עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל כה · פרט ב
אעתק השיטות כאשר מובא בפרי מגדים בפתיחה כוללות עם קצת יתר באור: א שיטת רש"י טעמי וממשו שיש גוף האיסור ולא נמחה כזית כא"פ לוקה מה"ת, וא"ל אסור מה"ת, טעמו ולא ממשי שנמחה גוף האיסור, זה טכ"ע שנחלקו בו אביי ורבא בחולין ק"ח והלכה כרבא דאין לוקין ואסיר מדרבנן, ובפירש נמחה יש:
בו פירושים, י"א דוקא גוש שנמחה ונשתנה מכמות שהיה, וי"א אף דם וכיוצא כל שאין גוש בתערובת, וכן י"א דווקא במכירו הא אין מכירו אף גוש דרבנן מנחת כהן] וי"א אף אין מכירו ד"ת [פר"ח תמ"ב] עכ"ל פחג"ד, ומנחת כהן פ"ב כתב משמע מרש"י שאפי' נפל כל כך חלב לקדירה עד שיש כזית ממנו בכל שיעור אכ"פ מן התבשיל ואכל יותר משיעור אכ"פ אפ"ה נקרא טעמו ולא ממשו ואינו אסור אלא מדרבנן לדעת רבא כל שיש שם רוב היתר, אבל ב"י בסי' צ"ח כתב גם לרש"י אם יש בתערובות כזית בכא"פ אסור מה"ת ולוקין עליו, ולח"מ פט"ו ממ"א השיג עליו ע"ש, וקשה על רש"י מכותח הבבלי שמשמע בפסחים דרבנן פטרו משום שאין דרך לאכול אלא מעט משמע אם הי' אוכלים הרבה מכותח חייבים מלקות לדברי הכל וכו', עוד הקשה מפגול נותר וטמא שבללן זע"ז וכו' והקשה רבא מעיסה מן חיטים ואורז שיוצא ידי מצה אעפ"י שאורז הוא רוב, ובודאי שזאת טענה נגד רש"י שאין עליה תשובה עכ"ל, עוד הקשה מנזיר ששרה פתו ביין שנבלע בפת ואין ממשו נראה ואפ"ה אסור הכתיב ע"ש:
ואולי כוונת רש"י רק בחלב שנמחה הגוף אם לא רבוי הפסוק נפש לרבות השותה הי' פטור, וכעת בתערובת ולא נרגש רק הטעם, וסובר טע"כ לאו דאוריי', אבל בדבר שלא נשתנה מעצם שלי, כמו יין בפת או כותח הבבלי פירורי לחם, מתוך שאוכל לחם נרגש הטעם, וכן בחיטין באורז מה שמרגיש טעם חיטין לא בעבור שחיטין נותן טעם באורז, אלא בעיסה יש בו קמח חיטין ואוכל ביחד עם האורז מתוך זה מרגיש טעם ממש מעצם החיטין בכל הנ"ל מודה רש"י טע"כ דאוריי' גם מש"כ חלב בבשר ומתקשה בו כל ראשונים ואחרונים, ונראה בב"ח כל אחד היתר וממשות אין איסור רק יען שנותן טעם בבשר זה האיסר ולא החלב ועי' מנ"כ בזה יוכל לישב הרבה ב"ה, גם מה שהקשה מ"כ שרמב"ם בחמץ מביא שני פסוקים ובנזיר רק פסוק אחד על יין בעין ועל תערובות עי' פרק ששי, שמאריך בו, נראה כי בתחץ תערובות שנותן טעם ואינו בעין צריך פסוק לבדו, אבל בנזיר הכל חד כי היין לא נשתנה ודו"ק:
ח"ס בחידושי ע"ז דף ס"ו כתב יש לי מקום ספק לשיטת רש"י ביש כזית בכא"פ ואכל כל הפרס חייב, ביש כמה זיתי איסור מעורב בכמה פרס היתר לפי שיעור הזיתים של איסור ואוכל פרס אחד מהם אי לוקה דקי"ל יבש ביבש אין בילה ואפי' לח בלח עי' חו"י ק"ז וט"ז תצ"ח לענין כיסוי דם ביו"ט, מיהא לח בלח קי"ל פ"ק דר"ה יש בילה אבל יבש ביבש דאין בילה צ"ע אי לקי עכ"ל (וחידש בעיני הלא מל"מ סוף מעילה כתב ביבש אף שאיסר הוא רוב לא שמענו שאם אכל מך תערובות שיתחייב שום עונש אף שאסור מה"ת, ועי' פרי מגדים בפתיחה לתערובות פ"ה]:
ב רמב"ם פט"ו ממ"א טעמו וממשו היינו כזית בא"פ אף נמחו לוקה מה"ת נתערב פחות מכא"פ טעמו ולא ממשו ואסור מדרבנן כרבא לגבי אביי ונחלקו המפורשים בפירושו אם כזית בכא"פ כרת נמי או רק מלקות ודוקא בעין כרת, עכ"מ פ"א מחו"מ, אכל ח"ש י"א דהוה ד"ת רלב"ח, וי"א דהוה דרבנן, מ"כ ופר"ת עכ"ל פרי מגדים , ומ"כ פ"ד כתב מרמב"ם נראה שאפילו נתערב האיסור כזית בכא"פ אם אכל פחות משיעור זה אין זה אסור מה"ת, לכאורה קשה שהרי קיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת דלוקין אם אכל כשיעור אע"פ שאין איסר בעין א"כ בפחות נמי ליתסר מדאוריי' כח"ש ושמא י"ל ע"י תערובות אינו אסור מה"ת אבל מכ"מ שם איסור לא נעקר ממנו, אמנם נ"ל שכל זה כשיש בתערובות כזית מן האיסו' בכא"פ שעדין חשוב ממש האיסור קיים וכאלו הוא בעין, אבל אם נתערב האיסור בפחות מזית אחד בכא"פ לא לבד פטור ממלקות אלא שנעקר שם האיסור מאותה תערובות ונפ"מ לענין חיוב ביעור בפסח כי לרמב"ם שטעם כעיקר ל"ד אינו חייב לבער תערובות כזאת, כיון שאין כזית בכא"פ הוי כאלו אין בה כלום מממש האיסור, וצדקו דברי ה"ה פ"ד מחמץ שכתב לרבינו אינו עובר עליו אלא בתערובת שיש בו כזית בכא"פ ור' משה כהן פי' דברי רבינו אע"פ שאינו עובר על אכילתו חייב בביעורו, שהרי יש כזית מן החמץ ואע"פ שהוא מעורב בכמה זיתים עובר הוא על קיומו וכתב על זה הכ"מ לי' יותר מתיישב פירש רמ"ך דאע"ג דללקות על אכילתו בעינן כזית בכא"פ לעבור עליו על ב"י בבציר מהכי סגי משום דלענין אכילה כ"ש פחות מכא"פ הו"ל כאלו אכל חצי זית היום וחצי זית מחר שאינו לוקה אבל לעבור עליו כיון שיש כאן כזית מה לי שיהיה בכדי אכ"פ או יותר עכ"ל, ואני אומר שנ"ל דברי ה"ה יותר נכונים, ומה שהקש' כ"ת שאם יש כזית מה לי שיהי' בשיעור אכ"פ או יותר, אומר אני שאינה קושי' כלל, שאם זית מן החמץ בעין אלא שהיה מעורב עם ההיתר פחות מזית בכא"פ היינו מידים שחייב לבער, אבל בתערובות שהאיסור נמחה ואינו בעין, אם לא יש כזית איסור בכא"פ לא חשיב ממש האיסור קיים ואין שם אלא טעמו, ולכך אינו עובר עליו לרמב"ם, כיון שטעם כעיקר ל"ד ואין שם איסור כלל ע"ש:
מנ"כ ל"ו כתב לדעת רמב"ם שבתערובת אין חייב כרת אפילו אכל כזית בכא"פ היינו כשהיתר הוא רוב אבל אם האיסור הוא רוב או שוה בשוה ואכל ממנו שיעור זית בכא"פ נראה לי אפילו רמב"ם יודה שחייב עליו כרת דכיון שהאיסור הוי הרוב נחשב כאלו הוא בעין וכאילו המחה האיסר ואכלו ע"ש ועי' רע"ב זבחים פ"י מ"ז שתבלין בלעו טעם קדשים אם יבואו לידי נותר הרי הן באזהרה משום טעם קדשים שבלוע בהן והקשה תויו"ט למה דקדק לכתוב באזהר' למעטו מכרת בקדשים בודאי טע"כ דאוריי' לחייבו בכרת ע"ש אולי שתבלין אינו אוכל ועי' תו"ח:
ומהרש"א בפסחים כתב ג"כ שחצי שיעור בתערובת גם ר' יוחנן מודה שמותר מה"ת וכן הר"ש פ"ב טבול יום כתב כן, אך קשה מחולין דף צ"ח גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא דמשמע דאפי' ע"י תערובות נמי אסור עכ"ל וח"ס סי' פ"ה מביא בשם הגאון מו"ה דניאל ז"ל שהקש' עלהנ"ל הא כזית שלם בס' נמי לא הוי אלא ח"ש דהרי הוא טפי מפרס ואפ"ה מודה מר בר"א דבעי ס' בכזי' שלם מה"ת משום דעכ"פ תחילתו הי' בו איסור דאוריי' ורק בח"ש הוי ס"ד שתחילתו הוא רק איסור דרבנן ומשו"ה הוי מזלזל ביה וא"ל אבוה לא תזלזל בי' דח"ש נמי אסו' מה"ת כשהוא בעין אבל לעולם א"ל דע"י תערובו' הוא דרבנן ע"ש:
ג רבינו חיים פי' טעמו וממשו כזית בכא"פ נהפך היתר לאיסר ולקה על כל כזית מהיתר [ולרש"י ולר"ם בעינן שיאכל שיהא בי זית איסור] טעמו ולא ממשו באין בכא"פ [ה"ה טעם לבד] אסור מה"ת ואין לוקין דשהה באכילה יותר באכ"פ, וטה"ק זבחים ע"ח ד"ה ש"מ נותן טעם ברוב, לאו דאוריי' הקש' לפי ר"י אורליינש ור"ח הכהן דטע"כ אע"ג דהוי דאוריי' אעפ"כ אין לוקין משום דילפי' מג"ע וליכא אלא עשה, א"כ מנ"ל למידק מהכא דטע"כ ל"ד דלמא היא דאוריי' אפ"ה אין לוקין ע"ש:
ד פירש ר"ת טעמו וממשו מין במינו וניכר האיסור ולא בטיל אם כזית בכא"פ לוקה ופחות אסו' מה"ת ואין לוקה וטעמו ולא ממשו כלומר שנמוח דאין מכירו ובטל, שאין הטעם נרגש אסור מדרבנן מין במינו בס' מדרבנן אבל באיני מינו אף שהסיר האיסור טע"כ מה"ת והיתר נהפך לאיסור ולוקה על כל זית מהיתר, ועי' ר"ש שכתב במינו נמי כזית בכא"פ דאוריי' דלא בטיל ברובא אע"ג דלא מינכר מדלא משני ההיא דקופית וסאין דמינו איירי, ולא דמי למיעוט הנימוח ומחבר עם הרוב מתבטל, ובחולין ד' צ"ט גבי נתבשל עם גידין ואין מכי' דפריך ניבטיל ברובא בדליכא כזית בכא"פ פריך ע"ש:
ה פי' ראב"ד ורשב"א טעמו וממשו כזית באכ"פ [אף נמחה] לוקה באכל כזית כא"פ, אכל ח"ש אסור טעמו ולא מששו היינו אכל ח"ש או טעם לבד אסור מ"ה ואין לוקין והיתר אין נהפך לאיסור:
ו פירוש הר"ן טעמו וממשו כל שיש גוף איסור בתוכו אף נמחה כל שאכל זית כא"פ לוקה ואם אין כזית כא"פ אסיר מד"ת אף באלף [כמו לטעמיה] טעמו ולא ממשו שהוסר האיסור אסור או מ"ה או מדרבנן: