עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל יח · פרט ד רמב"ם
פ"ח מחו"מ כתב חמשת מיני דגן אלו אם לשן במי פירות בלבד בלא שום מים לעולם אין באין לידי חמוץ אלא אפי' הנותן כל היום עד שנתפח הבצק מותר באכילה, שאין מ"פ מחמיצין אלא מסריחין, ומי פירות הן יין וחלב ודבש ושמן זית ומי תפוחים ומי רמונים וכל כיוצא בהן משאר יינות ושמנים ומשקין והוא שלא יתערב בהן שים מים בעולם ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין:
בהלכה כ' כתב, וכן מותר ללוש העיסה במים ושמן או דבש וחלב או לקטף בהן וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד לא משום חמץ אלא כדי שיהי' לחם עוני, וכתב ה"ה זה כדברי ההלכות שהעלו שהלכה כרע"ק דאמר מותר ללוש עיסה ביין ושמן ודבש אע"פ שיש עמהם מים לפי שאע"פ שהן מחמיצין עם תערובת המים אין ממהרין להחמיץ יותר ממים לבדן ע"ש: לפי משמעות לשונו הזהב משמע דסובר במ"פ בלא מים כתוס' שאין מחמיצין כלל, ומ"פ עם מים ס"ל דחמץ גמור הוא וכ"כ פרי מגדים סי' תס"ב, ובספר פרי חג הקשה צריך להבין הא דאמר רל"ק עיסה שנילושה ביין שמן ודבש אין חייבין על חימוצו כרת, לרש"י ניחא דאיירי במ"פ בלא מים, ולר"ת איירי במ"פ עם מים דהוי נוקשה שהוא בלאו, אבל לרמב"ם במאי איירי רל"ק אי במ"פ בלא מים אפי' איסורא ליכא, ואי מ"פ עם מים הא הוי חמץ גמור וחייב כרת ע"ש:
פי"ב מעשה קרבנות כתב המחמץ לתם הפנים לוקה שנאמר כל המנחה אבל מנחת נסכים אין בה מלקות שאם גבלה במים הרי נפסלה קודם שתתחמץ ואם גבלה ביין של נסכים מי פירות הן ואין מחמיצין ופלא עי' נב"י סי' כ"ב: טור תס"ב כתב, מ"פ אין מחמיצין ורבו בזה הדעות, לרש"י אין חייבין על חמוצה כרת אבל חמץ נוקשה הוי אפי' במ"פ לבדן אסור ללוש, ולרב אלפס אפי' במ"פ עם מים מותר ללוש וכו' ור"י פי' דמ"פ בלא מים אין מחמיצין כלל ומותר ללוש בהן וכו' ומ"פ עם מים הוי חמץ נוקשה ואין בו כרת אבל ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה הלכך אין ללוש בהם ע"ש:
בספר אמרי בינה בחידושיו על פסחים [דרוש בשנת תקצ"ה] כתב לכאורה יש לנו לימוד דנוקשה דאוריי' מדכתב רחמנא לחם עוני למעט מצה עשירה, ותיפק ליה שאיני בא לידי חימוץ רק דהוי נוקשה ואפי' ע"י מים וע"כ צ"ל דנוקשה מה"ת, וכ"כ פר"ח תס"ב דאם נוקשה דרבנן ומ"פ עם מים אינו רק נוקשה לא צריך קרא למעט מצה עשירה מלחם עוני וכו' אולם באמת נראה לענ"ד שאין דברי פר"ח מוכרחים כל כך דגם את"ל דמי פירות עם מים לא הוי רק נוקשה וגם נוקשה מדרבנן אפ"ה איצטרך לחם עונו למעט מצה עשירה דנהי דנוקשה מדרבנן ואין חייבין עליו מדאוריי' מ"מ מצה לא הוי, מצה תהי' וא"כ אי לא כתב לחם עוני ה"א דיוצאין במצה עשירה ואע"ג ד תיב ושמרתם את המצות למעט מצה שאינו צריך שימור, הא גם אם נילוש במ"פ עם מים צריך שימור שלא יתחמץ ויהי' נוקשה ולא יהי' בכלל מצה ואע"ג שאינו אסור משום חמץ מ"מ צריך שישמרנה שתהי' מצה עכ"ל ועי' כ"ס סי' צ"א באריכות: