אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל א › פרט ד פירש לפנינו אם הוא מד"ת או מדרבנן

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל א · פרט ד פירש לפנינו אם הוא מד"ת או מדרבנן

פרט ג כל דפריש מרובה פרש

פסחים דף ט' תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי מצה שקיל אי מצה שקיל אי חמץ שקיל היינו ט' חניות, פירש ואתא עכבר ושקל, היינו סיפא, דתנן ט' חניות כולן מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה ילקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב, פר"ח תל"ח כתב דין קבוע בין להקל בין להחמיר, בט' ציבורין של חמץ ואחד של מצה דתלינן דמצה שקיל וסגי בביטל ולא בעי בדיקה:

תוס' לפי מה שפרש"י לענין בדיקה לא נהירא לר"י דהיכי מייתי ראיה מט' חניות דהוי ספיקו דאוריי' ואזלי' לחומרא והכא סד"ר היא, מיהו י"ל דאיירי שלא ביטל, ועוד קשה גבי חניות ליכא חזקת היתר אבל הכא אוקמא אחזקת בדוק ונראה לר"י דלענין שהביא עכבר לבית ונמצא קבעי אי שרי לאכילה אי לאו, וא"ת כי אתא עכבר ושקל מציבורין אמאי חשיב לי' קבוע מ"ש נמצא בפי עכבר מנמצא ביד נכרי, ואר"י דהכא איירי שראינו שלקח מן הקבוע שנולד הספק במקום קביעות אבל אם לא ראינו הו"ל כפירש ואזלי' בתר רובא ע"ש:

והקשה הפנ"י כאן, וצלח דף ז' אמאי אזלי' בתר רובא אטו מי עדיף רובא דליתא קמן מרובא דאיתא קמן וחמץ אפי' באלף לא בטיל כתב הב"י בסי' תמ"ז הטעם משום דשיל"מ, וא"כ ה"ט גופא שייך הכא בתשע ככרות שהנמצא היא דשיל"מ ע"ש, וי"ל כי לכאורה גם לאחר פסח יהי' אסור בהנאה, רק בתערובות אין זה חמץ שעבר עליו הפסח ומותר בהנאה, א"כ לא צריך לאחר פסח הביטול שפיר מקרי דשיל"מ ולא צריך היתר הביטול, עי' ר"ן פסחים דף אבל כאן הככר יהי' בעין ואסור לאחר הפסח רק שאומר שפריש מרובא ואין הככר חמץ רק מצה, א"כ כיון גם לאחר פסח צריך לסמוך על רוב גם בפסח מותר מצד מרובא פריש ודו"ק:

המחבר תל"ט, ט' ציבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם נטל חמץ או מצה ונכנס לבית בדוק צריך לחזור ולבדוקו, [רמ"א מיהו אם הככר קטן שיכול העכבר לאכול תלינן להקל שאכלו ואין צריך לבדקו] שכל הקבוע כמע"מ, ואם פירש הככר ממקום קביעתו ונטלו העכבר משם אין צריך לחזור ולבדקו דכל דפריש מרובא פריש, מג"א תלינן להקל דהוי ס"ס שמא נטל מצה ואת"ל חמץ שמא אכלו מ"מ קשה ביו"ד ק"י פסק דבעינן שיוודעו שני הספיקות ביחד, והכא כיון שנטל בפנינו ונכנס לבית נולד הספק הראשון ואח"כ נולד ספק השני שמא אכלו, וצ"ל כיון דלא חל איסר חמץ עד שעה, אותה שעה נודעו ב' הספיקות ביחד, וא"כ אם אירע המעשה לאחר ו' שעות לא מהני ס"ס, א"נ כיון דבעוד שאנו רואין החמץ בפי העכבר לא שייך לומר שיבדק אלא לאחר שנתעלם מן העין חל חובת בדיקה שמא הניחה אותה בבית ואז חל ג"כ ספק שני שמא אכלי:

בספר גביל בני נפתלי כתב על רמב"ם שכתב הניח ט' ציבורים של מצה ואחד חמץ, ובגמרא נקט סתם ט' ציבורים, כיון שקבוע חידש י"ל דוקא אם העכו"ם או חמץ הי' קודם שבאו אח"כ רוב ישראל או רוב מצה אמרי' האיסר במקומו יש קבוע לגרוע הרוב שבא אח"כ, אבל אם הי' מקודם הרוב לא יהי' כח המיעט שבא אח"כ לבטל הרוב, ע"כ אשמעינן רמב"ם שאין חילק גם הניח ט' בראשון, ומסיים שכל קבוע כמע"מ דאין חילק איזה קבוע ודו"ק: הנה מבואר בתוס' פירש לפנינו אסור מדאורייתא וכ"כ רוב הפוסקים, אבל ר"ן בחולין צ"ה כתב לי נראה כל שלא בא לידו ממקום קביעות אע"פ שראה אותו פירש מן הקבוע מדינא שרי דמדראוית' לא מקרי קבוע אלא במקום קביעותו אלא שחכמים גזרו בשראוהו פורש מן הקבוע גזירה שמא יקח מן הקבוע וה"ט דתשע ציבורין ואתא עכבר ושקל דאע"ג דמדינא לא מקרי קבוע כיון שלא נכנס בבית אלא לאחר פירש מ"מ דנו אותן כקבוע כיון שראוהו פורש מן הקבוע ע"ש, שך ס"ק כ"ז כתב בשם הב"ח ג"כ פירש לפנינו הוי דרבנן, ובהגת מיימני פ"ח ממ"א כתב ג"כ שרק מדרבנן ועי' בינת אדם אות כ' באריכות:

ברכות נ"ג, ת"ר הי' מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב עכום אינו מברך אם רוב ישראל מברך הא גופא קשיא אמרת אם רוב עכום אינו מברך הא מע"מ מברך והדר תני אם ישראל מברך הא מע"מ אינו מברך, בדין הוא דאפי' מע"מ נמי מברך ואיידי רישא רוב עכו"ם תנא סיפא רוב ישראל, ת"ר הי' מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב עכום אינו מברך אם רוב ישראל מברך, ר' יוסי אומר אפי' רוב ישראל נמי אינו מברך לפי שבנות ישראל תקטרות לכשפים, אטו כולהו לכשפים הקטרן ה"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את ה לים אישתכח רובא דלאו לריחא עביד וכל רובא דלאו לריחא עביד לא מברך, ירושלמי, רבי אבהו בשם ר' יוחנן מבוי שכולם גוים וישראל אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם, והקשה בא"ר סי' רצ"ח שירושלמי נגד הגמרא, אלא צ"ל דש"ס דילן מיירי בראינו שפירש:

המחבר בסי' רצ"ח פסק הי' הולך חוץ לכרך וראה אור אם רובן עכום אין מברכין עליו ואם רובן ישראל או מע"מ מברכין עליו, והקשה המג"א אם רובן עכום אין מברכין וצ"ע דנימא כל קבוע כמע"מ דמי וה"ל ספק, דקיי"ל דקבוע כמע"מ בין לקולא בין לחומרא ואפשר דמיירי שראה איש אחד הולך ונר בידו דכל דפריש מרובא פריש, אבל בגמרא לא משמע כן, ועי' רי"ז ס"ז, ואפשר דזה לא מקרי קבוע דהאיר פירש וכן ריח הבשמים עכ"ל, והקשה בתוס' שבת, דהא קיי"ל אם פירש מן הקבוע לפנינו מקרי קבוע כיון שנולד הספק במקום הקבוע, וכיון דכאן בעינן שיהא רואה את השלהבת כמש"כ בסט"ו הרי פירש האור מהנר לפניו והוי קבוע כמע"מ וכו' ומחהש"ק כתב לענ"ד אין כוונת מג"א דאמרי' על האור כל דפריש, אלא כוונתי דהאור והנר או העצים הם שני ענינים נפרדים וניהו דהנר והעצים הויין קבועים אבל האור דעלי' מברך לא הוי קבוע כמש"כ המרדכי פ"ק דחולין דמה"ט אזלי' בסנהדרין בחר רוב דיעות ולא מיקרי קבוע משום דהדבור דיפיק מפומייהו ה"ל פירש, אין הכוונה דאמרי' על הדיבור מרובה פריש, דהא הדיבור פירש לפנינו אע"כ גם כוונת המרדכי דהדבור שפירש מן האדם המדבר הוא ענין נפרד ואינו נחשב לדבר אחד עם אדם שדברו ולכן אע"ג דסנהדרין גופייהו הם קבועים מ"מ דבורם לא מקרי קבוע וה"ה הכא באור וריח עכ"ל:

תוספתא מובא בר"ש טהרות פ"ה ט' שרצים וצפרדע אחד ברה"ר ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע ספיקו טהור פי' אחד מהן לרה"י ספיקו טמא לרה"ר ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב, כתב הר"ש צריך לדקדק הי' ניהי נמצא והי ניהו פירש ויש לפרש דפי' היינו שפי' בפנינו שנולדה הספיקא במקום הקביעות לפיכך נידון כמע"מ והא דפריך בזבחים ונכבשינהו כי היכי דניניידו וניחא כל דפריש מרובה פריש, התם אע"פ שפירש בפנינו כבר נתבטל מקודם הקביעות כדאמרי' דניניידי עכ"ל וצרור החיים מביא בשם אהל דוד לשטת הר"ן דפי' לפנינו אינו אלא קבוע דרבנן ומדאוריי' אזלי' בתר רובא א"כ האיך ניזל לקולא לטהר כיון מדאוריי' הוי ודאי טומאה מכח כל דפריש מרובה פריש, וצלח פסחים דף ט' מביא ג"כ תוספתא הנ"ל:

ח"ס או"ח קע"ח, כתב הנה הלבוש הובא בט"ז תרל"ב כתב דסכך פסול מועט מתבטל ברוב כשר אפי' ניכר דילפי' מסנהדרין דאפי' ניכר נמי מתבטל מה"ת ודבריו צ"ב, ונ"ל עפ"י הר"ש מקינון שתירץ על קושי' דסנהדרין היי קבוע, ותי' דהא אין נהנין מן המועט ושבקינן ליה לגמרי ולא דמי לחניות שאנו רוצים ליהנות מהמיעוט ג"כ שם אמרי' כל קבוע וכו', ע"ש בפ' הכריתות, משא"כ בסכך פסיל שצילו מתערב ומצטרף לצילתו מרובה מחמתו אינו דין שיתבטל ברוב וכו', ועי' מג"א שד"מ שהקשה במהולך במדבר וכו' שמעתי מקשים לרמב"ם דאשה כל ימיה סופרת ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה וא"כ ימי זיבה מרובים ואיך משכחת פתח בטועה ניזיל בחר רוב ימים ולא שייך קבוע בשהאיסור אינו ניכר במקומו, ותירצתי כיון דבמי זיבה רוב נשים מסולקת בדמים וא"כ אדרבה ניזיל בתר רוב פעמים דלא חזי' בי"א יום וא"כ אדרבה תיקשי לאידך גיסא איך משכחת פתח בטועה ניזל בתר רוב דמים שהם דמי נדה ולא דם זיבה אע"כ היינו משום דאיכא נמי רוב ימים שהם ימי זיבה ואיכא תרי רובי דסתרי וה"ל ס"ד ולק"מ ע"ש:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה