אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל יח › פרט ה לחם עוני

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל יח · פרט ה לחם עוני

פרט ד רמב"ם

ל"ו, רעק"א מת"ל לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש וכו' ויש בזה כמה שיטות ואסדרם לפי אותיות:

א רמב"ם פ"ה הלכה כ' כתב וביום הראשון אסיר ללוש ולקטף אלא במים בלבד לא משום חמץ אלא כדי שיהי' לתם עוני וביום הראשון בלבד לא משום חמץ אלא כדי שיהי' לתם עיני וביום הראשון בלבד הוא שצריך להיות זכרון לחם עוני, וכתב הכ"מ הלכה ב' וזה סותר למה שכתב בפ"י שנראה מדבריו שאם לשה בשאר מי פירות חוץ מיין ושמן ודבש וחלב יוצא י"ח: בפ"ו כתב מצה שלשה בח"פ יוצא בה י"ח בפסח, אבל אין לשין אותה ביין או בשמן או חלב משום לחם עוני, וכתב ה"ה בפסחים ל"ו ארע"ק לחם עוני פרט שנילושה ביין וכו' וסובר רבינו שלא מיעטו אלא יין ושמן וכו' לפי שהפת הנילוש מהן אינו לחם עוני אבל שאר משקין ודאי יוצא בהן וזהו שלא אמרו פרט לעיסה שנילושה במשקין:

ולח"מ הקשה דמקרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצית מפקינן דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהם י"ח, והאי אינו בא לידי חמוץ, וראיתי מי שתירץ דמלא תאכל עליו חמץ לא ממעיטן אלא דברים שאינן בא לידי חמוץ בשום צד ואופן בעולם אבל מצה שנילושה במי פירות הרי המצה היא בא לידי חמוץ אלא גרמי לה שלא תחמיץ ולא ממעיטן מהאי קרא ידבר נכון הוא, וכ"כ מג"א תנ"ד סק"א, וכ"כ הפר"ח ומסיים מ"מ ברור אצלי שכוונת רמב"ם כשכתב מצה שנילושה במי פירות יוצא י"ת הייני עם מים דהא כתיב ושמרתם את המצות דבעי שימור, ודוחק לאמור דקרא נחית להכי שישמרנה שלא יפיל עליה מים ותחמיץ וגם אין לאמור דקרא מיירי דוקא במי שלש המצות במים וכו' אבל לפי תוס' ועוד דס"ל מ"פ עם מים הוי חמץ נוקשה, ואינהו ס"ל דחמץ נוקשה מדרבנן אין קיים לדין רמב"ם שאע"פ שלש ת"פ עם מים לא בעי שימור מן התורה ואינו יוצא בו י"ח ע"ש, יעי' מג"א קס"ח סקט"ז שהקשה שרמב"ם פסק בהלכו' ברכות פת שנילושה ביין וכו' מברך בורא מ"מ, וכאן הלכה ז' כתב זה הכלל כל שמברכין עליו ברהמ"ז יוצא י"ת וכל שאין מברכין ברהמ"ז אין יוצא, א"כ האיך יוצא במצה שנילושה ביין וכו' שאין מברכין עליו ברהמ"ז, ותי' שרמב"ם מיירי כאן שיש מים עם מ"פ וזה כפר"ח, יעי' פרי החג:

מנ"ח סי' יוד כתב דכל פת הבאה בכסנין אע"פ דאין מברכין המוציא מ"מ יוצא י"ח בפסח כיון בקבע מברכין המוציא באמת היי לחם לענין מצה וגם לענין המוציא, וגם עיסה שנילושה במי פירות נמי יי"ח מצה ובקבע מברכין המוציא יהוא אמת בעזה"י עכ"ל:

ב הטור בסי' תע"א כתב ירושלמי האוכל מצה בע"פ כבועל ארסתו, הילכך לא משכחת פת שיאכל אלא מצה עשירה פי' שנילושה במי פירות דבירושלמי לא אסר אלא מצה שיוצאין בה בלילה אבל מצה שאין יוצאין בה בלילה מיתר לאוכלה עד תחלת שעה עשירית, יכתב הב"ח מש"כ מצה עשירה אין יוצאין בה, יש לדקדק על זה מנ"ל הא, דהא דתני' רעק"א מת"ל לחם עוני פרט לעיסה שנילושה בשמן וכו', היינו דוקא בשאין בו מים דכיון דאינו בא לידי חמוץ איני יוצא בה י"ח אבל כל שאר מצה עשירה שיש בה ג"כ מים שבא לידי חימוץ כיין דמצה היא יוצא י"ח דיעבד יאסור לאכלו נמי בע"פ מחצות ולמעלה ואפשר לומר מש"ה כתב רבינו פירוש שנילושה במי פירות כלומר במ"פ לבד בלא מים עכ"ל, והקשה המג"א בדף ל"ח פריך אהא דאמרי' חלות תודה ורקיקי נזיר יוצאין בהן והא מצה עשירה היא, ומשני רביעית היא ומתחלקת לעשרים חלות ואין כאן עושר, ע"כ משמע דאם יש שמן הרבה אע"פ שמעורב עם מים הו"ל מצה עשירה ואין יוצאין בה, דאל"כ מאי פריך דלמא מתני' מיירי בדיעבד יוצא בהן וכו':

ועוד דמי פירות לבד אין מחמיצין וא"כ ל"ל ללחם עוני פשיטא דאין יוצאין בהם כמ"ש סי' תנ"ג אלא ודאי אפי' עם מים אין יוצאין משום מצה עשירה, ודג"מ משיג ממש"כ המג"א בסי' תנ"ד כיון שהוא ממין הבא לידי חימוץ, אבל פרי מגדים מישב שהקשה לב"ח שהקשה על הטור מצד לא תאכל עליו חמץ וכו' לשיטתו מוכח גם עם מים אין יוצא דאל"כ למה לי' לרע"ק לחם עוני תיפוק שאין בא לידי חימוץ ע"ב:

כ"ס סי' צ"ב, ראיתי בא"ר בתר דמביא קושי' הנ"ל על גבורת ה' שכתב שנראה לו בכוונתו דמ"פ עם מים נינהו דלא יצא משום לחם עוני דהיא מצה עשירה מ"מ מצוה קעביד שאכל מצה למצוה אבל בלי מים יצא מכלל מצה דאינה ראוי' להחמיץ ואין צריך לאכול דלא עביד מצוה כלל ועי' פרי מגדים שמביאו דכוונתו דיצא ידי מצה וידי לחם עוני לא יצא ע"ש:

ג ה"ה פ"ו מביא ראיתי מי שכתבו שאינו יוצא במצה הנילושה במי פירות בלבד אלא עם תערובת מים לפי שאנו צריכין שמור מחמץ וכל שאינו מחמץ אין יוצאין בו י"ח וכבר נתבאר שמי פירות לבד אין מחמיצין ודבר נכון הוא עכ"ל, וב"י תס"ב מביא בזה הלשון כתב ה"ה ראיתי מי שכתבו שאינו יוצא במצה הנילושה בשמן ויין ודבש בלבד אלא עם תערובת המים לפי שאנו צריכין שימור מחמץ וכל שאינו מחמץ אין יוצאין בו ידי מצה, וכתב בפרי החג, דיש חילוק בין י"א לרמב"ם בתרתי, לרמב"ם לא מקרי מצה עשירה בנילושה בשאר מי פירות, ואם לש ביין שמן ודבש אפי' עם מים הוי מצה עשירה, ולי"א בשאר מי פירות בלא מים הוי מצה עשירה, ועם מים גם אם לש ביין שמן ודבש לא הוי מצה עשירה דלא תלי כלל בחשיבות המין אלא באי בא לידי חימוץ ע"ב, וד"מ כתב על הי"א שמביא ב"י בלא"ה נמי אינו יוצא דהא הוי מצה עשירה:

הלח"מ הקשה לי"א מאי פריך מלחמי תודה ורקיקי נזיר דהוי מצה עשירה הא נילושים בפושרין ולחם עוני מקרי וכו' ומסיים דעת רמב"ם בשארי מ"פ עם מים יוצא ידי מצה, אבל בשמן יין וכו' גם עם מים הוי מצה עשירה ע"ב: שבי"ד בסי' תס"ב כתב יש לי קושי' עצומה, דרמב"ם כתב מצה שנלושה במ"פ יוצא י"ח, וכתב ה"ה ע"כ ביש בה מים דמ"פ לחוד א"א לצאת דבעי שיהא דבר שיוכל לבוא לידי חימוץ, וקשה הרי חלה דבעי דווקא מחמשת המינים יליף במנחות דף ע' גז"ש לחם לחם ממצה דוקא ה' מינים דמוקש לחמץ דבר הבא לחימוץ יוצא ידי מצה, א"כ קשה דאיתא במשנה דחלה עיסה שנילושה במ"פ חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות וע"כ בלא מים דבמעט מים מכשיר ג"כ ואיך נאכל בידים מסואבות וא"כ בלא מים כיון דאין יוצא במצה האיך יוצא ידי חלה, דלח"מ לא סגי במין הבא לידי חימוץ אלא בעי שילוש באופן דיכול לבא לידי חימוץ א"כ קשה עכ"ל, לדעתי הקלושה כי ההיקש בחלה והי' באכלכם מלחם הארץ, ובמצה לחם עוני ע"ש ואורז ודוחן לא בא לידי חימוץ ואין זה לחם, אבל ה' מינין לחם מקרי גם בשכילוש במ"פ בלא מים, ורק למצה צריך להיות למ"מ אותה המצה צריך להיות לבא לידי חמץ ודו"ק:

מנ"ח סי' יוד כתב אם עשה מדבר שאינו מחמשה מינים או חמץ שנתערב נהי דבטל מ"מ אינו יוצא דטעם מצה בעינן דלא הוי חין מצה כלל, אבל כ"ה דהוי מצה גמור רק מטעם אחר פסלה אותה התורה ויש לו טעם מצה שפיר בטלה ברוב ויוצאים בהם, ומיושב קושי' הצל"ח ל"ל מיעוט דאינו יוצא חוץ מחמשה מינים, תפ"ל דכתב ושמרתם והם כיון שאין באים לידי ל"מ שימור, ולפמ"ש לא קשה דאי הוי מצה רק דאינו משומר א"כ אם נתערב במצה הי' בטל ברוב ויוצאים, אבל כיון דתורה גילתה דאין יוצא במינים הללו וא"כ אינו בגדר מצה כלל א"כ אינו בטל מחמת דטעם מצה בעינין עכ"ל:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה