עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל ג · פרט ב
קידושין דף פ' תנן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין מפני דרכו של תינוק לטפח והוינן בה מ"ט דר"מ קסבר רוב תינוקת מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוטא לחזקה איתרע ליה רובא דלר"מ לא בטיל מיעוטא לגמרי דשמעי' ליה נדה לב דחייש למיעוטא, הילכך במקומו עומד וכי משכח מידי לאיצטרופי בהדיה מצטרף] ורבנן, מיעוטא כמאן דליתא דמי רובא וחזקה רובא עדיף [דבטיל ליה לגבי רובא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי' למיעוט] ארל"ק משום ר' אושעי' זו היא ששורפין עליה את התרומה, ר' יוחנן אמר אין זו חזקה ששורפין עליה תרומה, אלא איזה חזקה ששורפין עליה את התרומה, כדתנן עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מיטפלין שם ונמצאו חתיכות בעיסה אם רוב שרצים טמאה אם רוב צפרדעים טהורה, [אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף, דחזקה ורובא דאיתא קמן הוא, אבל ההיא דתינוק רובא דליתי' קמן הוא:
תוס' שדרכו של תינוק לטפח, פרש"י לטפח באשפה, וא"ת כיון שהתינוק אינו ודאי טמא א"כ אמאי נקט תינוק שנמצא בעיסה לינקט שנגע בעיסה, לכך פי' ר"ת שהתינק ודאי טמא ולכך נקט שנמצא בצד עיסה ובצק בידו, דהשתא ספק הוא אם נטלה מן העיסה וטימא את העיסה או שמא אדם טהור נכנס לשם ונטל את העיסה ונתן לתינוק וכו':
תוס' סמוך מיעוט וכו' והוי רוב כמאן דליתיה, וקשה ביבמות קי"ט אמרי' גבי האשה שהלך בעלה למדינת הים וצרתה עמו ושמעה שמת בעלה ר"מ אומר לא תנשא ולא מתיבמות לפי רוב נשים מתעברות ויולדת ואיכא למימר שהצרה שהלכה עמו ילדה והוי האשה שנשארה פטורה מן היבום ומיעוט מפילות ילדיהן וקאמר ר"מ דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה שהרי הי' בחזקת זקוקה ליבום כשהלך בעלה והו"ל פלגא ופלגא כלומר דמיעוט וחזקה חשיבין כנגד אותן רוב נשים מתעברות ויולדת והוה פלגא ופלגא ולא תנשא ולא תתייבם וכמו כן אית לן למימר הכא וכו' וי"ל שאין זה רוב חשוב אלא רוב גרוע לכך מרעי ליה מיעוטא וחזקה וכו' ושעה"ת ח"ג דף. מסביר לשיטת רש"י רוב תינוקת מטפחין בשרצים זה תלוי במעשה ע"כ אין זה רוב חשוב, אבל לשיטת תוס' אין לומר כן, כי גם המיעט תלוי במעשה כמובן:
פנ"י כתב לישב קושי' תוס' דדוקא ביבמות שייך לומר סמוך מיעוט לחזקה משום דאותה חזקה שהיא זקוקה ליבם לא נתבררה בשום פעם דבחיי בעלה לא הגיע זמן החזקה, מאי אמרת שהיתה בחזקה שתהא זקוקה ליבם בסיף, אדרבא כיון דרוב נשים מתעברות ויולדת א"כ היתה בחזקה שלא תהא זקוקה ליבם דסופה שתתעבר ותלד או שתלד צרתה, מש"ה ס"ל לר"מ דהו"ל פלגא ופלגא דלא הוי חזקה מעליא דע"פ הרוב אותה חזקה עשוי' להשתנה, משא"כ הכא דעיסה זו בחזקת טהרות, ה"ל חזקה מעליא ומבוררת שהיתה בחזקת טהרה, א"כ כי סמכת מיעוט להאי חזקה עדיפא טובא מרובא ואיתרע לה רובא לגמרי עכ"ל ועי' סוף פרק המדיר שכתב דרובא וחזקה רובא עדיף היינו היכא שהרוב מגרע גרע החזקה כהך דיבמות אבל בחזקה המבוררת שאין הרוב מגרע אותה עדיפא מרובא, ומלוא רועים כתב לכאורה סותר עצמו בקדושין כתב דרובא וחזקה שאינו מבוררת הוי פלגא והכא כתב רובא עדיף, אך י"ל בקדושין כתב אליבא דר"מ והכא אליבא דרבנן, אך קשה לסברה זו דא"כ האיך רבנן מטמאין בתינק שנמצא בצד עיסה כיון דחזקה מבוררת ע"ב: פנ"י בק"א כתובות דף י"ב כתב בסברה הנ"ל מיושב דלא הוי סברה הפוכה לר"מ דלא אזיל בתר רובא דמטהר בתינוק שנמצא בצד עיסה ואפ"ה אזיל בתר חזקה בעירובין דף ל"ה ע"ש וכן הקשה בהגהות מרדכי חולין פרק זרוע: רמב"ן כתב, תינוק שנמצא בתינק טמא דלא כרש"י והא דאמרי' אלא לר"י איזו היא חזקה ששורפין את התרומה כגון עיסה וכו' פרש"י הכא רובא דאיתא קמן, ואיכא לאפרושי שכיון שודאי נגע אין הולכין אחר חזקתה אלא דנין אטומאה שעליה כדאמר בנדה כל נשים מטמאות מעת לעת משום דאית להו רעותא מגופייהו ואין הולכין בהן אחר חזקת הטהרות וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר אין הולכין בו אחר חזקתן של טהרות אלא אחר הטמא שעסק בה שמעמידין אותו על חזקתו ואימא לא טבל:
תוס' רי"ד, ורבנן מיעוטא כמאן דליתי' דמי רובא וחזקה רובא עדיף, לפי פירש המורה שמפרש דאיכא ודאי מגע בעיסה, קשיא מריש נדה דשמאי סבר דהעמיד אשה על חזקתה ולא אמר העמד טהרות בחזקתן מפני שיש בהן ודאי מגע, וגם במקוה דאוקימנא דאית בה תרתי לריעותא והא איתי' ביה חזקה דטהרות לטיבותא אלא כיון דאית בהו ודאי מגע בטלה חזקה שלהן, והכי נמי גבי עיסה אי אית בה ודאי מגע בטלה חזקתה:
הר"ן נדה דף חי, תינוק שנמצא בצד העיסה, פרש"י שנגע ודאי בעיסה וכו' ואינו מחוור דאי ודאי נגע בעיסה אין כאן חזקת עיסה כלל אלא הויא כתינוק עצמו כדאמרי' גבי שליא דלא מצרפי' חזקת בית שהוא טהור למיעוט שליות שאין בהן ולד והכא נמי ל"ש, אלא הכא בתינוק שהוא ודאי טמא עסקינן ולטפח דקאמרי' היינו לטפח בעיסה ומש"ה אמרי' דאיכא למסמך מיעוטא דאין מטפחים בעיסה ואפשר דלא נגע בה כלל לחזקת עיסה שהי' עומדת בחזקת טהרה שהרי שתי המדות הללו מחזקות את העיסה שלא נגע בה התינוק ואיתרע ליה רובא ע"ש:
בכורות דף כ' ת"ר עז בת שנתה ודאי לכהן מי ולהלן ספק עד כאן דברי ר' ישמעאל כשנאמרו דברים לפני ר' יהושע א"ל צאו אמרו לר"י טעות אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת היה בדבריך אלא סימן הולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליה וכו', ארע"ק אני לא באתי לידי מידה זו אלא כל שידוע שביכרה אין כאן לכהן כלום וכל שלח ביכרה הרי זו לכהן וכו' מאי איכא בין רע"ק לר' יהושע אר"ח מסורה חלב פוטר א"ב רע"ק סבר חלב פוטר הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדת ור"י סבר הא איכא מיעוטא דחולבות אע"פ שאין יולדת וכו':
תוס' פסק ר"ת דחלב אינו פוטר דלקמן דף כ"ז מסקינן כרשב"ג דאמר בלוקח בהמה מניקה תעכום דפטור מן הבכורה דלא מרחמה אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לחוד לא מיפטרא אי לאו דאיכא ולד דחזינה דתרחמה ליה מתוך כך מדקדק ר"ת דהכי הילכתא דחיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה כי הכא שהיא בחזקה שלא ילדה ואפי' לא קיימא כר"מ דמטהר ברוב תינוקות מטפחים מטעם סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מיהא חיישינן, ואע"ג פ"ק דחולין משמע דאין הלכה כר"מ אפי' להחמיר דקאמר לר"מ היכי אכיל בישרא משמע דאין הלכה כר"מ אפי' להחמיר דלא קאמר היכי אכלינן בישרא מ"מ היכא דחזקה מסייעתו חיישי' והכא איכא חזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה וסמוך מיעוט חולבת אע"פ שאינו יולדת לחזקה, והא דאמרי' רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרי' סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת, ההוא רובא מצוי הוא ושכיח טובא וכו' והקשה מהרש"א אמאי לא נימא בההיא דהיכי אכלינן בשרא דחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה מסייע כמו שכתב תוס' גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ויש לישב דהך דשמא במקום נקב שחט לאו בחזקת איסור שלא נשחטה עומדת דהא אף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי לא מקרי אלא טריפה שנשחטה מקרי ומטהרה מידי נבילה הוא ודו"ק עכ"ל:
פרי מגדים בסי' ל"ג כתב על המהרשא נוראות נפלאתי הלא מבואר בכל הפוסקים וברמב"ם דעכ"פ לאחר שחיטה הוי וודאי נבילה אם ניקב במקום הראוי לשחיטה, ורמב"ם פ"ג מה"ש פסק דהוה נבילה ופסק בפ"ב מיבום האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ואמרו מת בעלך לא תתיבם ולא תנשא אלמא סובר דלמסקנא אתיא מתני' האשה שהלך אף לרבנן כיון דאיכא חזקה סמוך מיעט לחזקה כמ"ש הראש שם וא"כ קשיא לדידי' היכא אכלינן בישרא דלמא במקום נקב שחיטה וכ"ת דאיכא רובא הא איכא חזקה בהמה בחיי', וסמוך מיעוט לחזקה ע"ש, כ"ס יו"ד סי' כ"א:
ועי' מהרש"א חולין דף י"א ד"ה אלא ילפי' מפרה אדומה וכו' יש לדקדק דהא היכא דאיכא מיעוטא בהדי חזקה חיישינן למיעוטא ולא אזלינן בתר רובא והכא בפרה נמי איכא מיעוטא בהדי חזקה, וי"ל דלא חיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה אלא מדרבנן אבל מדאוריי' אזלינן בתר רובא אפי' בדאיכא חזקה בהדי מיעוטא, ועוד י"ל דלמיעוטא דלא שכיח לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה, והאי מיעוטא דפרה נמי לא שכיח הוא וק"ל עכ"ל ופרי מגדים סי' ל"ג מתקשה בו, והטיב כתב לי ינ"פ המאוה"ג מו"ה משולם אבדק"ק קיש קרוש ני' שרק בפרה שהי' לה חזקת כשרות רק כתב תוס' שלא נתבררה אינה חזקה באופן זה מדייק מהרשא בלשונו האי מיעוטא דפרה לא שכיח אב בודאי בשארי בהמות שלא חי עדיין י"ב חידש טריפות שכיח, עי' שעה"מ פ"ג מיבום:
בספר שמלת בנימן יו"ד סי' א' מביא משער התורה לישב קושי' מהרש"א בבכורות ואעתק בקוצר, שיש ב' גווני סמך, א' היכי שהמיעוט והחזקה הם משם אחד ומסייעין זה לזה כיון שהם מענין אחד אלים הכח להכריע להרוב כי מצרפינן מיעוט לחזקה המסייעי' ב' היכי שהמיעוט הוא בענין אחד ובשם אחד והחזקה היא מענין ומשם אחר בכה"ג לא אמרינן סמך דהוא נגד כל חדא וחדא איכא נגדו כח הרוב והדעת מכרעת זה לזה וכו' א"כ לק"מ קושי' מהרש"א, י"ל גם תוס' מודים דנקב בוושט הוי נבלה ומיקרי חזקת איסור, מ"מ לדידן אמרי' סמך דדוקא בהאי דחלב סובר ר"ת להלכה דאמרי' סמך, כיון דמיעוט חולבת אע"פ שאינה יולדת וחזקה שהיא בחזקת שלא ילדה הוא מטעם א' ומשם א' חשיב לאיצטרופי דהמיעוט וחזקה בהדדי סותרים ממש לרוב וכו' משא"כ בהך חששא דשמא במקום נקב קשחיט אין המיעוט וחזקת איסור משם ומטעם אחד ואינם מסייעין זה לזה, דהא אמרי' רוב בהמות כשרות ואין להם נקב בוושט ומיעוט יש להם נקב בוושט, והחזקת איסור הוא, שב"ב בחזקת שאינה זבוח א"כ אינם משם אחד ומטעם אחד כי המיעט הוא שהם טריפות מטעם נקב בוושט, וחזקת איסור לא הי' שהבהמה יהי' טריפה מצד עצמה רק דארי' הוא דרבע עליה מצד איסור זביחה והיא ענין אחר ואין המיעוט וחזקה מסייעין זה לזה ע"ש שמאריך נפלאות לשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב ואמרי' סמוך מיעוט לחזקת ממון אף שאינם מענין אחד ע"ב: