עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל א · פרט ח קבוע בפיקוח נפש
יומא דף פ"ד א"ר יוסי אר"י אמר שמואל לא הלכו בפ"נ אחר הרוב, ה"ד א"נ דאיכא ט' ישראל ועכו"ם אחד בינייהו רובא ישראל נינהו, אלא פלגא ופלגא ספק נפשות להקל, אלא דאיכא ט' עכו"ם וישראל אחד הא נמי פשיטא דה"ל קביע יכל קבוע כמע"מ דמי לא צריכא דפריש לחצר אחרת מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש קמ"ל דלא הלכו בפ"נ אחר הריב, איני והאמר רב אסי א"ר יוחנן ט' עכום וישראל אחד באותה חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין, ל"ק הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתייהו, פרש"י הא דפריש כולהו הואיל ואתחזק ישראל בהאי חצר שנפלה בו מפולת מפקחין ואע"ג דניידי ליה לא אזלינן בחר רובא, הא דפריש מקצתייהו, ולא ידעינן אי היה ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא הואיל ולא איתחזק:
ריף כתב אר"י א"ר יודא אמר שמואל לא הלכי בפ"נ אחר רוב, היכא דמי יכו' לא צריכא דפריש חד מינייהו ואזל לחצר אחרת ונפלה בו דליקה מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש ולא מפקחין קמ"ל אין הולכין בפ"נ אחר הרוב, איני יהא"ר אסי אר"י אפי' ט' גוים וישראל אחד באותו חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין, לא קשיא הא דפריש כולהו, והא דפריש מקצתייהו, וכתב הר"ן ילפי דברי הרי"ף שכתב לא צריכא דפריש מינייהו חד ואזיל לחצר אחרת משמע דהני פירישא פירוש מקציהו כלומר אחד מהם אע"ג דמדינא כיין דנייד היה לן למימר דמרובה פריש אפ"ה כיון שהקביעות נשארה במקומה משום חומרא דפנ"פ דיינין ליה כמע"מ יספק נפשית להקל, אבל פריש כולהו והלך אחד מהם לחצר אחרת ונפלה שם מפולת עניי כיין שהקביעות לא נשארה במקומה לא סגיא חומרא דפנ"פ כולי האי דנימא אפי' בכה"ג מפקחין:
רמב"ם פ"ב שבת הלכה כ' היתה חצר שיש בה עכום וישראלים אפי' ישראל אחד ואלף עכום ונפלה עליהם מפולת מפקחין על הכל מפני ישראל, פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו אותי חצר מפקחים עליו שמא זה שפירש הי' ישראל והנשארים עכום, נעקרו כולן מחצר זו לילך לחצר אחרת ובעת עקירתם פי' אחד מהן ונכנס לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת ואין ידוע מי היא אין מפקחין עליו שכיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל וכל דפריש מהן כשהן מהלכין הרי היא בחזקת שפירש מן הרוב, לפיכך אם הי' הרוב ישראל אעפ"י שנעקרו כולם ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין:
ה"ה כתב ונ"ל שדעת רבינו לפרש דפריש כולהו ובעת פרישיתן בעידן מהלכין נכנס אחד מהם לחצר אחרת בכה"ג אין מפקחין לפי שבטל הקביעות, הא דפריש מקצתייהו ונשארו האחרים במקומן ואותו מקצת שפירש נכנס לחצר אחרת בין שיהי' המקצת רוב כלם או אחד מהם מפקחין עליו, וא"ת אכתי פשיטא דהרי זה כט' חניות מכרת בשר שחוטה ואחת נבילה ולקח מאחד ואינו יודע ספיקו אסור מדין קבוע, יש לי לומר דהתם אירע הספק בקבוע אבל כאן בעת פרישתו ספק, אם היה ישראל אם עכום לא היה צריך לנו בדבר ולא אירע הספק עד שנפלה עליו תפילת בחצר אחרת ה"ז דומה למה שאמרו גבי חניות ובנמצא הלך אחר הרוב ומדין הי' שלא לפקח והודעני שמואל שמפקחין ואין הולכין אחר הרוב זה נ"ל לדעת רבינו: