אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל ו › פרט ח המקדש בעד אחד

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל ו · פרט ח המקדש בעד אחד

פרט ז המקדש בעד אחד

אם יבום צריך עדים:

מל"מ פ"ב מיבום כתב נסתפקתי בהא דקי"ל דבין בשוגג בין במזיד קנה אי בעי הביאה זו עדים דומיא דקידושין דעלמא דקי"ל המקדש בלא עדים אין קדושיו קדושין או דלמא כי היכי דגזרת הכתוב הוא ביבמה דאפי' שהי' שניהם שוגגים או אנוסים ואפי' הי' היא ישנה קנה, הכי נמי נימא דביבמה אפי' דליכא עדים קנה, וראיתי בשלט"ג ס"פ בית שמאי שכתב בשם ריא"ז וז"ל וכן נראה בעיני שאם לא כנס היבם יבמתו ולא נתייחד עמה בעדים ושניהם מודים שבעל בלא עדי יחוד לא נקנית לא באותה ביאה קנין גמור ואינו יכול לפוטרה בגט בלא חליצה שכשם שקדושין וגרושין צריכין עדים כך יבום וחליצה צריכים עדים עכ"ל, וערוך לנר יבמות נ"א מביא תוס' ראש שכתב ג"כ שצריך עדים וכן משמע מתוס' שם וריטב"א קידושין דף י"ב:

ויש"ש פ' בית שמאי סי' כ"ה כתב אם שניהם מודים שבעל פשיטא שפוטרת בגט אפי' ליכא עדים שנתיחדה עמו ולא כמו שכתב בשם ריא"ז כשם שקידושין וגירושין צריכין עדים כך יבום וחליצה צריכין עדים וליתא דיבום אינו דומה לקידושין אלא מצוה בעלמא הוא קרמיה עליה ומן התורה יבמה אינה צריכה לקידושין כלל ומש"ה לא בעי עדים כלל עכ"ל: המחבר בסי' קס"ז פסק מן התורה אין צריך לקדשה אלא בא עליה וחכמים תקנו שלא יבא עליה עד שיקדשנו בפני עדים בכסף אי בשטר ואם בא עליה בלא מאמר קנה ואין צריך לחזר ולקדש ומכין אותו [הג"ה ודוקא שבא עליה בפני עדים] , וכתב הב"ש משמע משלט"ג אף אם קידש לפני עדים ובעיל לא נגמר הקנין אם לא הי' היחיד לפני עדים דמצוה כך היא שיהא דוקא לפני עדים כמו החליצה שצריכה להיות לפני עדים ואם לא הי' לפני עדים צריכה גט וחליצה אם רוצה לפוטרה כנ"ל ממשמעות השל"ג ע"ש, ומשמעות הג"ה בסמוך לא משמע כן דהא כתב דין זה כשבא עליה בלא מאמר משמע אם עשה כבר מאמר אין צריך להיות לפני עדים וסבר דוקא כשבועל בלא מאמר דאז דינו בקידושין יצריך להיות דוקא לפני עדים משא"כ אם כבר קידש איתה אין צריך עדים כמו באשה דעלמא וליתא כי קידושין לא שייך בה ולעולם הביאה הקנין וצריכה להיות לפני עדים ע"ש:

בית מאיר כתב על ב"ש ויותר מבואר בתוס' קידושין דף י"ב ד"ה משום פריצות פי' ר"ת דהיינו פריצות לפי שצריך עדים וכו' וכ"כ הריטב"א שם ודברים ברורים בטעמן דאין דבר שבערוה פחות משנים דהיינו חייבא לאחרינא הענש על ביאתה מיתה, ותימה על מל"מ ויש"ש [ועי' שעה"מ] ומביא קושיא לפ"ז מה מקשה בסוטה דף כ"ד דכוותה של יבם בשבא עליה ש"י קרית לה, דילמא איירי שבא עליה בלא עדים דלא קנה וקדמה שכיבת בעל לבועל ע"ש, ומצאתי בתשובת רעק"א סי' רכ"ב אות חי הקשה ג"כ כהנ"ל, ותירץ דממנ"פ בליכא עדים אנן לא מאמינים להיבם שבא עליה להשקותה עי"ז, אך עדיין קשה לוקי שבא עליה ב' פעמים כל פעם בפני עד אחד דלהוי קנין אישות לא מקרי עדים כמש"כ ר"ן גיטין דף ע"ג, ואולי י"ל דגם לענין השקאה הוי כדיני נפשות ולא מצטרפין העדים להעיד שבא עליה היבם להשקותה ע"ש, ונב"י ת"ב קמ"ח מביא ג"כ קושי' הנ"ל ותירץ כשם שצריך עידי סתירה ועידי קנאה בהשקאת סוטה וגזה"כ הוא ובלי עדים אף שהי' הקינוי בעדים ובעל ראה הסתירה שבודאי אסורה לו אעפ"כ אין משקין אותה ואף ששניהם מודים אפ"ה גזה"כ הוא שצריך עדים עי' רמב"ם פ"א ה"ח, ה"נ כיון שבעינן שקדמה שכיבת בעל לבועל אין משקין עד שיהי' עדים ע"ש: מנ"ח סי' תקצ"ט מישב קושי' הנ"ל בהקדים הא דצריך בקידושין עדים דילפי' דבר דבר דילפי' אין דבד שבערוה פתות משנים, והנה דבר שבערוה היינו עריות שאין קידושין תופסין אבל ח"ל כגון גרושה לכהן או ממזר לא הוי דבר שבערוה, והנה יבמה לשוק פליגי רב ושמואל באשה רבה רב סובר אין קידושין בה, א"כ לרב יבמה לשוק היי ערוה לכל העולם רק אין חייבים רק מלקות ואם מתייבמת ליבם נאסרה משים א"א לא נוסף עליה שם ערוה כי גם קודם היבום הי' ערוה רק ניתוסף עונש חמור וזה אינה דבר שבערוה א"כ לא הוי דבר שבערוה להצטרך עדים, ומיושב קושי' הנ"ל ביבמות דף נ"ח ש"י היכא משכחת, דלמא בא עליה בלא עדים, שם אזלו הסוגי' אליבא דרב וחוץ לזה דמשנה זו מוקמי' כר"ע דסבר אין קידושין תופסין הו"ל כי ערוה א"כ יבמה לשוק הוי ערוה ואין צריך עדים וקנה והוי אשתו ודו"ק אך הי' יכול לאוקמי שיש לו עוד אחים א"כ ע"י יבום שלו נעשה ערוה עליהם וצריך עדים ע"ש:

גיטין דף ע"ג ת"ר ימים שבנתיים וכו' וריף מביא תוספתא, ראוה שניים שנתיחדה עמו צריכה הימני גט שני אחד אינו צריכה גט שני אחד בשחרית ואחד בערבים זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין, וכתב הר"ן אע"ג דלגבי ממון קי"ל בסנהדרין דהלואה אחר הלואה והודאה אחר הודאה מצטרפין, לגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת בעינן ליה, ותשובת בע"ק רכ"ב מתקשה איך שייך לצרף ב' ביאות לקידושין הא בכל ביאה וביאה דהי' בפני ע"א לא נתפסו הקידושין וצירף ל"ש רק בהלואה אחר הלואה דלא איברי סהדי אלא לשקרי אבל ההלואה עצמה בלא עדים ג"כ מקרי הלואה בזה שייך דמצרפין דע"י הצירוף ידוע להב"ד האמת שהלוה אבל בקידושין אף דהאמת ידוע לנו דקדשה מ"מ הלא לא נתפסו מעשי קידושין שהיה בפני ע"א, וכיון דכל מעשי הקידושין בפני עצמה לא נתפס איך שייך צירוף באמת היכי דע"א מעיד דנתקדשה בפניו ביום פלוני בפני ב' עדים, וע"א מעיד על יום אחר דנתקדשה בפני ב' עדים, שייך לדון אם מצטרפין להעיד דנתקדשה בפני ב' אבל בנידון דדן דנתייחדה בשחרית בפני ע"א ובערבית בפני ע"א פשיטא דל"ש צירוף לשויי קידושין וצע"ג עכ"ל, ועי' בתוס' דרע"ק יבמות פ"ו אות ס' וחידש שלא מביא ב"י ח"מ סי' ל' מפרש אחד שחרית ואחד ערבית אין מצטרפין טעמא כיון שהבעל והאשה ראו שאין שם אלא עד אחד לא נתכוונו לשם קידושין אלא לשם זנות הילכך אין מצטרפין ע"ש ונב"י ח"ר ע"ב:

והנה רשב"א גיטין ע"ג וריטב"א קידושין דף מ"ג כתבו אם עדים ראו אבל הם לא ידעו שעדים רואים לא מהני בקידושין לפי שאדם יודע שמקדש בינו לבין עצמו שלא בפני עדים אעפ"י ששניהם מודים אינה מקודשת לא כיוונו לקידושין ע"ש:

ב"ה זכיתי לכוון בזה למנ"ח לחדש גם אם ביבמות צריך עדים אבל מהני גם אם עדים ראו אותם גם שהם לא ראו את העדים, יען ביבום קונה בשוגג בלא כוונה א"כ מהני גם עדות מיוחדת אם אחד ראה שחרית ואחד בערב ע"ש: אבל יש לי צ"ע טור ק"ס כתב שרב סובר שקונה רק ביבמה מן נשואין ולא ביבמה מן אירוסין, א"כ אמאי לא מוקמי ביבמה מן אירוסין, גם שם כתב הטור מה שקונה בשוגג רק ביבמה מן נישואין ולא מן אירוסין א"כ צריך לראות עדים והם ראו העדים והדרא קושי' למקומה דלמא שבא עליה בלא עדים ואולי יש ליישב בסברה הנ"ל מה שקשה לכאורה על רמב"ם שפסק פ"ו מגירושין דקטנה אינה עושה שליח מפני ששליח קבלה צריך עדים ואין מעידין על קטן, א"כ אם יבום צריך עדים האיך מצינו ידינו ביבם קטן שקונה יבמה עי' אוהל דוד יבמות קי"א ונראה בשלמא להעיד על קטן שעשה כך או ציוה להיות שלוחו אז אין מעידין על קטן אבל בדבר שלא צריך רצונו וכוונתו רק גזה"כ אם עפי' שיבה שבעל אשת אחיו גם בשוגג קנתה כי מן השמים הקנה לו ועדים מעידין רק שנעשה דבר זה בלא ידיעתו נוגע באשת אחיו גם על קטן יכולין להעיד ודו"ק:

ומנ"ח כתב ליישב הא דבעינן עדים ביבום היינו משום דנעשית ערוה היינו אשת איש זה דווקא בנתיבמה לגדול אבל אם נתיבמה לקטן אינה א"א גמורה דהבא עליה אינה חייב מיתה ועי' אב"מ סי' א' דאשת יבם קטן תפסו בה קידושין א"כ לא נעשית ערוה כלל א"כ אין צריך עדים ומיושב הרמב"ם: יבמות דף ק"ה, מעשה שחלצו בינו לבינה, מי ידענו א"ר יודא אמר שמואל ועדים רואין אותו מבחוץ, וכתב רשב"א אע"פ ששניהם מודים וחוששין לה ואפי' מכאן ולהבא ואע"פ שיש בידן עכשיו לחלוץ כדאמרי' גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי דאסיקנא התם זיל חוש לה ואפי' מכאן ולהבא ע"ש, ונמ"י כתב מוקמי' בגמרא שעדים רואים מבחוץ משים דאפי' מודים ויהיו נאמנים אלינו אין זה כלום דאין דבר שבערוה פחות משנים, וכיוצא בזה סוף פ' יש נוחלין בבעל שאמר גרשתי אשתי אסיקנא זיל חוש לה ואינו נאמן אע"פ שבידו השתא לגרש עכ"ל, ונתיבות סי' ל"ו כתב דברי רשב"א ונמ"י מרפסן איגרי לכאורה דהא בעל שאחר גרשתי אשתי לא מהני רק כשאומר גרשתי בעדים אבל אם אומר גרשתי בלא עדים לאו כלום, והכא כיון דגוף החליצה הוא בלא עדים לנמ"י דס"ל דהוי דבר שבערוה לאו כלום הוא מה לנו ולנאמנותו, וכן הא דמשני ועדים רואים מבחוץ תמוה דהא דבר שבערוה לא מהני עד שיראו הם את העדים ולא סגי שהעדים יראו אותן, וכתב לישב כי רשב"א פי' דילפי' דבר דבר ממון במקום שחב לאחרינא שצריך עדים ה"נ צריך בקידושין עדים, וכתב הפנ"י אף דעיקר קרא דדבר לענין נאמנות במקום הכחשה מיירי דקרא דכי מצא ערות דבר לענין לאוסרה על בעלה מיירי וא"כ מנ"ל לענין קידושין שלא יהיו קיום כלל בלא עדים, ומתרץ דאתיא לן מסברא כיון דעיקר קידושין הן לאוסרה אכ"ע כהקדש דליקו עלה באיסר אשת איש וכיון דלא אפשר למחייבינהו בלא עדים דמוקמי' לה בחזקת פנויה לגבי אחרינא מג"ש דדבר דבר ממילא לא הוי קידושין כלל אף לגבי נפשייהו דאין קידושין לחצאין, מוכח מכאן דאלו הי' הודאת בע"ד מהני אף בממון דמחייב לאחריני היה מהני אף בקידושין וגירושין לענין קיום הדבר דקיום הדבר בנאמנות תלוי, לפ"ז קשה בגירושין דבעל שאמר גרשתי נאמן מטעם דבידו לגרשה, וידוע דבדבר שבידו נאמן בממון אף דמחייב לאחרינא עי' סנהדרין דף לי וח"מ סי' רנ"ה גבי ראיתי אביכם שהטמין מעות וכו' א"כ קשה דגוף הגירושין יהי' כשר בלא עדים דהא אם הי' הודאת בעל דבר מהני בממון דחב לאחרינא הי' גוף קידושין קיימים בלא עדים וכיון דגירושין דבר שבידו הוא ומהני בממון דחב לאחרינא א"כ יהיה ג"כ גוף הגירושין כשר בלא עדים, לכן נראה דבגט פסול בלא עדים כמש"כ התומים ס"ח דאפי' בממון אם כתב שטר שדי מכורה לך ואין שם עדים לא קני כי אין זה שטר ע"ש באריכות, והנה בחליצה מקשה שפיר רשב"א דליהני אפי' בלא עדים הטעם בעל שאמר גרשתי דהוי בידו וכיון דמהני לענין נאמנות מהני ג"כ לענין קיום הדבר, ומתרץ שפיר דקי"ל בגירושין בעל שאמר גרשתי דחיישינן לה, ובזה א"ש ג"כ הא דבחליצה בינו לבינה היא חליצה פסולה ופוסלת וגבי גירושין וקדושין בינו לבינה לאו כלום הוא מטעם הנ"ל ע"ש:

הנה הראה לי הרבני המופלג בבקיאות מו"ה איצק ווייס ני' קושי' שהביאו אחרונים כבר כתובה בתשובת רשב"א ח"ד סי' שכ"ח ואעתק לזכות רבים, וכ"ל מה זו קו' אם אינו קונה אותה בביאה שלא בעדים ואכתי שומרת יבם גמורה היא, א"כ אכתי ניקשי ליה שומרת יבם בת מישתי' היא והא בעי' תחת אשה וליכא ובעינן שקדמה שכיבת הבעל וליכא דאכתי לאו בעל הוא שהרי לא קנאה, ומיהו לא כן אני מדמה שתהא יבמה צריכה עדים אלא אפי' בא עליה בינו לבינה קנאה דזו אשה היא שהקנה לו מן השמים וכדמוכח נמי במתני' דיבמה שאמרה לא נבעלתי וממאי דאתמר עלה בגמרא עכ"ל: ח"ס ח"מ סי' ר"א כתב אם בא עליה שלא בעדים באופן שלא נקנה לו באותה ביאה פוגע באשת אח שלא במקום מצוה וחייב כרת ועי' ב"ש קס"ו סק"ה וא"כ למה לי קרא דשומרת יבם אינו שותת תיפק ליה דאין מנוקה מעון וכן הקשה ראב"ד על רמב"ם פ"ב מסוטה, ולא דמי לביאת מעוברת שכתב תוס' יבמות ל"ה דלא מחייב קרבן דהתם עכ"פ קנאה שלא תצא בחליצה כמש"כ רשב"א שם, ואין להקשות לסוברים בן ט' קונה מה"ת לוקמא בבן ט' בלא עדים וה"ל מנוקה מעון דלאו בר עונשין הוא, ז"א כמ"ש מג"א שמ"ג דיש לו עונש קצת, וצ"ע על שלט"ג דפשיטא ליה שצריך עדים בקידושין פריך דמאי לא מהני ששניהם מודים ומשני משום דמחייב לאחרינא פרש"י לאסרה בקרובים וא"כ שומרת בלא"ה לכ"ע אסירי ולא מחייב בבעילתו, א"כ אם שניהם מודים וליכא אחים רק הוא למה לי עדים עי' טוש"ע ססי' קנ"ט ע"ש, ועי' ושו"ו קס"ו היטיב ודו"ק:

מה שהקשה הנתיבות מסנהדרין דף ל' שנאמן ע"א שראה שאביהם הטמין מעות גם שחייב לאחרינא נאמן בממון וכו', אולי יש לחלק כמש"כ הג"מ אפי' בדבר שבערוה אם לפי עדותו לא הי' דבר שבערוה נאמן, א"כ גם כאן לפי עדותו לא הי' יורשים המעות של אביהם ולא בא לחייב אותו ודו"ק, והר"ן בסנהדרין הקשה מע"ש איסור הוא וע"א נאמן באיסורין אפי' אינו בידו, ותי' רמב"ן שמוציא ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה וע"א לא מהימן אלא באיסר גרידא ואפי' יש נפקותא בו לענין איסור אפ"ה אינו נאמן כל שיש בו משום הוצאות מרשות לרשות ע"ש, וש"ש ש"ו פ"ד כתב אבל להיפך להעיד מרשות גבוה לרשות הדיוט איסור הוא וע"א נאמן, ומביא ראיה מתוס' מעילה כ"א שהקשה סלע בכיס יהי' בטיל ברוב, והא ממון לא בטיל אלא ע"כ בנכסי גבוה לעולם אין דנין בו תורת ממון רק תורת איסור שבו ע"ש:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה