אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל א › פרט ב אם הולד דינו כפירש או קבוע

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל א · פרט ב אם הולד דינו כפירש או קבוע

פרט א הסוגיא דקבוע

אלקים ראיתי עולים גדולי אחרונים האריכו למעניתם, ואעתיק בקוצר: הפלאה כתב, והנה צריך להבין דלמה בהלכה אצלו אמרינן דהוי ליה קבוע אע"ג דעתה כבר פירש האשה משם וכן הולד הא בנמצא הלך אחר הרוב אע"ג דידענו בודאי שהי' במקום הקביעות אפ"ה עתה הנמצא פריש ונולד הספק לפנינו אמרינן דמרובא פריש ה"נ נימא בולד זה כיון דהספק בא לפנינו כשפירש כבר, נימא דמרובא פריש, ונראה הטעם בזה דדמי לנמצא ביד פיקח שלקח במקום קבוע אע"ג דהפיקח שכח עתה אפ"ה אסור דה"ל כנולד הספק במקום הקביעות, א"כ הכי נמי כיון דאשה זאת הוא פיקחת וראוי שתדע למי נבעלה ומה טיבו של עובר זה והיא שותקת ואומרת שאינה יודעת אנו דנין על שעת הביאה דה"ל קבוע. א"כ זה שייך דוקא באומרת שמא, אבל מתני' כשהיא אומרת ברי רק שאין אנו ממתינין לה לכתחלה לר"ג או בדיעבד לר"י היי ליה כנמצא ביד חשוד דקי"ל דאמרי' מרובא פריש דודאי אין ריעותא מה שלקח פיקח. ממקום הקבוע כיון שהוא אומר ברי דמכשרה לקח ע"ש: ונב"י א"ע סי' ז' כתב לכן נראה שיש הפרש בין פנויה שילדה ולא ידעינן ממי נתעברה ויש לנו לדון על האם עצמה ממי נתעברה שאז אפי' ברוב כשרים חיישינן דלמא אזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע, אבל בתינק הנמצא בשוק ואין אנו יודעין את אמי ואין לנו עסק לדון על אם כלל רק אנו דנין על תינוק זה שנמצא ואם יש שם רוב כשרים ומיעט פסולים אפי' נימא דאזלא איהי לגבייהו והיה קבוע, מ"מ תינק זה נמצא בשוק הו"ל פירש וכל דפריש מרובא פירש ודומה לעשר חניות וכו' אף דה"ל קבוע מ"מ בשר הנמצא בשוק אמרי' כל דפריש וכו' ע"ש, ובית מאיר סי' ד' כתב תמהני על נב"י איך מפרש רבא דאמר מה איכא דילמא וכו' מה קרוע שייך בד"ת על התינוק הנפרש וכו', ובמחכ"ת נעלם ממני תוס' כתובות ט"ו כתבו וכן גבי תנוק מושלך בעיר לא חשוב קבוע הואיל ולא נמצא בבית, הרי מבואר דשתיקו אם אזלה לגבייהו אף התנוק שאתה בבית לא חשיב פירש כ"א קבוע ודבריהם מוכרח מרבא, ומה שכתב ביו"ד ק"י אם נתערבו ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת ע"כ צ"ל דלגבי ביצה החצר לא נחשב ביתו ע"ש:

וש"ש ש"ד פי"ח מביא מרי"ט א"ע סי' י"ז שכתב דולד לעולם חשיב קבוע ומשום דנולד בקביעות כל מקום שהולך ספיקו עמו ע"ש, וכתב דנראין דברי נב"י ולא מטעמיה לפמש"כ רשב"א בת"ה מה שאמרו כל קבוע כמע"מ הני מילי בשלקח היא מן הקבוע לפי שהספק נפל לו בקבוע אבל אם לקח אחד מן הקבוע ונפל מידו או שהניחו במקום חוץ ממקום קביעתו ולא נודע אם מן ההיתר המרובה או מן האסור המועט אין זה קבוע שהרי לא נפל לנו הספק אלא בפירש ובכל כי הא אמרינן כל דפריש מרובה פריש, וה"מ בשלא ראינו יוצא מן המקולן אבל ראינוהו לוקח ויוצא מן המקולן הרי נפל לנו הספק בקבוע ואסור ע"ש, ומבואר דין קבוע דספיקו אסור הייני דוקא ספיקא דלוקח וספיקו אסור אפי' לדידן אבל אם נפל מן הלוקח למוצאה כיון דביד המוצא נולד ספק כד פריש, ואע"ג דודאי מן הלוקח לפ"ז אתי שפיר דהו"ל ולד קבוע דאוריי' ומשים דאשה שנתעברה במקום הקביעות אית לה לאשה דין לוקח על העובר והו"ל כלקחה את העובר ממקום הקביעות וכיון דהאשה היא הלוקח לפנינו אסור לכ"ע, אבל אם אין האם לפנינו דהיא הלוקח אע"ג דהעובר ודאי ממקום קביעות בא כיון דלדידן ה"ל פירש ונולד הספק כ"ד פריש הו"ל כנפל מן הלוקח דכיון דאין הלוקח לפנינו מותר בפירש ע"ש: מקנה דף ע"ג כתב דהא דלא אמרי' בשתוקי עצמו דהוי כנמצא ביד פיקח, דהאם נאמנת אם בודקין אותה, אבל לר' יהושע דס"ל אינה נאמנת ממילא השתוקי כשר מן התורה דאזלי' בתר רוב כשרים ע"ש:

בית אפרים א"ע סי' ה' כתב בעיקר הקושי' שעמדו עליו הגדולים חקרי לב לענ"ד מקום הניחו לי להתגדר בו שהדבר ברור דע"כ לא אמרינן כל דפריש וכו' אלא בדבר האסור מצד עצמו ויש לפנינו קביעות או תערובות מן הרוב ומן המיעט ופירש אחד משום דאמרינן דהאי דפריש הי' בתוך הרוב ומשם נפרש ובא לכאן כגון ט' ציבורין וחניות, משא"כ בדבר שאין בו ספק מצד עצמו ומיעט לא חל עליו שם רוב ומיעט והוא לא הי' בתוך הקביעות כלל רק מחמת סיבת הקבועים שנגעו בו נופל לנו ספק עליו א"כ איך שייך לומר דפריש מרובה או ממועט שהרי לא הי' בכלל הרוב או בכלל המיעט לעולם רק שאנו באין לדון עליו מצד הסיבה שנאסר מחמתו והרי הדבר שאוסרו עדיין הוא קבוע במקומו ולא פירש מקביעותו וכה"ג פשיטא דאמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, והגע עצמך אם הי' לפנינו ט' סכינים בדוקים ואחד פגום והוליכו בהמה אצל סכין ושחטוהו ולא נודע אם בבדוק או בפגום ושוב אח"כ פורשה הבהמה משם ה"נ נאמר כל דפריש, דהא על הבהמה לא הי' מקום לדון עליו רוב ומיעט כלל ואין הספק על הבהמה מצד עצמה רק מצד הסכינים והרי הסכינים קבועים במקומם, ומעתה אי אזלא איהי לגבייהו דה"ל קבוע ואע"ג דולד פירש ממקום הקביעות למקום אחר אין בכך כלום שהרי אין אנו דנין על הולד מצד עצמו רק מצד שאנו מסופקין אם נולד מטיפה כשירה או פסולה א"כ איך שייך מרובה פריש שאותו תינוק לא הי' קבוע מתחלה בין הרוב ומיעט כלל והסיבה שאנו דנין עליו דהיינו הכשרים והפסולים עדיין הם קבועים במקומם ע"ש שהאריך לפי מרדכי (פרט שדיבר פירש, ומסי' ק"י שביצה פירש נגד הנ"ל ע"ב אולי יש לישב רמבם בפי' המשנה טהרות פ"ה שוטה אחת בעיר כל רוקים טמאים מצד קבוע ופלא הא אינו ניכר, בהנ"ל מיושב ודו"ק:

שבלי דוד או"ח שכ"ט כתב ה"ה פט"ו מא"ב לענין יוחסין מחמירן בתינוק דחשיב קבוע והקשה בלח"מ א"כ למה פסק רמבם בתינוק דהולכין אחר רוב כיון דאינא קבוע, ודע שיש לעיין למה לא אמרינן בתינוק הדרא לניחותא כשבא לאיזה בית נימא הדרא לניחותא וכו' נלענ"ד בתינוק ל"ש כן דבשעה שפירש התינוק הי' קביעתיה אצל אמו וממנה פירש כל זמן שלא הדר אצל אמו לא מקרא הדרא לניחותא, ונב"י כתב בשתוקי לגבי ולד אמרי' כל דפריש, לענ"ד לא שייך בזה כל דפריש דאטו יש ספק ממי פריש הולד אם מן כשרים או מן הפסולים הרי ידעינן דמאשה זו פריש רק הספק על האשה למי נבעלה אבל הולד לא פריש כלל ודו"ק ועי' שבי"ד בא"ע סי' ד': לפי כל דברי אחרונים הנ"ל צ"ע מש"כ הפלתי בסי' ל"ט, י"ל בחולין בסוגי' דרוב דטרח למצוא ראי' דאזלי' בתר רובא, ולא דייק איך אוכלין חלב דלמא בהמה טריפה, ונראה דודאי כל בהמות בכלל ספק וברור דרוב בהמות כשרים הרי זה כמו ט' חניות דלא נודע הטריפות, וא"כ פריש מרובה קפריש רק הואיל והכל בבית הספק ה"ל קבוע, אבל החלב ה"ל פרוש כמבואר בסי' ק"י גבי ביצה דהוי לגבי תרנגולת כמו פריש ולכך לא קשה מחלב, וגם קושי' רש"י על מחמירים בבדיקת ריאה אתמול אכלנו מחלב, מיושב דהוי פרוש ומרוב קפריש עכ"ל, ולא זכיתי להבין כמובן ה' יאיר עיני בתוה"ק, ועי' בשו"מ מהדורא תנינא שכתב אני תמה על אחרונים שהי' לזרא בעינים דהולד מקרי פירש והלא הב"ש סי' ד' ס"ך נד כתב סברא זו שהולד מקרי פירש ע"ש סי' חי':

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה