תפקידי האיש והאשה · תפקיד האשה
[בפרק זה נעזרתי בספר "משלום בית לשלמות הבית" של הרבנית ר.ו.]
פרק זה נועד לנשים בלבד
לאחר בריאת האדם נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב, יח).
הרש"ר הירש זצ"ל כתב: כל עוד האדם לבדו אין זה טוב, ואחרי החלוקה שוב אין זה אפשרי שהאיש ימלא את ייעודו לבדו, אלא שומה על האשה להיות עזר כנגדו, מי ששרוי בלא אשה הוא אדם לחצאין, ורק בהיותו עם אשתו הוא אדם שלם, ו'על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד'...
האשה היא חלק מן האיש, "עזר כנגדו", האיש הוא חסר ישע ונטול עצמאות, אם אין אשתו עמו. רק שניהם כאחד קרויים "אדם"... תפקיד האשה להיות "עזר" לאיש, ומשום כך עליה להיות "כנגדו", שומה עליה להשלים אותו, עכ"ל.
אדם הראשון היה בעל דרגה ומדרגה גבוהה ועצומה וכל העולם לא נברא אלא עבורו, ואעפ"כ היה זקוק לעזר אשר יעמוד כנגדו ויסייע לו למצות את כוחותיו ולהגיע אל פסגת שלימותו. לשם כך נבראה חוה אשתו, ולשם כך גם נבראו כל הנשים אחריה - כדי שתעמודנה לימין בעליהן ותסייענה להם להגיע לשלימות הנדרשת מהם.
האיש מתחתן משום שאינו יכול להגיע לידי שלימותו ללא אשה לצדו. וכתב השבט מוסר (פרק כ"ד): "כשם שאי אפשר שיקנה אדם עוה"ב כי אם ע"י העולם הזה... כך אי אפשר לאדם להשיג שלימות לנפשו כדי לזכות לעולם הבא כי אם ע"י אשה טובה".
גם האשה מתחתנת כדי שע"י כך תגיע לשלימות נפשה, אך הדרך שלה להשיג זאת היא רק ע"י העמידה לימין בעלה. עיקר עבודת האשה את הקב"ה היא בראש ובראשונה דרך העזרה שהיא מגישה לבעלה. ובכדי שתוכל האשה להתמסר לבעלה כראוי פטרה אותה התורה מכל מצוות עשה שהזמן גרמן (מצוות התלויות בזמן).
כל יהודי נמצא תמיד בנסיונות ובמלחמות נגד היצר הרע שכל הזמן מנסה לצוד אותו ברשתו ולהרחיקו מן הטוב האמיתי ומשלימות נפשו. כדי להצליח במערכה העומדת בפניו, צריך האדם להכיר במעלותיו ובחשיבותו ולהאמין בעצמו ובכוחותיו. עליו להיות שרוי במצב רוח מרומם ולשמור כל העת על מוראל גבוה. היחידה שיכולה באמת לעזור לו בכך היא אשתו! רק היא מסוגלת לתת לו את הכלים להצליח, בכף ידה מונחת נשמתו, והוא זקוק מאוד לקשר עמה.
על האשה מוטל לדאוג לבעלה ולספק לו את כל צרכיו הגשמיים (אוכל, סידור הבית ונקיונו, בגדים נקיים), אולם כל אלו משדרים לבעלה מסרים של הוקרה וחשיבות ומבטאים את רצונה להתמסר אליו. כאשר האשה מספקת לבעלה את צרכיו הטכניים, עם כל החום והרוך הנשיים שהעמיד הקב"ה לרשותה, מגשימה את מטרתה להיות לו לעזר. על ידי מסירותה, הערכתה והכבוד שהאשה רוחשת לבעלה, היא יוצרת בבית "קן חמים", הנוסך בו כח ועוצמה לעמוד בנסיונות החיים.
בשולחן ערוך (אבן העזר סי' פ') הובאו המלאכות שצריכה האשה לעשות לבעלה: "כל אשה רוחצת לבעלה פניו, ידיו ורגליו, ומוזגת לו את הכוס, ומצעת לו את המטה, ועומדת ומשמשת בפני בעלה, כגון שתתן לו מים או כלי או שתטול מלפניו וכיוצא בדברים אלו, מלאכות אלו עושה אותן היא בעצמה, ואפילו היה לה כמה שפחות אין עושין מלאכות אלו לבעל אלא אשתו".
כמובן שהכל בהתאם למנהג הזמן והמקום והפרטים יכולים להשתנות (ולכן בימינו לא נוהגים שהאשה תרחץ פניו ידיו ורגליו), אולם העיקרון אינו אמור להשתנות לעולם, משום שהאשה נבראה לשמש את בעלה ולהיות לו לעזר, וגם אם יש לו משרתים עליה לעשות משהו קטן עבורו כי בכך היא מגשימה את יעודה.
במדרש תנחומא (אחרי מות י') נאמר: "משל לעשיר גדול וחזק ואין לו אשה אין ביתו בית", אמנם לעשיר זה יש משרתים שעושים עבורו את כל מלאכות הבית ומספקים לו את כל צרכיו, אולם בלי הכח והחמימות שרק אשה יכולה לתת לבעלה, אין ביתו בית, ואין לו את היכולת והכח שיש ביד אדם נשוי.
לאחר חטא עץ הדעת נאמר לאשה: "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז). רבי אברהם אבן עזרא כתב לפרש: "תשוקתך - משמעתך, והטעם שתשמעי כל אשר יצווה עליך כי את ברשותו לעשות חפצו". וכתב רבנו בחיי: "העונש הזה שיהיה הבעל נגיד ומצוה עליה תחת אשר ציוותה עליו לאכול מן הפרי, ועונש זה מדה כנגד מדה".
על האשה לכבד את בעלה כפי שנתין רוחש כבוד למלכו. עליה לכבד אותו לא בגלל אישיותו, אלא משום שהיא נבראה בעבורו.
ככל שהאשה תכבד יותר את בעלה, כך הוא יעריך אותה ויכבד אותה יותר, והיא תרוויח יותר.
האשה מצווה במורא מבעלה. זהו רגש פנימי של כבוד כלפי מי שמעמדו גבוה יותר, וכמו שהילדים מצווים בכבוד ומורא הוריהם, בלי שום קשר לרמה שלהם (רב גדול חייב בכבוד אביו שהוא עם הארץ). גם אם האשה טובה מבעלה בכמה וכמה תחומים, התורה נתנה לו מעמד גבוה יותר ועל כן היא מחוייבת בכבודו.
על האשה גם להיות כפופה לבעלה ולעשות את רצונו, וזהו בכלל כבודו. אמרו חז"ל: "אשה כשרה עושה רצון בעלה" (תנד"א רבה ט'). וצריכים אנו להבין מה הביאור במילים "אשה כשרה", הרי המושג "כשרות" שייך בנושא המזון, ולכאורה היה יותר מתאים לומר "אשה טובה", מדוע נקטו חז"ל בלשון "אשה כשרה"?
הג"ר אליעזר בן דוד שליט"א אמר על כך שמצאנו בלשון חז"ל שאדם או בעל חיים שאבר חיוני בגופו פגום נקרא "טריפה", א"כ מי שאינו שלם באופן מהותי על פי טבעו, אין לכנותו כשר.
האשה בטבעה אינה זקוקה להיות הקובעת, ולכן קל לה - כל עוד היא נוהגת לפי טבעה, לעשות רצון בעלה ואז היא "אשה כשרה". וממילא, אשה הנלחמת עם בעלה במגמה להיות הגבר בבית, הרי טבעה כאשה חסר ופגום, והיא אינה כשרה.
הגמרא (נדרים דף סו:) מספרת על אחד מיהודי בבל שעלה לארץ ישראל ונשא שם אשה. באחד הימים אמר לה: "בשלי לי שני עדשים" (כוונתו הייתה לכמות מועטת). הלכה האשה הכשרה לעשות רצון בעלה ובישלה לו שני עדשים ממש. ראה הבעל את תמימותה של אשתו וכעס עליה.
למחרת אמר לה: "בשלי לי הרבה עדשים". והיא בישלה לו חמש קילו. אמר לה: "הביאי לי שני בוציני" (כוונתו הייתה לאבטיחים), הלכה והביאה לו שתי נרות גדולים (שגם להם קוראים בוציני בארמית). כעס עליה בעלה ואמר לה: "לכי ושברי אותם בראש הבבא" (כוונתו הייתה על ראש הפתח). חשבה האשה בתמימותה שכוונת בעלה לשוברם על ראשו של בבא בן בוטא שהיה גדול הדור ויושב בבית הדין, הלכה ללא אומר ודברים ושברה את הנרות על ראש הרב. אמר לה הרב: "בתי למה עשית כך?", אמרה לו: "כך ציווני בעלי". אמר לה הרב: "את עשית רצון בעלך, הקב"ה יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא". ואכן כך היה והיא זכתה לבנים תלמידי חכמים.
הבעל חש צורך להשפיע על אשתו ולהטביע את חותמו עליה. הוא רוצה שהיא תלך בהתאם לקו שלו, ולפעמים אף בתחומים שהם כלל לא עקרוניים. עליה להבין שלא מדובר כאן בפינוק או בגאווה, אלא בצורך של ממש שהוטבע בו כאשר הקב"ה אמר לחוה: "והוא ימשול בך", וממילא זהו חלק מפריחתו הנפשית והרוחנית. לכן לפי ההלכה אם הבעל והאשה באו מעדות שונות עם מנהגים שונים בתכלית, על האשה ללכת אחר בעלה.
על האשה לא רק לקבל את בעלה כמו שהוא, אלא גם לשתף פעולה עמו, ולהתאים את עצמה לדרכו מרצונה הטוב ומבלי שיצטרך להפציר בה. עליה להיות קשובה לכל דעה שהוא מביע ולברר מה רצונו האמיתי.
רבי חיים דוד זצ"ל נשאל בדבר היחס לאשה בהלכה וכתב (בשו"ת מים חיים א, סט) בזו הלשון: "אם יש שעבוד לאשה, הרי שהוא נמצא בהלכה, אבל ודאי שאינו מורה על שום נחיתות של האשה לבעלה, כי ביטוי זה נמצא בהלכה גם לגבי האיש, שגם הוא משועבד לאשתו לאותם חיובים שמקבל עליו בשעת נישואין (עשרה חיובים, וראה בטור אבן - העזר סימן ס"ט). ולכן נמצא ביטוי זה גם כלפי האשה המשועבדת לבעלה לגבי אותם חיובים המוטלים עליה, כי הנישואין מעצם טבעם מחייבים את שני הצדדים, ואין בכך שום נחיתות ואפליה כלפי האשה.
מיצוי כלל השעבוד המוטל על האיש בחיי הנישואין, הוא האחריות לכלכלת הבית וניהול כל עסקי המשפחה, והשעבוד המוטל על האשה בחיי הנישואין הוא להיות אחראית לניהול בית חם ונעים לשם גידול משפחה בריאה.
ידוע לי שדברים אלה מקוממים נשים רבות, הטוענות שהמשפט המודרני אינו מחלק תפקידים לבני הזוג. אמת היא שגם ההלכה אינה עושה זאת. הלכות אלה אינן הלכה למשה מסיני, וכל זוג שרצונו בכך יכול להתנות לפני הנישואין, או גם לשנות אחרי הנישואין, ולהחליט על חלוקת תפקידים במשפחה כרצונם, ואין שום דין או הלכה המונעים זאת מהם (דרך משל, שהאשה תשא באחריות לכלכלת הבית, תצא לעבודת השדה והכרם, או לתעשיה ומסחר וכדומה, והאיש ישב בבית וישא בעול ניהול משק הבית וגידול משפחה).
אבל החלוקה מראש בהלכה, נועדה להסדיר חיי משפחה תקינים ומסודרים, לרוב רובם של בני אדם החיים כדרך שהטבע התווה מראש, כי אכן ברור שחיי משפחה תקינים המוסדרים עפ"י ההלכה יונקים מטבע הבריאה, לתפקיד שבשבילו נוצר האיש, ולתפקיד שבשבילו נוצרה האשה. שינויים בתיפקוד זה הוכיחו כמה נזק נגרם לחיי המשפחה".
שלמה המלך, החכם מכל האדם אומר: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" (משלי יד, א). אם האשה תהיה חכמה, אז מובטח לה ש"בנתה ביתה". כלומר, שהיא תבנה את ביתה שיהיה לבניין נצחי עדי עד שיחזיק מעמד לדורי דורות! ואולם, "אִוֶּלֶת - בידיה תהרסנו"! אשה שהיא איוולת, טיפשה וקלת דעת, שאינה יודעת היאך להנהיג את ביתה בחכמה, אז היא במו ידיה תהרוס את ביתה!
נמצא, שהצלחת הבית תלויה בעיקר באשה. ולא לחינם נקראת האשה "עקרת הבית", כיון שבאמת היא הבסיס המרכזי שעליו נשען כל הבית, ובידיה לקבוע את גורל עתיד ביתה, הן לטוב והן לרע, ח"ו.
בטבע בריאתם, הבעל לא מוכן לקבל מאשתו! לכן הקב"ה נתן לאשה חכמה מיוחדת "חכמת נשים", ואם אשה רוצה לבקש משהו מבעלה עליה לבוא אליו בעקיפין ובחכמה, ורק כך הוא משתכנע. בעל בטבעו, מוכן שתהיה לו רק "מנהלת" אחת: אמא שלו! כשהוא מתחתן, הוא רוצה לתת לאשתו את ניהול ענייני הבית, ואולם - "רק הכסא אגדל ממך" - עד הכסא! כלומר, הוא לא אוהב שאומרים לו צִוּוּיִם, פקודות, ומעבירים עליו בִּקּורֶת!
ולכן, אשה שבאמת רוצה לנווט את בעלה, ולהעביר לו איזו עבודה או תפקיד, צריך שיהיו לה קצת חכמה ו'טקט' באיזו צורה לבקש זאת! עליה לדבר בקול נמוך, בקול רגוע, שָׁלֵו, ולא מתוך כעס ועצבים, ועם קצת 'חנופה' ומילה טובה. כאשר האשה תפנה אל בעלה בלשון יפה ועדינה - הבעל יחזיר לה בכפל כפליים, וימלא את בקשתה ברצון ובחפץ לב!
זהו סוד ההצלחה של האשה בבית, אם יש לה בעל טוב, שהיא יכולה להישען עליו - אז באמת חייה מלאים אושר, נחת ושלווה! ומי הופך את הבעל להיות טוב? מי נותן לו את הכח 'וְהָאֶנֶרְגְיָה' - להחזיק את הבית על הכתפיים? רק אשתו אם תתנהג עמו בחכמה! אם יהיה לה "חכמת נשים" לפעול בתבונה, ותסתכל תמיד על הבעל ב"זכוכית מגדלת" של הבנה ולא של ביקורת, דבר זה יחזק את יסודות ביתה, ויוסיפו לבעלה עידוד וכח רב.
כל אשה יכולה לכבוש את לב בעלה, שיסכים מרצונו לשתף עמה פעולה מתוך רצון ושמחה ולא מתוך 'כפייה' וחוסר ברירה כל זאת, רק אם היא תנהג בחכמה ותרים אצלו את המורל, ותתן לו את הבטחון העצמי! לא לזלזל בו ולהפוך אותו לסמרטוט, אלא לתת לו הרגשה שבאמת כל ניהול הבית עומד עליו, ושהוא רב החובל שמנווט ומכוון את ספינת הבית. ואפילו אם בעלה הוא אדם "לא יוצלח" שלא מסתדר כ"כ בחברה - מ"מ בעיני אשתו הוא צריך להיחשב כ"שר חשוב", ולא כמו איזה "אורח" שעשו לו טובה ונתנו לו לגור בבית הזה... תמיד האשה צריכה להחדיר בבית ש"מילה של אבא - זו מילה"! האבא הוא המילה האחרונה והוא זה שקובע את ניהול עניני הבית!
אשה פיקחית, שיודעת בחכמתה לעשות מבעלה "מלך" - אז היא מיד תרגיש שהיא ה"מלכה" בבית! בעלה ישרת אותה וימלא את כל משאלותיה, הוא יציף אותה במחמאות ובפרגונים - כתמורה לכל החום וההערצה שהיא השקיעה בו! לפי שיש כלל ברזל בידינו: "כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם"!
אשה מגיעה לבית החולים, אחרי שבעלה עבר ניתוח מאוד מסובך ומסוכן, ואומרת לרופא: "דוקטור, תגיד את האמת, אחרי שבעלי ייצא מהניתוח, האם יוכל לשטוף את הכלים"?
אשה אחת רבה עם בעלה, במהלך הוויכוח האלים היא רודפת אחריו עם מערוך. הבעל נבהל ורץ להתחבא מתחת המיטה. אשתו צועקת עליו: "צא משם תיכף ומיד"! הבעל צועק לה בחזרה: "אני מפה לא יוצא!!!"
האשה אומרת: "אני אמרתי שתצא משם מיד!!!"
הבעל לוקח נשימה ארוכה וצועק מתחת למיטה:
"אני הגבר בבית, ואם אמרתי לא, אז לא!!!"
נשים יקרות, אם הבעל אומר שהוא יתקן משהו,
הוא יתקן!
אין צורך להזכיר לו כל שישה חודשים!!!