כדברי זה או כדברי זה, לפי ראות עיניהם ולפי צורך הזמנים, ואלמלא הראב"ד שעמד נגדו וגדר בפרץ, כבר נשכחו ונאבדו המשנה והתלמוד, והרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו להרמב"ם ולאריסטו, בלי שנוכל לחקור אחר מקור הדברים, ולדעת הענינים על אמתתם, ואמרתי לאריסטו מפני שהרבה ענינים יש במשנה תורה שלו, שאינם לקוחים מדברי חז"ל רק מאריסטו היווני ומפורשיו הערביים, כמו בהלכות יסודי התורה והלכות דיעות עכ"ל, הנה החליט האיש הזה בדעתו כי רבינו הרמב"ם, לא בא לבנות חומה בצורה סביב תורה שבע"פ, רק בא עלינו בעקיפין להשכיח ולהאביד מאתנו המשנה והתלמוד, יסודי תורה שבע"פ, ולהסיר מלבבנו זכרון כל המחלוקת שהי' מאז בישראל בדינים והוראה, היתה כל מגמתו במשנה תורה שלו, ועתה הנה לשוא עמל רבינו בפי' המשנה שלו, כי הוא לא לעזר ולא להועיל, אחר שחיבורו משנה תורה אתנו היום, הנה שאר ספריו ופירושיו אך למותר, ולמה לנו לגלגל עלינו את הישנות, אלו המחלוקת אשר יבאו ברוב ענין במשנה, ועוד ראינו כי רבינו נשא שבחו של פי' המשנה על שפתיו, וביאר ד' תועליות אשר יגיע להקורא בפירושו ע"ש בהקדמתו, ועוד אמר שם כי חיבר פי' התלמוד בשלשה סדרים מועד נשים נזיקין, חוץ מן ד' מסכתות אשר רוצה לחבר, ופי' מסכת חולין לפי רוב הצורך בה, ועיין פי' המשניות תמיד פ"ה שכתב וכבר בארנו זה בה' ירושלמי ברכות שחברנו, ועיין (שיטה מקובצת כתובות ק"ט ע"ב) ד"ה הוה עלה רכבא דדקלא, שכ' בזה הלשון וכן מצאתי להרמב"ם פז"ב וז"ל ואמר ר' יהוסף הלוי, כך דיינינן בכל יום בענין מגו,כך נמצא בשיטתו לסנהדרין, ומצאתיה בכתב יד ישן נושן עם שיטת שבת להרב עצמו, והיה סביב לגליון, כת"י בנו החסיד ר"א, גם העיד ר"מ אלשקר על שיטה זאת שהיתה כת"י הרמב"ם עצמו, וע' ג"כ הקדמת המעתיק לסדר מועד, ועתה אחרי שכל מגמתו היתה להשכיח ולהאביד את המשנה, ולא יזכרו ולא יפקדו כל עניני מו"מ שהי' מאז בישראל בדין והוראה, מדוע עמל ויגע בחנם לפרש ענינים אשר המה אך למותר איבוד הזמן ובלי תועלת לפי דעת הטוען בכוונת רבינו:

ואת"ל אחר שפי' המשנה חיבר בילדתו, באמת חישב אז לנכון להגדיל מעלות למוד המשנה ע"י ד' תועלת שזכר שיגיע להקורא בה, אולם ברבות הימים אחרי אשר היה ה' בעזרת עמו שנגמר לצורכם ספרו הגדול כלול ביפיו והדרו, כל חלקי תורה שבע"פ איש לא נעדר, כלם נקבצו באו שמה בסדר נאה ומהודר להקל על המורה והשופט, ומני אז גזר רבינו בהקדמתו לספרו משנה תורה שלא יצטרך אדם לחיבור אחר זולתו, ואחר קריאת תורה שבכתב הנה ספרו יספיק לנו לכל דבר, ולפ"ז אחרי שהגענו לכלי חמדה הלזו באמת שוב ספרי' הקודמים לא יועלו לנו מאומה, אכן אחת אשאלהו אם כך דעתו בזקנותו, א"כ מדוע ראינו אותו בכל עת ברצונו העצים לפזר פי' על המשנה ביעקב ולהפיצו בישראל, עיין הקדמתו למורה, ובמורה פט"ו לא' פך"ח לשני ופמ"א לשלישי ובשאר מקומות רמז לפי' המשנה ובפרט בהקדמתו הקצרה לספר המצות שלו, מניח שהעם ישתדלו בלמוד המשנה ובפירושו, והלא אז נגמר כבר ספר משנה תורה שלו, ולמה לא דן ספריו הקודמים בגניזה, כאשר הנהיג בס' השוואה שהתחיל לחבר ולא ישרה בעיניו עבודתו מפני הטעמים שנתן בהקדמת המורה, ולא השלים אותו, וגם במשנה פרק חלק ובשמונה פרקי' שלו, מזכיר ג"כ שחיבר ספר מקבץ כל הדרשות אשר נמצאו בש"ס, ובלי ספק הוא בעצמו ספר השוואה או ס' הנביאה אשר מזכיר בהקדמה למורה, וגונזו לבסוף מפני הטעמי' שנתן, שראה כי לא הי' בו תועל' כי כבר ידענו דרכו שלא היתה כוונתו לעשות ולחבר ספרים אין קץ, רק להועיל לעדת המעיינים החפצים בתורת אמת, כמ"ש במאמר תחיית המתים, אם הי' לו אפשרות לעשות כל הלמוד - צ"ל כל התלמוד ובהקדמת המעתיק לסדר נשים הגירסא לעשות הגמ' - בפרק אחד לא הי' מחבר אותו בב' פרקים ע"ש, וגם פי' המשנה אשר לא נתפשטה אז כל כך, דהרי הראב"ד לא ראהו וכן הרמב"ם בספר המצות לא הביאו, ע' יד מלאכי חלק ב' כללי הרמב"ם והראב"ד סי' כ"א וסי' מ"ד, וא"כ היה לו לגונזו מאשר כי זה יגרום עוד הפעם ריבוי המחלוקת וילאו העם למצוא פתח דין א' על בוריו:

וביותר מזה יוקשה הרי הרמב"ם בספר משנה תורה רומז לדברי הש"ס, ומניח כאלו כל התלמוד נודע לכל מעיין בספרו, ועתה אנה נחפש אחריהם כיון שכוונתו היתה שילכו ספרי' אלו לאיבוד לפי דעת הטוען בסוף פ"ד מהלכות יסודי התורה כתב הרב, אמרו חכמי' ארבעה נכנסו לפרדס "ומי המה אלו ארבעה" תנאים או אמוראים, עברים או נכרים, אולי מלאכים, בעוד שלא נדע ענין המסופר פ"ב דחגיגה בשני התלמודים דבריו כאן בספר החתום, וביותר מזה תראה, פ"ו מהל' יסודי התורה הלכה ד' כתב, כל דבר טובה שיגזור האל אפי' על תנאי חוזר, ולא מצינו שחזר בדברי טובה רק בחורבן בית א' לבד וכו', וזה מפורש במסכת שבת, והנה לדעת הטוען כל חפץ ומגמת רבינו, שלא יצטרך איש ללימוד התלמוד ועתה הנה הוא בעצמו מביא ענין קצר, ורומז לעיין במס' שבת, ובאמת מצינו (שבת נ"ה ע"א) בהך דמקדשי תחלו נזכר כל הענין המרומז בדבריו, ועיין לח"מ כאן, אולם אם יהי' נעדרים מאתנו כל ספרי הדת, זולת ספר מ"ת א"כ אף מציאות מסכת שבת לא נדע, וראינו במכתבו להדיין ר' פנחס מאלכסנדרי', כ' וע"ז נהמתי שלא עשיתי עם זה ענין שאני אומר לך, ובדעתי אי"ה לעשותו אם יגזור ה' בחיים אע"פ שיש בו טורח הרבה שכל הלכה מהלכות שבת שהוא בזבחים או בפסחים אודיע מקומה ע"ש, הרי הי' פשוט בעיניו שלא יהי' דברי התלמוד נעלמים מכל מעיין, וחישב זאת למותר להראות המקור באותן הלכות הנמצאות במקומם:

עוד תראה ענין נפלא אע"פ שרבינו החליט בהקדמת ספרו הי"ד, שלא להזכיר שמות תנאי' ואמוראי' בספרו, רק לכתוב הדברים להלכה, בכ"ז לא נמלט מלהזכיר הרבה מהם כאשר אפרטם הנה: אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה מימיו (פ"ב מה' דיעות ה"ד) אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא הלך ד' אמות בלא תפילין וציצית (פ"ד מהל' תפילין הכ"ד) הלל הזקן אמר אלו תפילין מאבי אבא הם (פ"ב מהל' תפילין הי"א) בימי ר"ג רבו המינים ותקנו ברכת המינים (פ"ב מה' ברכות ה"א) מתקנת ר' יוחנן בן זכאי -לגי' הנכונה של מרן הכ"מ - שלא יעלה כהני' בסנדליהון (פי"ד מהל' תפלה ה"ו) משמת שמעון הצדיק פסקו מלברך בשם המפורש (פי"ד מהל' תפלה ה"ט) משחרב בית המקדש, התקינו שיהא לולב ניטל בכל מקום ז' ימים, ותקנה זאת עם כל תקנות שהתקין ר' יוחנן בן זכאי כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו יחזרו ליושנם, (פ"ז מהל' לולב הי"ד) משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהיו מקבלין עדות החודש כל היום (פ"ג מהל' קידוש החודש ה"ו) רבינו הקדוש התיר בית שאן, מאותן המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל (פ"א מה' תרומות ה"ד) כשראה הלל הזקן שנמנעו מלהלות תיקן פרוזבל (פ"ט מה' שמיטה הט"ז) בימי יוחנן כהן גדול שהי' אחר שמעון הצדיק תקנו להפריש מעשר מפירות שלקחו מעם הארץ (פ"א מעשר ה"א) ראי' לדברינו שהרי רבא הוציא זוגי דסרבלא בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר בלי ראי' (פ"ח מה' טוען ה"ו) שמעון בן שטח תלה פ' נשים ביום א' (פכ"ד מה' סנהדרין ה"ד) - הארכתי להעתיק פה כל המקומות אשר פרט רבינו שמות תנאים ואמוראי' בשמם, להראך כי הגאון מהר"ז מווילנא לא דיבר נכונה, כמו שהובא בשמו ספר תולדות אדם שלא ימצא בכל ספר הי"ד להרמב"ם, רק ב' פעמים שם תנא ואמורא הלל ורבא ולא יותר, וראה המראה אשר הראיתי - עכ"פ אנה נחפש אחר אלו התנאי' והאמוראים המובאי' בספרו, ומאין נדע מי המה ומה ענינם אלינו, אחר שנסתם מאתנו חזון המשנה והתלמוד, ואין לנו שיור רק משנה תורה הזאת אשר שם משה לפנינו לדעת הטוען:

ואם תתעקש ותאמר אחרי שהרמב"ם מנה בהקדמתו לספר משנה תורה שמות כל המקבלים עד אחר ר' אשי ועל איזה אופן נשתלשלה הקבלה מאבות לבנים עד שהגיעה אצלנו, א"כ שוב אין מהצורך לדעת עניניהם אחר שהספיק לנו לדעת כי האנשים הללו הי' אבות ב"ד מורישים הקבלה מדורות שקדמו להם, ודי לנו בזה שיהי' כל עשיותיהם עלינו לחובה, אולם מה נעשה באותן התנאים אשר מביא רבינו בספרו, ואין להם זכר בהקדמתו, כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכות מתנות עניים ה"ח, לא יתן אדם לתוך קופה של צדקה, אלא א"כ יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה, כר' חנינא בן תרדיון ע"ש, ועיין עוד פ"ח מה' אישות הלכה ה', על מנת שאני תלמיד, אין אומרים כבן עזאי וכבן זומא ע"מ שאני עשיר אין אומרים כר' אלעזר בן עזרי' וכרבי אליעזר בן חרסום ע"ש, ועיין פט"ו מה' אישות ה"ג מי שחשקה נפשו בתורה, ושונה בה כבן עזאי וכו', ולא נשא אשה אין בכך כלום, ועתה הנה אין זכר בהקדמתו למשנה תורה אף שמות של אלו החכמים, ר' חנינא בן תרדיון ר' אלעזר בן עזרי' ר' אליעזר בן חרסום ובן עזאי ובן זומא, מפני שלא הי' נשיאים וראשי ב"ד - הנה לפי המבואר ברכות פ"ד בבלי וירושלמי, וכן ידענו משם כי משנה דעדיות בו ביום שנתמנה ר' אלעזר בן עזרי' נסדרה א"כ באמת קשה על רבינו מדוע לא הביא גם ראב"ע במנין החכמים המקבלים, אפי' אח"ז שהחזירו בני הישיבה את ר' גמליאל, נשאר על כל פנים לנשיא לדרוש שבת אחד, ובש"ס (סנהדרין דף י"א ע"ב) אמרו על רבן גמליאל דיבנה בתר דעברוהו, ראינו שהתמנות ראב"ע נחשב לרבן גמליאל להעברה מהנשיאות, ובפרט לדעת הירושלמי נתמנה ראב"ע לאב"ד אח"כ, והא דלא מצינו אצלנו תואר רבן, אשר יחסו בכל עת להנשיאים, עיין רמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה, ובערוך ערך אביי' בכ"ז ר' שמעון בן גמליאל אביו של רבי היה ג"כ נשיא כמ"ש בסוף הוריות ובכ"ז לא נקרא רבן וצ"ע - נוסף ע"ז דברי הרמב"ם המה כחלום בלא פתרון אם לא נדע עסקו של רבי חניני' בן תרדיון בצדקה (ע"ז י"ז ע"ב) ועשרו של ר' אליעזר בן חרסום (יומא ל"ה ע"ב) ושל ר' אליעזר בן עזרי' (שבת נ"ד ע"א) וענינו של בן עזאי (בכורות נ"ח) שאמר כל ישראל לפני כקליפת השום, וחשקו לתורה (יבמות ס"ב ע"ב) ומשנה ראשונה דהוריות שהי' (תלמוד) [תלמיד] שהגיע להוראה הוא ובן זומא, וכן מ"ש רבינו פ"ה מה' יסודי התורה ה"ד, ואלו הן הרוגי מלכות ר' עקיבא וחביריו שאין מעלה על מעלתן:20 ועיין פ"ח מה' אישות הלכה ד', אין אומרים כר' עקיבא וחביריו, ועיין פי"א מהלכות מלכים ר' עקיבא נושא כלים של בן כוזיבא הי', ועתה אם המשנה והתלמוד יהי' נשכח שמם וזכרם מאתנו, הנה לא ידענו מה אירע לר"ע ומה ענינו לבן כוזיבא, אחר שנעלם מאתנו מה שספרו בסוף ברכות גודל חסידתו וקדושתו, ובסנהדרין פ' חלק וירושלמי תענית ומדרש קינות, איך טעה בבן כוזיבא, ובכל אלו הענינים השמיט רבינו עיקר הסיפור רק סמך על מה שנתפרסם בתלמוד ומדרשים, ומי היה יודע זאת אם מגמת רבינו היתה להכחיד כל הספרים הללו כפי דעת הטוען:

ויותר מזה יוקשה לדעת הטוען, הנה לא יכחיש שום בן דעת, שידיעת קורות אומתינו בכלל ובפרט, נחוץ מאוד לכל משכיל אשר תורת אלהיו לו למנה, למען ידע מה פעל אל באומה זאת, ואיך אנשי אומתינו מאז המה עולים ויורדים, ומתנהגים בהשגחה פרטיות מאתו יתברך, וכי בכל דור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מקים לנו בכל עת גואל נאמן, ומשים את נפשו בכפו להציל המון הרב הזה וגדול הרועה שמצילן ועיין ספר מור וקציעה להגאון יעבץ הלכות שבת ש"ז, בענין למוד ספרי חכמה בשבת כתב וז"ל לכן אני אומר מצוה על כל אדם מישראל להיות בקי בספר נחמד שבט יהודה, ובשאר ספרים מספרים קורות ישראל, לזכור חסדי ה' עלינו בכל הדורות, כי לא תמנו בכל הגזירות הרבות ובאגב ילמוד מתוכו דברים מתוקים ויקרים, לב נבון נקנה דעת בדרכי ויכוח ע"ש,21 ואמרו (שבת י"ג ע"ב) שהתירו לכתוב מגילת תעני' מפני שהיו מחבבי' הצרות שנגאלו מהם והנס חביב עליהם, וע' (ע"ז ח' ושבת ט"ו) דשלחו לר' יוסי בשעת חליו שיאמר ג' דברים בשם אביו, בקורות ישראל ואביו הי' ר' יוסי המחבר סדר עולם, ובקי ומכיר בחכמה זאת, וראינו ג"כ (שבועות ו' ע"ב) אמר ר"פ לרבא מאן חשוב אי קיסר או שבור מלכא אמר לי' אטו מר בחורשא קא יתיב שלא ידע בטבעא של רומי ע"ש, ואם היה נחשב לחסרון אצלם העדר ידיעות תוקפה של רומי, מכ"ש שהיתה העדר ידיעות קורות אבותם חסרון גדול בחוקם, וידעו זאת הקטנים עם הגדולים, וזה הדרך הנכון להשלמת העם, ועתה אין לנו שום ספר וחיבור אשר על ידו נוכל לדעת מצב עמינו מתחילת בית שני עד זמן חתימת התלמוד רק מה שבא מפורש במגילת תענית ומפוזר בשני התלמודים ומדרשים - ספר חשמונאים ויוסיפין נוסף ע"ז כי לא נתקבלו אצלנו לנאמנים בדבריהם, עוד אין בהם תועלת במה שנצרך לדעת דרך הקבלה כי ספרים הללו אינם מתעסקים רק מקורות האומה בכלל, והמלחמות שעשו ורק מעט מזעיר מדברים בספריהם מהתנאים וראשי סנהדרין איך יגעו מאז להוציא סתום מן המפורש במד' ההלכה להשאיר לנו ברכה תורה שלימה כלולה ביפיה והדרה - ומה נעשה בהעדר כל ספרנו מהיכן נדע חלק זה מחכמת התורה והקדמתו הקטנה והמעטה לספר משנה תורה שלו, לא תספיק למלאות המחסור בזאת הפינה הראשית:

וגם האגדות ומדרשות אשר יצפונו במאמרים הקצרים, חכמה רבתי בדברים העומדים ברומו של עולם, כאשר תראה בהקדמתו למשנה ומשנת חלק והקדמתו למורה, מאריך בזה לעורר על הפנינים היקרים הטמונים בדברי חז"ל, וביותר תראה בשמונה פרקים כתב בזה הלשון על מאמר בר קפרא סוף ברכות איזהו פרשה קטנה שגופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו, כ' וכבר כללו חז"ל זה הענין בקצרה במלות מועטות, מורה על זה הענין הוראה שלימה עד כשאתה תבחין, תוכן המלות איך ספרו זה ענין הגדול והעצום, אשר חברו בו חיבורים ולא השלימם, תדע שנאמרו בכח אלהי בלי ספק ע"ש, עוד שם פרק ד' ומצאתי להם דבר לא שמעתי כלל יותר נפלא ממנו, והוא (בירושלמי פ"ט נדרים) דאלו המקבלים על עצמם בחומר שבועה ונדרי', בזה הלשון בתי לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים, ועיין מורה פ"ע לראשון כ' וז"ל והסתכל איך הענינים המופלאים האמתיים, אשר עליהם הגיע ענין המעולה שבפלוסיפים מפוזרים במדרש ע"ש, ועיין מורה פ' ך"ב לשלישי, וז"ל ואחר זכרי, מה שזכרתי שמע זה המאמר המועיל שזכרוה חז"ל שראויים להקרא חכמים באמת, אשר ביאר כל מסופק, וגלה כל מכוסה, והראה רוב סתרי התורה, והוא אמרם הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע כבר ביאר כל מה שזכרתי ביאור שלא יסופק על בעל שכל ע"ש, כמו שראינו שכל ענין הגדול מידיעה ובחירה, נכלל במלות קצרות לחז"ל, הכל צפוי והרשות נתונה, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ואלו צדיק ורשע לא קאמר, וכל ענין מראה הנביאה שבא להנביא בסיוע כח המדמה כללו בקצרה כל הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה, ובמאמר הנפלא גדול כחן של נביאים שמדמים צורה ליוצרה עיין מורה ספמ"ו לראשון, וכן במאמר הקצר הוא מעונה של עולם ואין העולם מעונו, סוס טפלה לרוכב, ואין הרוכב טפל לסוס, הוא הענין הנפלא אשר רמזו בזה להודיע שאין הקב"ה נפש הגלגל, אבל הוא יתנועע הגלגל והוא יתעלה נבדל ממנו ואינו כח בו, עיין מורה פ' ע' לראשון, ועוד יש ענינים וסודות עמוקי' אשר עדיין טמונים ונעלמים מאתנו, וגם הרב לא בא אל הכוונה הנכונה, ונגלים מעט מעט לכל חכם בדורו בעזר אלהי, ועתה אם יהיה נעדר מאתנו המשנה והתלמוד מי ידלה לנו פנינים אלו: ואין לומר שהרמב"ם לא דיבר רק מחלק הלכות כי ע"ז חישב כי ספרו יספיק, אבל מחלק האגדות לא דיבר, ויודע היה שהדברים הקצרים שהציג רבינו, לא יספיקו אם לא יהיה נוכח עינינו, האגדות ומדרשות ערוכים וסדורם בלשונם, כפי אשר יצאו מתחת ידי מחבריהם למען נשכיל אחר הרזים הטמונים בהם, אבל אי אפשר לומר שכוונת רבינו היה על דרך זה, אחרי שידענו כי בזמנו לא העלו זאת על רעיונותיהם, לעשות פירוד בין הדבקים שהדבוקים חז"ל מסדרי התלמוד הלכות ואגדות יחד, ולעשות אגדות מדור בפני עצמו, ורק זה ערך ארבע מאות שנה, קם הר"י בן חביב והפריד אותם בחיבור עין יעקב, וכיון שכן איך אפשר להשכיח משנה ותלמוד, אחרי שעדיין אנו צריכים להם בשביל אגדות ודברי אמונה ומוסר ועכ"פ למה לא גזר רבינו להפרידם, אלו יהי' הולכים לאיבוד, והאגדות ישארו מפני הצורך שיש בהם עדיין:

עוד אראה הנה ראינו דרכו של רבינו, אע"פ שכתב לנו נהוג ושאינו נהוג הכל הכניס בספרו ועשה שלחן ערוך בסדר נאה והטיב לעשות מכל הקודמים לפניו, אולם לא כתב רק ענינים שיש מהם תועלת לדורות כשיבנה המקדש במהרה בימינו, ויהי' ההכרח לדעת דיני טומאה וטהרה, מעשה הקרבנות, הנהגת סנהדרין וכדומה, אולם אותם הדינים אשר לא יהי' לנו צורך בשום פעם, ולא הי' רק מצות שעה לבד, כמו פ' הגבלה ומלואים ודיני פסח מצרים וכדומה, דברי חז"ל ברוב ענין למען הסביר קראי אהדדי, עיין פ"ק דיומא כיצד הלבישן מאי דהוי הוי למסבר קראי אהדדי (ועיין תוס' סנהדרין ט"ו ע"ב) שור סיני בכמה, אולם רבינו אשר לא בא בס' משנה תורה שלו לעשות פירושים רק חיבור כולל הלכות ברורות, ולא כוון בספרו זה לפרש לנו מקראות סתומות, כמ"ש במכתביו ה"פ, כי הוא מבדיל בכל עת בין חיבור לפי', ספרו על המשנה נקרא פי', מאשר שפי' דברי זולתו, וספרו משנה תורה קרא חיבור - והמעתיק ספר המצות לא דק בזה וקרא בהקדמתו, גם לפי' המשנה בשם חיבור - ומפ"ז אין מבוא לדינים אלו בספרו, ועיין מ"ש רבינו הרמב"ם פ"ב מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ט"ז, קרבנות שהקריבו בימי עזרא מלואים היו, ואינם לדורות, אבל דברים הנוהגים לדורות הם ד"ת שפירשנו כמו שהעתיקם מפי משה, ועיין ספר המצות שורש ג', ועתה אחרי שלפ"ד הטוען רצה רבינו שרק ספרו לבד יהי' נשאר יתד תקועה בהוראה ודינים, ושאר הספרים ילכו לאיבוד, מה זה שכתב פ"ו מהל' סנהדרין הלכה א' דיין שטעה בדברים המפורשים במשנה וגמרא חוזר הדין ואם אי אפשר לחזור חייב לשלם, ואם טעה בשקול הדעת במחלוקת תנאים ואמוראים, וא"א לחזור פטור מלשלם ע"ש, ועתה אם רק ספרו יהי' לנו לעינים, ולא יזכר ולא יפקד ענין המשנה וגמרא, מאין נדע מה הוא טעה בדבר משנה, ומה הוא טעה בשקול הדעת במחלוקת תנאים ואמוראים, אנה נחפש אלו הפלוגתות, בספרו אין זכר לפלוגתות תנאים ואמוראים, ועיין ג"כ פ"ו מהלכות תלמוד תורה נדוהו בחלום צריך עשרה ששונים הלכות, ואם לא מצא די בעשרה ששוני' משנה, ועיין פ"ח מהלכות אישות על מנת שאני תנאה, צריך להיות יודע המשנה ותוספתא של ר' חייא, וכ"כ פ"ד מה' תלמוד תורה ק"ו וגזירה שוה נזקקין לק"ו ולמה הביא רבינו בספרו ענינים אלו אחר שהולכים לאיבוד, ומכ"ש פלוגתות תנאי' ואמוראים אשר עיקר דעתו היתה להשכיחם לפי דעת הטוען, וכמו שלא זכר רבינו דיני במה, ופסח מצרים, והגבלת הר סיני, כך אין צורך מעולם לדין בטעה בפלוגתות תנאים ואמוראים:

תוכן העניינים

עטרת צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה