עטרת צבי· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
מאמר מטבע הברכות · סימן ב
הנה שיטת הרדב"ז מובא בתשובת חכם צבי סי' ק"ו היכי דאחד היה חבוש בבית האסורין, ונתנו לו רשות לצאת פעם א' בשנה, כיון דקי"ל אין מעבירין על המצות ומצוה שבאה לידך אל תחמיצנה, אין חילוק בזה בין קלה לחמורה ועושה מה שבא לידו ראשון, אף שעי"ז יוכל להיות נמנע מעשיות החמורה, וקשה לשיטתו למה לי ולאחותו דמטמא למת מצוה ת"ל דפוגע תחילה במ"מ ומצות קבורה ג"כ מ"ע הוא כמ"ש, א"כ אין מעבירין על המצות אף קלה נגד חמורה, וא"ל דהרדב"ז לא מיירי רק דהחמורה אינה ודאית משא"כ כאן ברור הוא שיהי' נמנע עי"ז מעשיות החמורה, אלא שמצאתי שיטת הרדב"ז מבוארת ברש"י (סוכה ד"ה ע"ב) ד"ה שחל כ' בזה"ל שנטמאו למתיהם ז' ימים לפני פסח, אע"פ שטומאה זאת מעכב על ידו מעשיות הפסח, אלמא מצוה קלה שבאה לידך א"צ לדחותה מפני החמורה העתידה לבא ע"ש, הרי שמבואר בפירוש כרדב"ז ותמיהני על הח"צ שרצה מתחילה לדחות הרדב"ז ונעלם ממנו במחכ"ת כי דעת רש"י ברורה כרדב"ז, הן אמת לפי מה שראיתי ברדב"ז עצמו ח"ד סי' י"ג השאלה תסובב על איש א' שהשיג רשיון מהגמון לצאת רק פ"א בשנה ונשאל איזה יום בשנה יבחר א"כ אין ראי' מסוגי' דסוכה הנ"ל, דשם מקדימו עכ"פ מצוה אחרת משא"כ כאן בידו לבחור, אבל לפי מה שמפלפל הח"צ דגם במקדימו הקלה סובב והולך ספקו, ולדבר זה יש ראיה ברורה משיטת רש"י הלזו שמפרש כן דברי הש"ס, וגם נפשט מכאן ספקו של הרדב"ז מובא ביד מלאכי ח"ג סי' ד' אם הך דינא דאין מעבירין על המצות הוא ד"ת או רק מדרבנן, והנה במכילתא פ' בא דרשו מדכ' ושמרתם את המצות אל תהי קורא את המצות רק המצות, וע' רש"י ותוס' (מגילה ז' ע"ב) ובאמת כל הדרשות בלשון אל תקרי הנדרש מזה אינו רק מדרבנן, כמו שאמרו ירושל' ספ"ד דנזיר דמאן דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת דכ' (וישחטו) [וישטחו] להם שטוח וישחטו להם שחוט, וראינו דדרש זה בלשון א"ת קרי לי' הירו' אין שחיטה לעוף מחוורת ד"ת, ובמ"א הארכתי בזה אולם מדברי רש"י כאן מוכח דד"ז הוא מה"ת שראינו שטמאו עצמם למת מקודם אע"ג דנמנעו עי"ז מעשיות פסח מפני דאין מעבירין על המצות וצע"ג על הרדב"ז גם בזה:
אכן רומיא דש"ס (זבחים ק' ע"א) דרמי ברייתא דלאחותו דאין מטמא לקרובים על הך דיוסף הכהן דטמאוהו בע"כ ע"פ ק"ל, די"ל דכאן כיון שהולך לשחוט פסחו א"כ פסח מקדמו מקרי אבל בלא הכין עצמו א"כ ט"ק מקדמו, וי"ל דזה הוא באמת כוונת הש"ס דקודם מצות א"כ טמאת קרובים מקדמו שוב אין מעבירין על המצות, ואחר מצות א"כ פסח מקדמו דלאחר חצות חל חיוב דק"פ, והא דמסיק הש"ס אידי ואידי לאחר חצות כאן כר"ע דלה יטמא מצוה כאן כר"י דרשות, קשה לכאורה נהי דלה יטמא מצוה ומ"מ אין מעבירין על המצות אפילו קלה נגד חמורה מכ"ש כאן דפסח שהוא בכרת מקדמו, והנה ראיתי דרש"י הרגיש בזה, וכ' דטומאת קרובים אין לו תשלומין משא"כ בפסח כיון דנטמא כ' התורה תקנה בפסח שני, ואולם עדיין צ"ע דהרי פסח בזמנו עכ"פ עשה הוי, ואיך אלימי עשה דט"ק לדחות ובפרט דפסח מקדמו, וראיתי בתוס' שם שהביאו לשון רש"י ואח"ז כ' דלא דמי להך (פסחים נ"ט ע"א) דאמרינן עשה דפסח שיש בו כרת דחי לעשה דהשלמה, ולא כ' הטעם מדוע לא דמי להך דהתם, וא"ל דכוונת התוס' דשם גם בפסח שני יהי' נדחה עשה דהשלמה, דהרי גם פ"ש נשחט אחר תמיד, אבל כאן עשה דטומאת קרובים לא תהיה בפסח שני, ומפ"ז דחי ט"ק לפסח בזמנו, ואולם גם מחוסר כפורים נזכר שם בפסחים דדחי לעשה דהשלמה ושמה אם ימתין לפ"ש לא היה אז מחוסר כפורים וס' רס"ק אין ת"י - ואיך פשיטא כאן דט"ק דחי לעשה דפסח בזמנו:
לכךְ נ"ל כוונת רש"י ותוס' עד"ז דכבר ידוע שיטת רמב"ן בינוקא דאשתפך חמימא דמלין אותו בשבת, משום דאין למצוה רק מקומה ושעתה לע"ע עומד לפניך מצות מילה קום מל ואף שאח"ז יצטרך לחלל שבת בהכנת חמין, הנה ג"ז היתר הוא אחר שמל משום דהוא פקוח נפש, ע' ר"ן שבת פ' ר' אליעזר ושיטה מקובצת פ"ק דביצה עכ"פ דעת רמב"ן דאין משגיחין על העתיד להיות אח"כ, אחר שע"י העשיה של עתה גם המעשה העתידה לבוא תהיה מותרת ע"פ ד"ת, ואע"פ שאסור להתנות על חילול שבת ורק היכי שאירע חולה שיש בו סכנה במקרה אז מחללין, אבל לגרום חולה שיש בו פ"נ אסור, מ"מ כאן נכנס בהיתר דהתורה התירה מילה בשבת ע"ש, ועתה גם בנ"ד בשעה שמטמא עצמו ומקיים מ"ע דלה יטמא עדיין לא דחי לפסח, ומיד שנטמא כבר הוא במעמד זה אשר התורה התירה בתקנה דפסח שני, וכמו שמותר למול אע"פ שאין לו חמין ויודע שיצטרך לחלל שבת בהכנת חמים, כן גם כאן מותר לטמא עצמו ולגרום זמן היתר אשר התורה כ' באופן זה תקנה דפ"ש, משא"כ בעשה דהשלמה נדחת מפני פסח דלא יצא לזמן היתר בודאי עשה דפסח דחי לעשה דהשלמה משום דעשה דפסח עשה אשר שייך כרת, אבל כאן נכנס בהיתר מפני מצוה דט"ק ומיד שנטמא הנה הוא במעמד שהתורה התירה שימתין לפ"ש71: