אור ברסלב
עושה שלום תקשורת נכונה › פיוס והתנצלות

עושה שלום

תקשורת נכונה · פיוס והתנצלות

מחמאות

כשלונות מביאים את האדם לעצור ולחשוב איפה טעה, להסיק מסקנות ולתקן. זה נכון לאדם יחיד וגם לקבוצה. דוגמה לכך היא ממשלה, כשעושים טעות כלשהי במדינה, ממנים ועדת חקירה, שתפקידה לבדוק איפה הכשלון, מה הטעות שנעשתה, להפיק לקחים ולהסיק מסקנות. לעיתים ניתן לראות, שהמסקנות כל כך פשוטות וברורות, שלא ברור איך לא נהגו לפיהן לפני שקרתה הטעות. הסיבה לכך היא, שלרוב, כישלון גורם למחשבה, להתבוננות.

גם בנישואין זה כך. במהלך הנישואין לומדים את בן/בת הזוג, ממה הוא/היא נפגעים, ולומדים לא לחזור על טעויות.

בנישואין, בני הזוג נוטים לא להתנצל על טעויות שעשו. מכאן נוצר מצב שכל אחד מתבצר בעמדתו. כשאחד מבני הזוג טועה, ולא מתנצל על כך, לפעמים חוסר ההתנצלות חמור יותר מהפגיעה עצמה, מאחר והצד הנפגע מרגיש וחושב, שאם בן הזוג לא התנצל בפניו, משמע שהתכוון לפגוע, וזה מחמיר את המצב. אי התנצלות חמור יותר מהפגיעה.

על ההתנצלות להיות בהתאם לעוצמת הפגיעה. בדרך כלל, גם אדם שמתנצל על טעותו, אינו עושה זאת בעוצמה הראויה. אם נמשיל את הפגיעה ליצירת חור אצל בן הזוג, וההתנצלות הינה סגירת החור, על האדם המתנצל להקפיד, שהחור ייסגר הרמטית עם ההתנצלות שלו. אם החור לא נסגר הרמטית, זה כאילו שלא התנצל כלל!

ישנם מקרים, שבהם גם אם מי מבני הזוג התנצל, הוא "האשים" את הצד השני כשותף בטעות, ומאחר שהצד השני כלל לא מודע לזה שיש לו חלק באשמה, הוא לא מרגיש שהתנצלו בפניו, וזה משאיר את הבעיה בעינה. מקרה נוסף הוא, שהמתנצל עושה זאת "בעדינות", ברפיון. לדוגמה: זוג שהגיע ליועץ נישואין: הבעל טען שהוא יודע לבקש סליחה כשצריך, אך האשה הביטה בו ולא הבינה כיצד הוא אומר זאת, מכיוון שגם כשהוא מתנצל הוא עושה זאת בפיזור נפש, ומבחינתו הוא התנצל, אך היא לא הרגישה זאת כלל.

דוגמה הפוכה, כשאשה מרגישה שהתנצלה בפני בעלה בכך שבישלה לו מאכל שהוא אוהב, והוא לא הבין כלל שהיא התנצלה. כלומר, כשאדם מצפה להתנצלות, הוא רוצה לשמוע אותה.

כשהשני מבקש סליחה, הוא בעצם מקטין את עצמו. הצד השני צריך לדאוג לשבח אותו ולעודד אותו ולומר לו: "כל הכבוד לך, אני לא יודע אם אני הייתי מסוגל לעשות זאת". בכך הוא בעצם מגדיל אותו חזרה, וממילא מבקש הסליחה לא יירתע לעתיד לבקש שוב סליחה אם יצטרך.

בחור אחד אומר לאביו: "אבא אני רוצה לצאת לשידוכין כדי להתחתן".

האב: "קודם תגיד שאתה מצטער".

הבן: "על מה?"

האב: "תגיד מצטער".

הבן: "אבל למה? מה עשיתי?

האב: "תגיד מצטער"!

הבן: "טוב אבא, אני מצטער"

האב: "מעולה, עכשיו סיימת להתאמן! כשאתה לומד לומר שאתה מצטער, בלי שיש לך מושג למה ועל מה, סימן שאתה מוכן לחיי הנישואין"!

מה מונע מאתנו להתנצל?

א. תחרות בין בני הזוג - אם ביקשתי סליחה, לפעמים זה מתפרש כהודאה בכישלון, ולאדם קשה להודות בכישלון.

ב. קושי לפרגן לאחר - כשמבקשים סליחה ממישהו זה גורם לו להרגיש טוב, ולא תמיד נוח לי לפרגן לבן הזוג שלי. לא נוח לי שהוא ירגיש שהוא צדיק יותר ממני ואפילו לא לרגע אחד.

ג. להזדרז לבקש סליחה - לא תמיד מבקשים סליחה מיד לאחר הריב או הפגיעה, וזה מעכיר את האווירה, הריב מתפתח לתחומים נוספים ולשני בני הזוג יש מטען על השני. הפוגע מרגיש שאולי עליו לבקש סליחה, אבל מיד עולות לו מחשבות, שאם הוא יתנצל ראשון, המשמעות היא שהוא האשם הבלעדי בריב האחרון, ושכל המשפחה למעשה סבלה בגללו. זה מונע ממנו להתנצל ראשון. לכן צריך להזדרז לבקש סליחה כמה שיותר מהר.

ד. לא ראינו את ההורים שלנו מתנצלים אחד בפני השני או בפנינו כאשר הם טעו. אם אנו רוצים שהילדים ידעו לבקש סליחה, עלינו להתרגל להתנצל ולבקש סליחה האחד מהשני בנוכחות הילדים, וגם לבקש סליחה מהילדים כשצריך, זה לא יפחית את מעמדנו בעיניהם ויחנך אותם להתנצל ולהודות על טעויות.

יש לעודד את הפוגע להתנצל על טעותו. כלומר, כשהפוגע מתנצל, לעודד אותו, לומר לו "כל הכבוד", להודות לו על שהתנצל וכו'. זאת על מנת, שבעתיד, יידע שאם צריך להתנצל, הוא לא ירתע.

אני אף פעם, אבל ממש אף פעם לא טעיתי!

ואם טעיתי, זה לא היה בכוונה, זה היה בטעות ואני לא אשם!

תוכן העניינים

עושה שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה