אור ברסלב
עטרת צבי הקדמה › פרק ט

עטרת צבי· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

הקדמה · פרק ט

פרק ח

ועתה יש לנו ענינים הרבה אשר גם ב"ד קטן יכול לבטל דברי ב"ד הגדול שקדמו להם, נוסף על אלו שזכרנו לעיל מצד שלא היה המנין כראוי רובו מתוך כלו:

א היכי שבאו ב"ד הראשון רק מכח סברא ודרשא יכולים ב"ד הקטן לבטל דברי הקדמונים:

ב אפילו תקנה גמורה רק היתה בטעות, בין שהגזירה עצמה היתה בטעות כמו בהך דרבי דהתיר בית שאן אע"ג דנהגו העם איסור מזמן קדמון (חולין ה' ע"ב) מ"מ היה בטעות שסבר שבית שאן מא"י הוא ונתברר לו אח"כ שהוא מחוץ לארץ, וכן היכי שסברו המתקנים שנתפשטה בכל העולם ואח"כ נודע שלא נתפשטה כמו הך גזירה דשמן שהתירו:

ג דבר שבממון והפקר ב"ד מסור ביד כל ב"ד לפי ראות עיניהם, אולם גם בזה צריך עכ"פ ב"ד ולא סגי בחכם יחידי לחוד וכמו שמצינו (גיטין נ"ה ע"ב) רבי הושיב ב"ד ונמנו שאם שהת' בפני סקריקון, והרי דבר זה הוא דבר שבממון, והושיב ב"ד ע"ז, וכן ראינו (כתובות ס"ג ע"ב) חזרו ונמנו שלאחר ד' שבועות אבדה המורדת כתובתה, הרי גם דבר שבממון צריך עכ"פ ב"ד שלם:

ועתה נבא להסיר הקו' החמורה אשר הקשינו בשם החות יאיר פרק ראשון, מ"ט נחלקו בסמיכה ובשאר דברים, ולא עשו הסכמה מוחלטת במנין לסתור דברי היחידים, כמו שהיה בדורות הראשוני' אבל נתבארו למעל' דתנאים הנקשרי' בהכרעת הרוב שיהי' כל חכמי ישראל ביחד בישיבה אחת, ויהיה יוצא המשפט מתוך מו"מ של הלכה, אבל היכי שאמר א' מהחכמים איני יודע, ול"ה מזכים ול"ה מחייבים נזדקן הדין ואין עושין מעשה בדין זה להתנהג ע"פ דבריהם, ע' פ"ט מה' סנהדרין ה"ב, וכן היכי שלא סלקו הרוב טענות היחידים בהסכמה מוחלטת לבטל סברותיהם, בכל אלו אין אפשרות להכרעה אפי' בזמן שסנהדרי גדולה יושבת בלשבת הגזית, והנה בשעה שהתחיל מחלוקת בסמיכה בימי יוסי בן יועזר והם דורו של שמד ונתבטלה עבודת המקדש ונתפזרו החכמים למקומות נפרדים ויהושע ב"פ ושמעון ב"ש כעס עליהם המלך ובקש להורגם וברחו לאלכסנדרי' של מצרים ולא היה ישיבת החכמים ביחד ובפרט בימי ב"ש וב"ה שנעשו שני בתי דינים ואין כאן מקום להכרעה, וזה הוא הענין שמצינו שרצו חכמים לעמוד על המנין ונטרפה השעה, ע' תוספתא פ"ק דיבמות א"ר יוחנן בן נורי בא וראה איך הלכה אם לקיים כדברי ב"ש הולד ממזר לדברי ב"ה הולד שתוקי אלא באו ונתקן שהצרות חולצות ולא מתיבמות, ולא הספיקו לגמור עד שנטרפה השעה, והיינו בנחסר א' מהתנאים הנצרכים המבוארי' למעלה, ואפשר עפ"ז ג"כ לישב דברי הרמב"ם בהקדמתו שכ' טעם מיעוט מחלוקת בדורות הראשונים, מפני שהי' כלם שווים בדיעה אחת ובסברא אחת, וכוונתו אע"ג שגם בזמן שהי' ב"ד יושבים בלשכת הגזית היה פירוד הדיעות בין החכמים ולא היו יכולים ג"כ לבא להכרעה במנין מפני שהיו חכמים ראוים להוראה חוץ לב"ד כמו (חגיגה י"ז ע"ב) שיהודא בן טבאי קיבל עליו שלא להצטרף עם שמעון בן שטח וכן בימי השמד ובכל זאת לא מצינו מחלוקת קיימת רק בסמיכה לבד, ולא בשאר ענינים, אלא ודאי שהיה השקידה עצומה אצלם, והיו מורגלים בכל עת על תורת רבם בקבלה אחת ובדיעה אחת לכן לא היה מקום לפניהם להרבות המחלוקת אף בזמן שלא היה אפשרות להכרעה, אבל מיד שמצאו שעה מוכשרת בלי ספק לא הניחו שום דבר בספק ורק עמדו למנין ודעת המרובים המכריעים נתחקה לד"ת:

ואפילו עשו מעשה להיתר נגד דין תורה מפני נחיצות השעה אז, ונתבטל טעם ההיתר לא נתבטלה תקנתם ועשייתם גם בהעדר הסיבה, כמו שמצינו ירושלמי פ"ב דשבת ופ"ו דשביעי' שדה שנטייבה בשביעית אסור לזורעה מן הדין למוצאי שביעית והתירו משום אונס שגזר המלך לשלם מס, והקשו בירושלמי עתה שבטל הטע' מדוע לא יחזור האיסו' ומשני לא עמד ב"ד וביטל ונשאר בהיתר לעולם, וכן בירו' רפ"ב דשבת שהתירו בשעת הסכנה שישראל יהיה טובל נרו בשמן שריפה מפני הסכנה ולא עמד ב"ד ובטלו ונשאר היתר זה לעולם ועיין בקרבן עדה שם, ובפרט בגזירה להחמיר אף שבטל הטעם כמו בסנדל המסומר פ"ו דשבת שנאסר בשלפי השמד ונשאר איסור זה לעולם ע"ש, ובכל אלו הכוונה ב"ד קודם היה ב"ד שלם במנין וב"ד אחרון לא יכלו להתקבץ ולעמוד על המנין ונשאר בתקנה הראשונה אפילו בטל הטעם, והא דנתבטלה תקנת עזרא לטבילת קרי עיין (ברכות ך"ב) בטלוה לטבילה, כ' הרמב"ם סוף ה' תפלה הטעם מפני שלא נתפשטה תקנה זאת בכל העולם, וע' תלמידי רבינו יונה פ"ג דברכות וב"י ומג"א או"ח סימן פ"ח, והא דנתבטל אצלינו הדין דבתולה נשאת ליום הרביעי ואמרו (כתובות ג' ע"א) דבזמן דאין בתי דינים קבועים אשה נשאת בכל יום ואם חשוב היה אצלם תקנה זאת עד שלא רצו לבטל תקנה זאת בשעת אונס ע' שיטה מקובצת שהתעורר בזה וכ' דהך דבתולה נשאת לא היתה תקנה קבועה ולא תלו זאת רק בתקנת עזרא לקביעות הדיינים, וכיון דלא נתפשט הרשות לבטל אבל היכי שנתפשטה התקנה שוב אין לבטל לעולם, וזה מה שרצינו לבאר:

תוכן העניינים

עטרת צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה