עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל ה · פרט ו סוגיה האומר בני זה ממזר
קידושין דף ל"ט א"ר יוחנן ערלה בח"ל הלכה למשה מסיני, א"ל ר"ז לר' אסיא והתניא ספק ערלה בארץ אסור בסוריא מותר [ואי ודאי בח"ל הלכה היכי מזלזלים בספקא] אישתומם כשעה חדא, א"ל אימא כך כאמר ספיקא מותר ודאה אסור, וכתב הר"ן, ויש שלמדו מכאן דמאי דאמרינן דספק דאוריי' לחומרא דבר תורה הוא ולא מדברי סופרים דהא אחרי' הכא שהוצרכה הלכה להתיר ספיקא, ואי מהא לא ארי' דהכא אצטרך למשרי כל שנולד בו שום ספק בעולם ואע"פ שאינו כדאי להתיר במקום אתר דמש"ה אמרי' דכל המקל בארץ הלכה כמותו בח"ל וכו' ואפי' לספוקי להדדי נמי שרי ואלו בשאר איסורין ודאי עובר משום לפ"ע, מיהו קושטו דמילתא הכי איתא דס"ד דבר תורה שאם לא תאמר כן אשם תלוי למה ע"ש וש"ש ש"א פ"ב הקשה כיון דודאין אסור בהנאה א"כ כי יהיב חד לחבריה איהו ידע בערלה אסור לאתנויי ביה מידי דאסור בהנאה אסור ליתן אפי' בחינם כמבואר בתוס' פסחים דף כ"ב, ורמב"ם וטור לא הביאו כלל הך דיכול לספוקי אהדדי וגו' א"כ הדרא קושי' לדוכתיה, למה לי הלכה להתיר ספיקות ומחדש לישב גם הקושי' למה צריך קרא על ספק ממזר שמותר, דאיצטרך למשרי ספק ממזר בנתערב במחבואה ממזר בולד כשר דכה"ג בעלמא אסור דאיקבע איסורא, ובממזר מותר דלא כמל"מ פט"ו דאיסור ביאה כתב דאע"ג ספק ממזר מותר מ"מ ממזר שנתערב לא שריא ע"ש לפ"ז אצטרך להתיר ספק ערלה להיכא דאיקבע איסורא בגינה יורד ואוכל כל שהוא ספק, ועוד בערלה אפי' חתיכה אחת חשוב איקבע כיון דקודם שלש שנים אסור והשתא דמספקא לן אם הותרו ע"י שלש שנים ה"ל איקבע איסור כמו בספק גירושין, ויש לחלק אע"ג אילן איקבע אבל פירות לא איקבע באיסורא ולפי מה שמבואר אצלינו דספק בפנים ה"ל חזקה מעליא ואע"ג דעשוי להשתנות א"כ ספק ערלה כיון דנסתפקנו אם הוא בת שלש או לא נימא אוקי אחזקתו ועדיין אינו בת שלש וחזקת אילן מהני גם לפירות כמו דמהני חזקת אם לבת יע"ש, לדעתי הקלושה בחזקת אם יש לדון גם על האם אבל העץ אין בו דין ערלה ולא שייך חזקת האם, אפי' אם מתה האם עי' תוס' דף ס"ו בכ"ז הי' לכה"פ מקום לדון גם עליה כמובן, ועי' צל"ח ברכות דף ל"ו ד"ה ובדרך אחר מה שהקשה לרמב"ם למה נאמר בערלה הלכה להתיר ספיקו, שהלכה בא להתיר אפי' בפרדס שרובו נטיעות ומיעטו זקינות ובכל התורה לרמב"ם ספק לקולי' אבל ברוב איסור ודאי שאסור מה"ת ובי' הלכה בערלה להתיר הספק אף במקום שיש רוב איסור, ועי' ח"ס סי' רפ"ו: ש"ש פ"ג כתב שרמב"ם לשטתו שכתב בספר המצות כל מצות דרבנן בלאו לא תסור, והקשה רמב"ן א"כ האיך הקילו באיסר דרבנן לומר ספק דרבנן מותר ותי' בזוהר הרקיע הם תקנו והרשו ללכת בספק לקולא, הא תינח בספק גוף המעשה אבל במחלוקת השנוים בדברי סופרים דלדברי המחמיר והאוסר לא הרשה להקל, וא"כ מאן שרי איסר לאו לא חסור, לכן מוכרח שיטת רמב"ם מן התורה כל ספיקות מותר וכו', ומביא גמרא בחולין דף יוד פלוגתי' רבא ואביי אם חמירא סכנא מאיסר וכו' שרבא סבר ספק אסור מה"א וספק טומאה ברה"ר טהור אינו אלא משום דיליף מסוטה ואביי סבר כל ספיקות מדבריהם, ולא יליף מסוטה רק לטמא ברה"י אבל טהרה ברה"ר לא צריך קרא משום כל ספיקות מדבריהם:
מ"ח ת"ר סי' ל' כתב לישב קושי' רמב"ן שיש הבדל בין איסר דאוריי' לדרבנן, נבילה וחזיר המה איסר דאוריי' טרם שיעבר אדם עבירה כאשר מונחים על שלחן המה איסורי תורה איסר חפץ אבל כל איסורי דרבנן כל זמן שהחפץ מונח על השולחן הוא מותר מדאוריי' ואסור רק מדרבנן, רק כאשר יעבור הגברא על איסר דרבנן הוא עובר לאו דאוריי' דלא תסור אבל אין זה איסר חפן, ע"כ בספק כל זמן שהחפץ מונח הוי רק איסר דרבנן וס"ד לקולא ומותר לאכול ואין כאן לאו לא תסור דהא חתיכה נעשה היתר מכח ספק עצמו ע"ש ודו"ק כי' נפלא מאוד, ובזה מיושב הרבה מה שהאריך אב"מ בתשובה סי' י"ד שאין התפסה באיסר דרבנן:
קידושין דף ה', נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוא וחיישינן מדרבנן, וכתב הר"ן דכיון דספיקא הוא הו"ל ספיקא דאוריי' והיכא קאמר דחיישינן מדרבנן וכו' לפיכך אני מסתפק בכל ספק קידושין אי צריכה גט מדאוריי' או לא דאפשר מדאוריי' שרי משום דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה דמ"ש מכל תיקו דממונא דאמרי' העמד ממון על חזקתו אבל רב אלפס כתב לקמן בבעיא דרב מארי בכלב הרץ אחריה דסלקא בתיקא דה"ל ספיקא דאוריי' לחומרא וצריך עיון:
ומרי"ט על ריף כתב נ"ל דכי אמרי' העמד דבר על חזקתו היינו אחזקה דגופא דלא אתרע עד השתא אבל חזקה אפנויה הא אתרעי לה שהרי פשטה ידה וקבל קידושין אלא שאנו מסופקים במעשה הקידושין ומאותה שעה שפשטה ידה יצתה מכלל פנויה שהיתה מקודם לכן ושוב אין להעמיד על חזקתה שתהא מותרת מה"ת כמש"כ תוס' בזרק לה קידושין וכו' לכך כתב הריף בההיא לך ורץ אחריה דסלקא בתיקא דהו"ל ס"ד לחומרא, אבל מש"כ כאן חיישינן מדרבנן וצריכה גט, שאנו הכא דכיון דאמרה היא אין נתינתו של בעל כלום דשמא מתנה יהיב לה, אבל רמב"ם שכתב ה"ז מקודשת בספק עשאו לספק זה כדין כל הספיקות והא דאמרי' וחיישי' מדרבנן לפי שכל הספיקות אצלו אינם איסר תורה ע"ב:
פלתי בכללי ס"ס הקשה לשיטת רמב"ם מאי פריך הש"ס לר"מ האיך אכל בשרא, הא עכ"פ אפי' לר"מ דחייש למיעט הרוב מבטל חזקת איסור והוי פלגא פלגא כדאי' חולין דף פ"ו, ולמה לא יאכל בשר כיון דס"ד לקולא, ותירץ דיש לדקדק למה דייק דוקא לר"מ הא רע"ק וסייעתא חיישי למיעוטא, ואולם לרמב"ם ניחא דהם ס"ל דס"ד להקל, אבל ר"מ דסובר במס' כריתות דף חי' דלא בעי חתיכה אחת מב' חתיכות ובע"כ סובר ס"ד מדאוריי' לחומרא שפיר מקשה ע"ש, ושעה"ת ח"ג דף נ"ג:
דורש לציון דרוש ד' מחדש דהא דפליגי ר"מ ורבנן דר"מ חייש למיעט ורבנן אזלי' בתר רובא אפשר דפליגי בפלוגתא דרמב"ם ורשב"א, דרבנן ס"ל כרשב"א דס"ד אסור מה"ת, וא"כ שפיר מוכח דאזלינן בחד רובא, ור"מ סובר כרמב"ם דכל ס"ד שרי' וא"כ נסתרו כל ההוכחות דאזלינן בתר רובא, דאף דלא אזלינן בתר רובא ספיקא הוא ורחמנא שריא ולכך סובר ר"מ דלא אזלינן בתר רובא וחייש למעוטי, ואין להקשות כיון לר"מ ס"ד מותר לענין מאי חייש למיעוטא, י"ל לענין דלהוי ס"ד מדרבנן לחומרא אבל בדין דאוריי' באמת ליכא נפקותא במה דחייש למיעוטא אלא היכא דאיכא חזקה בהדי מיעוטא לרבנן אחרי' רובא וחזקה רובא עדיף ובזה קיי"ל כר"מ עי' תוס' בכורות דף כ' ע"ש בהגה:
טו"א באבני מלואים סוף חגיגה כתב לישב כי אר"ה בהמה בחיי' בחזקת איסר עומדת נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, פי' אם נולד לה ספק טריפה שריא, והאי חזקת היתר ליתא אלא לבתר דקים לון מקרא דאזלי' בתר רובא ומיד שנשחטה כהוגן עומדת בחזקת היתר, אבל כל כמה דלא נפקא לן מקרא דאזלי' בתר רובא, ומ"מ בתר חזקה ודאי אזלינן, ומחזקינן מאסור לאסור, ובמקום חזקה חיישינן לספיקא מן התורה כאיתא התם מויצא הכהן, אלא ודאי אזלינן בתר רובא, וכ"ת אי לא אזלינן בתר רובא כ"ש בתר חזקה לא אזלינן דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף, הא כבר פי' תוס' לבתר דנפקא לן מקרא דאזלינן בתר רובא משריפת פרה אדומה ע"ש:
ברוך טעם מישב הקושי' מחולין כי רמב"ם כתב בעצמו בתשובה מה שסובר ס"ד לקולא אתי' ליה מממזר ספק שמותר בממזרת או בישראלית, ועי' תוס' קידושין דף ע"ג שכתב תימא היכא מידרש שתוקי בישראל מיתורא דקהל, וי"ל דמקיש מחזר לקהל, מה גבי קהל ממעטינן קהל ספק הכי נמי גבי ממזר ממעיטין מחזר ספק, הרי דעיקר הלימוד להתיר ספק ממזר הוא מחמת דדרשינן קהל ודאי ולא קהל ספק דסתם קהל הוא קהל ודאי, כל זה לפי האמת דאזלינן בתר רוב, אבל אם הי' הס"ד דלא אזלינן בתר רובא לא הי' מצינו למידרש קהל ודאי דלמא לאו אביו הוא מקשה הגמרא, והוי צריכין לומר דאף ספק קהל מקרי קהל ודאי וכן בספק ממזר, וספק דאוריי' לחומרא:
בספר יהושע פסקים אות ג' כתב לישב בחולין כ"ח בשוחט מחצה על מחצה פליגי אם הוי כרוב אי אמרה שחוט רובא או לא תשתייר רובא, והנה מה שכתב רמב"ם דבספק אמרי' מה"ת לקולא אף דהוה הספק שקול היינו נמי דאמרי' דמחצה ע"מ הוי כרוב וא"כ כל זה לבתר דמסקינן דאזלי' בתר רובא א"כ בספק שקול נמי אמרי' דהוי כרוב משא"כ אי נימא דלא אזלי' בתר רובא וא"כ כל דבר רובא הוא אצלינו בספק ויש עוד רוב הנוטה להקל ואפ"ה אמרי' בהאי מנין דאזלי' בתר רובא וא"נ הוי ס"ד דאפי' בספק ורובא לא אזלי' בחר רובא להקל מכ"ש דהיכא דליכא רובא רק ספק השקל מכ"ש דלא שרינן בכה"ג משא"כ בתר דמסיק דאזלינן בתר רובא נוכל לומר דאף בספק שקול דהוי מחצה ע"מ אמרי' ביה דהוי כרוב ומה"ת לקולא ולא דמי להאי מחצה ע"מ דידעינן דהוי מחצה בודאי ולא ספק בזה פליגי בגמרא אי הוי כרוב ואנן קיי"ל דלא הוי כרוב דהתירה אמרה לא תשתייר רובא, משא"כ בספק אי אסורה או מותרת אמרי' שפיר דהוי כרוב ומה"ת לקולא כנלע"ד בעזה"י ומקום הניחי לי, עכ"ל:
בכ"ס על מגילת אסתר מביא בשם ח"ס, אמר אביה דשמואל א"א שנאנסה אסורה לבעלה וכו' הפנ"י הקשה הא איכא חזקת היתר לבעלה, ותי' דאיכא רוב נשים דסופם ברצון וכי לפי מה שהשריש לנו הריב"ש דרוב לא עדיף משני חזקות, א"כ הא איכא כאן חזקת היתר לבעלה וחזקת כשרות, וכתב דנהי דלא עדיף מתרי חזקות אבל גם שני חזקות לא עדיף מרוב והוי כפלגא ופלגא וספיקא דאוריי' הוא וחיישינן שפיר אבל יש לעי' לרמב"ם דספקו לקולא האיך מקשה הש"ס אונס דשריא רחמנא האיך משכחת הא לא חיישי' אלא מדרבנן, וצ"ל דקושי' הש"ס מדרבנן היכא משכחת עכ"ד הקדושים: פמנ"ד במ"ז סי' שד"מ סק"ו כתב הא דספק מה"ת לחומרא בל"ת דיליף מדאיצטרך ספק ממזר, הא עשה דקיל מל"ת ספיקו לכ"ע י"ל מדרבנן עכ"ל, ועי' רשב"א סוכה דף מ"ו כתב בספק שמיני ס"ד לחומרא:
טוב גיטין דף ב' גמרא היכא דלא איתחזק איסורא כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן, בפנ"י נתקשה כאן על רמב"ם דס"ל דחתיכה ספק שומן ספק חלב שרי מה"ת, וא"כ ל"ל נאמנות ע"א יע"ש וצ"ע שהרי רמב"ם מודה באיקבע איסורא דאסור מה"ת ואפי' חיוב אשם תלוי איכא ביש כאן ב' חתיכות א' חלב וא' שומן וא"כ כה"ג ע"א נאמן לברר חתיכה ולא מקרי אתחזיק איסורא כיון דלא איתחזק איסורא בהך חתיכא גופה כמ"ש רש"י וזה פשוט עכ"ל ועי' פלס חיים: