עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל ט · פרט ב מצות אין מבטלין זא"ז. רמב"ם.
פי"ח מפסולי מקדשין הלכה י"א, הפגול והנותר מצטרפין זה עם זה לכזית וכן הפגולין והנותרין מצטרפין הלכה כ' הפגול ונותר וטמא שבללן זה בזה ואכלן חייב אע"פ שריבה מין על חבירו אינו מבטלו שאין האיסורין מבטלין זה את זה:
פ"ח מחמץ ומצה מברך המוציא לחם ואח"כ כורך מצה ומרור כאחת וכו' ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו וכו' ואח"כ מברך על הפסח ואוכל וכו' [כתב ראבד זה כהלל מ"מ הסדר לא דייק] בזמן הזה שאין שם קרבן אחר שמברך המוציא וכו' חוזר ומברך על אכילת מצה ואוכל, וחוזר ומברך על מרור ואוכל, וחוזר וכורך מצה ומרור ואוכל בלא ברכה זכר למקדש, והקשה לח"מ כיון דהוא חשש להלל וחכמים איך כתב בזמן שבה"מ קיים רצה עושה זה ואם רצה עושה זה הי' לו לומר דליעבד לתרווייהו מספיקא כמו בזמן הזה, עוד יש להקשות דכין דהוא רצה לצאת מידי ספיקא דהלל הא הלל משמע בגמרא דהי' כורך פסח מצה ומרור, והל"ל שהי' כורך פסח מצה ומרור ע"ש:
ברוך טעם דף א' כתב הקשו על רמב"ם שפסק אי איסורין מבטלין זא"ז דהא ר"א לחד דינו מהלל ובפסחים מסיק דרבנן פליגי ולא איתמר הילכתא לה כמר ולא כמר ומעתה אין להחליט ולומר דאין איסורין מבטלין זא"ז ולחייב על זה מלקות, לענ"ד לישב דהנה תוס' הקשו מנ"ל דמצוות אינן מבטלות זא"ז דלמא שאני הכא דגלי קרא דכך יהי' מצוותן, לענ"ד לא קשה דשפיר מוכח מהלל דזו סברא חיצונה דמצות אינן מבטלין זא"ז דאל"כ למה הי' כורכן ביחד ואי משום דגלי קרא זה אינה דהא פסקינן כזית בכא"פ דאוריי' וכאכילה חדה חשיבא ואי מצות מבטלין זא"ז יש לומר דכוונת הכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו בתוך אכ"פ ולא בב"א דחצות מבטלין זא"ז, וחדהי' אוכלן בב"א ש"מ שזו היה להם לסברא חיצונא דמצות אין מבטלין זא"ז והי' עושה למצוה מן המובחר שיאכל בב"א מלאכול תוך כא"פ, ורבנן עליו דאין משמעות הכתוב דעל מצות שיאכלנו בב"א, אבל על מה שהי' להלל לסברא חיצונה דמצות אין מבטלין זא"ז מסתמא לא פליגו עליו רבנן, ואי פסקא של רמב"ם דפסק כר"א, ור"ל שפסק דאיסורין מבטלין זא"ז יכול לסבור כאביי דכב"פ לאו דאוריי' א"כ ליכא ראיה מהלל כקושי' תוס' דגלי קרא אבל בעלמא מצות מבטלות זא"ז, ע"ש:
ונראה לישב קו' לח"מ למה לא כתב שגם בזמן שבהמ"ק קיים הי' כורך פסח מו"מ, כי ידוע מש"כ אב"מ בתשובותיו סי' ח"י בקדשים לכ"ע אסור לבטל בחולין ע"כ בחולה שיש בו סכנה מאכילין טבל ולא לוקח תרומה וליבטל בחולין כי זה אסור מדאוריי', כי מצוה לשמור התרומה, ונראה גם קדשים שמצוה לאכול, אסור לאכול שלא כדרך אכילתו, וכבר הבאתי ישו"י שהקשה האיך אוכל עם מרור שלא כדה"נ ורק התורה ציוה כך להלל לכרוך מצה ומרור עם פסח, אבל כיון שספק אם הלכה הלל או כדרבנן ע"כ שפיר פסק מצה ומרור בזמן הזה יעשה גם לצאת כהלל, אבל פסח כיון שספק אם הלכה כהלל אסור לעשות כן לאכול שלא כדרך אכילה ועי' ועי' ירושלמי פ"ק דחלה, הלל הזקן הי' כורך שלשתן כאחת א"ר יוחנן חלוקים על הלל הזקן, והא ר"י כורך מצה ומרור, כאן בשעת המקדש וכאן שלא בשעת המקדש ואפי' תימר כאן וכאן בשעת המקדש, שני דברים רבים כל אחד ומבטלין אותו, ר' יוסי בשם ר' אלעזר, כשם שאין האיסורין מבטלין זא"ז כך אין המצות מבטלות זו את זו, ופני משה פי' כאן בשעת המקדש חולקין על הלל לפי ששלשתן דאוריי' ומבטלות זא"ז, כאן שלא בשעת המקדש הי' ר"י אוכל משום שמרור בזה"ז דרבנן ולא אתי דרבנן ומבטל למצה שהוא דאוריי' אף בזה"ז ואפי' תימר וכו' כלומר דהדר קאמר בשני דברים אפי' אם הי' בשעת המקדש שהן מה"ת אין אחד מבטל את חבירו א"ש, וכאשר כתבתי לעיל ר"י הי' כורך רק בזה"ז כדי לצאת גם אליבא דהלל אבל בזמן בהמ"ק כיון דחולקין חביריו על הלל אסור לכרוך פסח עם מצה ומרור ועי' וירושלמי נקט להיפך מבבלי הלשון כשם שאין איסורין וכו' ועי' פלתי קט שרמב"ם פסק כירושלמי תלתא לא לאכול דמבטל תרי לחד ע"ש:
מר"ם בדברי כתב על קושי' לח"מ ולא ידענו מאי תיובתא, דרמב"ם סבר כתוס' דחכמים והלל פליגי בלכתחילה, דהלל סובר מצות א"מ זא"ז, לא צריך על מצות ומרורים אלא לחובה שצריך לכתחילה לעשות כריכה, וחכמים סברי מצות מב' זא"ז להכי איצטריך על לרשות אף דבעלמא מצות מבטלות הכי גלי לן דרשאי לעשות כריכה אבל בדיעבד אף הלל מודה דיוצא בלא כריכה, וא"כ שפיר כתב הרמב"ם דהא רמבם לא כתב אם רצה כמו שהביא הלח"מ, אלא אם אוכל מצה בפ"ע ומרור בפ"ע דלחומרא צריכין למיעבד כהלל להכי כתב בזמן שבהמ"ק הי' מצה ומרור דאוריי' צריך לכתחילה לעשות כהלל ואם אכל כל אחד ואחד בפ"ע יצא בדעבד דאף הלל מודה שיוצא בדעבד אבל בזה"ז דאסור לכרוך מצה ומרור בהדי הדדי צריך למיעבד תרווייהו מספיקא:
עוד כתב לישב רמבם שכתב שהלל הי' כורך מצה ומרור בלא פסח, כי תוס' ביבמות דף ג' הקשו ליחייבו נשים בציצית דדרשינן סמוכים וכו' כמו שחייבו באכילת מצה מכח היקש כל שישנו בבל תאכל חמץ ע"ש, וריטב"א בקידושין וכן הגהות ריף בספר תמים דעים תירוץ דהיקשא מצה לחמץ מיותר הוא להכי דרשינן לחייבו נשים במצה נגד כללא דמ"ע שז"ג, אבל סמוכין לאו מיותר הוא דהא איצטרך לעשה דל"ת ע"ש, א"כ מוכח כדעת רמב"ם דכריכה אינו עם הפסח, דאל"כ אמאי קאמר הש"ס השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל הא מוכח דאין הלכה כהלל, דרמב"ם פסק נשים בראשון חובה כר"י בפסחי' דף צ"א, והשתא ל"ל הקישא לחייבו נשים במצה, תיפוק לי' דחייבים בפסח והלל הא בעי כריכה וכריכה מעכב, אלא ודאי דאינו מחייב לכרוך עם פסח ע"ש, ובשמלת בנימן או"ח דף מ':