עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל כח
פרט א ליבון רעפים
חולין דף ל"א, אר"נ בית הרחם אין בו משים ריסוקו אברים, א"ל רבא לר"נ תניא דמסייע לך תיניק בן יומו א' תטמא בזיבה וכו', ת"ש עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט, [אלמא משים ר"א נמי לית ביה] כגון שיצא דרך דופן, ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן וכ"ת ה"נ שיצא דרך דופן, מי קדוש הב"ע שהפריס על גבי קרקע [פרש"י ננער לעמוד ותחב כרסותיו לעמוד דאמרי' לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה אינה צריכה מעת לעת, למה לא פי' כפשוטה שהפריסה עי' פלתי סי' ט"ו, וגם לא משני תיכף בסייעתא ראשונה בהפריס ע"ג קרקע, עי' פלתי]:
תוס' משום דאיכא ריעותא דאינו הולך איצטרך ליה לאשמועינן, דאי לאו הכי פשיטא דאזלינן בתר רוב ולדות, וא"ת א"כ מאי קא מסייע ליה מבן יום א דמטמא בזיבה התם ליכא ריעותא, א"נ כשתיה הרבה אחרי כן, וי"ל דאם איתא דאתרעי ריסוק אברים מחמת בית הרחם, א"כ הי' לנו לחישבו לאונס לעניין זיבה:
חדושי ר"ן כתב, ראשונים פירשי אפי' במקשה לילד קאמר, דאי כשאינה מקשה פשיטא דאין בו משום ר"א. דא"כ רוב הנולדים ימותו, וא"ת א"כ מאי קא מייתא סייעתא מתינוק בן יומו דלמא האי בשאינה מקשה, י"ל דה"ק אם איתא דבמקשה איכא משום ר"א בשאינה מקשה נמי הו"ל למימר דמחמת אינהו מיקרי אלא ודאי אפי' במקשה ליכא מעים ר"א, ולדידי קשיא לי' אי הכי מאי מקשה מעגל שנולד ביו"ט וכו' ואיצטרך לאוקמינהו כהפריס עג"ק, לוקימנהו באינה מקשה, לפיכך נ"ל דר"נ אפי' באינו מקשה לילד איצטרך דאין חוששין לר"א ומאן דדחי סייעתא נמי ס"ל דא"ל דאפי' באינו מקשה חיישינן, וכ"ת א"כ רוב הנולדים ימותו, איכא למימר דודאי פשיטא לן דבריבא ליכא ריסוק איברים אלא מיהי אי מיעוטא דמתרסקי בשעת לידה היי מיעוטא דשכיח כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא בשהיית מעת לעת לא סמכינן אריבא כדכתבינן לעיל בסרכות ריאה, מ"ה קמ"ל ר"נ דמיעוטא דמתרסקי בבית הרחם מעוטא דלא שכיח היא ולא חיישינן כלל, ומאן דדחי ליה ס"ל דמעוטא דשכיח הוא, וריף כתב אר"נ בית הרחם אין בו משים ר"א, ועי' ר"ן וכ"כ הרא"ש כאן אר"נ בית הרחם אין בו משום ר"א, ובביצה דף ז' כתב ועגל שנולד ביו"ט מותר הוא הואיל ומוכן הוא אגב בהמה וכו', והא דמותר לאכלו ביום היינו היכא דקים ליה דכלו לו חדשיו אבל אי לא קים ליה דכלו לו חדשיו אסור, עד ליל שמיני כדאיתא בשבת קל"ה, וגם צריך שיפריס על גבי קרקע שיצא מספק ריסק איברים כדאיתא בפרק אלו טריפות, ועי' ק"נ, וכ"כ הטור בסי' תצ"ח, וב"י הקשה דהא דאוקימנא בשהפריס ע"ג קרקע לאו לקושטא דמילתא אוקימנא הכי אלא לדחויי דלא ליסייע לר"נ, אבל לפום קושטא אע"פ שלא הפריס עג"ק נמי שרי, וראש בעצמו כתב דברי ר"נ סתם ולא הצריך שיפריס עג"ק, ומרין חביב תי' לענין יו"ט ראוי להחמיר ושנסתלק עצמנו מכל ספק ולא נשתטנו כיון שאחר שעבר מעת לעת יצא מכלל ריסוק איברים וידמה זה קצת לדשיל"מ שהחמירו בו ביו"ט, ולענין טריפה פסק כר"נ שאין לאסור אכילתו בשביל זה ע"ש וד"מ כתב קשה לי דה"ל להזכיר ג"כ איסור שחיטה לכתחילה בלא יו"ט כיון דאפשר להמתין עד למחר, וכתב דודאי אין חוששין לריסוק איברים כל זמן שאין אנו רואים שינוי באיברים הפנימים, אבל אם אנו רואים שינוי באיברים הפנימים חיישינן ליה, ולכן לענין איסור טריפות מותר לשחטו דאנו סומכין שאלו הי' מרוסק היינו רואים בו שינוי איברים אח"כ, ובלא שינוי ודאי אמרי' דלא נתרסק אבל לשוחטו ביו"ט אסור דחיישי' שמא יראה בו שינוי אח"כ ע"ש:
וים של שלמה אלו טריפות סי' ס"ג כתב לישב, מש"כ הראש וגם צריך שיפרוס עג"ק קאי אמ"ש דאי לא כלו חדשיו אסור עד ליל ח' וגם צריך שיפרוס עג"ק דלא אמר ר"נ דלא חי חיישינן לר"א אפי' אית ביה ריעותא אלא בכלי לו חדשיו אבל בלא כלו חיישינן וכמו שפסק הרוקח סי' תס"ח, ואפי' שהייה מע"ל לא מהני ליה כל זמן דאית ביה האי ריעותא שלא עמד, והשתא מ"ש הראש בפ"ק דביצה וגם צריך שיפרוס עג"ק כדאיתא בפרק א"ט [היינו לפי מה שהקשה המקשה מעגל שנולד ביו"ט ותירץ הב"ע שהפריס עג"ק ואיירי] כמו שדחה לשם אפי' בכלו לו חדשיו, וממילא לפי האמת בלא כלו לי חדשיו לית ליה היתר עד שיפרוס עג"ק וכן עיקר, ופר"ת תצ"ח משיג עליו:
וט"ז יו"ד בסי' ט"ו הקשה בכל מקים שיש חשש ריסוק הני שהיי מעת לעת עכ"פ כמו עמדה א"כ אמאי נאסר בלא כלו חדשיו אחר ששהתה ז' פעמים מעת לעת ע"ש בנקודת כסף:
בח בסי' תצ"ח כתב, ד"מ כתב דכלי לו חדשיו צריך שיפרס עג"ק אם רוצה לשחטו ביו"ט משום דחיישי' שמא ימצא רעיתא באבריו הפנימים ונמצא ששחט ביו"ט שלא לצורך ודבריו נכונים, ואע"ג דגבי עוף הנדרס דצריך בדיקה פסקו ראש ורבינו דיכול לשחוט ביו"ט לא חיישינן שמא ימצא טרפה, שאני התם כיון דשהה מעת לעת אחר שנדרס ויצא מכלל ריסוק אברים ואין צריך בדיקה אלא משום דחיישינן שמא נשתברו רוב צלעותיה או אחד משארי מיני טריפות, בהא ודאי סמכינן ארובא דבהמות בחזקת היתר עומדת ויכול לשחטו ביו"ט, אבל עגל זה שאינו בכלל הרוב שהרי תיכף שנולד אתיילד ביה ריעותא שאינו יכול לעמוד, חיישינן לריסק לענין זה שאינו יכול לשוחטו ביו"ט עד שיפרוס עג"ק, כדי שיצא מספק ריסוק איברים לגמרי כ"ל: וט"ז הקשה על ד"מ א"כ מאי פשיט ר' זירא מבדיקת הרעפים, בנדרסה הי' לי חזקה טובא כשנולדה, משא"כ ברעפים לא הי' חזקה טובה אי פקעי אי לא, ונק"כ כתב מה שהקשה מאי פשוט ר' זירא מרעפים, דודאי הפשטן לא ס"ל לחלק בהכי, מיהו אנן דמספקא לן הלכתא אי לקולא אי לחומרא כיון דלא אפשיטא בעיין הלכך היכא דאיכא חזקה טובה קי"ל לקולא ולכך פסק הראש להקל, אבל בעגל דליכא חזקה טובה קי"ל לחומרא, מיהו בלא"ה נמי לק"מ דהא דפשיט מרעפים דסתם רעפים נמי רובם טובים דלא פקעו והוי כמו חזקה ועוף שנדרס דמוקמי' אחזקתו רוב בהמות כשרים הם, וה"נ רוב רעפים לא פקעי, משא"כ בעגל שנולד דמיד כשנולדה אית ריעותא ואינו בכלל רוב ודו"ק, עי' באמרי בינה הלכות יו"ט סי' ח':
פר"ח בסי' תצ"ח כתב על חילק של ד"מ בין עוף שנדרס לעגל שנולד, אין זה כלום דכ"ש הוא דהשתא התם האית ביה ריעותא דצריך בדיקה מותר לשחטו ביו"ט, בנ"ד דליכא ריעותא דליצטרך בדיקה לאו כ"ש דמותר לשחטו, ותו דספק טריפות התרת ומותר לשחטו מיד ביום שנולד אע"ג דאית ביה ריעותא דלא עמד כ"ש לשחיטת יו"ט דלא חיישינן דאית לן מתוך, ועוד דבגמרא הכי איתא אר"נ ביה"ר אין בו משום ריסוק איברים ובעינן לסיועיה מברייתא דעגל שנולד ביו"ט וכו', והא ע"כ מחמת איסור שחיטת ביו"ט צריך לאוקמא בשהפריס עג"ק, וא"כ מאי סייעתא מייתי, ועוד אמרי' ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן, ודחי הב"ע שהפריס עג"ק מוכח בהדי' דלרב נחמן אין צריך לאוקמי בהכי ומותר לשוחטו ביו"ט ע"ש:
ברוך טעם מסביר בטוב טעם דברי יש"ש שיש חילק בין כלו חדשיו ללא כלו, איתא בחולין דף ט' אר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע במה נטרפה, ויש מחלוקת הפוסקים אם נולד ריעותא מחיים יש סוברים כיון דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת חוששין לריעותא דטרפות הנראה בעוד שלא יצא מחזקת איסור דאינה זבות אמנם מתוס' יבמות דף ל' מוכת אף מריעותא בחיים לא חיישינן ועי' ש"ך סי' נ' אמנם ליכא הוכחה מתוס' כ"א בריעותא דאתי לאיסורא מעת הירעותא כגון בדרוסה וכו' אבל בריעותא דיש לחוש מחמתה שנטרפה הבהמה מעת הלידה אפשר לומר גם תוס' מודה דחוששין לריעותא כזו המספקת לנו דלמא לא הי' לבהמה שום חזקת כשרות, דנטרפה תיכף ביום הולדה בריסוק, ונראה בכה"ג מתלי תלי בדעת ט"ז סי' י"ח סק"י בנאבד הסכין שהי' לו חזקה אז ואלו בא לשאול היינו מורים לו היתר ע"כ גם בנמצא אח"כ פגום כיון שאפשר שנפגם אח"כ אין הספק אסרו, אבל אם לא נאבד הסכין וחייב לבודקו, ואלו בא לשאול קודם שנולד הספק של עכשיו שנמצא פגום לא היינו מורים להיתר ע"כ יש להחמיר מספק כאלו אין כאן חזקה ע"ש, א"כ לפי דברי ר"נ דאין צריך להמתין מפני חשש ר"א ממילא מיד כשנולד הולד מחזיקים בחזקת היתר, ע"כ אף אם נתגלה אח"כ באיזה שעות שאינה עומדת והוי כרעיתא, מ"מ מעמידין בחזקת שהחזיקו בו קודם שנודע ריעותא, אך כ"ז בשכלו לו חדשיו, אבל אם לא כלו עדיין חדשיו, ועומד מלידתו עד ז' ימים בספק ולא שייך לומר כלל חזקת היתר באותו ולד כל זמן שלא יצא מספק נפל, א"כ אם בתוך ז' ימים נולד ריעותא חשש ריסק איברים כי אינה עומדת שפיר יש לחוש מחמת ריעותא זו לריסק איברים ומיושב מהרש"ל ע"ב:
בספר ברית אברהם יו"ד סי' י"א כתב לישב יש"ש, אף שט"ז הרבה לתמוה מה חילק בין כלו ללא כלו חדשיו לענין ריסוק אברים, כבר הובא באחרונים דברי רבינו שפירא בלא כלו חדשיו הוולד חלוש ביותר ושייך טפי חשש ריסוק איברים, אך התב"ש סי' ט"ו מתפלא כיון ששהה ז' ימים נתברר שכלו חדשיו, ולדעתי נראה דברי רש"ל דבלא כלו בעינן הפריס משום ריסוק איברים מטעם דהוא חלוש, ולא יקשה כלים קושי' תב"ש, לפי הנראה מתוס' דף נ"א באיכא רעותא דאינו הולך, דאל"ה פשיטא דאזלי' בתר רוב וולדות, אבל באיכא רעותא לא שייך להתיר משום רוב דהא חזינן דיצאה מרוב וולדות שהולכים, וזה אין יכול לעמוד ה"ד דיש לחוש שיצא מן הרוב ונתרסק בבה"ר כעין סברת תב"ש במים במוח, וקמ"ל ר"נ דאין בבה"ר משום ר"א ותולין הא דאין הולך משום כאב רגלים, ונראה אף דיצא מרוב, הא ידוע תוס' חזקה שלא נתבררה וכו' ודעת ראש שם לפי המסקנא דאזלי' בתר רוב כשרים הגבינות דהוי חזקה שנתבררה מחמת הרוב, ואף שאין להכשיר הגבינות מחמת דהיא מרוב בהמות כשירות דחזינן דהיא מן המיעט שהיא טריפה, ח"מ מכשירו מטעם חזקה קמייתא ואמרי' השתא היא דנטרפה, וכל כמה דאפשר לאתר ולומר שברגע שאח"ז יצאה מן הרוב תלינן ומתירן הגבינות, א"כ י"ל ה"ד הכא חילין הריעותא דאינו הולך משים כאב רגלים דאפשר שאחר שיצא מרחם לאויר עולם יצאה מן הרוב, אבל אי נתלה הרעותא דאינו הולך משום ריסוק בבה"ר אז היי יציאתו מן הרוב בשעה שהיו הילד בבה"ר וכיון שהחזקנו את העובר הלזה שהוא מן הרוב וולדות שלא יתרסקו ויכול לילך מיד ועכשיו חזינן רעותא שאינו הילך תולין שבהיותו באויר העולם יצא מן הרוב ונקטי' כאב רגלים ולא משום ריסוק אברים א"כ גם לדעת ראש דאזלי' בתר רוב בעינן חזקה שנתבררה בשעתו דהיא מן הרוב ואז אנו מאחרין לומר שאחר זה יצאה מן הרוב, וא"כ בלא כלי חדשיו דבעי' ז' ימים רק אח"כ עדות שהי' כלו חדשיו עכ"פ הך חזקה לא נתברר בשעתו ע"ש באריכות:
קצת נ"ל כי לכאורה יש לחקור האיך אנו שוחטין ביו"ט ואזלי' בתר רובא כי ידוע הר"ן בביצה דלא אזלי' בתר רוב ביו"ט יען שיש לו מתירין ע"כ אין לוקחין ביצה ביו"ט עי' במקנה כלל ל"ח פרט ד' [ויש"ש כתב שאין שוחטין כלל ביו"ט עי' מג"א סי' תצ"ח סקט"ז אולי מטעם זה כי בדשיל"מ אין הולכין בתר רוב] , אילם זה אינה כי גם למחר אין אנו בודקיו על חי טריפות וסמכינן על הרוב, ע"כ אין נפ"מ וסומכין גם ביו"ט על הרוב, אבל בריסק איברים אם נמתין עד למחר יצא מספק ריסק, ולא צריכין בענין זה לאמיר דאזלי' בתר רוב, ע"כ יש להחמיר ביו"ט על חשש ריסוק איברים:
פרט ב
ביצה דף ל"ד, ואין מלבין את הרעפים, מאי קא עביד א"ר בר בר חנה א"ר יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבדקן [דלמא פקעי ואשתכח דטרח שלא לצורך] והקשה הצלח לב"ה דאמרי' מתוך אין כאן חשש איסור תורה ובסמוך במטלת אין חוששין שמא תקרע פרש"י שאפי' אם תקרע אין זה קורע ע"מ לתפור הרי דלאיסר דרבנן לא חיישינן שמא תקרע, וא"נ למה חששו כאן שאף אם פקעי לא הי' הבערה איסור תורה שהרי הותרה שלא לצורך, וכן בעוף שדרסה ג"כ קשה למה לא ישחטנה הרי אף אם תמצא טריפה לא עבר על איסור תורה שמתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך, אפי' לתוס' שצריך דבעינן צורך קצת וכו', ופי' שטעם אם פקעי וימנע משמחת יו"ט ע"ש, וח"ס כתב מש"כ הצלח דהכא שייך מתוך דהוי' צורך קצת אם ימצא כשר הוא תימא דודאי אם לא יהי' בו ריעותא אפי' צורך גמור הוא, מ"מ אם יהי' בו ריעותא אפי' צורך קצת לא היה, והיינו ספיקא דאורייתא בתחילת השחיטה אם יהי' לצורך או לאו והוא פשיט עכ"ל:
ואמרו לה מפני שצריך לחסמן [כיון בהיסק זה נעשה כלי אסור] ולמה מד"א צריך לבודקן לא אמר מפני חסימה שעדיף כי זה מלאכה דאוריי' בודאי וחייב חטאת, אולי זה סובר כרמב"ם שגם בישנים יש חסימה א"כ זה כלים שא"א לעשות בעיו"ט ומותר ביו"ט, ממילא אין נפ"מ אפי' חדשים מותר, או כאשר כתב הצלח דהוי דבר שאין מכוין דאטי איהו מכוין לחסמן איהו לבשל מכוין, וצריך לומר דהוי פס"ר שבודאי מחסמן, אבל אם חייש שתפקע לגמרי ואין כאן מנה בפטיש, ואפי' לא נתפקע מ"מ בתחלה לא הוי פס"ר פ"ר, לכאורה יהי' חדשים היתר יותר מישנים, כי בישנים אין עוד חשש שתפקעו, ממילא הוי פס"ר משא"כ בחדשים לא היי פס"ר, ועי' ח"ס חלק ששי סי' ק', בחדשים הי"ל פס"ר דניחא ליה ומלאכה שצריך לגופו, משא"כ ישנים נהי דחסנים טוב להם וניחא לבעלים מ"מ המלאכה של עכשיו אינה צריכה לגופיה ע"ש, א"כ אפשר לעשותם בעיו"ט גם אם חוסים בישנים ועי' מחהש"ק סי' תק"ח, ודו"ק [עי' מג"א שי"ח, ומחהש"ק שמביא מ"מ פי"ב משבת בדבר שאינו כלי לא שייך צירוף כיון שלא מכיון רק בכלי אז פ"ר אסור ע"ש וצ"ל ברעפים או אבנים כיון שצולה בו זה כלי]:
תנן התם דרסה או שטרפה בכותל ושהתה מעת לעת ושחטה כשירה, אר"א וכו' צריכה בדיקה, בעי' ר' ירמיה מר"ז מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינן ריעותא ביו"ט או לא א"ל תנינא אין מלבין את הרעפים וכו' ואר"י הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבדקן א"ל מפני שצריך לחסמן מתנינן לה, והקשה השעה"מ א"ר ירמיה דאמר דאנן מפני שצריך לחסמן מתני' ליה, א"כ תפשוט דעוף הנדרס שרי לשחטו ביו"ט דלא חיישי' לבודקן, עי' ח"ס, [מלשון רש"י שכתב משום חומר מלאכה משמע אם נמצא טריפה עובר בלאו, ועי' במקנה כלל ל"ט פרט א' הבאתי חקירת פרי מגדים אי אמרי' הואיל באיסור שראוי לעכום ואיני עובר בלאו]:
תניא אחד מביא את האור, ואחד העצים ואחד שופת הקדירה, ואחד מביא מים כולן חייבים וכו' בשלמא כלהו קא עבדי מעשה, אלא שופת את הקדירה מאי קא עביד, ארשב"ל הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשום לבון רעפים נגעו בה, [משום הך גזירה גופה שאסרו ללבן רעפים נגעו גם בזו] ולשון רש"י הך גזירה, צ"ב, חסימה הוא אב מלאכה עי' ראש:
תוס' ויש נזהרים שלא לבשל בתחלה בקדירה חדשה, ולא היא דהכא בקדרה ריקנית דאז שייך בה לבון רעפים ששופתה קודם שמביא המים אבל כשמבשיל בה מאכל לא שייך בה לבין רעפים, אבל ראש כתב שאין לבשל בקדירה חדשה ע"ש:
ת"ר תנור וכירים חדשים אין סכין בשמן ואין מפיגין בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות ה"ז מותרי והקשה תוס' דאמר לעיל דאסור לחסמן אע"פ שהוא עושה נמי כדי לצלות עליהם, וי"ל דשאני בין רעפים לתנור, דתנור כיון דהוא עושה ע"י משקין שאני דאינו ודאי חוסמן:
פרט ג פסק
ריף כתב סתם אין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן, ור"ן כתב מפרשינן בגמרא דברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לחסמן שבהיסק ראשון הם מתחזקין ומתקשין ונעשה כלי] ת"ר התנור וכו' אין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות מותר [כתב הר"ן ואם להפיגן בשביל לאפות שהוסקה הרבה וחושש שלא תשרף הפת בתנור מותר ולא דמי לליבון רעפים דאסורין לעיל, דהתם תקונו של כלי קודם לתשמש שמשתמש בו, אבל כאן בשעת תשמישו הוא שמתקן לתשמישו, ועל בעי דר' ירמיה כתב ולא איפשיטא בעיין הילכך מסתברא דנקוטין בה לחומרא דהוי ליה ספק דאוריי' עכ"ל, ושג"א סי' ס"ד כתב דלא כרן כי הבדיקה לאחר ששהתה מע"ל אינו אלא מדרבנן, ועוד דנפשט מחולין אר"נ בה"ר אין בו ר"א, ות"ש ושוין אם נולד וכו' ודחי הב"ע שהפריס עג"ק שנינער לעמוד כפרש"י ואכתי צריך בדיקה ואס"ד דמחזיקנן ריעותא ביו"ט אכתי הוי סייע לר"נ דאי בה"ר יש בו משום ר"א אמאי הוי מוכן ומותר לשחטו ע"ש, ועי' שבו"י סי' כ"ג אם לא נמצא מרה אם מותר לצלות הכבוד כדי לטעום ע"ש, ותו"י קנ"ח: ראש כתב אין מלבנין ריעפין וכו' א"ל אנן מפני שצריך לחסמן מתני' לה, ונראה דהכי הלכתא דהא ר"ל סבר כי האי לישנא דקאמר הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשום ליבון הרעפים נגעו בה, והיינו משום חיסום דאיכא חיוב חטאת משום מכה בפטיש, אבל משום דצריך לבודקו ליכא חיוב חטאת [ת"ר תנור וכירים וכו', ואם בשביל לאפות מותר, וא"ת כיון דחדשים הם מצריכי עדיין חיסום א"כ בלא הפגת צונן אפי' היסק ראשון אסור כדאמר לעיל ברעפים חדשים מפני שצריך לחסמן, וי"ל דתנור אינו נגמר בהסקה עד שיפגנו בצונן, ומכאן יש ללמד שאין לבשל בקדירה חדשה ביו"ט דחסומי קמחסם להו ע"ש] וכן רשב"א ועור פוסקים להקל, וכתב יש"ש ולא אבין דבריהם מאן לימא לן דלבודקן לא חיישי' ועוד הא ר' ירמי' קאבעי מתני' לחוסמן ואפ"ה קא מבעי לן מי מחזיקן ריעותא וא"נ מאי סיוע מר"ל דס"ל לחוסמן ע"ש ועי' חו"י סי' קנ"ד באריכות:
רמב"ם פ"ב מיו"ט הלכה ד' בהמת חולין שנפלה מן הגג ועמדה מעל"ע והרי היא צריכה בדיקה שוחטין אותה ביו"ט ותבדק אפשר שתמצא כשירה ותאכל, וכתב ה"ה בעיא ולא אפשיטא ויש מי שפוסק להחמיר ורבינו פסק להקל: פ"ד אין אופין בפרני חדשה גזירה שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת יו"ט, אין גורפין תנור וכירים, ואם א"א לאפות בו או לצלות אא"כ גרף מותר היה מביא רשב"א כתב לגרוף התנור וגחלים יראה לי שסותר ואע"פ שהוא מכבה א"א בלא כן וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כך מותר לכבות לצורך אוכל נפש והרי זה כמניח בשר ע"ג גחלים:
תנור וכירים חדשים אין סכין וכו' ואין מפיגין אותו בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות בהן מותר, אין מלבין את האבנים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן, וכתב ה"ה רבינו לא הזכיר חדשים לפיכך נראה שהוא מפרש ואמרי לה דאפי' ישינים אסור מפני שמחסמן בכל שעה שמלבנן ולפי שאמרו מפני שצריך לבדקן אמרו מפני שצריך לחסמן, אי נמי דה"ק מפני שצריך ללבן כל כך עד שיתחסמו וזהו שבהלכות לא הביאו אלא משנה כפשטה ולא חלקו בין חדשים לישנים לפי שהן פוסקין כלשון אחרון אבל רשב"א פסק ג"כ כלשון אחרון וכתב דוקא רעפים חדשים, ועי' לח"מ, ומחהש"ק תק"ח הקשה אם גם בישנים חיסום א"כ א"א לבשל ביו"ט דאפי' בישנים איכא חיסום, לא זכיתי להבין כי אז יהי' כמכשירים שא"א לעשות בעיו"ט מותר ביו"ט:
פ"ט חשבת הלכה ד' אחד נתן את האור ואחד העצים ואחד הקדירה ואחד המים וכו', כולם חייבים בשגם מבשל, כתב ראב"ד בגמרא מוקי בקדירה חדשה משום לבון הרעפים נגעה בה, וח"ס חלק ו' סי' ק' כתב בחדשים הו"ל מלאכה שצריך לגופא וחייב לכ"ע משא"כ ישנים נהי דחסום טוב וניחא לבעלים מ"מ המלאכה של עכשיו אינה צריכה לגופא ותלי' בפלוגתא משום כן ר' יוחנן דס"ל בפ' ב"ת דמלאכה שאצ"ל פטור מוקי הכא בחדשים מפני שצריך לחסמן, ודייק שצריך ר"ל שצריך לגופי', משא"כ ישנים ליכא אלא איסור דרבנן ואפשר דשרו משום שמיו"ט בא"א לעשותו, וכן ר"ל מוקי לברייתא בקדרה חדשה מה"ט גופי', משא"כ רמב"ם דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב אוסר ביו"ט אפי' בישנים וכן מחייב חטאת בשבת אפי' בישנים וא"ש: המחבר בסי' תצ"ח פסק עגל שנולד מותר לשחטו אם כלו חדשיו וכתב רמ"א ובעינן ג"כ שהפריס עג"ק דחיישינן שמא יש בו ריעותא באיברים הפנימיי' ונמצא שחט ביו"ט שלא לצורך כנ"ל מדברי רא"ש וטור, וכתב מג"א אע"פ אם נולד בחול מותר בו ביום ואין חוששין לר"א מ"מ ביו"ט חיישינן, וז"ל ד"מ דודאי אם רואים שינוי באיברים ונתבאר בסימן תצ"ו דאסר לשחוט ביו"ט במקום שטריפות מצויות ע"ש:
עוף שנדרס ברגלים ויש לחוש שנתרסקו איברים ולכן צריך שהייה מעת לעת ובדיקה אחר שחיטה מותר לשחטו ביו"ט ולא חיישינן שמא ימצא טריפה אע"ג דאתילדו בו ריעותא, וכתב מג"א אע"ג דצריך בדיקה מ"מ כיון שהי' לו חזקה דכשרות מותר לשחטו משא"כ בעגל שנולד ביו"ט [ד"מ] וצ"ע דהא כל בהמה אין לה חזקה דכשרות אלא מכח רוב בהמות בחזקת כשרות עומדת, וא"כ אפי' עגל נמי יש לה חזקה זו וביש"ש פ"ד כתב דקי"ל במקום שהטריפות מצויות כמו הכשרות אסור לשחטו ביו"ט ק"ו היכא דאיתחזק ריעותא ע"ש: בסי' תק"ב כתב המחבר מותר לבשל בקדרות חדשות ביו"ט, רמ"א כתב ויש אוסרין וכן המנהג אם לא ע"י דחק, ועי' מג"א שיש חילק בין יו"ט של כל השנה שמשתמשים בכלים שקורין גליזירט, וביו"ט של פסח שאין משתמשין בכלי גליזרט ע"ש, ועי' מחהש"ק שיש ליזהר מלשתות טוטין בטוטין של חרס חדשה ביו"ט דמחסם להו:
בסי' תק"ז תנורים שלנו כיון שא"א לאפות בהם בלא גריפו מותר לגרפו אע"פ שהוא מכבה כשם שמות' להבעיר לצורך אונ"פ כך מותר לכבות לצורך אונ"פ, וכתב מג"א סי' תק"ב בהג"ה דוקא בשעה שמתקן האוכל שרי לכבות ולא קידם לכן:
אם הוסקו יותר מדאי מותר להפיג בצונן כדי לאפות, וכתב המג"א ס"ק י"א ולא דמי לליבון אבנים שאסור, דהתם תיקונו של כלי הוא קודם לתשמישו שמשתמש בו אבל הכא בשעת תשמישו הוא שמתקנו ותוס' כתבו כיון שהוא עושה ע"י משקין אינו ודאי חוסמין, וצ"ע מ"ש דאסור לבשל בקדרות חדשות, ונ"ל דקדירות מתחסמין ודאי ע"י משקין, ומרדכי כתב דמותר להפיג תנור משום דהוי מכשירי אונ"פ שא"א לעשותו מעיו"ט עכ"ל, פי' שלא ידע מאתמול שיצטרך להפיגן בצונן משא"כ קדירה ה"ל לבשל בה מאתמול וליבון אבני' הוי חיסום ודאי עי' מחהש"ק היטיב:
תק"ח אין מלבנין אבנים מפני שחסמן, וכתב מג"א ואפי' ישינים אסור שבכל שעה הוא מחזקן יותר אי נמי ה"ק מפני שצריך ללבן כ"כ עד שיתחסמו עי' מחהש"ק שכתב אם בקדרה ישינה איכא חיסום א"כ א"א לבשל ביו"ט דאפי' בישינה איכא משום חיסום ובזה א"ל כמ"ש מג"א בסי' תק"ז דהיכי דהחיסום עם התשמיש באים כאחד שרי ע"ש:
בסי' רנ"ג, המשכים בבקר וראה שהקדיח תבשילו וירא פן יקדיח יותר יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי כירה וכו' וכתב המג"א אבל חדשה אסור דמלבנה, ואף שב"י פסק להקל בסי' תק"ב, היינו כשיש בה תבשיל אבל בריקנית אפשר דמודה דאסור ועי' א"ר ומחהש"ק:
בסי' תק"ט אם אינו יכול לחתוך כלל אין משחיזין אות' וכו' וכתב המג"א דהו"ל מתקן מנא, ומחהש"ק מביא יש"ש שכתב אפילו לדידן דקיי"ל כר"י דמכשירים שא"א לעשות מעיו"ט מותר ביו"ט מדכתיב לכם, ודאי התירה התורה אפי' מלאכה גמורה, מ"מ כל שעושה כלי אסור, לפי שא"א להתיר במכשירים יותר מאוכל נפש עצמו וכיון שאסור לטחון ולרקד אלמא לא שריא באוכל נפש מלאכות הנעשות לזמן מרובה בין שתאמר שהוא מדאוריי' או מדבריהם וכיון שכן א"א להתיר במכשירי' יותר מזה וכל שעושה כלי הדבר ברור שהיא מלאכה הנעשית לימים הרבה עכ"ל:
אחד שופת הקדירה, אחד נותן מים חייב וכו' עי' פר"ח ס"ת ס"ק ח"י נסתפק קצת אי שייך בישול במים כיון שאין ניכר בהם, ומביא ראיה מכאן שחייב ועי' פנ"י שבת דף מ' בזה, ועי' רש"י ביצה דף כ"א בש"א לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ ראויין לשתי' פרש"י אוכל נפש התיר הכתוב ולא להבעיר אור בשביל רחיצה, ולא כתב מטעם בישול מים ודו"ק, ועי' מועד קטן דף י"ב ר' יודא נשיאה אשתו מיא דאחים קפילא משמע שיש בישול ע"ש, ועי' מנחת חינך במלאכת אופה שכת' ברמז ביומא דף ל"ד דעששות של ברזל הי' מטילין לתוך המקוה של כה"ג והקשה שם הלא מצרף, הרי אסור מה"ת משום מבשל ע"ש:
פרט ד
א הקשה פנ"י ושאגת ארי' מאי קמבעי לי' בעוף הנדרי תפשוט ממתני' דמסוכנת שוחטים ביו"ט הא איכא למיתש שלא תפרכס בסוף השחיטה ויהי' אסור לאכול, וח"ס ביו"ד סי' כ' ובחל' ו' סי' ק' כתב לישב בפסחים ע"ג מבואר למ"ד דמקלקל בחבורה פטור בשוחט ונמצא טריפה תיקן שהוציא מטומאת נבילה או מאבר מה"ח לב"נ, ואם לא תפרכס הא לוקין משום נבלה וגם משום אבמה"ח ליכא, שהרי בלא"ה היה מתה כמעט קט שהרי לא היה לו פנאי להחיותה עד שחשיכה נמצא לא תיקון מידי אבל בנדרס דה"ל מתקן ע"ש:
לדעתי הקלושה נראה לחלק, אם רצה לשחוט ושחט רק אח"כ נמצא טריפה שפיר חייב יען שיש תיקון לב"נ והמלאכה אשר רצה לעשות עשה, אבל אם לא תפרכס כתבו ראשונים ראי' שמתה באמצע השחיט' על כן נבילה ומטמא, ולא נעשה המלאכה מלאכת השחיטה אשר הוא רצה ולמה יהי' חייב, ועי' חדושי ר"ן בשוחט בשבת שלא נעשה מומר על תחילת השחיטה כי מקלקל דק על סוף השחיטה ודו"ק:
דבר נפלא מצאתי בפרי מגדים סי' ט"ו, וכך לשונו, כפי הנראה דאם שחט ע"מ שימצא כשר א"כ כי נמצא טריפה אין כאן חיוב חטאת שהרי מלאכת מחשבת אסרה תורה, משא"כ בשוחט לע"ז שמתכוין לכך וכדומה ומ"מ בעינן שם קצת תיקן ועי' פסחים ע"ג שוחט ונמצא טריפה ובר"מ פ"ב משגגות ה"י והדברים ארוכים עכ"ל וצ"ע מאוד להבין דבריו הקדושים וגם האיך יפרנס תוס' בתולין דף י"א מקשין אמאי לא יליף מכל הקרבנות דדחו שבת ולא חיישינן שמא ימצא קרבן טריפה ונמצא שחלל שבת ע"ש לפי הנ"ל אין זה מחל שבת: ב קושי' חו"י למ"ד משום דצריך לבדקן ע"כ דל"ל משו' שצריך לחסמן, דאל"ה למה לא אמר טסי משום איסור חיסום, וע"כ דס"ל דליכא בחיסום משום מלאכת מכה בפטיש והא מכח מברייתא דאחד שופת הקדירה חייב משום חסום כדאמר ר"ל והיינו משו' חיסום כדאמר ר"ל והיינו משום חיסום כמ"ש הראש אולי כאשר כתבתי לעיל שסובר גם בישנים יש חיסי' א"כ א"א לבשל ביו"ט רק שמותר כי מכשירין שא"א בעיו"ט מותר אין נפ"מ בין חדשי, לישנים ע"כ נקוט טעם שצריך לבדקן ומצאתי בתורת רבינו כ"ס סי' נ"ד כעין זה, והקשה קושי' עצומה:
ג ברישא דמתני' פליגי ר"א ורבנן לענין גבוב ואח"כ קתני אין ולבנין הררפים סתמא משמע דבזה גם ר"א מודה ולטעמא משום חסום לר"א דס"ל ר"פ תולין דמכשירי' שאפשר לעשות מאתמול מותר למה אין מלבנין רעפין וצ"ע עכ"ל לדעתי הקלושה נראה דוקא מכשירים אשר צריך לאוכל נפש אם אין לו קדירה לבשל או שפוד לצלות סבר ר"א שמות' לעשות ביו"ט אילם ברעפים מה שנעש' חיסום ומכה בפטיש זאת לא צריך לאוכל נפש היום בזה בודאי לא סבר ר"א שמותר לעשות, אולם בקדירה חדשה דחיישינן לפקעי לא שייך איסור חסימה אבל בקדירה ישינה דלא שייך שפקעי אז לא צריך לאוכל נפש החסימה ואסור, ומיושב קושי' יש"ש על רא"ש למ"ד דסובר מפני חסימה, בע"כ דלא סבר מפני פקעי כי אז יהי' מותר, רק סובר כאשר כתב הנק"כ שרוב רעפים אינם פוקעין, ואפילו למ"ד שמכשירו' שאפשר לעשותן בעיו"ט אסור ביו"ט דלא כר"א אבל אם גם בישינים שייך חיסום כשיט' רמבם וא"כ א"א לעשות בעיו"ט ואין נפ"מ בין חדשים לישנים ואז קדירה חדשה מותר יותר מישינים ודוק כתבתי רק לפלפול בעלמא:
ד המחבר בסי' תק"א פסק מסיקין בכלים שלמים ומג"א ס"ק י"ג מדייק בס' יראים דאפי' סתירה גמורה לא שייך בכלים ולדידן דקיי"ל בסי' שי"ד דיש סתירה בכלים צ"ל דמיירי בכלי רפוי ול"נ דקושי' מעיקרא ליכא דהבערה גופה אב מלאכה הוא והותרה לצורך ה"ה סתירה ונהי דאסור לבקע כלי לצורך אוכל נפש היינו משום דמלאכה בפני עצמה היא ע"ש שכתב עכ"פ צ"ל שאין לו עצים דאל"כ עבר על בל תשחית כדאיתא בשבת דף קכט ונראה להסביר סברת מג"א כמו דמצינו ביבמות ד' ד' ובנזיר דף מ"ח ומנחות דף מ"ח מה לי חד לאו מה לי ב' לאוין כיון שהותרה הותרה:
ורעי אהובי הרבני הנגיד החריף מו"ה יונה אבעלעס נ"י הקשה לי לפי המג"א למה ליבון רעפים אסו' מצד חיסום כיון שהבערה מותר גם החיסם יהי' מותר כמו סתירת הכלים וצ"ע ועי' פסחים דף כ"ו בסוגיא א"א ולא קאמכוין היטיב ע"כ סובר מג"א כיון דא"א כי אין לו עצים ולא קאמכוין כי מה הנאה לו מסתירת הכלים ועי' חו"י סי' קפ"ח שמסביר בכל איסורים רק התכלית אם צריך זה נקרא מכוין, ע"כ בכלאים שלובש מחמת המכס ואין כוונה לחמם נקרא אינה מכוין, ועי' רשב"א שבת קל"ב במילה בצרעת וח"ס בסוגיא דצירף הנדפס בריטב"א אבל ברעפים יש לו הנאה בחסימה ע"כ אין לדמות לדין של מג"א והא תינח אם נעשה בודאי חסימה, אבל בתנור רק ספק ולא שייך קאמכוין דוגמא כאשר כתב רא"ש שבת ק"ב בהושענה וזילף ע"ש א"כ בקדירה ריקנית אסיר דלא שייך א"א כיון שאפשר ליתן תיכף מים לבשל המאכל, וגם אם אפשר בישנים לא שייך אי אפשר, ע"כ פסקינן שאסור בחדשים, ולרמב"ם גם בישינים שייך חיסום אז מותר כי אי אפשר ודו"ק ע"ד פלפול כ"ש, אבל אמת יורה דרכו שיש חילק גדול בין דינו של מג"א לליבן רעפים בכלים שנעשה הבערה בהם, והיתר הבערה ביו"ט לצורך אונ"פ ובאותו דבר נעשה הסתירה שפיר כתב המג"א אבל בקדירה וברעפים המלאכה הבישל והבערה שצריך לא נעשה המלאכה בכלי שנעשה החיסום ודוק היטיב ועי' פרי מגדים תקי"א ס"ק ח' שאסור ליתן תוך טיטין בשמים כי זה מלאכה לעצמה, ולא נעשה באותו דבר כמו סתירה בכלים שנעשה בהבערה לאינ"פ:
ה לכאורה למה לא יהי' תותר ללבן רעפים מצד מתוך וכו' ויש צורך היום לצלות, אבל עי' ריטב"א סוכה דף ל"ג בהא דאין ממעטין ביו"ט כתב אמאי לא שרינן ליה לכתחילה דנימא מתוך שהותרה ליקוט ענבים לצורך היתרה נמי שלא לצורך או"נ דהא קי"ל מתוך, ותי' דלא שרינן מדין מתוך אלא מלאכה דעלמא שאינו עושה כלי, אבל זה שעושה כלי שהוא דבר מסוים והשתא לא עביד מצוה אלא שמתקנו למצוה לא ע"ש, ועי' אמרי בינה יו"ט סי' י"ב:
ו בתשובת חו"י סי' קנ"ח מביא קושי' מגאון עבודת גרשוני שהקשה סתירת ש"ע בסי' תצ"ח פסק עוף שנדרס מותר לשחטו ביו"ט יען מפני שצריך לחסמן מתניתן, וכן כתב בסי' תק"ח גבי ליבון רעפים, וביו"ד סי' רס"ו ואו"ח סי' של"א פסק אדם שלא מל לעולם לא ימול בשבת והם דברי מרדכי פ' כיסוי דם כדאמרי' מפני שצריך לבודקן והביא בתה"ד סי' רס"ה, ואין שום חולק והוא גמרא דליבון רעפים, והרי נדחה גבי ליבון רעפים טעם זה וקי"ל כמ"ד מפני שצריך לחסמן ע"ש שמאריך בעוף קי"ל להקל משום דא"א לבא לידי חיוב חטאת והוי רק חשש דרבנן. משא"כ במילה דיש חשש איסור דאוריי' כי מקלל בחבורה חייב ע"ש ויש לי הערה כי פרי מגדים בפתיחה כוללות להלכות שבת בסופו כתב על גמרא שבת קלו בספק בן ט' ממלינן ממנ"פ אם נאמר חובל מח מפרק ואדם ובהמה גדולי קרקע כמ"ש רמב"ם פ"א משבת אפי' חתיכה בעלמא שמפרק הדם אתנו הוה מפרק דבר מחבורו, ול"ש ממנ"פ ואיך מהלינן ע"ש, ונראה לישב עפ"י מגן אבות דף ד' הקשה במילה דחיוב משום חובל והא לא הוי דם כגרוגרת, וי"ל כיון דמצוה להטיף דם ברית משו"ה אין מלין בעוד ירק כדכתב ר"ן פדר"א הו"ל חשיבות בטיפה אחד עכ"ל והנה אם זה התינוק נפל ולא שייך חשיבות וכגרוגרת לא הוי שפיר מהלינן ממנ"פ, א"נ גם כאן באדם שלא מל ואם הוא תקלקל במילה לא שייך אחשביה בודאי אין כאן ג"כ גרוגרת דם והאיך יעבור על איסר דאוריי' וצ"ע:
יריעת שלומה סי' י"ד, הקשה מה פריך בחולין ח"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן וכ"ת ה"נ שיצא דרך דופן אי קדוש, דהא מבואר דיצא ראשו הוי כרובו ומקרי לידה אפי' בכור לנחלה באדם עי' בכורות דף מ"ז, ועי' בסי' נ"ח שראש וטור סובר גבי נפולה צריך שיבדק נגד כל החלל, אבל קדקוד הראש אין צריך לבדוק דלא חיישי' דרוסק מוח או קרום של מוח, לפ"ז קשה דלמא מיירי ברייתא שיצא ראשו דרך בית הרחם ממילא הוא יליד וקדוש, וכשיצא ראשו, יצא אח"כ כל הולד דרך דופן כפרש"י שנקרע הבהמה ע"י סם וליכא ריסק איברים ע"ש:
תם ונשלם שבח לד' בורא עולם:
השמטה לספר המקנה כללט"ל פרט א' הבאתי קושי' פנ"י על רש"י דסובר להאכיל לכלבים א"א דרחמנא אחשביה להבערתן, א"כ האיך מוכח לרע"ק אין ביעור חמץ אלא שריפה ע"ש שהבאתי איזה תירוצי' וראיתי בח"ס או"ח סי' קנ"א תירץ יפה, כי מה שהסביר רש"י דרחמנא אחשבי' להבערה תמוהים וכי כל מצות דאחשבינהו רחמנא אסורים לקיימים בשבת, כל אכילת קדשים מ"ע דאורייתא ויהי' אסור בשבת, אך דברי אלקים חיים דברי רש"י, כי בתרומה גופיה לא כתיב ביעור, אך אתיי' משריפת קדשים, כאחז"ל כשם שמצוה לשרוף תרומה, ושוב אמרינן ביעור דאכילת בהמה בתרומה הוה כשריפה בידים א"כ רחמנא אחשביה לההיא אכילה במקום שריפה, ממילא יפה כתב רש"י לרבנן דחמץ השבתו בכל דבר הי' מותר להשבית ביו"ט דאין השבתה במקום שריפה ולא שייך אחשביה משא"כ למ"ד אין ביעור חמץ אלא שריפה מנותר ילפינן הדר אמרי' רחמנא אחשבי' כמו בתרומה ע"ב:
ובספר בן יהודא סי' ק"ח כתב לישב דרש"י אזיל לשיטתו דס"ל דלא אמרינן מתוך אף דליכא צורך כלל, והקשה עליו הרא"ש דא"כ שריפת קדשים קדשים אמאי אסרה התירה נימא מתיך, ומכח קושיא זו הכריח רש"י מדאסרה רחמנא אחשבי' שיהי' הבערת קדשים כבנין ואריגה וכו' וא"כ רע"ק לשיטתו דלא אמרינן מתיך ולא אמרי' אחשבי' להבערתן ע"ש:
(מי שיש ספר המקנה יציין שם כלל ל"ט לעי' כאן.) :
ונודע ביהודא עינותנתו של אחי מורי עטרת ראשי ועטרת משפחתי פ"ה, ע"ה, הרב הגאון הגדול כקש"ת רבי נפתלי נרו יאיר ויהל אבדק"ק פשנ"ד בע"מ מטה נפתלי ועוד ספרים יקרים, ולא רצה ליתן לי הסכמה. ואני תפילה ה' יאריך ימיו ושנותיו בנעימים עוד ינוב בשינה דשן ורענן לפני שמש שמו ינון עד ביאת הגואל במהרה בימינו אמן ואמן:
הטיבה ה' לטובים אנשי חיל אהובים וחביבים ק"ק פאקש יע"א, אשר אנכי יושב בקרבם ב"ה בכבוד גדול מחזיקים אותי ישלם ה' צדקתם אשר עושים להחזיק בחורי חמד כמעט יותר מיכלתם, ביתם פתוח לפניהם, מפה שולחן ומנורה השקיפה ממעון קדשיך להריק שפע בכל אשר ימנו יצליחו שלא יבוש המעיין ועץ הדעת אשר תוה"ק שת קן לה, פה ת"ח גדולי תורה יושבים ועוסקים בתורה יום ולילה, וגם העוסקים ביום במלאכה, הלילה למשמר ללמוד לשמה ושכינה כנגדם כאחז"ל וחוט של חסד ימשוך עליהם ועל בניהם עד עולם אמן:
זובח תודה יכבדנני ואתן תודה לנגיד הנדיב כ"ה ישעיה שווארץ נ"י מק"ק סאבאדסאללאש יעות ולנגיד התורני הנדיב כ"ה מרדכי בעק נ"י מק"ק מאישא יע"א. ולנגיד הנדיב כ"ה אברהם פייער מק"ק פעלעדראן יע"א אשר נהנו לכסף מוצא לסייע לדפוס. כפעולת אדם ישולם להם באריכות ימים ושנות חיים טובים דשן ורענן אמן:
סוף הספר