עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל יח · פרט ג שיטת רי"ף ורא"ש
אמר ר"ל עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצו כרת מ"ט דהוי להו מ"פ ומ"פ אין מחמיצין וכו' ארע"ק שבתי היתה אצל ר"א יר"ו ולשתי את העיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר וכו' הא מתני' אוקימנא בגמרא ביו"ט שני אבל ביום ראשון לא ואפי' לרע"ק משום דהי"ל מצה עשירה, ומסתבר לן כרע"ק והלכתא כוותיה ביום ראשין דבעינן לחם עוני ואסיר אבל ביום שני דלא בעינן לחם עוני שרי, דהא ר"י בן לוי כוותיה ס"ל דאמר לבניה יומא קמא לא לא תלישו לי בחלבא מכאן ואלך לושי לי ובודאי דהא מהני' בשמן ע"י מים היא שנוייה דהא קיטוף שמן ע"י מים היא ע"ב, ורז"ה משיג דהא בלישנא בתרא מסקינן לעולם בחלבא ואפשר דחלב מותר ע"י מים אבל בשמן וכו' אסור שאין טבע כל המשקין שוה דחלב אין מחמיץ ועי' ר"ן:
רמב"ן במלחמות כתב ראיה לרי"ף שהרי הביאו בגמר דברי ריב"ל ללמד שאין יוצאין ביום ראשון במצה עשירה כדברי רע"ק ואם בלא מים תיפק ליה שכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בו במצה, וא"ת לשאר מינין נצרכה, הא ליתיה כדאתמר לעיל בדר"ל דברים שאין אדם יוצאין ידי חובתו בפסח כגון מצה עשירה אין חייבין על חימוצו כרת ואע"פ שיש במינן חמץ ומצה ואע"ג דאדחי הך סברא במסקנא לומר שיש חייבין על חמוצו כרת ואין יוצאין בה משום שאינו קרוי מצה אבל אין לך דבר שאינו בא לידי חמץ שיהיו יוצאין בה משו' מצה דהא אתקיש, ועוד דהא בעינן שמור דלישה ואפיה דכתיב ושמרתם את המצות יצאה זו שאינו צריכה שימור לפי שאינו בא לידי חימוץ, ואמרי בירושלמי יכול יצאו ידי חובתן ברביכה ת"ל ושמרתם את המצות מצה שצריכ' שימור יצאה זו שאינו צריכה שימור הא למדני שמצה שנילושה בלא מים שאפי' הי' עניה אין יוצא בה מעתה ריב"ל שהביאו ראיה לרע"ק ע"כ כשנלישה במים קאמר ע"ש:
רא"ש כתב אר"ל עיסה שנילושה וכו' ואסיקנא דלטעמי' דרל"ק משום מי פירות אין מחמיצין משמע דרל"ק כרת הוא דלא חייב משום דלא הוי חמץ גמור אבל חמץ נוקשה מיהא הוי ולקי עליה [וק"נ כתב דבריו תמוהים דמרש"י שלפנינו אין נשמע דלקי על נוקשה וביותר בפרק א"ע סי' א' וסי' ו' בעצמו מסיק שם דשיאור ישרף אבל לא לקי] ור"ת פירש מ"פ בלא מים אין מחמיצין כלל וכו' ומביא רי"ף אפי מ"פ בתערובות מים אין מחמיצין, וקשה לדבריו לקמן אמרי' ותיקא במיא ומלחא אסירי במשחא ומלחא שרי אלמא מוכח בהדיא דמ"פ עם המים מחמיצין, הילכך נראה לי כרבוותא דפסקי כחכמים ועובדא דריב"ל איירי בלא מים וכו' [ק"נ כתב לכאורה משמע שרבינו הבין בהרי"ף שמ"פ עם מים אין מחמיצין כלל ומ"ה תופס עליו מהך דותיקא ויהי' דברי רבינו סותריה אהדדי שהוא עצמו כותב בפרק א"ע סי' א' מה שפסק רי"ף לעיל כרע"ק שמ"פ אין מחמיצין אפי' עם מים היינו לענין לישת העיסה שאינם ממהרים לחמוץ ויכול לשומרה מחימוץ כמו שאר עיסה ע"ש:
שלט"ג כתב הרא"ש הקשה על דברי רבינו דהכא כתב דמ"פ עם מים אין מחמיצין, ולקמן גבי ותיקא במלחא ומיא כתב דאסיר דאלמא מ"פ עם מים מחמיצין ונ"ל די"ל דלעולם מ"פ אין מחמיצין מיהו דוקא ללוש בהן ובצונן אבל בחמין ודרך בישול כההיא דותיקא ודאי אסור דאדמבשל ליה מיחמע ואסיר, ומההיא דמנחות שכתב הרא"ש נמי לא קשיא דכל המנחות נילושות בפושרין ואפי' הי' נתונים במנחת נסכים מים כרי"ג היו מחמיצין דמים פושרין יש בתוכן והשתא דאתית להכי מצית נמי אמר' דההיא דר"ל דאמר אין חייבין על חמוצו שממנו הקשו ראשונים מדברי רבינו, י"ל דמיירי במ"פ עם מים בפושרין או בבישול ותדוק שפיר חייב כרת ליכא הא איסור איכא וההיא דרע"ק דשרי לכתחילה מיירי במ"פ עם מים בצונן ע"ש: רשב"א יבמות דף מ', אי לא מצה היא מצות אמר רחמנא, תמיהא לי אמאי שבקיה ללא תאפה חמץ דנקט ברישא והו"ל למימר אי לאו מצה היא לא תאפה חמץ אמר רחמנא, וניחא לי דחמץ משמע חמץ ברור וחלום אפי' ת"ל שאינה מצה חמץ ברור אינו להכי נקוט מצות אמר רחמנא כלומר מצה ברורה, ועי' שו"מ: