עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל יח · פרט ז זיעת הרחיים אם מחמיץ
ראש פסחים ל"ט על מתני' לא ילעוס אדם חיטין, כתב רוקח סי' ר"צ ש"ק מלא קמ"ח הי' נתון אצל החומה ונתלחלח מזיעת החומה נראה אע"פ דתנן בפ"ב דמכשירין זיעת הבתים בורות שיחין ומערות וזיעת אדם טהור, פי' אין מכשירין מיהו מחמיצים מידי דהוי רוק שאינו מכשיר ואפ"ה תנן לא ילעוס, הלכך אם נפל מים על קמח או נתלחלח השק ירקד וכו' ע"כ, לא ידעתי למה דימה זיעת בתים לרוק ולא נדמה לזיעת אדם ששניהם אין מכשירין, וגם מ"ש דרוק אינו מכשיר הא ליתא דרוק מכשיר כחנן במכשירן פ"ו מ"ה, (צע"ק גם מפרק א' משנה ו' הנופח בעדשים מבואר דרוק מכשיר] , תשובת גו"ו כלל ד' סי' ט' כתב דין של רוקח דין אמת וכוונתו לומר שאין ללמוד מענין הכשר לענין חימוץ דלענין הכשר זיעת הבתים אינה מכשרת אמנם לענין חימוץ כיון שהיא מלחות הקרקע ותולדות המים יש לו דין מים, מלח שנמחה ונעשה כמים לא מתטמאין ולא מכשירין ואעפ"כ היא מחמיץ כמ"ש בב"י ס"ס תס"ב, ושמן יין ודבש וחלב הם מכשירים ולענין חימוץ אינם מחמיצין ומ"מ אע"פ שרוק מכשיר וכו' ועי' טור תס"ו, בשר יבש שמזיע בשעת גשמים מחמיץ, ובסי' תנ"ג, כתב ה"ר פרץ שנוהגין לברח החיטין מאכילת עכבר וי"א שאין צריך דהוי מ"פ וכתב הוא שאיני דומה למ"פ שהרוק מחמיץ ע"ש בב"י, ועי' שבי"ד תס"ב שמישב שיטת רוקח: ק"נ שם מביא פה פראג אירע מעשה שבשעת טחינת הקמח למצות הי' מזיע אותן כלי רחיים שהקמח נופל לתוכו שהיו מעידים נאמנים שהרגישו כמה טיפות בהכיסוי מלמעלה, ונוסף לזה שהדביק בהפשתן המתות בדפנות אותו הכלי מחמת הזיעה ואבק הקמח כמו עיסה עב כעובי אצבע, והספק הי' אם מחמת לחלוחית התבואה שבאותו השנה שלא נתבשלה ונתיבשה כל צרכה ע"פ השדה והוי מי פירות, או שבא מחמת אויר קר ולח שהי' בעת הטחינה וחום הרחיים והוי תולדה דמים, ופסקנו הב"ד ליקח המכסה העליון כדי שלא יהי' חם כ"כ ולמתוח פשתן עליה גם להחליף הפשתן תמיד אם נראה בו עיסה, והי' מעמידים נאמנים לרקד הקמח ריקוד אחר ריקוד ולאפות הכל קודם פסח מפני הפסד מרובה סמכנו על אותן הפוסקים דמהני ריקוד, ועם כל זאת מנעתי לאכול מאותן מצות גם שאר שרידי עדה עכ"ל:
בסי' תנ"ג ס"ז כתב המחבר, כשמוליכים השקים שיש בהם קמח מהרחיים אסור להניחם ע"ג בהמה שאין אוכף או עור תחת השק, עי' מג"א וח"י הטעם כתב התה"ד סימן קי"ח, לפי שהקמח מתחמים בגוף הבהמה ועוד דלא ברורא לן אי זיעת בהמה מכשרת ומחמצת אע"ג דלפי הסברה אינו מכשר ומחמצת כמו זיעת אדם מ"מ אין להקל במלתא דלא פשיטא עכ"ל, נ"ל עיקר דמה שמסתפק בתה"ד אי זיעת הבהמ' מכשיר זה ודאי אינה למעיין בפ"ב ופ"י דמכשירין, מ"מ צ"ע אם מותר ללוש מהן מצות דמי פירות כשמערבין בה מים מחמיץ אף דאפשר לומר דהיא תולדה בפני עצמה גם כשנתייבש המי פירות בתוכו שיב אינו מחמצת ע"ש:
מג"א רס"ב, כתב בשלה, חטה שנפל לשימן אווז רותח אסור שמחמיץ מכח המים שהודח בו, ולי נראה דאין להחמיר בהא דהא המים שהודח כבר נתנגב ועי' תס"ג שחישב מים שיוצאים מהשבלים מ"פ ואע"ג שנפלו עליו הרבה מי גשמים, ומש"כ הטור בבשר יבש היינו דכשמזיע פולטין המים והוי בעין: במחנה חיים ח"ג על או"ח סי' ל"ג כתב נ"ל שהעיס' בא ע"י ההבל החם יעי' אייר הקר אשר בא יחדיו ברחיים כאשר נראה בחורף אם החדר יתחמם יזל מים מחלונות ומקירת הבתים אשר הם של עץ ואבני' ועי' משנה פ"ו דמכשירין משנה ב' המעלה את אגודות וכו' ולפי ח"י תס"ו סק"ו בזיעת חימה של עץ למתירים לא הוי אפי' כמ"פ א"כ הוי חמץ נוקשה ע"ש לענין ספק אם אזלי' לקולא ע"ש, ועי' בנשמת אדם כלל קכ"ו שכתב במתכות שהזיע יכן חלונות מזיע בפנים מחמת חום הבית לא נחשב למשקה כלל כיון שלא נבלע בו מעולם מים לפ"ז לראש שמדמה זיעת בתים לזיעת אדם א"כ לא הוי אפי' מ"פ אלא תולדה לעצמו, לפ"ז בצק זה שנדבק בתיבה תלוי בפלוגת' דרוקח וראש, דלראש מותר לגמרי ולרוקח דינו כמים ממש ע"ש באריכות: עי' פר"ח סי' תס"ו סק"ג עד סוף הסימן, ואעתק בקיצר, א זיעת בהמה איני מחמצת דלא כתה"ד, ב הטל מחמיץ ומביא ראיה מירושלמי, לא זכיתי להבין כי טל משבע משקין שמכשיר מכשירן פ"ו מ"ד, ג מי רגלי בהמה יש לו דין מ"פ רמב"ם פ"י מטו"א, ד צואת תרנגולין דין מ"פ ועם מים ממהרים להחמיץ דלא כב"ח שכתב דתולדה בפני עצמו הוא, ה דם וחלב וה"ה מי חלב דין מי פירות, ו זיעת אדם פלוגתי' בין רוקח וראש, ז מלח דין פירות ואינו מחמיץ, ח חומץ דין מ"פ ואיני מחמיץ, ט דבש מן הכוורת דין מ"פ, י דין אע"פ שמבושל בשכר שעורים הו"ל כחרכו קודם זמנו מסתמא דין מ"פ, יא אם שיתן מתחין עי' באריכות בסי' תס"ז סקט"ו, ואם שומן דגים מחמיץ עי' נב"י ח"ב או"ח נ"ז, יב חלב אשה דין מ"פ, ברכי יוסף: