אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל כח › פרט ד

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל כח · פרט ד

פרט ג פסק

א הקשה פנ"י ושאגת ארי' מאי קמבעי לי' בעוף הנדרי תפשוט ממתני' דמסוכנת שוחטים ביו"ט הא איכא למיתש שלא תפרכס בסוף השחיטה ויהי' אסור לאכול, וח"ס ביו"ד סי' כ' ובחל' ו' סי' ק' כתב לישב בפסחים ע"ג מבואר למ"ד דמקלקל בחבורה פטור בשוחט ונמצא טריפה תיקן שהוציא מטומאת נבילה או מאבר מה"ח לב"נ, ואם לא תפרכס הא לוקין משום נבלה וגם משום אבמה"ח ליכא, שהרי בלא"ה היה מתה כמעט קט שהרי לא היה לו פנאי להחיותה עד שחשיכה נמצא לא תיקון מידי אבל בנדרס דה"ל מתקן ע"ש:

לדעתי הקלושה נראה לחלק, אם רצה לשחוט ושחט רק אח"כ נמצא טריפה שפיר חייב יען שיש תיקון לב"נ והמלאכה אשר רצה לעשות עשה, אבל אם לא תפרכס כתבו ראשונים ראי' שמתה באמצע השחיט' על כן נבילה ומטמא, ולא נעשה המלאכה מלאכת השחיטה אשר הוא רצה ולמה יהי' חייב, ועי' חדושי ר"ן בשוחט בשבת שלא נעשה מומר על תחילת השחיטה כי מקלקל דק על סוף השחיטה ודו"ק:

דבר נפלא מצאתי בפרי מגדים סי' ט"ו, וכך לשונו, כפי הנראה דאם שחט ע"מ שימצא כשר א"כ כי נמצא טריפה אין כאן חיוב חטאת שהרי מלאכת מחשבת אסרה תורה, משא"כ בשוחט לע"ז שמתכוין לכך וכדומה ומ"מ בעינן שם קצת תיקן ועי' פסחים ע"ג שוחט ונמצא טריפה ובר"מ פ"ב משגגות ה"י והדברים ארוכים עכ"ל וצ"ע מאוד להבין דבריו הקדושים וגם האיך יפרנס תוס' בתולין דף י"א מקשין אמאי לא יליף מכל הקרבנות דדחו שבת ולא חיישינן שמא ימצא קרבן טריפה ונמצא שחלל שבת ע"ש לפי הנ"ל אין זה מחל שבת: ב קושי' חו"י למ"ד משום דצריך לבדקן ע"כ דל"ל משו' שצריך לחסמן, דאל"ה למה לא אמר טסי משום איסור חיסום, וע"כ דס"ל דליכא בחיסום משום מלאכת מכה בפטיש והא מכח מברייתא דאחד שופת הקדירה חייב משום חסום כדאמר ר"ל והיינו משו' חיסום כדאמר ר"ל והיינו משום חיסום כמ"ש הראש אולי כאשר כתבתי לעיל שסובר גם בישנים יש חיסי' א"כ א"א לבשל ביו"ט רק שמותר כי מכשירין שא"א בעיו"ט מותר אין נפ"מ בין חדשי, לישנים ע"כ נקוט טעם שצריך לבדקן ומצאתי בתורת רבינו כ"ס סי' נ"ד כעין זה, והקשה קושי' עצומה:

ג ברישא דמתני' פליגי ר"א ורבנן לענין גבוב ואח"כ קתני אין ולבנין הררפים סתמא משמע דבזה גם ר"א מודה ולטעמא משום חסום לר"א דס"ל ר"פ תולין דמכשירי' שאפשר לעשות מאתמול מותר למה אין מלבנין רעפין וצ"ע עכ"ל לדעתי הקלושה נראה דוקא מכשירים אשר צריך לאוכל נפש אם אין לו קדירה לבשל או שפוד לצלות סבר ר"א שמות' לעשות ביו"ט אילם ברעפים מה שנעש' חיסום ומכה בפטיש זאת לא צריך לאוכל נפש היום בזה בודאי לא סבר ר"א שמותר לעשות, אולם בקדירה חדשה דחיישינן לפקעי לא שייך איסור חסימה אבל בקדירה ישינה דלא שייך שפקעי אז לא צריך לאוכל נפש החסימה ואסור, ומיושב קושי' יש"ש על רא"ש למ"ד דסובר מפני חסימה, בע"כ דלא סבר מפני פקעי כי אז יהי' מותר, רק סובר כאשר כתב הנק"כ שרוב רעפים אינם פוקעין, ואפילו למ"ד שמכשירו' שאפשר לעשותן בעיו"ט אסור ביו"ט דלא כר"א אבל אם גם בישינים שייך חיסום כשיט' רמבם וא"כ א"א לעשות בעיו"ט ואין נפ"מ בין חדשים לישנים ואז קדירה חדשה מותר יותר מישינים ודוק כתבתי רק לפלפול בעלמא:

ד המחבר בסי' תק"א פסק מסיקין בכלים שלמים ומג"א ס"ק י"ג מדייק בס' יראים דאפי' סתירה גמורה לא שייך בכלים ולדידן דקיי"ל בסי' שי"ד דיש סתירה בכלים צ"ל דמיירי בכלי רפוי ול"נ דקושי' מעיקרא ליכא דהבערה גופה אב מלאכה הוא והותרה לצורך ה"ה סתירה ונהי דאסור לבקע כלי לצורך אוכל נפש היינו משום דמלאכה בפני עצמה היא ע"ש שכתב עכ"פ צ"ל שאין לו עצים דאל"כ עבר על בל תשחית כדאיתא בשבת דף קכט ונראה להסביר סברת מג"א כמו דמצינו ביבמות ד' ד' ובנזיר דף מ"ח ומנחות דף מ"ח מה לי חד לאו מה לי ב' לאוין כיון שהותרה הותרה:

ורעי אהובי הרבני הנגיד החריף מו"ה יונה אבעלעס נ"י הקשה לי לפי המג"א למה ליבון רעפים אסו' מצד חיסום כיון שהבערה מותר גם החיסם יהי' מותר כמו סתירת הכלים וצ"ע ועי' פסחים דף כ"ו בסוגיא א"א ולא קאמכוין היטיב ע"כ סובר מג"א כיון דא"א כי אין לו עצים ולא קאמכוין כי מה הנאה לו מסתירת הכלים ועי' חו"י סי' קפ"ח שמסביר בכל איסורים רק התכלית אם צריך זה נקרא מכוין, ע"כ בכלאים שלובש מחמת המכס ואין כוונה לחמם נקרא אינה מכוין, ועי' רשב"א שבת קל"ב במילה בצרעת וח"ס בסוגיא דצירף הנדפס בריטב"א אבל ברעפים יש לו הנאה בחסימה ע"כ אין לדמות לדין של מג"א והא תינח אם נעשה בודאי חסימה, אבל בתנור רק ספק ולא שייך קאמכוין דוגמא כאשר כתב רא"ש שבת ק"ב בהושענה וזילף ע"ש א"כ בקדירה ריקנית אסיר דלא שייך א"א כיון שאפשר ליתן תיכף מים לבשל המאכל, וגם אם אפשר בישנים לא שייך אי אפשר, ע"כ פסקינן שאסור בחדשים, ולרמב"ם גם בישינים שייך חיסום אז מותר כי אי אפשר ודו"ק ע"ד פלפול כ"ש, אבל אמת יורה דרכו שיש חילק גדול בין דינו של מג"א לליבן רעפים בכלים שנעשה הבערה בהם, והיתר הבערה ביו"ט לצורך אונ"פ ובאותו דבר נעשה הסתירה שפיר כתב המג"א אבל בקדירה וברעפים המלאכה הבישל והבערה שצריך לא נעשה המלאכה בכלי שנעשה החיסום ודוק היטיב ועי' פרי מגדים תקי"א ס"ק ח' שאסור ליתן תוך טיטין בשמים כי זה מלאכה לעצמה, ולא נעשה באותו דבר כמו סתירה בכלים שנעשה בהבערה לאינ"פ:

ה לכאורה למה לא יהי' תותר ללבן רעפים מצד מתוך וכו' ויש צורך היום לצלות, אבל עי' ריטב"א סוכה דף ל"ג בהא דאין ממעטין ביו"ט כתב אמאי לא שרינן ליה לכתחילה דנימא מתוך שהותרה ליקוט ענבים לצורך היתרה נמי שלא לצורך או"נ דהא קי"ל מתוך, ותי' דלא שרינן מדין מתוך אלא מלאכה דעלמא שאינו עושה כלי, אבל זה שעושה כלי שהוא דבר מסוים והשתא לא עביד מצוה אלא שמתקנו למצוה לא ע"ש, ועי' אמרי בינה יו"ט סי' י"ב:

ו בתשובת חו"י סי' קנ"ח מביא קושי' מגאון עבודת גרשוני שהקשה סתירת ש"ע בסי' תצ"ח פסק עוף שנדרס מותר לשחטו ביו"ט יען מפני שצריך לחסמן מתניתן, וכן כתב בסי' תק"ח גבי ליבון רעפים, וביו"ד סי' רס"ו ואו"ח סי' של"א פסק אדם שלא מל לעולם לא ימול בשבת והם דברי מרדכי פ' כיסוי דם כדאמרי' מפני שצריך לבודקן והביא בתה"ד סי' רס"ה, ואין שום חולק והוא גמרא דליבון רעפים, והרי נדחה גבי ליבון רעפים טעם זה וקי"ל כמ"ד מפני שצריך לחסמן ע"ש שמאריך בעוף קי"ל להקל משום דא"א לבא לידי חיוב חטאת והוי רק חשש דרבנן. משא"כ במילה דיש חשש איסור דאוריי' כי מקלל בחבורה חייב ע"ש ויש לי הערה כי פרי מגדים בפתיחה כוללות להלכות שבת בסופו כתב על גמרא שבת קלו בספק בן ט' ממלינן ממנ"פ אם נאמר חובל מח מפרק ואדם ובהמה גדולי קרקע כמ"ש רמב"ם פ"א משבת אפי' חתיכה בעלמא שמפרק הדם אתנו הוה מפרק דבר מחבורו, ול"ש ממנ"פ ואיך מהלינן ע"ש, ונראה לישב עפ"י מגן אבות דף ד' הקשה במילה דחיוב משום חובל והא לא הוי דם כגרוגרת, וי"ל כיון דמצוה להטיף דם ברית משו"ה אין מלין בעוד ירק כדכתב ר"ן פדר"א הו"ל חשיבות בטיפה אחד עכ"ל והנה אם זה התינוק נפל ולא שייך חשיבות וכגרוגרת לא הוי שפיר מהלינן ממנ"פ, א"נ גם כאן באדם שלא מל ואם הוא תקלקל במילה לא שייך אחשביה בודאי אין כאן ג"כ גרוגרת דם והאיך יעבור על איסר דאוריי' וצ"ע:

יריעת שלומה סי' י"ד, הקשה מה פריך בחולין ח"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן וכ"ת ה"נ שיצא דרך דופן אי קדוש, דהא מבואר דיצא ראשו הוי כרובו ומקרי לידה אפי' בכור לנחלה באדם עי' בכורות דף מ"ז, ועי' בסי' נ"ח שראש וטור סובר גבי נפולה צריך שיבדק נגד כל החלל, אבל קדקוד הראש אין צריך לבדוק דלא חיישי' דרוסק מוח או קרום של מוח, לפ"ז קשה דלמא מיירי ברייתא שיצא ראשו דרך בית הרחם ממילא הוא יליד וקדוש, וכשיצא ראשו, יצא אח"כ כל הולד דרך דופן כפרש"י שנקרע הבהמה ע"י סם וליכא ריסק איברים ע"ש:

תם ונשלם שבח לד' בורא עולם:

השמטה לספר המקנה כללט"ל פרט א' הבאתי קושי' פנ"י על רש"י דסובר להאכיל לכלבים א"א דרחמנא אחשביה להבערתן, א"כ האיך מוכח לרע"ק אין ביעור חמץ אלא שריפה ע"ש שהבאתי איזה תירוצי' וראיתי בח"ס או"ח סי' קנ"א תירץ יפה, כי מה שהסביר רש"י דרחמנא אחשבי' להבערה תמוהים וכי כל מצות דאחשבינהו רחמנא אסורים לקיימים בשבת, כל אכילת קדשים מ"ע דאורייתא ויהי' אסור בשבת, אך דברי אלקים חיים דברי רש"י, כי בתרומה גופיה לא כתיב ביעור, אך אתיי' משריפת קדשים, כאחז"ל כשם שמצוה לשרוף תרומה, ושוב אמרינן ביעור דאכילת בהמה בתרומה הוה כשריפה בידים א"כ רחמנא אחשביה לההיא אכילה במקום שריפה, ממילא יפה כתב רש"י לרבנן דחמץ השבתו בכל דבר הי' מותר להשבית ביו"ט דאין השבתה במקום שריפה ולא שייך אחשביה משא"כ למ"ד אין ביעור חמץ אלא שריפה מנותר ילפינן הדר אמרי' רחמנא אחשבי' כמו בתרומה ע"ב:

ובספר בן יהודא סי' ק"ח כתב לישב דרש"י אזיל לשיטתו דס"ל דלא אמרינן מתוך אף דליכא צורך כלל, והקשה עליו הרא"ש דא"כ שריפת קדשים קדשים אמאי אסרה התירה נימא מתיך, ומכח קושיא זו הכריח רש"י מדאסרה רחמנא אחשבי' שיהי' הבערת קדשים כבנין ואריגה וכו' וא"כ רע"ק לשיטתו דלא אמרינן מתיך ולא אמרי' אחשבי' להבערתן ע"ש:

(מי שיש ספר המקנה יציין שם כלל ל"ט לעי' כאן.) :

ונודע ביהודא עינותנתו של אחי מורי עטרת ראשי ועטרת משפחתי פ"ה, ע"ה, הרב הגאון הגדול כקש"ת רבי נפתלי נרו יאיר ויהל אבדק"ק פשנ"ד בע"מ מטה נפתלי ועוד ספרים יקרים, ולא רצה ליתן לי הסכמה. ואני תפילה ה' יאריך ימיו ושנותיו בנעימים עוד ינוב בשינה דשן ורענן לפני שמש שמו ינון עד ביאת הגואל במהרה בימינו אמן ואמן:

הטיבה ה' לטובים אנשי חיל אהובים וחביבים ק"ק פאקש יע"א, אשר אנכי יושב בקרבם ב"ה בכבוד גדול מחזיקים אותי ישלם ה' צדקתם אשר עושים להחזיק בחורי חמד כמעט יותר מיכלתם, ביתם פתוח לפניהם, מפה שולחן ומנורה השקיפה ממעון קדשיך להריק שפע בכל אשר ימנו יצליחו שלא יבוש המעיין ועץ הדעת אשר תוה"ק שת קן לה, פה ת"ח גדולי תורה יושבים ועוסקים בתורה יום ולילה, וגם העוסקים ביום במלאכה, הלילה למשמר ללמוד לשמה ושכינה כנגדם כאחז"ל וחוט של חסד ימשוך עליהם ועל בניהם עד עולם אמן:

זובח תודה יכבדנני ואתן תודה לנגיד הנדיב כ"ה ישעיה שווארץ נ"י מק"ק סאבאדסאללאש יעות ולנגיד התורני הנדיב כ"ה מרדכי בעק נ"י מק"ק מאישא יע"א. ולנגיד הנדיב כ"ה אברהם פייער מק"ק פעלעדראן יע"א אשר נהנו לכסף מוצא לסייע לדפוס. כפעולת אדם ישולם להם באריכות ימים ושנות חיים טובים דשן ורענן אמן:

סוף הספר

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה