אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל א › פרט ט רוב בפיקוח נפש

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל א · פרט ט רוב בפיקוח נפש

פרט ח קבוע בפיקוח נפש

כתובות דף ט"ו, מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכום עכום, אם רוב ישראל ישראל, מע"מ ישראל, אמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא ושמואל אמר לפקח עליו את הגל, ומי אמר שמואל הכי והאמר רב יוסף אר"י א"ש אין הולכין בפ"נ אחר הרוב אלא כי אתמר דשמואל ארישא אתמר אם רוב עכום עכום אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן אם רוב עכום עכום למאי הלכתא אר"פ להאכילו נבילות אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא אר"פ להחזיר לי אבידה מע"מ ישראל למאי הלכתא, אר"ל לנזקין, היכי דמי אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה לימא ליה אייתי ראיה דישראל את ושקול, לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן, פלגא משלם ואידך פלגא א"ל אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לכון:

תוס' להחזיר לו אבידה, אפי' לשמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב היינו במוכר שור לחבירו ונמצא נוגחן שבהיתר באו המעות לידו ומדעתו נתנה לו הלוקח אבל הכא מודה דאזלי' בחר רובא, לא צריכא דנגחי' תורא דידיה וכו', כולה מלתא הוה מצי למימר לענין נגיחה, ופלא לענין נגיחה האיך שייך אם רוב ישראל ישראל ויהי' חייב לשלם לו הא אין הולכין בממון אחר הרוב רק באבידה שאין למוצא חזקת ממון, אבל לא לענין נגיחה עי' בה"ה פט"ו מא"ב ברוב ישראל אם נגח שור של ישראל את שורו מסתברא דפטור דלקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש:

פלתי בסי' ס"ג כתב פלוגתי' דרב ושמואל אי הולכין בפנ"פ אתר הרוב או לא תלי' בשני סברות בהא דאמרי' דכל דפריש מרובא פריש אם זהו ודאי מוחלט ואין בו שיור ספק כלל ואנן סהדי שמרובה קפריש כן משמע מתוס' בדוכתא טובא, אמנם בשמ"ק פ"ק דב"מ בקפץ אחד מן המנויין כתב בשם הראש אע"ג דאמרי' דמרובה קפריש מ"מ ספק הוי רק התורה התירה ספק זה, לרב פירוש מרוב עכו"ם אין מחלל עליו השבת דמרובה פריש ועכום ודאי הוא והיינו דס"ל כתוס' דאין כאן שום ספק כלל, אבל שמואל ס"ל אין הולכין דס"ל דספיקא הוי וספק פקנ"פ דוחה שבת ע"ש שעה"ת מחדש בזה פלוגתי' דרב ושמואל אם הולכין בממון אחר הרוב ג"כ בהנ"ל ודו"ק:

שמ"ק מביא רשב"א כתב ואוקימנא לנזיקין, וקשיא לן אפי' רוב גוים נמי לימא להוא אתיהו ראיה דלאו ישראל ושקולו דהא אין הולכין בממון אחר הרוב לאפוקי ממונא מחזקה מאריה, וי"ל דכיון דמספקא לן דכגוי חשבינן ליה לית ליה חזקה דממונא דנימא אוקי ממונא בחזקת מאריה, אבל בישראל דודאי אית ליה חזקה דממונא לא אזלינן ביה אחר הרוב עכ"ל, ועיי' ה"ה פט"ו מא"ב [וריט"א פ"ב דבכורות כתב אם גזל עכום אסיר יש לו חזקת ממון ע"ש] ומרי"ט בחידושיו לכתובות כתב על הנ"ל כיון דהוא מסופק אם נתחייב או לא הי"ל אינו יודע אם נתחייבתי ועיי' ש"ש ש"ד פ"ז: הפלאה כתב שעה"מ הקשה בפדיון בכור שחת לאחר ל' יום דחייב לשלם דילמא טריפה הוי, כן קשה מקנס דילמא לאו אביה, נלע"ד כיון דאוקמי התורה על רוב דלאו טריפה לענין שער מילי כגון באדם ההורגו חייב וכן מכה אביו, הא לענין ממון שלא אמר שמואל דאין הולכין אלא היכא דלא נפקא מיניה אלא לענין ממונא בשור ונמצא נגחן וכן אינך דמייתי ש"ס א"כ ה"נ לא שייך הא דשמואל הכא לפ"ז קשה מש"כ תוס' ד"ה להחזי אפי' לשמואל דכיון לכל מילי ישראל הוא ועיי' תוס' בכורות דף כ' ודו"ק:

רמב"ם פ"ט, מא"ב הלכה כ"ה, האסופי שנמצא בעיר שיש בה עכו"ם בין שהי' רוב עכום או רוב ישראל ה"ז ספק עכום לענין קדש אשה צריכה גט מספק מי שהרגו אינו נהרג עליו, היה רוב העיר עכו"ם מותר להאכילו נבילות הי' רובן ישראל מחזירין לו אבידתו כישראל, מע"מ מצוה להחיותו כישראל ומפקחין עליו את הגל בשבת והרי הוא לענין נזיקין ככל ספק ממון המוציא מחברו עליו הראיה, ועי' לח"מ פ"ב משבת שמאריך בסתירת רמב"ם, ותוס' יו"כ ביומא מש"כ רמב"ם אפי' ברוב גוים צריכה גט, כתב ה"ה משום דאיכא מקצת ישראל קבועים בעיר וכל קבוע בין מ עט בין מרובה כמע"מ דמי, עי' ב"י א"ע סי' ד':

מנ"י כלל מ"ג ס"ק ל"ז, בא"ע סי' ד' דאסופי שנמצא בעיר שיש רוב עכו"ם ה"ז ספק קידש אשה צריכה גט, מבואר הטעם בה"ה דכל קבוע כמע"מ, ואף דהתם נמצא בעיר ופי' ממקום הקביעות אפ"ה לא אזלי' אחר רובא, ואפשר דשאני גבי אדם דלא שייך לומר כל דפריש מרובא פריש, מטעם דהדר לניחותא ועי' תוס' כתובות ט"ו ד"ה דלמא, אך קשה לפ"ז אמאי לא חשבינן שם ג"כ לענין שאר דברים כגון לענין נזק ולהחיות ולהאכיל נבילה כמע"מ ועי' שם בדרישה עכ"ל:

ח"ס סי' רמ"ה תינוק זה הנמצא במקום רוב נכרים ולכתחלה מתירים אנחנו לו לחלל שבת ולאכול נבילות א"כ איך נפקח אנחנו הגל עליו בשבת, משו"ה כתב התוס' יומא פ"ה דוחי בהם מורה על ככה כיון דאפשר בשום אפשרות שבעולם דקמא שמיא גליא שהוא מהמיעט והוא זרע ישראל ע"ש ומ"ת יו"ד ח"ב סי' ז':

בחדושי רעק"א כתב קשה דאיך אמרינן מע"מ ישראל דמשלם חצי נזק הא הוי עדות שי"ל דאף דיוזמו לא יהי' צריכים לשלם לו דיאמרו שמא אתה נכרי, ואם להסוברים דבממון משום נעילת דלת לא בעינן יכול להזימה מ"מ בפלגי נזקי דהוא קנס לכ"ע בעינן יכול להזימה, וליכא למימר דמיירי לאחר הנגיחה טבל עצמו לשם גירות ואח"כ העידו דהם מעידים על ישראל דיהי' דין הזמה, ובכה"ג לא מקרי תחלתו בפסול כיון דאין בעדים בעצמותן שום פסלת רק בתחלתו לא הי' יכול להזימה, דא"כ יקשה ברוב נכרים נמי אין צריך לשלם רק פלגא דאין הולכין בממון אחר רוב, וסברת ה"ה דממון נכרים לא אלים לא שייך הכא דהא כשבא לדין הוי ישראל מעליא, וי"ל דמיירי בנגח לפני ב"ד דאין צריך שיהי' יכול להזימה ע"ש:

ח"ס סי' רמ"ה מביא קושי' בשם הרב הג' ר' זעליג זיל האיך ציוה השי"ת למול בשמונה הא אין הולכין בפק"נ אתר הריב, ותי' אין זה ענין לאין הולכין בפנ"פ אחר הרוב, התם היכי דאיתחזק עכ"פ מיעוטא לפנינו כגון ט' מצריים וישראל אחד, אבל היכא דלא איתחזק מיעוטא לפנינו מבואר בסנהדרין ס"ט דאזלינן בתר רובא ע"ש, שבי"ד או"ח שכ"ט כתב המעיין בתוס' נדה דף מ"ד ימצא להדיא נגד זה לכאורה שם בד"ה איהי משום פנ"פ מותר לחלל שבת דאין הולכין בפנ"פ אחר הרוב ושם ליכא איקבע מיעוט לפנינו ע"ש, וראי' שמביא מסנהדרין י"ל דוקא בשאר מצות יתכן לומר וחי בהם ולא שימות, אבל מצות מיתת ב"ד דזה הוא המצוה להמיתו א"כ לא יתכן בזה לדרוש וחי בהן ע"כ אזלי' בתר רוב להרגו ע"ש:

תוס' ואפי' לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו במוכר וכו' צ"ע משמע לרב ניחא דהולכין בממון אחר הרוב, הלא תוס' בכורות דף כ' וב"ק דף כ"ז כתבו רק בעבור שאמר קיים לי בנפשאי שאני מן הריב ע"ש א"כ גם לרב קשה, שהוא לא ידע אם הוא מן רוב ישראל ונראה כי תוס' כתובות דף ע"ו כתב לשמואל רק במוכר שור דיש למוכר טענה חזקה לשחיטה מכרתיו שלא התנא להדיא ע"ב, ונראה להשוות ואסביר פלוגתי' דרב ושמואל כי ידוע פלוגתי' דראשונים אם יש לדון ממון ואיסר בדבר אחד, אם היא איסור או ממון עי' ר"ן בנדרים דף צ' יש"ש ש"ו פ"ד, וידוע מרי"ב הקשה למה אמרי' בממון קולא לנתבע הא יש ספק איסור גזל ותי' גם בתובע יש איסר זה, ועי' בקונטרס ספיקות כלל א' ותומים בת"כ ס"ק כ"ג הנה שמואל סבר דאלים חזקת ממון שיש לו טענה חזקה כברי של לוקח יחשב ורב סבר שמוציאין הממון מצד איסור גזל הולכין אחר הרוב שמסייע לתובע, ירק יען שיש לנתבע טענה אלים צריך לתובע לסייע טענת ברי, שמואל סובר יען שיש לתובע טענת ברי, צריך לנתבע טענה חזקה נגד טענת התובע, אבל אם אין כאן ברי מתובע לא צריך טענה אלים לנתבע ולרב אם אין כאן טענה אלים לנתבע לא צריך ברי לתובע ע"כ הקשה תוס' רק לשמואל כי לרב ברוב ישראל הולכין אחר הרוב גם בלא ברי כי אין למוצא טענה חזקה, אבל לשמואל שסובר חזקת ממון אלים שכיר הקשה, ויש להאריך בזה לישב קושי' מח"א הלכות שומרים סי' כ"ו על ה"ה פט"ו מא"ב ברוב גוים ונגח תורי דידיה לתורא דישראל משלם נזק שלם והקשה אפי' לרב לא אזיל בתר רובא אלא משום דאמר שאני מן הרוב ידי"ק, וראשונים פירשו יען בעכו"ם אין לו חזקת ממון ועי' ש"ש שמעתא ד' פ"ז, ואמרי אש א"ע סי' מ"א מביא קושי' מבני הגאון ז"ל בקידושין דף מ"ד בקטנה שהלך אביה למדה"י ונתקדשה, ורוב פעמים אביה מתרצה ולרב הולכין אחר רוב אם מתה בעלה יורשה ע"ב ובכירית כתב הרא"ש לרב דווקא בטענת ברי הולכין אחר רוב, וכאן אין לבעל ברי, ג"כ מיושב בהנ"ל, ורק עדיין צריך תבלין למה בבכור פסק שם שאין מוציאין ודו"ק וד' יאיר עיני בתוה"ק, ועי' ש"ש שמעתא ד' פ"ה:

ויש לי צ"ע שרא"ש כתב שם לשמואל אין הולכין בממון א"ר בעלה אין ירשה אבל מטמא לה אם היא כהן וכן אוכלת בתרומה ע"ש לפי הכלל שהבאתי לעיל מהפלאה כיין שכבר הולכין באיסור אחר רוב אז הולכין בממון בתר רובא, והיא אוכלת בחייה תרומה יען שרוב מסייע שאביה מרוצה לקידושין, למה אין הולכין אז גם בירושה אחר רוב, וי"ל בדוחק:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה