אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל א › פרט ג כל דפריש מרובה פרש

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל א · פרט ג כל דפריש מרובה פרש

פרט ב אם הולד דינו כפירש או קבוע

מתני' זבחים ע"ג כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי אחת בריבוא ימותו כולן וכו' גמ' ונימשך וניקרב חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש, נימשך ה"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי אלא ניכבישינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובה פריש, אמר רבא גזירה שמא יבא יוד כהנים בב"א ויקרבו, א"ל ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מגיסא אסורה, משום שמא יבואו יוד כהנים בב"א, מי אפשר אלא אמר רבא משום קבוע, תוס' ונבישינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובה פריש, וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קביע דאי הי' הפרישה בפנינו היו אסורין כאילו לקחן במקום קביעות ע"ש [לא זכיתי להבין שניכבשינהו שניידו כולם ונעקר כל הקביעות אז גם פירש לפנינו מותר וכ"כ בתה"ב בשפירש שלא בפנינו או שנתפזרו כולן ואפי' בפנינו כבר נתבטל הקביעות ומותר]: עא מביא תוס' מה שר"ת פסק בעדר שיש בו שה אחד ספק דרוסה דשריא מטעם כל דפריש מרובא פריש, ולא יתכן דיש לאסור גזירה שמא יקח מן הקבוע, אפי' היכי דפריש מאליו רק בדבר שלא נאסר בתערובות כגון ט' חניות התם לא גזרי' שמא יקח מן הקבוע שהרי איסר ניכר וידוע היכן הוא וכו' תדע דטבעת של עכום שנתערבו כולן אסורות ובפירש אחת מהן פליגי רב ושמואל בדף עד אי אוסרת השאר או לא אבל היא גופה אותה שפירשה לא פליגי וכ"ע דאסורא וטעמא משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ול"ש חולין ול"ש קדשים, ומיהו יש ליישב ר"ת דלא דמי לטבעת דשאני בע"ח כיון דאפשר ע"י דנכבשינהו דלנוידין, ועוד שאל הרב ר' יצחק מר"ת דקא"ר שמעון סנהדרין ע"ט הנסקלים בנשרפים ידונו בסקילה ניזול בתר רובא להחמיר, ותירץ דלא אזלי' בתר רובא להחמיר כיון שנהרג בלא"ה במיתה אחרת, א"נ לא אזלי' בתר רובא לחייב אותו שהוא ודאי בסקילה, ומה"ט לא תקשי לן הא דאמר שם דאדם רוצח שלא נגמר דינו שנתערב עם אחרים שנגמר דינן כולן פטורים דמשום רובא לא נעביד דבר שהיא שקר ודאי, דודאי יש אחד שאינו בר מיתה כלל לפי שלא נגמר דינו, ועוד י"ל דה"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ופטור מדאוריי' דספק נפשות להקל, וכ"ת ניכבשנהו ונימא כל דפריש אי אתה רשאי למושכן להחמיר עליו ועוד גזירה שמא יקח מן הקבוע ע"ש, ועי' תוס' חולין צ"ה, וראש שם כתב לר"ת צריך לחלק בין חולין לקדשים: רשב"א בתה"ב כתב מטבעת של ע"ז אין ראיה דהתם כשפירש לפנינו מן הקבוע ובודאי כל שפירש לפנינו מקבוע ה"ז כלוקח חן הקבוע ואסור ואפ"ה אם חזר אותי שפירש לפנינו ונפל לתוך היתר מרובה מותר שאני אומר איסורא לתוך רובא אשתאר דהי"ל ס"ס ומותר וכן דעת ר"ת ז"ל דכל שפירש מעצמו מותר ולא אסרו שם בשור הנסקל גזירה שמא יקח מן הקבוע אלא בכובש ביד כדי שיתפזרו שאם אתה מתיר לכבוש כדי שיתפזרו ויקח מן הפורשים ודאי איכא למגזר שמא לא יתפזר ויקח מן הקבוע, וכן כתב בשאלתות דרב אחא ואלו איערב ספק דרוסה כולן איסורות ודאי איבדי' מנהון להדי' דוכתא רובא ומיעוטא אמרי' איסור בהך רובא איתא והך מיעוטא שריין, ודאי מישקל חוטר ובדורינון לא דילמא אתי למישקל מקבוע ומיכל ע"ב: ב"ח בסי' ק"י כתב לרשב"א איכא ד' חלוקי דינים בתערובות שנפרש ממנו דבר אחד ממילא, א' כשהאיסר ניכר כגון ט' חניות ופי' ממילא שרי' ב' כשהאיסר אינו ניכר אסור אפי' פי' ממילא בחתיכות, ג' אפי' שהאיסור אינו ניכר שרי בפירש ממילא בבע"ח וה"ט דכיון דרגילות הוא שיפרשו ממקומן קא סמיך אינש ומימר אמר מסתמא יפרשו מעצמן ולמה לי למיעבד איסור ליקח ביד, ד' אפי' שהאיסר אינו ניכר ובחתיכות אם לקח קודם שנפל הספק לא ה"ל דין קביע וחשיב כפירש ממילא ושרי ולא שייך גזירה דשמא יקח מן הקביע' כסברת הרא"ש שמביא הטור אם פירש קודם שנודע התערובות מותר דבהא לא שייך למיגזר שמא יקח מן הקבוע דהא אכתי כולם בחזקת היתר הם ואפי' אם פירש לפנינו מותר כיון שעדיין לא נולד הספק א"כ לא נינד הספק במקום הקביעות ותלינן דמרובא פריש דכל זמן שהן בחזקת היתר אין חילק בין פירש בפנינו ובין פירש שלא בפנינו': טור בסי' ט"ז פסק, בהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות יצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעתו ויקח מהם אחד וישחוט דכל דפריש מרובה פריש ושנים האחרונים אסורין היום:

בסי' נ"ז כתב הסמ"ג דספק דרוסה שנתערבה באחרות יש בה צד להתיר דהוי ס"ס דכל אחד ואחד שמא לא זו היא ומ"מ גמגם לאסור דכיון דבריה היא איני ניתר בס"ס כיון שקודם שנתערבה הי' הספק אסור מה"ת ונראה שיש תקנה אפי' לודאי דרוסה שנתערבה באחרות דנכבשינהו דניידי יכל דפריש מרובא פריש וכילן מותרות חוץ משנים האחרונים:

בסי' ק"י כתב יהא דחד בתרי בטל ביבש בדבר שאינו חשוב דוקא כשהאיסור אינו ניכר במקומו אז בטל דבר שאינו חשוב ודבר חשוב אינו בטיל ואפי' אם פירש אחד מהן מהתערובות אסור ולא אמרי' מרובא פריש, וד"מ כתב יש מקשין דכאן פסק רבינו פירש אחד מהם אסור, ובסי' ט"ז ונ"ז כתב להיפך, וב"י סי' נ"ז רצה לתרצה דמש"כ בס' נ"ז הייני לדברי סמ"ג אבל כל זה לא מהני לתרץ דהרי גם בסי' ט"ז כתב הטור דמהני כבישה, ע"כ אומר לך שהאמת הוא מה שתי' לי הגאון מורי חמי מו"ה שכנא בישוב קושי' זו, מש"כ הטור כאן היינו בעוד שהדברים חשובים נשארו במקומן רק שפי' אחד מהן ולכן לא אמרי' דפריש מרובה קפריש דהואיל ועדיין מונחין במקומן ה"ל עדיין קבוע וכל קבוע כמע"מ אבל אם פירשו וניידי כולן ממקימן שלא נשאר שם קבוע דהרי פירשו כולן כן השיב לי מסברתו ואני מצאתי בהדי' בטא"ח סכ"ט שזו היא דעת הטור עכ"ל, והנה בתורת חטאת כלל מ"ג מבאר יותר, כ"ל והא דכתב הטור דאף אם פי' ממילא אסור דחיישי' שמא יקח מן הקבוע נראה לפרש דוקא כשפי' מקצת התערובות ונשאר שאר התערובות במקומו דאז איכא למיחש שמא יקח מן הקבוע הנשאר, אבל אם נתפרדו כל התערובות ממקומן עד שלא נשאר שם שום קביעות במקומו ובשעת עקירתן ממקומו פירש מקצתן אז כל איתן שפירשו מותרין דעל כל חד אמרי' מריבה פריש וחילק זה מוכרח בדעת הטור שהרי כתב בסי' נ"ז ט"ז גבי בע"ת שנתערבו דניידי ואמרי' כל דפריש מרובה פריש וא"כ דבריו סותרין למה שכתב בסי' ק"י ולכן מוכרח לחלק כדרך שכתבתי, וכ"כ באו"ח שכ"ט, ומנחת יעקב שם כתב שרשב"א בתה"ב כתב דאפי' פירשו לפנינו כל שנתפזרו כולן מותרים כיון דכבר נתבטל הקביעות בד"א כשנתפזרו מעצמן אב הנידון ונתפזרו אסורין גזירה שמא יקח מן הקבוע ע"ש שמשיג על ש"ך ס"ק ל"ו, וש"ש פרק אותו וא"ב מישב הטור מסי' ט"ז בדשיל"מ אחר הזמן לא חיישינן שיבא ליקח מן הקבוע בשלומא בדברים שאינם בטלים כלל גזרי' שמא יקח מן הקבוע דאדם חס על ממונו משא"כ בדשיל"מ ע"ש, ופלתי הקשה מסי' תקט"ז ביצים שמביא הנכרי למכור ביו"ט אע"פ שרוב ביצים מעיו"ט מ"מ אסור דאין הולכין בדשיל"מ אחר הרוב, וקשה הא מ"מ נכרי המביאן למכור לימא כל דפריש ואי דה"ל קבוע הא איני ניכר וצ"ל גזרי' שמא יקח מן הקבוע, וקשה בדשיל"מ לא חוששין שמא יקח מן הקבוע ע"ש, ועי' צלח ביצה במשנה זימן שחורים ופסחים דף ז' ט' שמאריך אי אמרי' בדשיל"מ כל דפריש וכו':

הט"ז הקשה על רמא, בזבחים פריך ונכבשינהי ואמר רבא שמא יקח מקבוע, א"כ הרי בהדיא דאפי' עקירת כולן לא מהני, וראיה מאו"ח אינו ענין לכאן דשם אין שייך הך גזירה תי קשה אם מהני עקירת כולן למה אמרינן שם דכולן ירעו עד שימותו והא ודאי שיהיו נעקרם כולן לבסוף ע"ש ועי' פר"ח, קצת נ"ל להבין ראיה שמביא מאו"ח, כי שם מבואר החילק בין פירש מקצתן ונשאר הקביעות מפקחין, א"כ נראה שעדיין מה שפירש מקביעות חשיב כקבוע ע"כ מפקחין ונראה סברה להבין גזירה שיקח מן הקבוע אטו ברשיעי עסקינן שיקח בידים מקבוע, אבל הוא יטעה כיון שנשאר הקביעות בכ"ז אנו מתירין לו מה שפירש המקצת גם שנחשב כקבוע בשבת, מכח זה ואומר מה חילק בין פירש אי שיקח בידים ממקום הקבוע, כי הכל חד, אבל אם נעקר הקביעות בודאי לא יטעה ליקח בידים ממקום הקביעות:

רמ"א בסי' קי"ד, אם ידוע שמקצת עכום בודאי נותנין בו יין ומקצתן בודאי אין נותנין בו יין אזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש אבל אסור לקנות בבתיהם דכל קבוע כמעמ"ד וכתב הט"ז כל דפריש, יש להקשות נגזר שמא יקח מן הקבוע, ואין לומר דשאני הכא שאין כאן אלא איסור דרבנן, הא בסי' ק"י ג"כ דרבנן מדאוריי' חד בתרי בטל, ואפשר בסתם יינם הקילו:

חולין צ"ה ט' חניות כולן מוכרת שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב ה"נ בנמצא ביד עכו"ם, תוס' ספיקו אסור דכל קבוע כמע"מ דמי, והא דקיי"ל מדאוריי' חד בתרי בטל היינו היכא שמעורב ואינו ניכר האיסר אבל הכא ידוע האיסר בדוכתיה וחנות המוכרת בשר נבלה ובדבר חשוב אפי' מעורב לא בטיל ואמר כל קבוע וכו', וכ"כ רשב"א וא"ת וכיון דאסור המעורב בהתיר אמרינן ביה קבוע היכא משכחינן אסור בטל ברוב דהא אסור קבוע היא וכמחצה עמיד, י"ל דלא אמרי' הכי אלא באיסר חשוב שאינו בטל כגון שור שחשיב ואינו בטל א"נ חתיכה ר"ל בה אבל בכל אסור בטל לא אמרי' קבוע דהא בטל הוא עכ"ל, לפ"ז באדם דלא שייך ביטול גם באיני ניכר שייך דין קבוע [עי' בכלל י"ט פרט ו':]:

תוס' ובנמצא הלך אחר הרוב, וא"ת במקום שמכריזין והכריזו משום טריפה אחת אסרינן כל המקולין של עכום ולא אזלינן בתר דישראל דהוי רובא וכשר וכן במקום שאין מכריזין לא אזלי' בתר רוב כשרים, מיהו איכא למימר דהתם משום דמקולין הו"ל קבוע' אבל קשה דאסרינן במקום שאין מכריזין לקנות מן העכום במקולין אעפ"י שרוב טבחי ישראל ולא אזלי' בתר רוב בהמית דכשרות אע"ג דמקמן שרי רבדא וכולייתא דשרי עורבא במעלי יומא דכפורי משום דהתירא שכיח טפי ולא חיישינן דילמא של טריפות הן, ונראה דתקנתא בעלמא הוא שעשו חכמים ע"ש וכתב מהרש"א מה הקשה תוס' במקום שאין מכריזין אסור לקנות מעכו"ם במקולין וכו', שכבר כתבו משים דמקולין הוי לה קבוע הקשו הכא דע"כ קבוע כה"ג דלא אתחזק איסורא לא מקרי קבוע כההיא דשרי כבדא וכוליתא, דכיון דלא איתחזק איסורא אזלינן בתר בהמות הכשרים עכ"ל, ולא זכיתי להבין בכבדא וכוליתא שעורבים מביאים גם אם איתחזר איסורא מותר כי מרובא פרוש, גם הט"ז או"ח סי' תר"ה כתב מו"ח ז"ל צ"ע ועי' פרי מגדים שם:

ש"ש ש"ד פ"ב, הקשה בנדה דף ח"י כתב תוס' שכל חתיכה שפי' אנו דנין איסר ודאי משום חזקה שאינו זבוח, א"כ ט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואחד בשר נבילה דקיי"ל כל דפריש מרובא פריש, וליתסר מדרבנן על כל פנים דהא לדעת כמה ראשונים אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא, ע"ש:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה