אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל כח › פרט ג פסק

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל כח · פרט ג פסק

פרט ב

ריף כתב סתם אין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן, ור"ן כתב מפרשינן בגמרא דברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לחסמן שבהיסק ראשון הם מתחזקין ומתקשין ונעשה כלי] ת"ר התנור וכו' אין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות מותר [כתב הר"ן ואם להפיגן בשביל לאפות שהוסקה הרבה וחושש שלא תשרף הפת בתנור מותר ולא דמי לליבון רעפים דאסורין לעיל, דהתם תקונו של כלי קודם לתשמש שמשתמש בו, אבל כאן בשעת תשמישו הוא שמתקן לתשמישו, ועל בעי דר' ירמיה כתב ולא איפשיטא בעיין הילכך מסתברא דנקוטין בה לחומרא דהוי ליה ספק דאוריי' עכ"ל, ושג"א סי' ס"ד כתב דלא כרן כי הבדיקה לאחר ששהתה מע"ל אינו אלא מדרבנן, ועוד דנפשט מחולין אר"נ בה"ר אין בו ר"א, ות"ש ושוין אם נולד וכו' ודחי הב"ע שהפריס עג"ק שנינער לעמוד כפרש"י ואכתי צריך בדיקה ואס"ד דמחזיקנן ריעותא ביו"ט אכתי הוי סייע לר"נ דאי בה"ר יש בו משום ר"א אמאי הוי מוכן ומותר לשחטו ע"ש, ועי' שבו"י סי' כ"ג אם לא נמצא מרה אם מותר לצלות הכבוד כדי לטעום ע"ש, ותו"י קנ"ח: ראש כתב אין מלבנין ריעפין וכו' א"ל אנן מפני שצריך לחסמן מתני' לה, ונראה דהכי הלכתא דהא ר"ל סבר כי האי לישנא דקאמר הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשום ליבון הרעפים נגעו בה, והיינו משום חיסום דאיכא חיוב חטאת משום מכה בפטיש, אבל משום דצריך לבודקו ליכא חיוב חטאת [ת"ר תנור וכירים וכו', ואם בשביל לאפות מותר, וא"ת כיון דחדשים הם מצריכי עדיין חיסום א"כ בלא הפגת צונן אפי' היסק ראשון אסור כדאמר לעיל ברעפים חדשים מפני שצריך לחסמן, וי"ל דתנור אינו נגמר בהסקה עד שיפגנו בצונן, ומכאן יש ללמד שאין לבשל בקדירה חדשה ביו"ט דחסומי קמחסם להו ע"ש] וכן רשב"א ועור פוסקים להקל, וכתב יש"ש ולא אבין דבריהם מאן לימא לן דלבודקן לא חיישי' ועוד הא ר' ירמי' קאבעי מתני' לחוסמן ואפ"ה קא מבעי לן מי מחזיקן ריעותא וא"נ מאי סיוע מר"ל דס"ל לחוסמן ע"ש ועי' חו"י סי' קנ"ד באריכות:

רמב"ם פ"ב מיו"ט הלכה ד' בהמת חולין שנפלה מן הגג ועמדה מעל"ע והרי היא צריכה בדיקה שוחטין אותה ביו"ט ותבדק אפשר שתמצא כשירה ותאכל, וכתב ה"ה בעיא ולא אפשיטא ויש מי שפוסק להחמיר ורבינו פסק להקל: פ"ד אין אופין בפרני חדשה גזירה שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת יו"ט, אין גורפין תנור וכירים, ואם א"א לאפות בו או לצלות אא"כ גרף מותר היה מביא רשב"א כתב לגרוף התנור וגחלים יראה לי שסותר ואע"פ שהוא מכבה א"א בלא כן וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כך מותר לכבות לצורך אוכל נפש והרי זה כמניח בשר ע"ג גחלים:

תנור וכירים חדשים אין סכין וכו' ואין מפיגין אותו בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות בהן מותר, אין מלבין את האבנים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן, וכתב ה"ה רבינו לא הזכיר חדשים לפיכך נראה שהוא מפרש ואמרי לה דאפי' ישינים אסור מפני שמחסמן בכל שעה שמלבנן ולפי שאמרו מפני שצריך לבדקן אמרו מפני שצריך לחסמן, אי נמי דה"ק מפני שצריך ללבן כל כך עד שיתחסמו וזהו שבהלכות לא הביאו אלא משנה כפשטה ולא חלקו בין חדשים לישנים לפי שהן פוסקין כלשון אחרון אבל רשב"א פסק ג"כ כלשון אחרון וכתב דוקא רעפים חדשים, ועי' לח"מ, ומחהש"ק תק"ח הקשה אם גם בישנים חיסום א"כ א"א לבשל ביו"ט דאפי' בישנים איכא חיסום, לא זכיתי להבין כי אז יהי' כמכשירים שא"א לעשות בעיו"ט מותר ביו"ט:

פ"ט חשבת הלכה ד' אחד נתן את האור ואחד העצים ואחד הקדירה ואחד המים וכו', כולם חייבים בשגם מבשל, כתב ראב"ד בגמרא מוקי בקדירה חדשה משום לבון הרעפים נגעה בה, וח"ס חלק ו' סי' ק' כתב בחדשים הו"ל מלאכה שצריך לגופא וחייב לכ"ע משא"כ ישנים נהי דחסום טוב וניחא לבעלים מ"מ המלאכה של עכשיו אינה צריכה לגופא ותלי' בפלוגתא משום כן ר' יוחנן דס"ל בפ' ב"ת דמלאכה שאצ"ל פטור מוקי הכא בחדשים מפני שצריך לחסמן, ודייק שצריך ר"ל שצריך לגופי', משא"כ ישנים ליכא אלא איסור דרבנן ואפשר דשרו משום שמיו"ט בא"א לעשותו, וכן ר"ל מוקי לברייתא בקדרה חדשה מה"ט גופי', משא"כ רמב"ם דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב אוסר ביו"ט אפי' בישנים וכן מחייב חטאת בשבת אפי' בישנים וא"ש: המחבר בסי' תצ"ח פסק עגל שנולד מותר לשחטו אם כלו חדשיו וכתב רמ"א ובעינן ג"כ שהפריס עג"ק דחיישינן שמא יש בו ריעותא באיברים הפנימיי' ונמצא שחט ביו"ט שלא לצורך כנ"ל מדברי רא"ש וטור, וכתב מג"א אע"פ אם נולד בחול מותר בו ביום ואין חוששין לר"א מ"מ ביו"ט חיישינן, וז"ל ד"מ דודאי אם רואים שינוי באיברים ונתבאר בסימן תצ"ו דאסר לשחוט ביו"ט במקום שטריפות מצויות ע"ש:

עוף שנדרס ברגלים ויש לחוש שנתרסקו איברים ולכן צריך שהייה מעת לעת ובדיקה אחר שחיטה מותר לשחטו ביו"ט ולא חיישינן שמא ימצא טריפה אע"ג דאתילדו בו ריעותא, וכתב מג"א אע"ג דצריך בדיקה מ"מ כיון שהי' לו חזקה דכשרות מותר לשחטו משא"כ בעגל שנולד ביו"ט [ד"מ] וצ"ע דהא כל בהמה אין לה חזקה דכשרות אלא מכח רוב בהמות בחזקת כשרות עומדת, וא"כ אפי' עגל נמי יש לה חזקה זו וביש"ש פ"ד כתב דקי"ל במקום שהטריפות מצויות כמו הכשרות אסור לשחטו ביו"ט ק"ו היכא דאיתחזק ריעותא ע"ש: בסי' תק"ב כתב המחבר מותר לבשל בקדרות חדשות ביו"ט, רמ"א כתב ויש אוסרין וכן המנהג אם לא ע"י דחק, ועי' מג"א שיש חילק בין יו"ט של כל השנה שמשתמשים בכלים שקורין גליזירט, וביו"ט של פסח שאין משתמשין בכלי גליזרט ע"ש, ועי' מחהש"ק שיש ליזהר מלשתות טוטין בטוטין של חרס חדשה ביו"ט דמחסם להו:

בסי' תק"ז תנורים שלנו כיון שא"א לאפות בהם בלא גריפו מותר לגרפו אע"פ שהוא מכבה כשם שמות' להבעיר לצורך אונ"פ כך מותר לכבות לצורך אונ"פ, וכתב מג"א סי' תק"ב בהג"ה דוקא בשעה שמתקן האוכל שרי לכבות ולא קידם לכן:

אם הוסקו יותר מדאי מותר להפיג בצונן כדי לאפות, וכתב המג"א ס"ק י"א ולא דמי לליבון אבנים שאסור, דהתם תיקונו של כלי הוא קודם לתשמישו שמשתמש בו אבל הכא בשעת תשמישו הוא שמתקנו ותוס' כתבו כיון שהוא עושה ע"י משקין אינו ודאי חוסמין, וצ"ע מ"ש דאסור לבשל בקדרות חדשות, ונ"ל דקדירות מתחסמין ודאי ע"י משקין, ומרדכי כתב דמותר להפיג תנור משום דהוי מכשירי אונ"פ שא"א לעשותו מעיו"ט עכ"ל, פי' שלא ידע מאתמול שיצטרך להפיגן בצונן משא"כ קדירה ה"ל לבשל בה מאתמול וליבון אבני' הוי חיסום ודאי עי' מחהש"ק היטיב:

תק"ח אין מלבנין אבנים מפני שחסמן, וכתב מג"א ואפי' ישינים אסור שבכל שעה הוא מחזקן יותר אי נמי ה"ק מפני שצריך ללבן כ"כ עד שיתחסמו עי' מחהש"ק שכתב אם בקדרה ישינה איכא חיסום א"כ א"א לבשל ביו"ט דאפי' בישינה איכא משום חיסום ובזה א"ל כמ"ש מג"א בסי' תק"ז דהיכי דהחיסום עם התשמיש באים כאחד שרי ע"ש:

בסי' רנ"ג, המשכים בבקר וראה שהקדיח תבשילו וירא פן יקדיח יותר יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי כירה וכו' וכתב המג"א אבל חדשה אסור דמלבנה, ואף שב"י פסק להקל בסי' תק"ב, היינו כשיש בה תבשיל אבל בריקנית אפשר דמודה דאסור ועי' א"ר ומחהש"ק:

בסי' תק"ט אם אינו יכול לחתוך כלל אין משחיזין אות' וכו' וכתב המג"א דהו"ל מתקן מנא, ומחהש"ק מביא יש"ש שכתב אפילו לדידן דקיי"ל כר"י דמכשירים שא"א לעשות מעיו"ט מותר ביו"ט מדכתיב לכם, ודאי התירה התורה אפי' מלאכה גמורה, מ"מ כל שעושה כלי אסור, לפי שא"א להתיר במכשירים יותר מאוכל נפש עצמו וכיון שאסור לטחון ולרקד אלמא לא שריא באוכל נפש מלאכות הנעשות לזמן מרובה בין שתאמר שהוא מדאוריי' או מדבריהם וכיון שכן א"א להתיר במכשירי' יותר מזה וכל שעושה כלי הדבר ברור שהיא מלאכה הנעשית לימים הרבה עכ"ל:

אחד שופת הקדירה, אחד נותן מים חייב וכו' עי' פר"ח ס"ת ס"ק ח"י נסתפק קצת אי שייך בישול במים כיון שאין ניכר בהם, ומביא ראיה מכאן שחייב ועי' פנ"י שבת דף מ' בזה, ועי' רש"י ביצה דף כ"א בש"א לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ ראויין לשתי' פרש"י אוכל נפש התיר הכתוב ולא להבעיר אור בשביל רחיצה, ולא כתב מטעם בישול מים ודו"ק, ועי' מועד קטן דף י"ב ר' יודא נשיאה אשתו מיא דאחים קפילא משמע שיש בישול ע"ש, ועי' מנחת חינך במלאכת אופה שכת' ברמז ביומא דף ל"ד דעששות של ברזל הי' מטילין לתוך המקוה של כה"ג והקשה שם הלא מצרף, הרי אסור מה"ת משום מבשל ע"ש:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה