אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל ג

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל ג

עט סופר חלק א כלל ב

פרט א

סמוך מיעוט לחזקה:

יבמות קי"ט, האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה, הי' לה חמות אינה חוששת יצתה מליאה חוששת, ר' יהושע אומר אינה חוששת, [הי' לה חמות במדינת הים, וכשיצאה לא הי' לה בן ואין יבם לזו אינה חוששת שמא ניתן לה יבם אע"ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה, התם הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקיבה מפיק לה להא מיבם, אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיך לה להך אא"כ ילדה זכר וכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר הוא]: גמרא לא תנשא ולא תתיבם, בשלומא יבומו לא דדילמא מעיברה וקפגעה באשת את דאוריי' אלא לא תנשא אמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדת, לימא ר"ח היא דחייש למיעוטא, אפי' תימא רבנן כי אזלי' רבנן בתר רובא, רובה דאי' קמן כגון ט' חניות וסנהדרין אבל רובה דליתי' קמן לא אזלי רבנן בתר רובא וכו' [תוס' כגון ט' חניות חתימי היכי פליג ר"מ והכתיב אחרי רבים להטות וכו'] במאי אוקימתא כר"מ אימא סיפא, היתה לה חמות אינה חוששת, אמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדת, מיעוט מפילות, וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקיבות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקיבות והו"ל זכרים מיעוטא וליחש וכו' אלא אמר רבא רישא חזקה לייבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כי רובא ואייתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה והו"ל פלגא ופלגא לא תנשא ולא תתייבם, סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא לא חייש רבי מאיר:

תוס' מחוורתא מתני' ר"מ היא דחייש למיעוטא מיהו אנן לא קיי"ל כר"מ מדאמר בחולין ר"מ היכי אכל בישרא משמע דאנן שפיר אכלינן וכו' וא"ת לר"מ דחייש למיעוט היכי משכחת לה דמאי כיון דאיכא מיעוט ע"ה שאין מעשרין ועוד דאיכא חזקה דטבל, ומיהו אי לא חייש ר"מ למיעוט מן התורה אפי' היכי דאיכא חזקה בהדי' אלא מדרבנן הוי אתי שפיר, וי"ל דלא חיישינן כה"ג למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל חי הוחזקו וכו': תוס' סמוך מיעוט לחזקה וה"ל פלגא ופלגא, וא"ת בקידושין דף פ' גבי תינוק שנמצא בצד העיסה אחרי' סמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזקת טהרה ואיתרע ליה רובא ומטהרין לעיסה, והכא קאמר דהוי פלגא ופלגא ומחמירין ואמר רבינו חיים דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לישאל והוי ספיקי טהור ואפי' ברה"י ולהכי איתרע ליה רובא:

תוס' ד"ה סופה חזקה לשוק וכו' צ"ע גבי גבינת בית אונייקי ע"ז ל"ד אסר ליה ר"מ משום דרוב עגלים נשחטים לע"ז ופריך מאי איריא רוב אפי' מיעוט נמי דר"מ חייש למיעוט, ומאי קושיא כיון דרוב עגלים אין נשחטים וחזקה דחלב בחזקת היתר א"כ איתרע ליה רובא כדאמר הכא ע"ש, וערוך לנר כתב השמ"ק דף ט' בכתובות מביא רא"ש כתב דלא אמרי' רובא וחזקה רובא עדיף אלא היכי שהרוב מתנגד להחזקה והחזקה לרוב, באותו דבר באופן שכל אחד מגרע כח האחר אבל לא בשהחזקה בדבר אחד ורוב בדבר אחר, וכן הובא במח"א בשם רשב"א דלר"מ לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אלא בשהחזקה מגרע כח הרוב, לפ"ז י"ל קושי' התוס' דבשלומא הכא החזקה שהיא זקוקה ליבם ואין הצרה מתעברת מתנגד לרוב מתעברת ומגרע אותו לכן אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אבל התם החזקת היתר דחלב אינו מגרע הרוב דנשחט לע"ז ולכן לא שייך בזה סמוך מיעוטא לחזקה:

רשב"א כתב כיון דמתניתן לית לה פתרי אלא אליבא דר"מ ולא קי"ל כר"מ ממילא אידחי לה מתניתן ונפקא לה מהלכתא ולעולם תנשא לשוק משום דאזלי' בתר רובא בין להחמיר בין להקל, אבל ריף ורמב"ם פסקוה בהלכותיהם, ונראה שהם ז"ל מפרשים דרבא אליבא דכ"ע מוקי לה מתני' וכן נראה מרש"י וכן כתב רבינו האי' גאון ז"ל דעד כאן לא אמרי רבנן זיל בתר רובא אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו אבל היכא דאיכא חזקה סמכינן מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ולא שרינן לה, ואי קשיא לך הא דאמרי' גבי תינוק שנמצא בצד עיסה ורבנן אמרי' מיעוטא כמאן דליתיה דמי רובא וחזקה רובא עדיף וכו' איכא למימר דכיון דודאי נגעה אין חזקתה של עיסה כלום שהרי הורעה, הא בעלמא רובא כנגד חזקה דרבנן חוששין לאיסורין ואין עושין בו מעשה כ"כ רמב"ן, ועוד יש לי לומר דשאני האי מיעוטא דהכא משום דהאי מיעוטא מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתן שמפילות ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצרוף החזקה, אבל התם שהמיעט ההוא אינו ממעט ומגרע כחו של הרוב ממש אלא שהיא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב מיעוט כזה איני חשוב להצרף כלל ודוגמתו הכא נמי מיעוט שאינו מתעברות אינו חשוב להצרף והיינו דלא חשיב ליה הכא כנ"ל, עוד כתב רמב"ן ז"ל דהא דקתני יצאת מלאה חוששת משום דכיון דמלאה היא בחזקת יבום עומדת ולא חזקה גמורה אלא חוששין ואין הולכין אחר הרוב, וא"ת לאו בחזקת יבם היא דדלמא תפיל לא היא דכיון שעיברה א"א שמא תפיל דהוי לה כמיתה ולמיתה לא חיישינן כדאמרי' שמא מת לא חיישינן וכו' ע"ש, וערוך לנר כתב דבריי תמוהין, דמה דאמרי' לשמא מת לא חיישינן דמוקמי' בחזקת תי' משא"כ בשמא ימות דהא ודאי יבא עת שימות ולכן אין החזקה מתנגד ליה, אבל הכא בעובר אם נאמר דבעודה מעוברת חיישינן שמא תפיל מאיזה טעם נימא כשעבר זמן העובר שלא ניחוש שמא מפילה, וכן שעה"ת ח"ג מתקשה בו: רמב"ם פ"ג מיבום הלכה ט"ז, וכן אשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו שנים ואמרו מת בעלך ה"ז לא תחלוץ ולא תתיבם לעולם עד שיודע אם ילדה צרתה אם לא וכו' האשה שמת בעלה והי' לה חמותה במדה"י אינה חוששת שמא ילדה חמותה וכבר ניתן לה יבם במדינה אחרת שלא גזרו בדבר זה אלא נעמוד איתה על חזקתה והרי היא מותרת וה"ה לאשה שמת בעלה והי' לו בן במדינה אחרת הרי זו מותרת לזר ואין חוששין שמא מת הבן אלא העמד אותה על חזקתה, יוצאת חמותה מעוברת ה"ז חוששת ולא תנשא לזר עד שתדע מה הי' סוף עיבור חמותה שמא נולד לה יבם קודם מיתת הבעל עי' בשעה"מ:

פרט ב

קידושין דף פ' תנן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין מפני דרכו של תינוק לטפח והוינן בה מ"ט דר"מ קסבר רוב תינוקת מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוטא לחזקה איתרע ליה רובא דלר"מ לא בטיל מיעוטא לגמרי דשמעי' ליה נדה לב דחייש למיעוטא, הילכך במקומו עומד וכי משכח מידי לאיצטרופי בהדיה מצטרף] ורבנן, מיעוטא כמאן דליתא דמי רובא וחזקה רובא עדיף [דבטיל ליה לגבי רובא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי' למיעוט] ארל"ק משום ר' אושעי' זו היא ששורפין עליה את התרומה, ר' יוחנן אמר אין זו חזקה ששורפין עליה תרומה, אלא איזה חזקה ששורפין עליה את התרומה, כדתנן עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מיטפלין שם ונמצאו חתיכות בעיסה אם רוב שרצים טמאה אם רוב צפרדעים טהורה, [אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף, דחזקה ורובא דאיתא קמן הוא, אבל ההיא דתינוק רובא דליתי' קמן הוא:

תוס' שדרכו של תינוק לטפח, פרש"י לטפח באשפה, וא"ת כיון שהתינוק אינו ודאי טמא א"כ אמאי נקט תינוק שנמצא בעיסה לינקט שנגע בעיסה, לכך פי' ר"ת שהתינק ודאי טמא ולכך נקט שנמצא בצד עיסה ובצק בידו, דהשתא ספק הוא אם נטלה מן העיסה וטימא את העיסה או שמא אדם טהור נכנס לשם ונטל את העיסה ונתן לתינוק וכו':

תוס' סמוך מיעוט וכו' והוי רוב כמאן דליתיה, וקשה ביבמות קי"ט אמרי' גבי האשה שהלך בעלה למדינת הים וצרתה עמו ושמעה שמת בעלה ר"מ אומר לא תנשא ולא מתיבמות לפי רוב נשים מתעברות ויולדת ואיכא למימר שהצרה שהלכה עמו ילדה והוי האשה שנשארה פטורה מן היבום ומיעוט מפילות ילדיהן וקאמר ר"מ דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה שהרי הי' בחזקת זקוקה ליבום כשהלך בעלה והו"ל פלגא ופלגא כלומר דמיעוט וחזקה חשיבין כנגד אותן רוב נשים מתעברות ויולדת והוה פלגא ופלגא ולא תנשא ולא תתייבם וכמו כן אית לן למימר הכא וכו' וי"ל שאין זה רוב חשוב אלא רוב גרוע לכך מרעי ליה מיעוטא וחזקה וכו' ושעה"ת ח"ג דף. מסביר לשיטת רש"י רוב תינוקת מטפחין בשרצים זה תלוי במעשה ע"כ אין זה רוב חשוב, אבל לשיטת תוס' אין לומר כן, כי גם המיעט תלוי במעשה כמובן:

פנ"י כתב לישב קושי' תוס' דדוקא ביבמות שייך לומר סמוך מיעוט לחזקה משום דאותה חזקה שהיא זקוקה ליבם לא נתבררה בשום פעם דבחיי בעלה לא הגיע זמן החזקה, מאי אמרת שהיתה בחזקה שתהא זקוקה ליבם בסיף, אדרבא כיון דרוב נשים מתעברות ויולדת א"כ היתה בחזקה שלא תהא זקוקה ליבם דסופה שתתעבר ותלד או שתלד צרתה, מש"ה ס"ל לר"מ דהו"ל פלגא ופלגא דלא הוי חזקה מעליא דע"פ הרוב אותה חזקה עשוי' להשתנה, משא"כ הכא דעיסה זו בחזקת טהרות, ה"ל חזקה מעליא ומבוררת שהיתה בחזקת טהרה, א"כ כי סמכת מיעוט להאי חזקה עדיפא טובא מרובא ואיתרע לה רובא לגמרי עכ"ל ועי' סוף פרק המדיר שכתב דרובא וחזקה רובא עדיף היינו היכא שהרוב מגרע גרע החזקה כהך דיבמות אבל בחזקה המבוררת שאין הרוב מגרע אותה עדיפא מרובא, ומלוא רועים כתב לכאורה סותר עצמו בקדושין כתב דרובא וחזקה שאינו מבוררת הוי פלגא והכא כתב רובא עדיף, אך י"ל בקדושין כתב אליבא דר"מ והכא אליבא דרבנן, אך קשה לסברה זו דא"כ האיך רבנן מטמאין בתינק שנמצא בצד עיסה כיון דחזקה מבוררת ע"ב: פנ"י בק"א כתובות דף י"ב כתב בסברה הנ"ל מיושב דלא הוי סברה הפוכה לר"מ דלא אזיל בתר רובא דמטהר בתינוק שנמצא בצד עיסה ואפ"ה אזיל בתר חזקה בעירובין דף ל"ה ע"ש וכן הקשה בהגהות מרדכי חולין פרק זרוע: רמב"ן כתב, תינוק שנמצא בתינק טמא דלא כרש"י והא דאמרי' אלא לר"י איזו היא חזקה ששורפין את התרומה כגון עיסה וכו' פרש"י הכא רובא דאיתא קמן, ואיכא לאפרושי שכיון שודאי נגע אין הולכין אחר חזקתה אלא דנין אטומאה שעליה כדאמר בנדה כל נשים מטמאות מעת לעת משום דאית להו רעותא מגופייהו ואין הולכין בהן אחר חזקת הטהרות וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר אין הולכין בו אחר חזקתן של טהרות אלא אחר הטמא שעסק בה שמעמידין אותו על חזקתו ואימא לא טבל:

תוס' רי"ד, ורבנן מיעוטא כמאן דליתי' דמי רובא וחזקה רובא עדיף, לפי פירש המורה שמפרש דאיכא ודאי מגע בעיסה, קשיא מריש נדה דשמאי סבר דהעמיד אשה על חזקתה ולא אמר העמד טהרות בחזקתן מפני שיש בהן ודאי מגע, וגם במקוה דאוקימנא דאית בה תרתי לריעותא והא איתי' ביה חזקה דטהרות לטיבותא אלא כיון דאית בהו ודאי מגע בטלה חזקה שלהן, והכי נמי גבי עיסה אי אית בה ודאי מגע בטלה חזקתה:

הר"ן נדה דף חי, תינוק שנמצא בצד העיסה, פרש"י שנגע ודאי בעיסה וכו' ואינו מחוור דאי ודאי נגע בעיסה אין כאן חזקת עיסה כלל אלא הויא כתינוק עצמו כדאמרי' גבי שליא דלא מצרפי' חזקת בית שהוא טהור למיעוט שליות שאין בהן ולד והכא נמי ל"ש, אלא הכא בתינוק שהוא ודאי טמא עסקינן ולטפח דקאמרי' היינו לטפח בעיסה ומש"ה אמרי' דאיכא למסמך מיעוטא דאין מטפחים בעיסה ואפשר דלא נגע בה כלל לחזקת עיסה שהי' עומדת בחזקת טהרה שהרי שתי המדות הללו מחזקות את העיסה שלא נגע בה התינוק ואיתרע ליה רובא ע"ש:

בכורות דף כ' ת"ר עז בת שנתה ודאי לכהן מי ולהלן ספק עד כאן דברי ר' ישמעאל כשנאמרו דברים לפני ר' יהושע א"ל צאו אמרו לר"י טעות אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת היה בדבריך אלא סימן הולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליה וכו', ארע"ק אני לא באתי לידי מידה זו אלא כל שידוע שביכרה אין כאן לכהן כלום וכל שלח ביכרה הרי זו לכהן וכו' מאי איכא בין רע"ק לר' יהושע אר"ח מסורה חלב פוטר א"ב רע"ק סבר חלב פוטר הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדת ור"י סבר הא איכא מיעוטא דחולבות אע"פ שאין יולדת וכו':

תוס' פסק ר"ת דחלב אינו פוטר דלקמן דף כ"ז מסקינן כרשב"ג דאמר בלוקח בהמה מניקה תעכום דפטור מן הבכורה דלא מרחמה אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לחוד לא מיפטרא אי לאו דאיכא ולד דחזינה דתרחמה ליה מתוך כך מדקדק ר"ת דהכי הילכתא דחיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה כי הכא שהיא בחזקה שלא ילדה ואפי' לא קיימא כר"מ דמטהר ברוב תינוקות מטפחים מטעם סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מיהא חיישינן, ואע"ג פ"ק דחולין משמע דאין הלכה כר"מ אפי' להחמיר דקאמר לר"מ היכי אכיל בישרא משמע דאין הלכה כר"מ אפי' להחמיר דלא קאמר היכי אכלינן בישרא מ"מ היכא דחזקה מסייעתו חיישי' והכא איכא חזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה וסמוך מיעוט חולבת אע"פ שאינו יולדת לחזקה, והא דאמרי' רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרי' סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת, ההוא רובא מצוי הוא ושכיח טובא וכו' והקשה מהרש"א אמאי לא נימא בההיא דהיכי אכלינן בשרא דחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה מסייע כמו שכתב תוס' גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ויש לישב דהך דשמא במקום נקב שחט לאו בחזקת איסור שלא נשחטה עומדת דהא אף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי לא מקרי אלא טריפה שנשחטה מקרי ומטהרה מידי נבילה הוא ודו"ק עכ"ל:

פרי מגדים בסי' ל"ג כתב על המהרשא נוראות נפלאתי הלא מבואר בכל הפוסקים וברמב"ם דעכ"פ לאחר שחיטה הוי וודאי נבילה אם ניקב במקום הראוי לשחיטה, ורמב"ם פ"ג מה"ש פסק דהוה נבילה ופסק בפ"ב מיבום האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ואמרו מת בעלך לא תתיבם ולא תנשא אלמא סובר דלמסקנא אתיא מתני' האשה שהלך אף לרבנן כיון דאיכא חזקה סמוך מיעט לחזקה כמ"ש הראש שם וא"כ קשיא לדידי' היכא אכלינן בישרא דלמא במקום נקב שחיטה וכ"ת דאיכא רובא הא איכא חזקה בהמה בחיי', וסמוך מיעוט לחזקה ע"ש, כ"ס יו"ד סי' כ"א:

ועי' מהרש"א חולין דף י"א ד"ה אלא ילפי' מפרה אדומה וכו' יש לדקדק דהא היכא דאיכא מיעוטא בהדי חזקה חיישינן למיעוטא ולא אזלינן בתר רובא והכא בפרה נמי איכא מיעוטא בהדי חזקה, וי"ל דלא חיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה אלא מדרבנן אבל מדאוריי' אזלינן בתר רובא אפי' בדאיכא חזקה בהדי מיעוטא, ועוד י"ל דלמיעוטא דלא שכיח לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה, והאי מיעוטא דפרה נמי לא שכיח הוא וק"ל עכ"ל ופרי מגדים סי' ל"ג מתקשה בו, והטיב כתב לי ינ"פ המאוה"ג מו"ה משולם אבדק"ק קיש קרוש ני' שרק בפרה שהי' לה חזקת כשרות רק כתב תוס' שלא נתבררה אינה חזקה באופן זה מדייק מהרשא בלשונו האי מיעוטא דפרה לא שכיח אב בודאי בשארי בהמות שלא חי עדיין י"ב חידש טריפות שכיח, עי' שעה"מ פ"ג מיבום:

בספר שמלת בנימן יו"ד סי' א' מביא משער התורה לישב קושי' מהרש"א בבכורות ואעתק בקוצר, שיש ב' גווני סמך, א' היכי שהמיעוט והחזקה הם משם אחד ומסייעין זה לזה כיון שהם מענין אחד אלים הכח להכריע להרוב כי מצרפינן מיעוט לחזקה המסייעי' ב' היכי שהמיעוט הוא בענין אחד ובשם אחד והחזקה היא מענין ומשם אחר בכה"ג לא אמרינן סמך דהוא נגד כל חדא וחדא איכא נגדו כח הרוב והדעת מכרעת זה לזה וכו' א"כ לק"מ קושי' מהרש"א, י"ל גם תוס' מודים דנקב בוושט הוי נבלה ומיקרי חזקת איסור, מ"מ לדידן אמרי' סמך דדוקא בהאי דחלב סובר ר"ת להלכה דאמרי' סמך, כיון דמיעוט חולבת אע"פ שאינה יולדת וחזקה שהיא בחזקת שלא ילדה הוא מטעם א' ומשם א' חשיב לאיצטרופי דהמיעוט וחזקה בהדדי סותרים ממש לרוב וכו' משא"כ בהך חששא דשמא במקום נקב קשחיט אין המיעוט וחזקת איסור משם ומטעם אחד ואינם מסייעין זה לזה, דהא אמרי' רוב בהמות כשרות ואין להם נקב בוושט ומיעוט יש להם נקב בוושט, והחזקת איסור הוא, שב"ב בחזקת שאינה זבוח א"כ אינם משם אחד ומטעם אחד כי המיעט הוא שהם טריפות מטעם נקב בוושט, וחזקת איסור לא הי' שהבהמה יהי' טריפה מצד עצמה רק דארי' הוא דרבע עליה מצד איסור זביחה והיא ענין אחר ואין המיעוט וחזקה מסייעין זה לזה ע"ש שמאריך נפלאות לשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב ואמרי' סמוך מיעוט לחזקת ממון אף שאינם מענין אחד ע"ב:

פרט ג

חולין דף פ"ו, חרש שו"ק ששוחטין בינן לבין עצמן ר"מ מתיר לשחוט אחריהן וחכמים אוסרין, א"ר יעקב אר"י מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבילה מ"ט א"ר אמי הואיל ורוב מעשיהן מקולקלים וכו' מאי איריא רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא דתנן חנוק שנמצא בעיסה וכו', אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר וכו', תוס' וא"ת למה ליה למימר לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה בלא חזקה נמי הוא מטהר דכיון דחיישי' למיעוטא א"כ הוי ספק ויש לטהר כיון דהוי דבר שאין בו דעת לישאל, וי"ל דבלא חזקה נמי טהור ולא נקט סמוך מיעוטא לחזקה אלא לומר דחזקה לא הויא בהדי רובא דאי הוי חזקה בהדי רובא הוי מיעוטא דמיעוטא, ולמאי דפרישית (דף י"א מבשר תאוה לא פריך לר"מ משום דנראה דמדאוריי' לא חייש ר"מ למיעוטא אלא מדרבנן ולהכי פריך אפי' מחמיר בשאר בשר, פסח וקדשים אין יכול להחמיר] לר"מ דלא חייש אלא מדרבנן אתי שפיר, דבלא חזקה לא הוה חייש למיעוטא לטהר אבל עם החזקה חייש למיעוטא מן התורה לכך מטהר:

ע"ז דף ל"ד, ארשב"ל מפני מה אסרו גבינת אוניקיי מפני שרוב עגלים של אותה עיר נשחטין לע"ז מאי איריא רוב עגלים אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוט, אי אמר רוב איכא מיעוט אלא אי אמרת מיעוט כיון דאיכא רוב עגלים דאין נשחטין לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות דאין נשחטין לע"ז הו"ל מיעוטא דמועטא לא חייש ר"מ, תוס' תימא כי איכא רובא נמי אמאי לא חשבינן ליה מעוטא דמעוטא כיון דאיכא רובא וחזקה להתיר, רובא בהמות שאינן נשחטין לע"ז ואותם עגלים עצמן נעמיד בחזקת היתר שהיו הקיבות בחזקת היתר שאינה לע"ז קודם שחיטה וכי האי גוונא אמר ביבמות הי' לה חמות אינה חוששות דחשבינן דאיכא רוב לשוק וחזקה לשוק, וי"ל דשאני הכא לאחר שחיטה איתרע ליה חזקה דהנך קיבות העומדת לפנינו לאחר שחיטה בספק ע"ז קיימי וכו':

מ' כל הצלמים אסורין מפני שהן נעבדין פ"א בשנה דברי ר"מ וחכ"א אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל, אי נעבדין פ"א בשנה מ"ט דרבנן, א"ר יצחק במקומו של ר"מ היו עובדין אותו פ"א בשנה ור"מ חייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חייש למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום:

ר"ן כתב פי' רמב"ן דלר"מ דחייש למעוטא כל המקומות שאין מנהג להם ידוע אסורין מן הדין דכיון דר"מ חייש למיעט אית לן למיחש שמא נוהגין כן כמנהג מקומו וכו' ור"ן כתב אינו נח לי בכך דנהי דשמעי' לר"מ דחייש למיעטא בקטן וקטנה היינו משום דהוי מיעוטא דשכיח בכל מקום אבל שנחזק אסור ממקום למקום מפני מקומו של ר"מ אין לנו וכו' מדאמרי' בחולין מנא הא מילתא דאמר רבנן זיל בתר רובא, רובא דאיתי' קמן לא מבעיא לן וכו' אלמא דברובא דאיתא קמן אפי' ר"מ מודה ביה, וטעמא דמילתי' שכיון שהוא רוב וידוע לפנינו הרי הוא חשוב לבטל את המועט ולעשותו כמו שאינו והכא נמי הרי רוב מקומות שאין נעבדין ידוע אצלינו ואיתי' קמן ולפיכך ראוי שיבטל המיעוט ע"ש, ושעה"ת ח"ג כלל ח' פרט ה', כתב נראה כוונת רמב"ן דס"ל ר"מ חייש למיעוטא מדאוריי' אפי' היכי דליכא חזקה המסייע למועט כשיטת הגהת מרדכי פ' זרוע, ותוס' נדה דף תי ד"ה מיעוטא, דלא כתוס' חולין שכתבו שר"מ חייש למיעוטא מדרבנן וכו' אולם קשה לשיטת רמב"ן דאיתי ביבמות דהיכי דאיכא רובא וחזקה לא חייש ר"מ למיעוטא דהוי מיעוטא דמיעוטא וא"כ כל זמן שלא נודע שנעבדו הם בחזקה קמייתא שפעם אחת הי' מותרין וכו' ומצאתי בהגהת מרדכי פ' זרוע שכתב ר"מ חייש למיעט אע"ג דאיכא רובא וחזקה דכל דמות יש לו חזקת כשרות קודם שנעבד ע"ש:

השעה"ת שם מביא קושי' בשם מעין חכמה, לר"מ היאך מותר לשחוט ביו"ט דלמא ימצא טריפה ויעשה מלאכה שלא לצורך ויכול לשחוט מעיו"ט אולם אי אמרי' מתוך שהותרה וכו' ואפי' לתוס' דבעינן צורך קצת ג"כ ניחא שחלבים ראוי להדלקה ומקרי צורך היום קצת, אולם קשה לרע"ק שסובר בכורות דף כ' דחייש למיעוטא ובביצה דף כ"ה סובר שמותר לשחוט מסוכנת ביו"ט וסובר בפסחים דף ה' לית ליה מתוך וצע"ג:

עוד מביא קושי' בשם החריף מו"ה משה מק"ק וויידסליב ז"ל מב"מ דף כ"א מצא פירות מפוזרין הרי אלו שלו וסתמא קתני משמע דמותרין אפי' באכילה ויש גורסין במתני' דברי ר"מ, והא ר"מ חייש למיעוט, ניחוש דלמא של תרומה הם, ע"ש שמאריך אם תרומות פירות דרבנן או דאוריי':

פרט ד

סמוך מיעוט לחזקה גם ברובא דאיתא קמן:

רש"י קידושין דף פ' בהא דאמר ר' יוחנן איזה חזקה ששורפין התרומה כדתנן עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם טמא יען שרובא איתא קמן ובתינק רובא דליתא קמן ע"ש, ואם ר"מ דחייש למיעט גם ברובא דאיתא קמן מצינו הגהות מרדכי פ' זרוע, וכ"ל הקשה רבינו לרבינו ברוך הא דאמרי' חורי הנמלים הכל לעניים אמאי לא אזלי' בתר רובא ורובא דקמה לבעל הבית, וכי תימא ר"מ לטעמיה דחייש למיעוט אנן סהדי דמיעוט דמיעוטא הוא כדאמרי' גבי גבינות בית אונייקי וכו' והשיב לי ר"ב אני אומר ר"ת מודה בביטל ברוב בכל דוכתא אע"ג דחייש למיעוט מדאוריי' כדמוכח פ"ק חולין ולר"מ שחייש למיעוטא היכי אכל בשרא פסח לקדשים, ואי לא חייש למיעוט מדאוריי', לישני הא דחייש למיעוט מדרבנן ואכילת קדשים הוי דאוריי', וברובא דאיתא קמן נראה דלא פליג ר"מ דכתיב אחרי רבים להטות, ואע"ג ביבמות קאמר כי אזלי בתר רובא רובא דאיתא קמן, אותה סברא נדחית לבסוף ושוב מסיק אליבא דר"מ דיש חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף מרובא וכו', ומעתה תימא דאדרבא פליג ר"מ דחייש למיעוט ואחזקה לא אשכחן דפליג בכ"מ עי' פנ"י בק"א כתובות דף י"ב] מה שכתב אדני דאנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא, אין נ"ל דא"כ קטן וקטנה נמי נימא מיעוטא דמיעוטא הוא אלא ודאי לא הוי מיעוטא דמיעוטא אלא בתרי ענייני דומי' דגבינות בית אונייקי כיון דאיכא רוב עגלים שאין נשחטין לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות לגמרי אין נשחטות לע"ז כי אם עגלים לחוד אבל אם הי' נשחטים שאר בהמות לע"ז אפי אחד מני אלף לא הוי אלא חד מיעוט והוי לן למיחש שמא הך קיבה מאותה מיעוט ואע"ג בחולין משמע היכי דאיכא חזקה בהדי רובא לא חייש ר"מ למיעוטא גבי הא דקאמר רוב מעשים מקולקלת והתם בע"ז חייש למיעוט אע"ג דאיכא רוב בהמות שאין נשחטות לע"ז ואיכא נמי חזקת היתר לכל בהמה, י"ל כיון דגבינה עצמה ליכא למימר העמידנה על חזקתה, חזקה דבהמה לאו כלום הוא, אבל בפרק כל הצלמים חייש ח"מ למיעוטא אע"ג דאיכא רובא וחזקה דכל צלם יש לו חזקת כשרות קודם שנעבד, דיש לחלק בין טומאה לאיסורי כדאיתא התם אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר, והטעם משום דאפושי טומאה לא מפרשינן כדאמרי' פ"ב דביצה ע"ש:

מש"כ בלקט הוי מיעוטא דמיעוטא, והקשה עליו גם בקטן וקטנה מיעוטא דמיעוטא ומחלק בין שני ענינים וכו' אולי הכוונה יען בלקט הי' לבעלים חזקת ממון מקודם וגם רוב שאינו לקט, ורוב וחזקה שניהם ביחד עושים מיעוטא דמעוטי ודו"ק:

שעה"ת כתב מה שהקשה ש"ש ש"ד פ"ג על תוס' נדה דף חי אי נימא על החתיכה שפירש אנו דנין איסור ודאי משום חזקת שאינו זבוח א"כ בט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת נבילה דקי"ל כל דפריש מרובא פריש ליתסר מדרבנן עכ"פ לדעת כמה קמאי ז"ל אחרי' סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש לענ"ד לק"מ דברובא דאיתא קמן לא אמרי' סמוך מיעוט לחזקה ע"ב:

בינת אדם שער רוב וחזקה סי' ח', מסיים יצא לנו היכא דליכא חזקה לאיסור לא חיישי' כלל למיעוט ובמקום דאיכא חזקת איסור וי"ל סמוך מיעוט לחזקה עכ"פ אסור מדרבנן ולרשב"א דוקא במקום שהמיעוט אינו מתנגד לרוב אבל אם המיעוט מתנגד לרוב ל"א סמוך מיעוט לחזקה ובאיסר א"א ומיתה אפי' מיעוט מתנגד לרוב חששו למיעוט, גם הקשה על רשב"א ביבמות שהקשה מפסח נמי סמוך מל"ח מה חזקה יש שם, ובסי' כ"ב תירץ חזקת חולין דבהמה וע"י שחיטה זו אתה רוצה לעשותו פסח ע"ב:

פרט ה

קושי' תוס' וראשונים:

א תוס' בכורות דף כ' למה אמרי' רוב מצויין וכו' ולא אמרי' סמוך מיעוט לחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה, ההיא רובא מצוי הוא ושכיח טובא, וכן במים שאין להם סוף דדיעבד אשתו מותרת ולא אמרי' סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת אשת איש ע"ש, עי' פרי מגדים סי' א' סק"ד: ב רא"ה בתפ"ב שער י' כתב לאו דוקא רוב אלא כל המצויין קאמרי שאין לך מצוי אצל שחיטא לעולם אלא מומחה ואפי' מיעוט ליכא וכו' וכן כתב רמב"ן בקידושין רוב לאו דוקא אלא כל המצויין דאי לא סמוך מיעוטא לחזקה עי' ריטבא שם:

ג ומשמרת כתב סמוך מיעוט לא אמרי' אלא ברובא וחזקה דעלמא אבל חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב דמתעסקין כל שיתעסקו זה מסלקין אותה, ודאי ושנתעסק בה מתעסק אחד ולא ידענו אם מן הרוב או חן המיעוט ע"כ יש לנו לומר זיל בתר רובא ומיעוטא כמאן דליתא דמי, וה"ט נמי בעיסה שבבית שהרי רוב הנוגעין בה מאותם שהם עמה בבית דוחי' חזקת טהרה, עוד אני אומר דשאני ההיא מיעוטא בפרק אשה שהלך בעלה משום דאותו מיעוט מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתו שמפילות ולפיכך חשוב לעמוד נגד הרוב בצרוף החזקה אבל עיסה בבית מיעוט צפרדעים אינו מגרע כחו של רוב השרצים ממש אלא שהוא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב ומיעט כזה אינו חשוב להצטרף ע"ש, ושעה"ת כתב בספר שושנת עמקים הבין מדאוריי' רובא וחזקה רובא עדיף אפי' אם המיעוט מן הרוב רק מדרבנן אמרי' סמוך מיעוט לחזקה, וקצה"ח סי' ר"פ סק"ב כתב כל שמיעוט מן הרוב ממש אינו רוב אפי' חן התורה ע"ש, פנ"י בק"א לכתובות הקשה למה לא אמרי' בס"ס ג"כ סמוך מיעט לחזקה ועי' בש"ש ש"א פ"כ שמישב עפ"י סברת רשב"א הנ"ל:

ד ריטבא בחולין כתב לי נראה שלא חשו למיעוט וחזקה אלא למיעוט שהוא בודאי אסור אבל הכא אפי' המיעוט שאינו יודע ה"ש אינו איסור בודאי דדילמא שחיט שפיר ע"ש, ושעה"ת מביא קושי' בשם ת"ח אחד מהא דאיתא חולין דף י"ב באבדו גדייו ותרנגולין ומצאם שחוטין כראוי דסמכינן ארובא דמומחין, הא בכאן קמה קושי' נימא סמוך מיעוט דילמא שחט עכו"ם דהכא נסתר תי' הנ"ל דהא שחיטת עכו"ם אסורה אפי' בשחיטה כהוגן ועי' בתשובת כתר כהונה סי' ל:

ה מח"א הלכות יבום כתב, נלענ"ד לחלק דכל היכא דהחזקה והרוב הם בגוף אחד כיצד כגון מתני' דהלכה צרתה למ"ה שהוא בחזקת ריקנית שלא הי' להבנים והרוב סותר לחזקה דרוב נשים מתעברות ויולדות בהא חיישינן למיעוטא כיון דהחזקה סותר הרוב לגמרי כלומר דאי אזלינן בחר חזקה אינה מעוברת ואי אזלי' בתר רובא הרי היא מעוברת אבל היכא דחזקה והרוב אינם בגוף אחד כגון גבי פרה אדומה וכן ברוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם דבבהמה ליכא חזקה דטריפה אלא דאיכא חזקה דטמא ואין זה סותר לרוב הבהמה דאינם טריפה ע"ש ושעה"מ פ"ג מיבום וריט"א בכורות:

פרט ו ליקוטים

ש"ך סי' כ"ה האריך דשמוטה הוה עכ"פ מיעוט המצוי וצריך לבדוק אבל אין אוסרין בדיעבד, וכתב הפרי מגדים אמאי דיעבד שרי נימא סמוך מיעוטא לחזקה והיה פלגא מדרבנן ליתסר, ומחדש דלא החמירו חז"ל אלא היכא שיש מקום לחול ונולד לנו הספק, אבל להחזיק ריעותא לומר שמא בסימנים עקורים שחט זה לא אמרי', ומה"ט לא בדקינן אחר נקובת הוושט אף דאיכא חזקה בהדי בניקב במקום שחיטה ע"ש, ומ"ח ח"ר סי' מ"ד מביא מגאון שבילי דוד ז"ל הסבר בשלומא בחולבת דאנו רוצים להוציא מכת החליבה החזקה שרוב אינן יולדת אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה, אבל לחוש דילמא ניקב הושט או נשמטה הגרגרת, מהכ"ת לחוש שנעשה מעשה הלא אין אנו מבקשים לומר שנתחדש בבהמה כלל אבל אם אנו דנין שנתחדש בבהמה שחיטת רוב הסימנים צריכין אנו לברר אם נעשה מעשה אשר יתיר חזקת איסור עכ"ל אבל באמרי בינה הלכות שחיטה סי' י"ד כתב להיפך, וכ"ל דל"ש לומר סמוך מיעוט לחזקה רק בלא נולד לפנינו שום דבר ספק כמו באשה שהלכה עם בעלה דכל מה שמספק לנו דצרתה ילדה הוא משום דרוב נשים מתעברות ויולדת ולולא זה היינו מוקמינן על חזקה שלא לחוש לספיקות ורק ע"י הרוב באנו לבית הספק בזה שייך לומר סמוך המיעוט לחזקה, משא"כ אם אף בלעדי הרוב הספק לפנינו כמו בנמצא שחוט אז בא הרוב לברר הספק בזה לא אמרי' סמוך מיל ע"ש:

בתשובת רעק"א סי' קכ"ה, קשה לי לפוסקים דגם לדרבנן דר"מ אמרי' סמל"ח לחומרא א"כ איך אמרי' רוב בקיאין אפי' לר"מ וכו' הא גם לרבנן לא מהני רוב בקיאין דנימא סמוך מל"ח, וי"ל לרבנן דמכח סמוך מל"ח ונעשה פלגא פלגא א"כ הוי ספק בלא חזקה דנאמן גם בדבר שבערוה, אבל לר"מ דבלא החזקה חיישינן למיעוטא נשאר החזקה בתקפו ואין הע"א נאמן עכ"ל: ר"ה דף ז' בעל מום מי מצי אכל ליה, והקשה נב"י ח"ב א"ע סי' י"ט מכאן קשה על רמב"ם שסובר ספק מותר מה"ת] משמע שאסור מה"ת וקשה מדוע ביבמה סמכו על רוב ולדות והתירהו בלי חליצה ונראה במיעט שכיח גם לרבנן אמרי' סמוך מל"ת והוי פלגא וכל בהמה יש חזקת איסור אינה זבוח ופשוט בנפל לא שייך שחיטה כלל ואם שחטו נבילה הוא [א"ה פלא מאירי שבת קל"ד כתב שחטתו מטהרתו כטריפה] ושפיר קאמר מי מצי אכל ומיושב רמב"ם רק בליכא חזקה סובר ספק מותר ע"ש, ושערי דיעה סי' ש"ו מתקשה דהא כבר צירף האי חזקה להיות פלגא ופלגא לולא חזקה הא רוב ולדות מעלי', ואיך נחשב החזקה שוב שנית ע"ב, ועי' ט"א בר"ה, ותשובת מאהבה סי' שט"ז, ובתשובת בית אפרים בסוף ח"ר על ריאה סי' ב':

שמ"ק כתובות דף ט' כתב דלא אמרי' סמוך מיעוט לחזקה אלא כשהחזקה היא מענין אחר והמיעוט ענין אחר, אבל כשהחזקה והמיעוט הם מענין אחר רובא עדיף מתרווייהו, עוד הקשו על תוס' דאדרבה אית לן למימר סמוך מיעוטא דאונס למחצה דאין תחתיו וה"ל תחתיו ברצון מיעוטא והאריך ריבש בסי' שע"ב, ולא ידעתי מהו, דבשלומא הא דאמרינן סמוך למיעוטא דמפילות למחצות דנקבות ניחא, דתרווייהו המפילות והנקבות מגרעים כח הזכרים מחד טעמא, ולכך הוי הזכרים מיעוטא, אבל מיעוטא דאונס ומחצה דאין תחתיו שריותיהו לא הוו מחד טעמא וכל אחד עומד בפני עצמו, נגד תחתיו ברצין מיעוטא דאונס נגד הרצון ומחצה דאין תחתיו נגד תחתיו וכיון שכן היאך נתמעט הרצון משום דנצטרף מיעוט האונס בהדי אין תחתיו והאיך נתמעט משום דנצטרף אין תחתיו בהדי מיעוט דאונס כל אחד עומד בפני עצמו רובא דרצון נגד מיעוטא דאונס והרי הוא בטל ולא נשאר אלא ספקו תחתיו ספק אינו תחתיו יע"ש:

ש"ש ש"א פרק חי מביא ריבש סי' שע"א כתב מה שהקשית על תוס' ואדרבה אית לן למימר סמוך מיעוט דאונס למחצה דאינו תחתיו וה"ל תחתיו ברצון מיעוטא, איברא ודאי אפי' לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא למחצה וכו' מיהו היינו התם דמחצה זכרים ומחצה נקיבות הוא ודאי ובהכרח כי כן יסד המלך מלכו של עולם לקיום המין וא"כ ע"כ הזכרים הנולדים מן המעוברת מיעוטא נינהו שהרי מעט מפילות ואין להמלט מזה בשום פנים, אבל כאן אין אנו אומרים שהנבעלות בזנות מחצה תחת בעליהן ומחצה בלתי תחתיהן כי היכי דנימא סמוך מיעוטא למחצה ונתירה דמנין לנו זה שיהי' מחצה על מחצה אבל אנו אומרים שהדבר בספק שזה אפשר כמו זה ואף אם נאמר סמוך מיעוטא דאונס לאי תחתיו אכתי לא הוי תחתיו ברצון מיעוטא בודאי, אבל עדיין נאמר שאפשר זה כמו זה ע"ש, הרבש האיר עינינו היכא לדון בתורת רוב דאז אפי' הצדדין אינו שקולין מצטרף למחצה וה"ל רובא והיינו דוקא היכא דידוע בטבעו של עולם מחצה על מחצה מצטרף גם המיעוט דליהוי רובא, והיכא דאינו בטבעו של עולם אלא דאפשר זה כמו זה, אזי בתורת ס"ס אנו דנין ובעינן שיהיו הספיקות שניהן שוין ושקולין ע"ש בש"ש:

פרט ז תרי מיעוטין נגד רוב

חולין ס"ג ת"ר לוקחין ביצים בכ"מ ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות, ופרכי דלמא דעוף טמא נינהו באומר של עיף פלוני וטהור, והקשה ר"ן מאי קושיא דעופות טמאין מיעוטא נינהו תרצו בזה דאע"ג דמיעוטא נינהו כי מסמכינן להו בהדי נבלות וטרפות הוו לה רובא עכ"ל, לכאורה צ"ע א"כ ביבמות דאמרי' רוב מתעברות וכו' הא יש מיעוט שאין מתעברות ומיעוט מפילות, וצריך לומר רק שני מיעוטין משני שתות כמו טריפה וטמא, אבל מיעוט אין מתעברות ומיעוט מפילות שם חד הוא שאין כאן יבם, ועי' פלתי בסי' א', ובסי' ט"ו וצ"ע, בהנ"ל מיושב קושי' שעה"ת שהקשה בח"ג כלל חי פרט ו' שרשב"א כתב במה"ב דאיכא מיעוט מומחין ששוהין ודורסין או מגריחין, א"כ נימא סמוך מיעוט שאינן מומחין ומיעט מומחין שפוסלין השחיטה במקרה והיאך סמכינן על רב בליכא קמן השוחט, או באבדו הרגולין ע"ש וריטבא בקידושין הקשה למה לי התם חזקת דהיתירא ת"ל דאיכא תרי מיעוטא מיעוט שאין מתעברות ומיעוט שאין תפילות והו"ל פלגא, י"ל דנשים שאין מתעברות אינם מיעוט גמור אלא מיעוטא דמעוטא:

ברכות נ"ג ת"ר הי' מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב ע"ז אינו מברך אם רוב ישראל מברך ר"י אומר אפי' רוב ישראל נמי אינו מברך לפי שבנות ישראל מקטרות לכשפים, אטו כולהו לנשפין מקטרן ה"ל מיעוטא לנשפים ומיעוטא לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד וכל רובא דלאו לריח עביד לא מברך, ועי' א"ר רי"ז כתב קשה מאי פריך הש"ס אטו כולהו לכשפים מקטרי דילמא ר' יוסי דוקא ברוב ישראל קאמר, וא"כ איכא תרי מיעוטא חדא מיעוטא דכותים הוא משום לא ידבק בידך מאומה אף דעביד לריח וטעמא, דמיעט מקטיר לכשפים הוא משום דלא עביד לריח א"כ כיון שכל אחד הוא מטעם אחר כל אחד בטל ברוב ע"ש וריט"א בבכורות הקשה רמב"ם פסק דחלב פטר מטעם דרוב אינם חולבות אא"כ יולדות הא איכא תרי מיעוטא חדא מיעוט חולבות קודם לידה ועוד מיעט אחר מיעט מפילות נפל שאינו פוטר מן הבכורה וחלב בא לה מצד שהפילה ע"ש:

הבית אפרים על הלכות ריאה סוף ח"ר סי' ב' כתב ראיתי בפלתי דאיכא נמי מיעוט שמא במקום נקב שחט ובתרי מיעוטא לא אזלי' בתר רובא, דבריו תמוהים דע"כ לא קאמר ר"ן התם אלא משום דשני מעוטים הם מסתלקים מן הרוב דהא איכא מיעוט שהם מעוף טמא ואף שתאמר זיל בתר רובא דטהורים נינהו הא באותו הרוב עצמו איכא נמי מיעוט דטריפות וכל כה"ג לא מחשב רוב כשרות דאע"ג דלגבי כל חד איכא רובא מ"מ כשנצטרף מיעוט הטמאים ומיעוט טרפות ליכא רוב כשרות לגבייהו וכו' משא"כ כאן בוולד הנולד כך אני אומרים רוב ולדות הנולדים כשרים הם לאכילה מה"ת ומה צירוף מועטים שייך כאן, ומדאוריי' משרי שרי ע"ש:

סמוך מיעט לחזקה אם תולה ברצון של פרט אדם סוגי' סבלונות ח': קדושין דף נ' איתמר ר"ה אמר חוששין לסבלונות מי ששידך באשה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעדים חוששין שמי' קידושין הן, ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון] מה שמדייק רש"י אם נתקדשה לאחר צריכה גט, פשיטא כיון דחוששין לקידושין היא ספק אשת איש וצריכה גט, גם נאסרה בקרוביו והוא בקרובתיה ולמה מדייק רש"י רק לענין זה שצריכה גט, אולי אגב רצה להשמעני דבר חדש כי מבואר גיטין דף פ"ט אם פשטה ידה לקבל קידושין בפני בעלה מותרת כי אין אשה מעיזה בפני בעלה, אבל כאן גם שנתקדשה לאחר צריכה גט, כי בכאן שרק ע"י שקבלה סבלונות נתקדשה לזה כפי' רש"י אין כאן חזקה שאין מעיזה יען בידה לאמור לא הי' לשם קידושין גם שאינה נאמנת לאמור כן ככתוב בריטבא אע"פ ששניהם מודים דליכא קידושין כלל אין סומכין עליהם ע"ש בכ"ז אין כל כך העזה כנ"ל:

תוס' מפרש חוששין לסבלונות כלומר כיון ששלח לה סבלונות חיישינן שמא קידשה כבר, וכ"כ רב אלפס, וכתב הב"ש בסי' מה יש כמה נפ"מ בין פרש"י לפי' תוס', לרש"י אין לחוש אא"כ כששלח ע"י עדים ולתוס' אפי' בלא עדים, ואם הוא אומר דקידש אותה בסבלונות תו ליכא חשש של תוס' תשובת רמא סי' ל ואם הסבלונות הי' שאולים לשם סבלונות לא חיישינן לחשש של רש"י ואם שולח עם ע"א אין חוששים לחשש של רש"י כי לא מחמירים תרי חומרות, חומרא של רש"י וחומרא של הסמג דחוששין לקדושין לפני ע"א, ואם שלח לקטנה אחר מות אביה לפי' התוס' יש חשש תרי"ט בחידושיו, ואם אבי החתן שלח, לתוס' יש חשש שמא בנו כבר קידש אותה, ולרש"י ליכא חשש ריבש סי' תע"ט, ואם נשבעו שישאו זה את זה ואח"כ שלח סבלונות יש לצדד להקל דמסתמא סומך את עצמו על השבועה ואינו מקדש אותה, ואם עשאו ק"ס שישאו זא"ז ושלח סבלונות חיישינן תה"ד, ואם שלח בשבת לרש"י ליכא משש דאין מקדשים בשבת ע"ש, ואב"מ כתב שנפ"מ בעידי הכמנה דלקידושין ממש לא מהני עדי הכמנה, ועי' מג"א סוף מגילה:

מאי הוי עלה, אר"פ באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלא ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא קמ"ל, פי' ולא תהא מקודשת קמ"ל דאזלינן בתר רובא ותהא מקודשת, וכתב פנ"י מאי קס"ד דניחוש למיעוטא לקולא הא בכל דוכתא אזלינן בתר רובא אפי' במקום חזקה ואף למאן דפליג אכתי הו"ל פלגא ופלגא ומהיכי תיתי ניחוש להקל באיסר אשת איש, לפי' התוס' שמא קדשה כבר אתי שפיר דהו"ל רובא דתלי' במעשה שמא קידשה כבר וקי"ל דרובא דתלי' במעשה לא הוי רובא ע"ש: ריטבא כתב גירסת הספרים והיא הנכונה רוב מסבלי והדר מקדשי' ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי תהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל, דאזלינן בתר מיעוטא ואי קשיא לך והא קי"ל כרבנן דלא חיישינן למיעוט אפי' לחומרא, איכא למימר דהתם הוא ברובא דבחיוב וטבע שאינו תלוי ברצון כגון קטן וקטנה שחלצו לא חיישינן לסריס, וכההיא דרוב נשים מתעברות, אבל ברוב דתלוי במנהג שאינו חיוב וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המיעוט ודאי חוששין למיעוט לחומרא שהרי כיון שהדבר תלוי בדעת פעמים שאדם נוהג כמנהג המיעוט עכ"ל, ועי' רמב"ן במלחמות ורשבא ור"ן, ויש לי צ"ע בדף מה נתקדשה לדעת אביה והלך למדה"י ועמדה ונשאה איר אכלת בתרומה וכתב הראש לפי שרוב פעמים אין האב מוחה לה ומותר לטמא לה רק, לענין ממון אין הולכין בתר רוב ע"ש וגם שם תלוי ברצון ה' יאיר עיני בתוה"ק, וש"ש ש"ד פ"ו מסביר סברא תוס' סנהדרין ס"ט דרובא לרדי' לא חשוב כהנך רובא, יען שתלוי ברצון של אדם:

רמא בסי' מה כתב במקום שעשה איסור אם הי' כוונתו לקדש כגון ששלח בשבת אין חוששין לסבלונות, ומקנה בקיא הקשה הא מבואר במג"א סי' ש"ו דאסור ליתן מתנה בשבת א"כ אפי' לשם סבלונות איכא איסורא, יעוד נראה דבל"ז אין לחוש לקידושין דאפי' באיסר דרבנן אמרי' אין שליח לד"ע ובטל השליחות ולא הוי קידושין, וצריך לומר אין האיסר על הנותן אלא על המקבל בשבת משא"כ בקידושין דאיסר הוא גם עליו ע"ב וצ"ע ממג"א סי' י"ג משמע שאסור ליתן לעכום בשבת:

ובני הבחור המופלג מו"ה משה אברהם ני' אמר לישב קושי' המקנה שהקשה ששליחות בטל כי אין שליח לדב"ע, עפ"י ב"ש סי' כ"ז וסי' ל' וח"ס א"ע ח"ר סי' פ"ב ועי' מקנה כלל מו פרט ו' בכסף טלי קידושין מע"ג קרקע מהני, א"כ גם אם בטל השליחות כיין שהי' משודכים ונתן עג"ק ונטלה ג"כ מקודשת, ב"ה חכם בני ושמח לבי גם אני כי נכון הוא:

המקנה כתב סברת רמב"ן דלא אמרי' רובא דתלי' במעשה וכו' צ"ע דהא כתבו תוס' בבכורות דוקא בבהמה אמרינן תלי' במעשה ולא בדבר הרגיל באדם וכן מוכרח לענ"ד מכמה סוגי' מדף פ' דרוב תינוקת מטפחים באשפה, וכן אמרי' דרוב ע"ה מעשרים וכן ריש פסחים דבתים בחזקת בדוקין, וט"ז פ"ט גבי אשה ששכחה אם מלח' דאזלי' בתר רובא דרוב נשים מלחת תחלה אע"ג דתלי' במעשה ע"ש, ובינת אדם שער רוב וחזקה דין ד', ופלתי קב כתב יען שיש מצוה ע"ב, ולא זכיתי להבין כי האיך אחד אוכל אצל חבירו אם לא שנסמך על חזקת כשרות שבא מצד רוב ישראל שאין נותן לו טריפות, וכן ריב ע"ה מעשרים שאינם אוכלים ונותנים לאחרים טבל:

רמבם פ"ט מאישות, מקים שנהגו לשלוח סבלונות לארוסה אחר שתתארס ובאו עדים שראו סבלונות שהובלו לה חוששין לה שמא נתקדשה וצריכה גט מספק אעפ"י שרוב אנשי עיר אין משלחין סבלונות אלא קודם האירוסין ומקום שנהגו כולן לשלוח סבלונות בתחלה ואח"כ מקדשין וראו סבלונות אין חוששין לה, ועי' מל"מ:

אדמ"ו הגאון כ"ס ז"ל כתב בחידושיו הנה הלח"מ בפ"ד מאישות הקשה לשמואל דחייש דלמא ש"פ במדי וא"כ איך קתני במתני' דהכא דאינו מקודשת עדיין ספק דלמא ש"פ במדי ואי דאשמעי' דמשום סבלונות אין חשש קדושין אבל באמת איכא ספק קידושין משום שמא ש"פ בחחו א"כ מנפ"מ לדינא כיון דגם אם לא אמרי' מחמת קדושין ראשונים מ"מ משום סבלונות רק חשש קדושין איכא כדאמרי' חוששין לסבלונות היינו חשש בעלמא ופוסקי' דאם נשאת לא תצא עי' סי' מה וב"ש, וא"כ לענין מאי אשמעי' מתני' דכאן אין חשש סבלונות ע"כ הקושי' של לח"מ בתוספות ביאר משלי, לפענ"ד דהא דבאמת דאמרו רק חוששים לסבלונות אפי' לרש"י דרובא מקדשא והדר מסבלי' הב"ש כתב הא דאין עסוקין באותו ענין, אבל יובן עפ"י רמב"ן במלחמות דאיכא חזקת פנוי היתר לשוק ונחדש כאן מעשה קדושין שלא ראינו לכן ה"א שניחוש למעוטא להקל, וי"ל דבאמת מה"ט רק חששא איכא ואם נישאת לא תצא דמוקמי אותה אחזקה חזקת פנוי ולא נחדש מעשה קדושין ולא אמר שלשם קדושין נתן לה איכא הוכחה דלא לשם קדושין נתן כמ"ש הרן מכל זה מוקמי' אותה טפי אחזקתה הקודמת כנ"ל פשוט, וי"ל מעתה במתני' דכבר קידש אותה בפחות מש"פ ואיכא קדושין ספק משום שמא ש"פ במדי ואם לא הוי אומרים דמחמת קידושין ראשונים שלח הי' ודאי קידושין מצד הסבלונות ולא חשש בעלמא כיון דליכא לומר אוקמי אחזקה חזקת פנוי דהא כבר מקודשת מספק ונעשה בה מעשה קידושין ולא שייך חזקת פנוי כמובן, וא"כ משום סבלונות היתה ודאי מקודשת ואשמעי' דלא חיישי' לסבלונות דמחמת קדושין ראשונים שלח וליכא אלא דספק ש"פ במדי ומיושב קושיי לח"מ ע"ש שהאריך א"כ צריך להבין איך ניסתייע רבה ממתני' ע"ש: ומקנה מישב קושי' לח"מ משום דלא אמר שמואל אלא כשהיא יודעת שהוא פחות מש"פ ומתרצה בכך, ומתני' י"ל דמיירי שקידשה בטעות ע"ב: כ"ס או"ח סי' מ"א כתב הב"מ ואב"מ סי' מה הקשו מב"ב דפליגי אי אזלי' בתר רוב לרדיא חזינן דאזלי' בתר רוב המנהג, לדידי לק"מ דוקא בתר רובא דתליא במנהגא בלי טעם כמו רוב דמסבלי והדר מקדשי, אבל ברובא לרדיא טעם הגון להם דבהמה לרדי' עומדת בתר רוב כזה בודאי אזלינן: אור זרוע סי' תש"ס, באמצע התשובה כתב אני סבור שהאיר ה' עיני בדבר זה שכל חזקה שאינה פוסקת עומדת במקום עדים בין בממון בין בדבר ערוה כי כל חזקה שאינה פוסקת היא באה מכח רוב כגון חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו רוב בנ"א אין עושין כן, חזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול וכן החזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכל בעילת אישות כאילו פירש לפנינו לשם קידושין חזקה פוסקת היא אשה זו בחזקת פנויה עומדת או בחזקת אשת איש עומדת אפי' בדיני נפשות סמכי' אחזקה שאינה פוסקת, ה"נ אית לן למימר חזקה כל השולח סבלונות לאחר השידוכין הואיל והם דרך חתנות ודאי בתורת קידושין שולח ואנן סהדי דהכי הוא כאילו קדשה בפנינו וסבורנו ה"ה או כ"ש אם שידוך ושוב קידשה בלא עדים ושניהם מודים דהוה קידושין מעליא כל היכא דקים לן דעתו בלא אמירתו סמכינן אחזקה ואמרי' בקידושין דף י"ג דשידך מילתא היא אבל אם שניהם מודים אין חוששין לקידושין היינו בלא שידוכין וכו' ועוד שרוב זה גרוע משאר רובא דתלי' בידי שמים כגון איילונות וסריס, ורוב תינוקות מטפחין בדעת זו נבראו רוב תינוקות אבל רוב התלוי במנהג שיש מקום שנוהגין עצמן לקדש ואח"כ לסבל רובא דעלמא אין חוששין בדבר כיון דליכא רובא דעלמא ועוד שחזקה מסייע למיעוט אפי' רבנן מודה חזקה עדיפא מהאי רובא לפר"ח והכי מסתבר ע"ש ועיין עוד בסי' תשע"ה:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה