אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל ג › פרט ג

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל ג · פרט ג

פרט ב

חולין דף פ"ו, חרש שו"ק ששוחטין בינן לבין עצמן ר"מ מתיר לשחוט אחריהן וחכמים אוסרין, א"ר יעקב אר"י מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבילה מ"ט א"ר אמי הואיל ורוב מעשיהן מקולקלים וכו' מאי איריא רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא דתנן חנוק שנמצא בעיסה וכו', אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר וכו', תוס' וא"ת למה ליה למימר לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה בלא חזקה נמי הוא מטהר דכיון דחיישי' למיעוטא א"כ הוי ספק ויש לטהר כיון דהוי דבר שאין בו דעת לישאל, וי"ל דבלא חזקה נמי טהור ולא נקט סמוך מיעוטא לחזקה אלא לומר דחזקה לא הויא בהדי רובא דאי הוי חזקה בהדי רובא הוי מיעוטא דמיעוטא, ולמאי דפרישית (דף י"א מבשר תאוה לא פריך לר"מ משום דנראה דמדאוריי' לא חייש ר"מ למיעוטא אלא מדרבנן ולהכי פריך אפי' מחמיר בשאר בשר, פסח וקדשים אין יכול להחמיר] לר"מ דלא חייש אלא מדרבנן אתי שפיר, דבלא חזקה לא הוה חייש למיעוטא לטהר אבל עם החזקה חייש למיעוטא מן התורה לכך מטהר:

ע"ז דף ל"ד, ארשב"ל מפני מה אסרו גבינת אוניקיי מפני שרוב עגלים של אותה עיר נשחטין לע"ז מאי איריא רוב עגלים אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוט, אי אמר רוב איכא מיעוט אלא אי אמרת מיעוט כיון דאיכא רוב עגלים דאין נשחטין לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות דאין נשחטין לע"ז הו"ל מיעוטא דמועטא לא חייש ר"מ, תוס' תימא כי איכא רובא נמי אמאי לא חשבינן ליה מעוטא דמעוטא כיון דאיכא רובא וחזקה להתיר, רובא בהמות שאינן נשחטין לע"ז ואותם עגלים עצמן נעמיד בחזקת היתר שהיו הקיבות בחזקת היתר שאינה לע"ז קודם שחיטה וכי האי גוונא אמר ביבמות הי' לה חמות אינה חוששות דחשבינן דאיכא רוב לשוק וחזקה לשוק, וי"ל דשאני הכא לאחר שחיטה איתרע ליה חזקה דהנך קיבות העומדת לפנינו לאחר שחיטה בספק ע"ז קיימי וכו':

מ' כל הצלמים אסורין מפני שהן נעבדין פ"א בשנה דברי ר"מ וחכ"א אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל, אי נעבדין פ"א בשנה מ"ט דרבנן, א"ר יצחק במקומו של ר"מ היו עובדין אותו פ"א בשנה ור"מ חייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חייש למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום:

ר"ן כתב פי' רמב"ן דלר"מ דחייש למעוטא כל המקומות שאין מנהג להם ידוע אסורין מן הדין דכיון דר"מ חייש למיעט אית לן למיחש שמא נוהגין כן כמנהג מקומו וכו' ור"ן כתב אינו נח לי בכך דנהי דשמעי' לר"מ דחייש למיעטא בקטן וקטנה היינו משום דהוי מיעוטא דשכיח בכל מקום אבל שנחזק אסור ממקום למקום מפני מקומו של ר"מ אין לנו וכו' מדאמרי' בחולין מנא הא מילתא דאמר רבנן זיל בתר רובא, רובא דאיתי' קמן לא מבעיא לן וכו' אלמא דברובא דאיתא קמן אפי' ר"מ מודה ביה, וטעמא דמילתי' שכיון שהוא רוב וידוע לפנינו הרי הוא חשוב לבטל את המועט ולעשותו כמו שאינו והכא נמי הרי רוב מקומות שאין נעבדין ידוע אצלינו ואיתי' קמן ולפיכך ראוי שיבטל המיעוט ע"ש, ושעה"ת ח"ג כלל ח' פרט ה', כתב נראה כוונת רמב"ן דס"ל ר"מ חייש למיעוטא מדאוריי' אפי' היכי דליכא חזקה המסייע למועט כשיטת הגהת מרדכי פ' זרוע, ותוס' נדה דף תי ד"ה מיעוטא, דלא כתוס' חולין שכתבו שר"מ חייש למיעוטא מדרבנן וכו' אולם קשה לשיטת רמב"ן דאיתי ביבמות דהיכי דאיכא רובא וחזקה לא חייש ר"מ למיעוטא דהוי מיעוטא דמיעוטא וא"כ כל זמן שלא נודע שנעבדו הם בחזקה קמייתא שפעם אחת הי' מותרין וכו' ומצאתי בהגהת מרדכי פ' זרוע שכתב ר"מ חייש למיעט אע"ג דאיכא רובא וחזקה דכל דמות יש לו חזקת כשרות קודם שנעבד ע"ש:

השעה"ת שם מביא קושי' בשם מעין חכמה, לר"מ היאך מותר לשחוט ביו"ט דלמא ימצא טריפה ויעשה מלאכה שלא לצורך ויכול לשחוט מעיו"ט אולם אי אמרי' מתוך שהותרה וכו' ואפי' לתוס' דבעינן צורך קצת ג"כ ניחא שחלבים ראוי להדלקה ומקרי צורך היום קצת, אולם קשה לרע"ק שסובר בכורות דף כ' דחייש למיעוטא ובביצה דף כ"ה סובר שמותר לשחוט מסוכנת ביו"ט וסובר בפסחים דף ה' לית ליה מתוך וצע"ג:

עוד מביא קושי' בשם החריף מו"ה משה מק"ק וויידסליב ז"ל מב"מ דף כ"א מצא פירות מפוזרין הרי אלו שלו וסתמא קתני משמע דמותרין אפי' באכילה ויש גורסין במתני' דברי ר"מ, והא ר"מ חייש למיעוט, ניחוש דלמא של תרומה הם, ע"ש שמאריך אם תרומות פירות דרבנן או דאוריי':

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה