אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל ב › פרט ב

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל ב · פרט ב

פרט א שויה אנפשיה

רמב"ם פכ"ד מאשות הלכה חי, אמרה לו אשתו שזנתה ברצון אין משגיחין לדבריה שמא עיניה נתנה באחר אבל אבדה כתובתה שהרי הודת בזנות ואם הי' מאמינה וסומך דעתו על דבריה ה"ז חייב להוציאה ואין ב"ד כופין את האיש לגרש את אשתו בדבר מדברים אלו עד שיבואו שני עדים ויעידו שזנתה וכו':

פי"ח מאיסר ביאה הלכה ט' אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אע"פ שהיא מותרת לבעלה תרי אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודת שהיא זונה ואסרה עצמה ונעשית כחתיכה האסורה, כתב ראב"ד אע"פ שאמר דבר חכמה אין שמועתי מכוונת שאם אמרה לאחר מיתה בעלה לא אמרתי אלא כדי שיגרשני למה איני נאמנת והלא לא הודת על עצמה הודאה לאסור ולא נתקבלו דבריה כלל והרי אשה שאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנויה אני ונתנה אמתלא לדבריה נאמנת אף בזו אם הי' קטטה ביניהם אמתלא גדולה היא זו ונאמנת עכ"ל, וה"ה כתב דינו של רבינו אינו מחכמתו אבל מסוגי' דכתובות דף ט"ז היא אומרת משארסתני נאנסתי וכו' מבואר בדברי רבינו, ומש"כ ראב"ד ז"ל שאם נתנה אמתלא שאמרה כן כדי שיגרשנה אפשר לומר שאין לסמוך על דבריה דהא בעלה לא הי' מצוה לגרשה ע"ש, ועי' ח"ס א"ע ח"ב סי' ק' שמבאר פלגתי רמב"ם וראב"ד, ומר"ם שיק א"ע קנ"ג: פ"ח מתרומה, וכל אשת כהן שאמרה טמאה אני הרי זו אסורה לאכול בתרומה: ב"י בסי' מ"ו מביא תשובת ראש אחד שקידש אשה ובא ר' יעקב ואמר אני קדשתיה תחלה ואין לו עדים, אפי' אם היתה מודה שקבלה קידושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמה עליו ולא הי' בה שים אם הי' בא עליה אלא דהיה אמרי' דשייתה נפשה ח"א ויוציאנה בגט וכו', והקשה הב"י מיהודית דביתהו דר"ח א"ל לאו כל כמינה דאמך דאסרה לך עילואי, ואיפשר שיש לחלק בין כשהיא עצמה מודה לכשאומרת כן בשם אחרים, וכתב בד"מ ולא נראה לחלק זו דא"כ כל אשה תאסר עצמה על בעלה בכה"ג ואפי' באשה שאמרה טא"ל אינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר כ"ש אם אמרה שנתקדשה לאחר דאינה נאמנות, ועי' שעה"מ פ"ט מאישות הלכה ט"ו באריכות ושעה"מ פ"ז מאשות הלכה יו"ד ד"ה שם אם חזר בו:

ולא זכיתי להבין האיך שייך באופן זה עיניה נתנה באחר, כי זה האיש אשר אמרה שהי' מקדשה תחילה אסורה עליו כיון שזנתה עם השני וסוטה היא לפי דבריה, וגם לא יתן לה הראשון אם ידע ששקר אמרה הוא לא קידשה מעולם אין אדם חוטא ולא לי להתיר א"א לעלמא, ואם אמת שהוא קידשה ויתן לה גט אז אמת אמרה ואסורה לשני, אבל בטמאה אני שפיר יש חשש עיניה נתנה באחר אם בעלה יתן לה גט וב"ה כעת מצאתי בבית מאיר כעין זה ע"ב, ושעה"ת ח"י כלל ה' פרט יוד כתב לכאורה קשה על עיקר חשש שמא עיניה וכו' הא גט מעושה פסול מדאוריי' ותהי' באיסר כל ימיה, לסברת הראש שנאמנת גרשתני מטעם זה, אע"כ צ"ל כוונת ראש דלא שייך חזקת כשרות רק היכי דידעה האיסר, ואיסר א"א בלא גירושין כ"ע אפי' נשים גמירי, משא"כ מדרש חכמים דגם מעושה פסול לאו כ"ע גמירי אפי' באנשים עי' קידושין דף י"ג פריך רב אחא, אטו כולה, נשי דינא גמירי, א"כ לא קשה קושי' רמ"א שתאמר נתקדשתי לאחר ע"ש ועי' בני אהובה פכ"ד מאשות: שמעתי מחותני הגאון ז"ל בנזיר דף כ"א מבעי אם בעל מגיז או מפיר ע"ש, והקשה לשיטת רמב"ן שמביא ר"ן בנדרים דף כ"ז שנדר שהותר מקצתה דוקא בהפרת חכם אבל בעל מגיז גייז לא אמרי' נדר שהותר וכו' א"כ תיפק ליה שבעל מגיז וכו' ממתני' נטולה יפר חלקו ואסורה לעולם, ואי אמרי' מפיר א"כ נדר שהותר מקצתה וכו' בע"כ שבעל מגיז גייז ע"כ אסורה לעולם וצע"ג, ותי' יען שתשמש זה מדברים שבינו לבינה עי' דף פ"ב, ואין זה עינוי נפש, א"כ גם לבעל אם מגרשה אסורה לו, ולא שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון גם לו אסורה לאחר גירושין ממילא אסירה לעולם, ועי' יו"ד רל"ד סעיף נ"ה:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה