עטרת צבי· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
מאמר מטבע הברכות · סימן א
לשון אבודרהם שער ג' וז"ל יש לך לדעת טעם המצות שמברכין עליהם ושאין מברכין עליהם, וע"ז שאל הר"א בר"י אב"ד את הר"ר אברהם בן פלאט, למסור לי מפתח בהם, וז"ל השאלה צריך אני שתמסור לי מפתח על איזה מצות מברך על עשייתן, כגון מי שעומד בפני רבו שהיא מ"ע מפני שיבה תקום, אם מברך או לא, וכן הנותן צדקה לעני ושלוח הקן ובקור חולים וכדומה לאלו הרבה, כללו של דבר מכל אותן המצות שמנה הרב בה"ג, מפני מה מברכין על קצתן, ועל קצתן אין מברכין, וצריך אני מסירת מפתח, כ"א נאמר שאין מברכין על מ"ע שיש בה אזהרת ל"ת, לא תקח אם על בנים שלח תשלח, לא תכלה פאת שדך לעני ולגר תעזוב וכו' ואם נסמוך על טעם זה א"כ מה נאמר במל את הגדול שענש כרת, וכן שוחט את הפסח או האוכלו שהוא מברך והרי אם לא מל או לא עשה פסח הוא בכר', וא"ת פסח ומיל' מ"ע הם ואין בהם אזהרה, והרי שחיטה שאדם מצוה שלא לאכול נבלה ומברך, או דלמא בנחירה היה ניצול מן הנבלה מאחר שלא מתה מעצמה, והשחיטה מצוה בפ"ע בזמן שהיתה נחירה מותרת אף על פי שעכשיו יש בשחיטה משום נבלה, כיון שאיקבעה הוקבעה לגמרי, כל עיקר צריכין אנו למפתח ענין זה, ומצאתי בהלכות שהעושה מעקה צריך לברך אע"ג דכתיב לא תשים דמים בביתך, עכ"ל אבודרהם, לבאר הדברים מה ששאל הראב"ד מפסח ומילה דהם בכרת, וסיים דהם מ"ע לבד ואין בהם אזהרה צריך אני להעתיק כאן מ"ש בתשובה להחריף מוהר"ר צבי הירש נ"י בהה"ג מוהר"ר אפרים ליב טעבעלש נ"י דמ"ש דק"ק פראג, וז"ל התשובה שהשבתי לו בדבר קו' רו"מ ע"ד הרא"מ ר"פ חי' על מה שאמרו במדרש שם דקודם עשרים שנה אין ב"ד של מעלה עונשין אותו, וא"כ איך כתב רש"י פרשה לך על קרא כל אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה, פירש"י משהגיע לכלל עונשין חייב בעונש זה, והרי זמן עונשין הוא מי"ג שנה ויום אחד לב"ד של מטה, ואיך כתב חייב בעונש זה דהיינו כרת, ופי' הרא"מ דכוונת רש"י אינו לכרת מב"ד של מעלה רק כיון דקי"ל דכל חייבי כריתות לוקים ונפטרו מידי כריתתן, וא"כ מיד שהגיע לכלל עונשין בית דין מלקין אותו ופוטרין אותו, אע"ג דעדיין אין עליו עונש כרת מב"ד של מעלה, מ"מ מלקות הנדבק עם הכרת חייב מי"ג ואלך, והקשה רו"מ הר י אין מלקות לכרת דפסח ומילה, אחר שאין כאן רק מ"ע לבד ואין בהם אזהר' כמ"ש (מכות י"ג ע"ב) דכרת א"צ אזהרה דהרי פסח ומילה ענש כרת אף על גב דלא הזהיר, וא"כ אין לוקין עליהם מפני העדר אזהרה, ידידי בעיקר הקו' כבר הקדימו הרב חכם צבי בתשובה סימן מ"ט לתמוה על הרא"מ והר"ש יפה שנמשך אחריו, דאיך אפשרות מלקות במילה, אחר שאין כאן רק מ"ע לבד66 וע' בהגהות משנה למלך פרק י"ז מהלכות סנהדרין הלכה ז' שתמה על הרב בני חיי' שכתב בפשיטות, אחר שבכלל כריתות יש מלקות פשיטא דאין חילוק בין כרת דעשה לכרת דל"ת בשניהם לוקין, והקשה הרב הנ"ל הרי אין לוקין על לאו שאין בו מעשה ופסח ומילה לא עבר רק על שב ואל תעשה ולא בקום ועשה ואיך אפשרות למלקות, וע' ס' יד מלאכי מאמר עשה שתמה גם כן על הרב בני חיי' בזה, אולם לדידי צ"ע למה הצריכו לטעם זה, תיפוק לי' אפילו למ"ד לאו שאב"מ לוקין עליו, מכל מקום אין אפשרות למלקות לפסח ומילה מפני העדר האזהרה, כמו שהתעורר רו"מ מריש פרק ג' דמכות, וביותר תמי' לי על הרב המגיה שנעלם ממנו דברי המשנה למלך פרק י' מהלכות מלכי' ה"ט שדחה דברי רש"ל בהגהותיו (סנהדרין נ"ט ע"ב) בתוס' ד"ה והא פ"ו שהקשו מנ"ל דבן נח לא נצטוה על מ"ע דפ"ו ואי משום דלא נחשב בין שבע מצות ב"נ, הרי אמרו דקום ועשה לא קא חשיב, ומקשין העולם מ"ט לא הקשו התוספות על קו' הראשונה בגמרא דהרי מילה דב"נ לא נצטוה והיה להם להקשו' מנ"ל דב"נ לא נצטוה על המילה ואי דל"נ בז' מצות בני נח, הרי קום ועשה לא חשיב, וכתב רש"ל דמילה כיון שהיא בכרת ולא ענש אא"כ הזהיר בע"כ אזהרה יש בו ג"כ שלא ישהה בערלתו, והוי שב ואל תעשה ג"כ, ואם היה ב"נ חייב במילה הי' לו לחשבו בשבע מצות מטע' אזהרה אשר בו67 וטען הרב המ"ל, דהרי מש"ס דמכות י"ג ע"ב מבואר בפירוש דפסח ומילה לית בהו אזהרה ע"ש וע' ג"כ ש"ס (זבחים ק"ו ע"א) ובתוספות שם ד"ה אזהרה, וא"כ למה הביא המגיה כל המ"ל ממרחק לחמו מטעם לאו שאב"מ, וע' ג"כ דברי רב האי גאון מובא בערוך ערך שב ב' לפרש ש"ס (ברכות כ' ע"א) שוא"ת שאני דמיירי בכל אדם ולא בכהן ונזיר והוי פסח מ"ע לחוד, ודחינן מפני כבוד הבריות, אבל כלאים שהיא ל"ת לא נדחה מפני כה"ב, הרי מבואר דפסח ומילה אין בהם אזהרה משום דלא הוה רק עשה לחוד, וע' מ"ש הרמב"ם פרק י"ט מהלכות סנהדרין הלכה י"ג, אף על גב דעל מיתה בידי שמים לוקין, מ"מ המשמש בלי קידוש ידים ורגלים אין לוקה משום דלא כתב רק עשה לחוד, ובפי' כתב הרמב"ם פרק י"ח מהל' סנהדרין כל העובר על לא תעשה שיש בו כרת לוקה וביותר ביאור במשנה ר"פ הלוקין כל מחייבי כרת ומיתה בידי שמים ויהי' אות' החיוב בל"ת הר"ז לוקה, הרי מבואר דעל כרת דעשה אין לוקה וע' מ"ש תלמידי רבינו יונה ספ"ב דברכות וז"ל ומפני זה אמרו גבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת, מפני שיש כריתות אחרות שהעמידו דבריהם אבל בזה לא העמידו דבריהם מפני שכל הכריתות יש בהם לאו משא"כ פסח ומילה ע"ש:68
ודע שגם דברי הנו"ב מהדו"ק חאו"ח סימן כ"ז תמוהים בעיני מאוד ג"כ מצד זה, שכתב ליישב קו' הרש"ל בתשובותיו סי' ע' דלמה בהולך לשחוט פסחו ולמול בנו יכול יטמא אמרת לא יטמא, יכול כשם שאין מטמא לבנו כך אין מטמא למת מצוה וכו'. והרי במת לו מת הוא אונן ובלאו הכי פטור מפסח ומילה, וכתב הנ"ב דשאני פסח ומילה כיון דיש בהם כרת אע"ג דעתה אין בהם כרת מכל מקום מישך שייכי בהו כרת ע"ש, ובשלמא אי אמרת כשיטת הרא"מ ורש"ל דפסח ומילה כיון דאיכא כרת ישנם באזהרה, א"כ הוי לא תעשה ולא נפטר אונן, וכי ס"ד דאונן יהיה מותר לאכול נבלות הרי לא נפטר רק ממ"ע לבד, וע' חכם צבי סימן א' דהוקשה הרי בשעת נפילה ליבום הוא והיא אוננים, ואין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה, ושוב אינה מתיבמת לעולם, וא"ל דגם איסור אשת אח לא שייך אז, דז"א דבודאי באזהרות לא שאני לן בין אונן לאדם אחר:69 וא"כ בפסח ומילה דאזהרה אית בהו ג"כ לא נפטר אונן, כמו שלא נפטר משארי אזהרות, אבל לפי מה שהוכחנו אין אזהרה בפסח ומילה כלל א"כ אמאי לא נפטר אונן ממצות אלו, הרי סתמא אמרו במשנה ברכות רפ"ג פטור מכל המצות האמורות בתורה, ועוד לשיטת רש"י הם בברכות ורשב"א ותר"י שם עיקר הטעם דאונן פטור מכל המצות משום דעוסק במצוה פטור מן המצות ודמי לחתן שפטור מן הק"ש, ובש"ס (סוכה כ"ה ע"ב) מבואר דגם פסח שהוא בכרת שייך עוסק במצות פטור מן המצוה, שהרי טמאו עצמם לקרובים שבעת ימים קודם הפסח, אע"ג דנדח' עי"ז מעשיות הפסח, ואיך כ' הנו"ב דמעשה דכרת לא נפטר אונן:
אמת שהתוספות שם בסוכה ד"ה לא מטא זמני' התעוררו להקשות על ש"ס (זבחים ק' ע"א) דאמרו שם דגם אחר חצות בלא שחטו וזרקו מטמא לקרובים, והרי מטא זמני' ועשה דכרת לא ידענו, דאי מק"ש הרי לית בה כרת ע"ש שהניחו בצ"ע, אולם לדעתי נ"ל ליישב לפמ"ש רש"י שם בזבחים דאם לה יטמא מצוה מטמא לקרובים ופסח נדחה, משום דפסח אית לי' תשלומין בשני ע"ש, וא"כ עיקר הטעם דנדחה עשה דכרת משום דכרת דפסח יש לו תשלומין בשני, ושוב לא מחשב עי"ז רק עשה לחוד, ושפיר ילפינן הדין מק"ש דעוסק במצוה פטור מן המצוה אף דמטא זמני', כיון דאיסר כרת יש לו תשלומין ולא נשאר רק עשה דפסח בזמנו לחוד, והא דקאמר הש"ס, דפסח מק"ש ליכא למילף משום דפסח בכרת משא"ב ק"ש, דז"א דהרי אותן טמאי מתים שטמאו עצמם ז"י קודם פסח, לא ידעו עדיין דין דפסח שני, ושאלו זאת מן משה במעמד זה, וא"כ מדטמאו עצמם ודחו עשה דפסח שהוא בכרת, מכלל דהדין דאף עשה בכרת נדחה בלא מטא זמני', אבל לדידן כיון דעש' דפסח יש ל"ת שוב לא הוי רק עשה לחוד וזה נכון: עכ"פ זה פשוט דעוסק במצוה לא נפטר רק ממ"ע ולא מל"ת, ע"כ דפסח אין בו אזהרה, ואין להקשות דהרי (בזבחים ק"ו ע"ב) מקשה ע"ז דפסח ומילה אין בהם אזהרה, ונילוף לאזהרה ממותיר מה מותיר דלא ענש כרת הזהיר, פסח שענש כרת אינו דין שהזהיר, ומשני פסח לא אתי מיני' משום דיש לו תקנה, פי' רש"י שיש לו תשלומין בשני, וא"כ לאותן טמאי מתים שלא ידעו עדיין הדין דפסח שני, א"כ היה אצלם ג"כ אזהרה על פסח מק"ו דמותיר כקו' הש"ס, ואיך נאמר דעוסק במצוה נפטר מאזהרה, דז"א כיון דלא מטא זמן א"כ לא חלה עדיין אזהרה בשע' שטמאו עצמם, אבל הא קשה לי קו' עצומה דאמרינן בכ"מ שומר אבדה נקרא שומר שכר משום דלא בעי למיתב פרוטה לעניים משום דעוסק במצוה, והרי התוספות (כתובות מ"ט ע"ב) ד"ה אכפי' הקשו איך כופין על צדקה הא הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה דקי"ל שאין כופין, ותי' דאצל צדקה יש שני מצות ל"ת, לא תקפוץ ולא תאמץ וכ"פ ביו"ד סימן רנ"א וא"כ איך יפטור מליתן פרוטה לעני, דהרי קאי על אותו רגע שהעני עומד לפניו, כמ"ש תוספות (סוכה כ"ה ע"א) (שבועות מ"ד רע"ב) דבצדקה בשעה שמתעסק באבדה בא העני והוא פטור מליתן, מפני שעוסק במצוה ע"ש שחלקו דגבי שופר יוכל לתקוע ולכווין שלא יבא אז עני, עכ"פ מבואר דאם העני עומד לפניו נפטר הבעה"ב מצדקה בשעה שעוסק במצות, וקשה וכי מותר לאיש לעבור על לאווין שבתורה מפני שעוסק במצוה, ומ"ש לאווין דצדקה משאר לאווין וצע"ג, לא ראיתי לשום איש שיתעורר בזה והוא בעיני חידוש גדול:
נחזור לעניננו דברי הרש"ל והרא"מ מופרכים מכל צד, ואין אפשרות ללקות על פסח ומילה בשום אופן, וביותר מזה ק"ל איך אפשרות ללקות על מילה הרי הוי התראת ספק, דאפילו לשיטת הרמב"ם דסבירא ליה פרק ט"ז מהלכות סנהדרין דשמי' התראה, היינו דוקא היכי שעבר איסור ודאי, רק שיכולין לתקנו במו בגזל שמיירי שם הרמב"ם, משא"כ היכי דאגלאי מלתא למפרע דלא עבר מעולם, כגון בנשבע שיזרוק פלוני צרור לים שהביא הרמב"ם פרק ה' מהלכות שבועות הלכה ב', בכה"ג מודה שם דהתראת ספק לא שמי' התראה, מפני שאם זרק פלוני צרור לים אגלאי למפרע דלא עבר מעולם, וע' לח"מ פרק ד' מהלכות שבועות וע' מרן כסף משנה פ"א מהלכו' מילה, שכ' ג"כ דאף דאיכא למ"ד התראת ספק התראה, היינו בעבר בקים ועשה ולא בשב ואל תעשה דכל שבידו לתקן עדיין לא עבר ע"ש, וא"כ אין אפשרות ללקות היכי דלא מל מפני התראת ספק, ובכל רגע אם מל עצמו אגלאי למפרע דלא היה עליו עונש כרת מעולם, לא מבעי' לשיטת הרמב"ם פרק א' מהלכות מילה דכרת דמילה אינו מתחיל רק ברגע המיתה בודאי הוי ה"ס, אלא אפילו לשיטת הראב"ד שם, מכל מקום מודה היכי שמל לבסוף לא עבר מעולם על כרת, רק דס"ל דמתלי תלי וקאי מחיים עכ"פ ע"ש, וע' תוספות (מכות י"ד ע"א) ד"ה לאפוקי שהתעוררו בסוף דבריהם דקרבן על מילה לא משכחת כלל, ותירוצם אינו מובן לי דאיך מצינו קרבן כה"ג אשר יוכל לגרום הבאת חולין בעזרה ולבישת כהנים שעטנז שלא לצורך, ומי יתקנם אחר כך אם ימול לבסוף, והרי אף לדידן דקי"ל יש שאלה בהקדש, מכל מקום לאחר זריקה לכ"ע א"ש בהקדש מפני שכבר נעשה הקרבן בהרבה עבודות התלויין בהקרבה, וגם כאן אם ימול לבסוף נפסל הקרבן למפרע וצע"ג:
ואולם סוגיית הש"ס שחקרו דיתחייב קרבן על מילה, כדי לתרץ קו' התוספות צריכים לדחוק דמילה כדי נסבה, ועיקר חקירת הש"ס מסובב על פסח, היכי דשגג ולא עשה פסח בראשון וגם צ"ע בשני, דשוב אין לו תשלומין וה"א דיתחייב קרבן ולהכי צריך קרא מיוחד ע"ז, ועפ"ז הבנתי ג"כ סוגיות הש"ס (זבחים ק"ו ע"ב) דמקש' דניתי אזהר' ממותיר מק"ו ומשני שאני פסח דיש לו תקנה, ולכאורה קשה פתח בפסח ומילה וסיים פסח לחוד הוה לי' למימר שאני פסח ומילה דיש להם תשלומין, א"ו דהן לשיט' רש"י דשיט' הש"ס אזהר' לקרבן והן לשיטת התוס' דקו' הש"ס דאזהרה למלקות, ע' ר"פ השוחט והמעלה, כ"ז לא שייך במילה דמלקות לא משכחת דהוי ה"ס, וקרבן ל"מ משום דהרי יביא חולין בעזרה אם ימול לבסוף, ועיקר קושית הש"ס דבפסח היכי שעבר ולא עשה פסח שני גם כן דשוב אין לו תשלומין כלל אז יש מקום לחייבו הן קרבן והן מלקות, ומשני הש"ס שאני פסח דיש לו תשלומין, היינו כיון דעיקר פסח יש ל"ת חשיבא מיהת פירכא כל דהו, דתו לא מצי למילף ק"ו מפסח, ולדבר זה עוררני הה"ג מוהר"ר אפרים ליב טעבעלס ני' מפראג, שהקשיתי ע"ד הצל"ח ברכות שתי' שיטת הרמב"ם בסוף הלכות כלאים שהשמיט תי' הש"ס דלא ילפינן מאחותו מפני דשב ואל תעשה שאני, וכתב דהרמב"ם דסבירא ליה בה' ק"פ דאפילו הזיד בראשון נפטר מכרת אם עשה פסח שני, א"כ אין מקום לקו' הש"ס דלגמר מפסח דנדחה מפני כבוד הבריות במת מצוה, דשאני פסח דיש לו תשלומין, וסוגיות הש"ס קאי למ"ד הזיד בראשון אל"ת בשני, והקשיתי אף למ"ד דכרת יש ל"ת, היינו רק עונש כרת יל"ת אבל מצות פסח בזמנו, הוא מצוה מיוחדת ודחי אפילו שבת והיא מ"ע מיוחדת, ומ"ע זאת אין לה תשלומין, דשני אינו מועיל רק לפטרו מכרת, ועכ"פ נשמע מהך דולאחותו שדוחין מ"ע דפסח בזה שאין ל"ת, מפני כבוד הבריות, ואיך החליט הרמב"ם, וכל הפוסקים דרק ל"ת של דבריהם נדחה מפני כ"ה ולא דבר תורה, וע' רמב"ם פרק כ"ד מהלכות סנהדרין הלכה יו"ד, וביותר קשה על פי' ר"ח מובא בערוך ערך שב דהפי' באמת בגמרא שוא"ת שאני, היינו דלא עבר בכה"ג אחרי שאם נטמא יש לו תשלומין בשני, ומפ"ז נדחה פסח מפני כ"ה, ומ"מ קשה עליו כנ"ל דהרי ראינו דמ"ע דפסח בזמנו שאל"ת בשני, נדחה מפני כ"ה ואיך החליטו בש"ס דרק ל"ת של דבריהם נדחה מפני כ"ה70 וכתב הרב מהרא"ל הנ"ל דכוונ' הש"ס כיון דמצינו בפסח קולא זאת דכרת יש ל"ת אם כן אין ללמוד מכאן לשאר עניני תורה דיהיה נדח' איסו' תורה מפני כבוד הבריות, ופירכא כל דהו מיהא חשיבא, אבל בכ"מ אין דוחה כ"ה אפילו עשה לחוד, הא למה זה דומה להך (חגיגה ט' ע"א) דאמרו שאני טומאה דיש לו תשלומין בפסח שני, והנה לא מיירי שמה מפסח כלל, רק אמרו שם דטומאה קל נגד ש"ד אחר שמצינו במ"א דענין טומאה יל"ת שוב פירכא נחשב דאין ללמוד דבר אחר מן טומאה מק"ו או מה מצינו: