אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל כה › פרט ג

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל כה · פרט ג

פרט ב

אי אמרי' טע"כ לענין ב"י, עי' ח"י תמ"ב שכתב היכא דליכא שום ממשות חמץ רק טעם בלבד כתב בע"ש ג"כ דעובר, ולדעתי ראוי להסתפק בדין זה מאד דמשמעות הפוסקים אינו כן, וכ"כ במנ"כ דאף למ"ד דטע"כ אפי' בלא ממשות דאורייתא, היינו דוקא לענין אכילה אבל לא לעבור בב"י כיון שאין כאן צורת חמץ כלל:

ולענין איסר הנאה אי אמרי' טע"כ, עי' ר"ן בפרק השוכר את הפועל כתב לפוסקים דסוברים דאין איסר הנאה אוסר תערובתן בהנאה אא"כ הוי דבר שבמנין וכו' והקשה וכי איסר זה נתבטל או לא נתבטל, ואולי לדעתם יש לומר דכיון דמדאוריי' חד בחרי בטיל כל היכי דליכא טעמא נהי דקי"ל טעמו וממשו אסור ה"מ לענין אכילה דשייך ביה טעמא אבל לענין הנאה כיון דלא שייך זה טעמא חד בתרי בטיל ע"ש:

וטע"כ לענין טומאה כתב ר"ש פ"ב דטבול יום דאע"ג טע"כ דאוריי' לא הי' זר לוקה בכזית מקפה לענין איסר אכילה דוקא הוא דהוי כעיקר תדע דאין טע"כ לחשוב שחיטה כנבילה לענין טומאה ע"ש, וכ"כ תוס' בכורות דף כ"ב ואמרי בינה בסוגי' ריחא מלתא כרב אי ילפי' טע"כ מג"נ דכיון דאין לוקין אטעמא לא הוי כגופו של איסר א"כ י"ל דאף דחדית לן רחמנא טע"כ באיסר מ"מ בטומאה לא שמעי', אבל אי ילפי' טע"כ ממשרת ולוקין אטעמא א"כ הוי כגופו של איסר ה"ה גבי טומאה אמרי' טע"כ כיון דהוי כגופו של איסר ע"ש, ועי' שבי"ד או"ח סי' תע"ה דלא אמרי' טע"כ במצות הבאתי בכלל ט' פרט ג':

פר"ח בסי' תמ"ב כתב כזית בכ"פ במין בשאינו מינו אי ליכא טעמא בטיל ברוב כמין במינו, אבל אח"כ סותר דבריו, ומביא ראיה מפסחים שהקשה מנותח אי איכא כזית בכ"פ מ"ט דרבנן, משמע גם שטעכ"ע לאו דאוריי', אי איכא כזית בכ"פ חייב, וה"ה לדידן טכ"ע דאוריי', אי איכא כזית בכ"פ אפי' ליכא טעמא חייב ע"ש, לדעתי הקלושה יש לחלק כי הסברה כיון דליכא טעם גם באינו מינו בטיל ברוב, אבל אי איכא טעם ככותח רק דרבנן סברו לאו דאוריי', אבל בטיל לא שייך כיון שחיך אוכל יטעם, אף שאינו אסור הטעם, אבל הממש לא בטיל כיון שניכר האיסר, ועי' טור תמ"ב דסובר גם אם אין טעם חייב בכזית בכ"פ, ועי' ר"ש פ"ב שכתב במיני נמי כזית בכ"פ דאוריי' דלא בטיל ברובא אע"פ דלא מנכר ע"ש, מדבריהם נלמד דכזית בכ"פ דאוריי' הלכה למשה מסיני דלא לבטיל ברובא, ועי' חו"ד סי' צ"ח שמתקשה בו ועי' פנ"י בפסחים, ועי' תוס' ב"מ דף נ"ג ד"ה ועולה באחד ומאה מבואר בלח מין במיני בעי ס' מדאוריי' ופלא ועי' פרי מגדים בפתיחה לתערובת חלק ב' פ"א, וטה"ק זבחים דף ע"ח, מט"ז סי' ק"ב משמע בפירש דמין במיני בטעמו ולא ממשו אין צריך אפי' רוב מן התורה, ועי' טה"ק דף ע"ט:

רשב"א חולין צ"ח כתב ק"ל בכל דוכתיה חד בתרי בטיל וא"כ היכי משכחת ליה טעמו ולא ממשו דאוריי' ואפי' כזית בכ"פ היכי משכחת ליה, ומתרצינן דאי אמרי' חד בתרי בטיל דוקא דקיימי איסורי באפי נפשיה והיתרא באפי' נפשיה כגיד בין הגידים שהיתר לא קיבל טעם מן האיסר וכיון דאסורא לא מנכרא בטל ברוב אבל כשקבל ההתר טעם האיסר נעשה הכל איסור שהרי ניכר הוא וידוע בכל ההיתר טעימתו זו הכרתו כדכתיב וחיך אוכל וטעם לו:

ראש יוסף דף קי"א ד"ה ועוד אני תמה על מש"כ תוס' מה"ת בטיל ברובא ובמקדש אקמוה אדאוריי' דכפי נראה בקדשים לא בטיל מדינא מין במינו ברובא דכתיב בחטאת וכל אשר יגע בבשרה יקדש ועי' רמב"ם פ"ח ממע"ק דשלמים עם חטאת יאכל כחמור דהוי מין במינו, א"כ איך אוקמי' אדאוריי' ועוד אני תמה בסוגי' דנזיר דאמרי' חטאת מנזיר לא גמרינן דאפי' חרצן אסור, ומאי קאמר והא חטאת צריכה לומר אף מין במינו דאינו בטיל דאלו בנזיר טע"כ באינו מינו שרה פתו ביין מש"ה דאיכא טעם לא בטיל משא"כ בחטאת דמין במינו הוא ע"ש, ראה זה כי חדש הוא אבל מובן בעולין גם חכמים מודי' מין במינו לא בטל ויש להאריך בזה:

אי אמרי' טע"כ דוקא מכזית איסור או גם מחצי זית, עי' רש"י פסחים גבי נזיר ששרה פתו מוכח דאפי' בב"א מח"ש הדין כן, אבל מתוס' נזיר ל"ז ד"ה טע"כ משמע דוקא טעם הבא מכזית, וכן ר"ש כתב כן, ועי' פלתי סי' צ"ב שהקשה לר"ת במה דפריך וסבר רב גדי אסרה התורה ולא חלב והא"ר חצי זית בשר וח"ז חלב לוקה על אכילתו, וקשה לר"ת כי חלב בלוע איסור בפרי וטעם כעיקר לר"ת אף ללקות ופשיטא דלוקה, וליכא למימר כיון דבלעה רק מחצי זית בשר אף ר"ת מודה דאין כאן מלקות כיון דמעולם לא היה האיסור כשיעור דהא לקמן מוקמינן מילתא דרב בבא מיורה גדולה ע"ש, ועי' מרם שוק יו"ד סי' קי"ח:

אמרי בינה בסוגי' ריחא מילתא כתב לישב קושי' מהרש"א אמאי לא משני דרע"ק ס"ל כר"מ דנטל"פ אסור, לפמש"כ תוס' בשם מר"י אור ליינש דלכך אין לוקין בטע"כ דילפי' מג"ע תעבירו באש ואין זה רק עשה משמע אי ילפי' טע"כ ממשרת לוקין דלא כר"ן בסוגי' זרוע בשלה דס"ל גם אם ילפי' מנזיר אין לוקין דאין עונשין מן הדין, דס"ל לר"י אורליינש דלא הוי אלא גילוי מלתא, לכאורה קשה לפי דבריו הא משמע בתוס' דיותר מסתבר לאוקמי הקרא לטע"כ מלאוקמי להיתר מצטרף לאיסור א"כ מנ"ל לרע"ק דמשרת אתי להמ"ל אמאי לא יליף ממשרת טע"כ וללקות אטעמא דהא מג"ע ליכא אלא עשה, אך ז"א דא"כ ג"ע למה לי, לפי"ז מיושב קושי' מהרש"א, דע"כ רע"ק לא ס"ל כר"מ דנל"פ אסור, דאי הוי ס"ל כר"מ קושה במקומה עמדת, דהא ליכא למימר דא"כ ג"ע ל"ל הא ר"מ יליף מג"ע דנטל"פ אסור:

במר"ם א"ש ח"ר סי' ס"ד הקשה מנ"ל דגיעולי עכום חידש הוא דילמא שמא יבשל ישראל דבר חריף והוי לשבח וכן לר"מ קשה מנ"ל ללמוד נטל"פ אסור ומאריך הא דחורפי' תחליה ליה לשבח אם זה דאוריי' או דרבנן, ועי' בערוך משך בסופו:

מקשין העולם היכי ילפי' מג"ע טע"כ, דילמא מצד בשר וחלב צריך להגעיל בב"ח לכ"ע טע"כ דאוריי', ופלתי סי' פ"ז כתב לר"ן רק בישל אסור ולא צלי, לק"מ דהא התורה ציוה אשר לא תבא במים תעבירו באש ללבן מה שתשמישו ע"י אש, וקשה אי טכ"ע לאו דאוריי' רק משום בב"ח הא הני כלי צלי נינהו ולא שייך בהו בב"ח וע"כ משום שארי איסורין וכסא דהרסנא סי' כ"ט, כתב הא ודאי לית ביה ספיקא אי טעמא דרבנן דלא אתמר אלא בב"ח עצמו אבל לא בקדירה שניתן בה טעם בשר ואין למילף זה מג"ע בשום אופן דהתם נמי אינו אוסר בדיעבד ואתה אומר דחדוש הוא ואינו אלא לכתחילה, ובהכי ניחא מה דמקשה העולם דאימא געולין לא נאמרו אלא משום בב"ח דליתא דאין לנו סברה כלל להחמיר בבב"ח כיון שאנו אומרים דבעלמא טעם לאו כעיקר דוקא בשר לתוך חלב אמרה תורה אבל לתוך הקדירה הדר להיות כשאר איסור ע"ש ושו"מ ח"ב קפ"ג, ופמג"פ בפתיחה לבו"ח וח"ס סי' פ"ו האריכו בזה:

מבי"ט פ"ט ממ"א כתב בו"ח שנתבשלו ביחד ונתנו טעם זה לזה הבשר אסירה וליקה עליה מה"ת דהא נתערב גוף החלב בבשר ויהב בה טעמא ולא בטיל אפי' באלף מדאוריי' ומצטרף מיעוט החלב להשלים שיעור כזית בשר דעירוב שניהם אסרה תורה וכו' והחלב אסורה תן התירה ואינו לוקה עליה דהא לית בה אלא טעם בשר ולא ממשות ואיסורא מדאוריי' וכו', ופתג"ד בפתיחה לתערובת כתב דבריו תמוהים מי איכא מ"ד בב"ח דלא לקי על כזית מחלב הנבלע בו טעם בשר כיון דבב"ח כ"ע מודים טע"כ ד"ת ע"ש:

י' ח"ס י"ט, ומרם שוק קי"ט, אי אמרי' בב"נ טעם כעיקר, ועי' מר"ם שיק או"ח רנ"ח מה שתי' קושי' עולם על רב אשי דמשני בזבחים יקדש עשה, א"כ נשארה לדידיה קושי' הש"ס פסחים מ"ד דנילף מנזור המל"א ותי' הש"ס דנזיר וחטאת הוי שני כתובים ל"ש לדידיה דהא אצטרך חטאת להורות עשה: נב"י ח"ב או"ח סי' ס"ו מחדש גם דקי"ל כר"ת דטע"כ דאוריי' מ"מ הרי ילפי' ממשרת או מג"ע והיינו באיסורים שהם לאוין שיש בהם מלקות אבל חלב טמא אף שהוא אסיר מן התורה אין בו מלקות עי' רמב"ם פ"ג ממ"א שחלב בהמה טמאה וביצי עיף טמא אסורין מן התורה ואין לוקין וכו' א"כ אין ללמוד בחלב טמא שיהי' טכ"ע ע"ב והקשה ינ"פ הרב הגאון מו"ה משה פאלאק אבדק"ק באניהארד ני', א"כ מאי מקשה בפסחים ע"ו לרב משני פסחים, שם רק איסור עשה שיאכל שלא למנויו שם ריחא לאו מילתא כי טע"כ לאו דאוריי' אבל רב סובר ריחי מילתא שנצלה בדבר אחר שם טע"כ דאורייתא מכ"ש לבה"ג שמובא בח"ס בחידושיו לע"ז דף ס"ו דריחא מילתא דרבנן מדגלי תורה טע"כ טעם ולא ריח ורק רבנן גזרו ריח אטו טעם ע"ש:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה