עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל יח · פרט ו מלח אם דין מים או מי פירות
ל"ט אמרי דבי רב שילא ותיקא שרי, והא תניא ותיקא אסור לא קשיא הא במיא ומלחא והא במשחא ומלחא כיון דלית בה מיא אלא משתא מ"פ הן ומ"פ אין מחמיצין ותיקא פירוש קמח מבושל במים ומלח עכ"ל רב אלפס, וכתב הרא"ש לפי שיטת רי"ף לעיל דהלכה כרע"ק דמ"פ אין מחמיצין אפי' יש בו מים צ"ל לפי דבריו הכא כיון דלית בה מים לחוד אלא משחא עם המים אין מחמיצין, ובאשכנז נהגו שלא ליתן מלח בעיסת מצה וי"א משום דמליחה כרותח, ויש מביאין ראיה דמלח אינו גורם חימוץ מהכא ותיקא במשחא שרי ולאו ראיה הוא דמלח ממהר החימוץ כשנילושה במים אבל אם נילושה במ"פ המלח לבדו אינו גורם החימוץ ע"ש:
ור"נ כתב קשה לרי"ף ותיקא אמאי אסור במיא ומלחא הא הוי מ"פ עם מים ואין מחמיצין כמו משחא ומלחא עם מיא, וצ"ל דרי"ף ס"ל דהמלח תולדה דמים ורא"ש סובר כרמבם פ"י מהלכות טומאת אוכלין דמלח הוי מ"פ וכו' וקצת קשה לרי"ף דמלח תולדות מים אמאי דחק רל"ק לשנוי אומר הי' ר"מ מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה הא צריך ליתן מלח על מנחת נסכים כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח וא"כ היו מ"פ עם מים ע"ש הגה"מ פ"ה אות ש' כתב אמר ריב"ל ביומא קמא לא חלוש בחלב, ורשב"ם הי' מדקדק מכאן דמצה מותרת למלוח בר מיום ראשון דמ"ש מלח מחלב ודבש וחביריו אוסרים דמליח כרותח והוי כמו לש בפושרין:
טור בסי' תס"ב כתב, מצאתי כתוב אם נמצא במלת חטה מלחלחת מחמיץ כי המלח מתולדת המים הוא ואינו בכלל מי פירות, ואינו נ"ל דהא שרינן ותיקא במשחא ומלחא אלמא דמי מלח היי בכלל מי פירות וב"י כתב אבל הר"ן עתב שם ולא אסרינן לי' משום מילחא שהוא כמים ומעורב עם השמן לפי שהוא מועט ונשתנה צורתו ואין בו כת עם השמן אבל מים גמורים חיישינן בכל שהן, ואפשר נמי דאי איכא מלח מרובה חיישי' בה וד"מ כתב דבחלת שלנו שמבשלים אותה ודאי יש לחוש אפי' לדעת הטור עי' מג"א סוף ס"ק ז':
בסי' תנ"ה כתב הטור הרבה נוהגין שלא ליתן מלח בפת בפסח ואין טעם ברור לאסרו ע"ש בב"י, והגה מרי"ל חנליש, כתב צ"ע דהא רבינו כתב בסימן תס"ב דמי מלח הוי בכלל מ"פ, ומ"פ עם מים אסור ללוש ולמה כתב רבינו שאין טעם ברור, ואפשר לומר דכל שאין המלח עם המים הוי בכלל מי פירות אבל כשמלח עם מים חוזר הוא להיות מים ממש הואיל והוא מתולדת המים דכיון שלשין במים חוזר המלח להיות מינו ע"ש, בסברה הנ"ל מיישב השואל בנב"י ח"ב או"ח סי' נ"ז סתירת רמב"ם פ"י מט"א פסק דמלח מי פירות ואינו מכשיר, ופ"ז מקוואות פסק שמלח מעלה את המקוה דנחשב כמים ודו"ק, ועי' בסוף נ"ב באריכות וברכ"י תס"ב:
עי' בפרי מגדים קנ"ח, וחו"ד בסידר דרך חיים פסק המטביל צנון במלח דין טבולו במשקה יש לו, ואם אין למלח דין מים להכשיר צ"ע: