תקשורת נכונה · שותפות בהחלטות
כבר כתבנו לעיל, שבכל מה שקשור לנושאי הבית - על בני הזוג לקבל החלטות משותפות, ולא שאחד מהם יבצע דבר בלא להתייעץ עם שותפו לנישואין. זאת גם אם הוא סבור שהוא נבון במידה מספקת להחליט לבדו. הגמרא אומרת (ב"מ נט.): "איתתך גוצא, גחין ותלחוש לה" (אשתך נמוכה, כפוף עצמך ושמע דבריה). כמובן שעיקרון זה צריך להנחות גם את האשה כלפי בעלה.
א"כ מדוע אנו מגלים לעיתים, שבני הזוג עושים פעולות עצמאיות וקובעים עובדות מבלי שקודם לכן יתייעצו עם שותפם לנישואין?
סיבות רבות עשויות לגרום לכך: יתכן שהורי בן הזוג מעולם לא התייעצו ביניהם, לכן מנגנון ההתייעצות לא מוכר לו כלל, ולכן הוא אינו רגיש דיו לכך שמן הנכון לא לבצע לבדו דברים שבן זוגו מעוניין להיות שותף בהם. לעיתים מתפתח התהליך במסגרת הנישואין, לפעמים אדם מגיע לכלל החלטה בנושא מסוים לאחר התלבטות של כמה ימים, משום שהנושא רגיש או מורכב ממספר רב של נתונים, ואעפ"כ כשהוא מציג את התלבטויותיו בפני בן זוגו כדי לקבל את הסכמתו ואת תמיכתו, מגיב הלה מיד בהחלטה שונה לחלוטין. כך הוא יוצר תחושה שלא בחן את כל נתוני הבעיה לפני שדחה אותה, ובעיקר - שאינו רגיש להליכי מחשבתו של בן זוגו ואף לא לרגשותיו.
אם תהליך זה חוזר פעמים מספר, מאבד המתייעץ כל רצון להציג את התלבטויותיו בפני בן זוגו. לכן, כדי לעורר את בני הזוג להתייעץ, ראוי שגם במקרה שרוצים להביע עמדה מנוגדת לשלו, כדאי לא להגיב מיד, אלא להמתין ולתת לו תחושה אמיתית שמאזינים להתלבטויותיו. לצורך זה יש לקלוט את מירב הנתונים שברצונו להציג - וזאת יש לעשות על ידי הצגת שאלות לבירור הנושא, ורק לאחר מכן להגיב ולתת עצה או להציג עמדה.
לעיתים מתגלה קושי נוסף. אצל אנשים רבים, לאחר שבן זוגם פנה אליהם כדי לקבל הסכמה על דבר שרצה לעשות או לרכוש, כשהם משיבים בשלילה, לעולם לא תשתנה תשובה זו - גם אם בן הזוג ינסה לשכנעם לחשוב פעם נוספת, ואף אם יציג נתונים נוספים שלא הוצגו לפני קבלת ההחלטה. כתוצאה מהתנהגות גרועה זו, בן הזוג הרוצה לבצע משהו במשפחה, נכנס למתח לפני שהוא פונה לקבל הסכמה מבן זוגו, ומשקיע מחשבה רבה אם לדון עם בן הזוג ואיך לדון עמו, כדי שלא יאמר דבר שלא יחזור ממנו לעולם. ברור שתהליך כזה בקבלת החלטות במשפחה, גורם להפחתת השותפות.
לכן, כאשר נשאלה שאלה, אפילו אם יש לנשאל תשובה מיידית והיא שלילית, עדיף שימתין מספר שניות ויתן תחושה שהוא חושב על הדבר ורק לאחר מכן ישיב את תשובתו. אם השאלה של בן הזוג הייתה על דבר שחשוב מאוד למבקש, עדיף להגיב: תן לי שעה-שעתיים כדי לחשוב על כך או יום-יומיים אם הנושא עקרוני מאוד.
כמו כן, גם אדם שנשאל שאלה שכבר נשאל לגביה שבוע קודם, במקום תגובה מיידית: "הרי כבר הבעתי את דעתי ואת סירובי", מוטב שיקשיב שנית לנתונים. אפילו אם לא חל שום שינוי בעמדתו, עליו לתת תחושה לזולתו שהוא חושב שוב במנותק מהפעם הקודמת, ורק לאחר מכן ייתן את תשובתו. במקרה כזה, אף על פי שהמבקש לא קיבל תשובה בהתאם למגמתו ורצונו, הוא אינו חש מושפל ממה שדוחים את בקשתו על הסף ואין מתייחסים כלל לרצונותיו. אם לא יעשה כן, קשה מאוד יהיה לו לחוש תחושת שותפות כלפי מי שלא קיבל את דעותיו ומגמותיו בצורה כל כך בוטה.
כיצד לשכנע:
א. בזמן הראוי - לא בעיתות לחץ כמו ערב שבת או לפני יציאה לאירוע.
ב. ביחידות - לא לפני אנשים אחרים: משפחה, ידידים או שכנים.
ג. כאשר בן הזוג נמצא במצב רוח טוב ומרומם - לא לאחר כשלון, אכזבה או עייפות.
ד. אם היתה מריבה ביניהם צריכים קודם להתפייס, ורק אח"כ אפשר לבקש או לנסות לשכנע.
ה. כמו בתפילה - פותחים בשבח, משבחים את בן/בת הזוג על תכונות טובות ומעשים, אח"כ אומרים את הבקשה, ולבסוף הודאה - על ההקשבה ועל שיתוף הפעולה.
ו. צריכים לדבר בנחת.
ז. כשהבעל מנסה לשכנע, עליו לדבר בעיקר אל הרגש. כאשר האשה היא המשכנעת, עליה לדבר בעיקר אל השכל.
ח. יש להדגיש ולפרט את התועלת שתצמח מהבקשה.
ט. להקשיב לשני בסבלנות, ולהתייחס לדבריו בכבוד וביישוב הדעת.
י. לא לדבר בקיצור - יש לפרט ולהסביר (במיוחד כאשר הבעל מנסה לשכנע את אשתו).
יא. אם בן/בת הזוג אינו מסכים - אין לכעוס, אלא יש לנסות שוב במועד מאוחר יותר.
יב. במידה ואינם מגיעים לעמק השווה, רצוי להתייעץ עם אדם נוסף המקובל על שניהם שיכריע בדבר.
שותפות מושלמת עשויה להיתפס כהתאמה מוחלטת של בני זוג: מחשבה אחידה, רצונות שווים בלבד - ולא היא, אדם עשוי לקשור קשר טוב עם זולתו אע"פ שאינו רואה עין-בעין את שאיפותיו ורצונותיו כמוהו, אבל הוא מתייחס באהדה לדברים השונים שלו ואינו רואה אותם כחריגים אלא כייחודיים. ההתייחסות האוהדת אמורה להתבטא בביטויים מילוליים המדברים בחיוב על אותם דברים ייחודיים, וכן בסיוע מעשי ובהליכה לקראתו ככל האפשר. אם לא יעשה כן, עלול להיווצר מצב שמי שלא הלכו לקראתו בדבר החשוב לו, לא יגביל את עצמו, אלא יעשה ככל העולה על רוחו בלא לקבל את הסכמתו של בן הזוג, ובכך הוא קובע עובדות ללא התייעצות בכל נושא שהוא. אם אומנם לא ינהג כן, תלווה אותו תחושת מרירות והחטאה לאורך תקופה ארוכה. במקרה כזה עדיף להסכים עם בן הזוג שיבצע את אשר הוא רוצה לעשות, אך יש להתנות זאת במספר תנאים הנראים למסכים כעקרוניים.
גם מי שחש שתמיד עוצרים אותו ואין מקבלים את הצעותיו או רצונותיו הייחודיים, מן הראוי שידע שעקרונית טוב שיש מישהו הגורם לו לשיקול דעת נוסף בדברים שהוא רוצה לבצע. ראוי לו להיזכר בדברים רבים שרצה לעשות בעבר ולא עשה אותם משום שלא הסכימו עמו, אף על פי שהיה נראה לו שהם בנפשו, ולבסוף התברר לו שהעיכוב הציל אותו מכישלון או מהפסד בלתי הפיך.
אחת ההתנהגויות המקדמות את תחושת השותפות, היא להרבות בהתייעצות עם בן הזוג על הדברים שעומדים לעשות אותם, ולהודיעו את הדברים שכבר נעשו. תהליך שיתופי זה הוא כה חשוב, עד שה"חזון איש" זצ"ל מצא לכלול הנחיה זו בהדרכתו לחתן העושה את צעדיו הראשונים בהקמת בית וז"ל: "צריך להתאמץ, להתנהג באופן יותר מקורב, וביחוס יד ימין לשמאל, שאינו דבר חוצי אלא עצמי להודיע ביציאה לאן הולך, ובשובו מה עשה, וכיוצא בזה בדברים קטנים".
הכוונותיו של ה"חזון איש" יכולות לתרום לכל משפחה, ובייחוד למשפחה שאחד מבני הזוג סבור שהכל צריך להתנהל כפי רצונו, ורק על פיו ישק כל דבר. ברור שבמערכת נישואין עם בן זוג שתלטן, חש השותף לנישואין את אפסיותו בעיני השתלטן, וגם אם בטווח הקצר אין ניכרות תוצאות שליליות, הן תופענה בטווח הרחוק, ויתכן שאז יהיה מאוחר מכדי לתקן. במערכת משפחתית כזאת, אם בן הזוג השתלטן חש שאינו מוכן לוותר, והוא סבור, שזכותו לקבוע בכל מקרה, לפחות ירכך וימתיק מעט את הטעם השלילי כאשר בדברים שלא אכפת לו כל כך לקבל את דעתו של בן זוגו, יתייעץ עמו ויבקש את רשותו.
כאמור, קשה ליצור קשר שותפותי עמוק עם בן זוג כזה, ולכן כדאי מאוד לרכך את ההרגשות המתפתחות מכך, על ידי ריבוי בהתייעצות לפחות בדברים שאין קושי להתייעץ לגביהם, או בדברים שאין נוצרת הפרעה רגשית אם בן הזוג מתנגד.
כמו כן, כאשר אחד מבני הזוג עולה על שותפו בחוכמה ובמיומנות, הרי שמדרך הטבע הוא, שאט-אט המוכשר יותר הוא הקובע בבית, ולעיתים קרובות הוא גם המבצע, בעיקר בנושאים מרכזיים בחיי המשפחה. אולם, דווקא משום כך, עליו להרבות בהתייעצות ובהגשת שאלות, ואפילו אם יענו לו מפעם לפעם: "מדוע אתה שואל? הרי אתה יודע לבדך כיצד לעשות, או לנהוג".
אם התייעצויות כאלה לא תעשנה, הרי שבמשך הזמן עלול להיווצר מצב שבן הזוג הפחות מיומן יפתח ברגשותיו תחושה של אדם לא מוצלח ולא מוכשר, והוא אף ידבר על כך בקול. ברבות הימים יפחתו עוד יותר הדברים שבהם יהיה מעורב, ותתפתח ההרגשה שבן הזוג מחליט ומבצע בלא להתייעץ, ותוך כדי התעלמות ממנו.