אור ברסלב
עושה שלום תפקידי האיש והאשה › תפקיד האיש

עושה שלום

תפקידי האיש והאשה · תפקיד האיש

תפקידי האיש והאשה

[בפרק זה נעזרתי בספר "בגן השלום" של הגר"ש ארוש שליט"א,

ובספר "וידעת כי שלום אהלך" של הגר"ח פרידלנדר זצ"ל.]

פרק זה נועד לגברים בלבד

(נשים יקרות, אם אתן מעוניינות בשלום בית אל תקראו זאת)

תפקיד האיש היהודי, באופן כללי, הוא להגיע למטרה לשמה הוא נוצר - לתקן את המידות, לעסוק בתורה ובמעשים טובים, להיטיב עם הבריות ולגמול חסדים עם הסובבים, ובכך להגיע מתוקן לעוה"ב, שם יזכה להתענג על ה' שזהו התענוג הגדול ביותר שיכול להימצא.

אולם כתב השבט מוסר (פרק כ"ד): "כשם שאי אפשר שיקנה אדם עוה"ב כי אם ע"י העולם הזה... כך אי אפשר לאדם להשיג שלימות לנפשו כדי לזכות לעולם הבא כי אם ע"י אשה טובה". בעל ואשה הם נשמה אחת בשני גופים נפרדים, כאשר הם מתחתנים הם מתקנים את הנשמה החצויה. כאשר אדם נפטר מן העולם בעודו רווק, למעשה הוא לא השלים את תיקונו ועליו לחזור בגלגול כדי לתקן ולהשלים את נשמתו. לכן צריך הבעל להעריך את אשתו שהרי רק בזכותה הוא יכול לבוא לידי תיקונו.

המודד האמיתי של האדם היאך הוא אוחז בכל המדות, הוא אך ורק בתוך ביתו כיצד הוא מתנהג עם אשתו, שם למעשה עיקר הנסיון והעבודה האמיתית על כל המצוות שבין אדם לחברו. אמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה (ירושלמי נדרים מא:), פסוק זה כולל: אהבת ישראל, לדון לכף זכות, להרגיש את השני, להבין, להקשיב, לשמוח, לא להעיר, לא לבזות, לדעת לשתוק, להעביר על המדות, למחול, ולמעשה כולל את כל המצוות שבין אדם לחברו. "ואהבת לרעך" זה בראש ובראשונה רעייתך, שעליך לאהוב אותה לא פחות ממה שאתה אוהב את עצמך, ולכן כתב הרמב"ם שצריך האדם לאהוב את אשתו כגופו.

אחד מעמודי העולם הוא החסד שנאמר: "כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג), אם אין בעולם גמילות חסדים - אין לו זכות קיום. ובכל זאת, אדם שהוא בעל חסד גדול, עוזר לאלמנות ויתומים ולכולם, אבל הוא אינו עושה חסד עם אשתו - כל החסד שלו לא שווה כלום!

החסד שיכול לקיים את העולם ולבנותו, הוא רק חסד שעושה הבעל אחרי שעשה חסד עם אשתו. אם הוא עשה עמה חסד ודאג לה שלא חסר לה דבר, והיא שמחה ומרוצה, ואח"כ הוא פנה לעשות חסד גם עם אחרים, כמובן שאדם כזה אין קץ לשכרו בחסד שעושה בחוץ.

א"כ החסד שיכול לקיים את העולם תלוי בשלום בית, נמצא שמי שעובד על כך שיהיה שלום בביתו הוא למעשה מקיים את העולם.

 על פי הקבלה ישנו כלל בעצם הבריאה - הזכר הוא המשפיע והנקבה היא המקבלת. הבעל משול לשמש שמשפיעה אור ושפע על כל העולם, ואילו האשה משולה ללבנה שאין לה אור מעצמה, אלא שהיא מאירה מכח השמש, כך גם האשה שאין לה כלום מעצמה רק מה שמקבלת מבעלה. ממילא כל דבר שחסר בה, מקורו מחסרון אצל הבעל, שאינו מאיר בה את האור כראוי, כי כמו שהלבנה אינה אשמה כאשר היא חשוכה, כך האשה שיש בה פגם או חסרון אין היא אשמה, אלא הבעל שעדיין לא תיקן את עצמו ולכן אינו מאיר בה.

ומאחר והבעל הוא המשפיע, לכן צריך תמיד לכבד את אשתו, להעניק לה חום ואהבה, שמחה ובטחון, תשומת לב, כבוד, אור ואמונה... אך בעל שבא לביתו על מנת לקבל כבוד, הבנה, תשומת לב וכו', הרי שהוא נפל לבחינת "נקבה" שרוצה לקבל. כדי שהאשה אכן תתן ותעניק לבעלה כל מה שהוא צריך, עליו לתת ולהאיר את אשתו, רק אז גם היא תוכל לתת לבעלה ולהאיר מאורו.

 רבנו בחיי כתב (בראשית ג, טז) על טבע האשה שבורא עולם הטביע בתכונות נפשה, שהיא תרצה בעל שתוכל להישען עליו, לסמוך עליו ושישמש לה כ"אבן שואבת" שאליו היא תוכל לשפוך את כל רחשי ליבה, ועליו היא תבנה את כל עולמה!

בכל מצב עיניה נשואות לבעל, וממנו היא מצפה לכל תשומת הלב! שיאמר לה איזה מילה טובה, שיחשוב עליה, שיהיה אכפת לו ממנה! ואם ח"ו האשה לא מקבלת זאת מהבעל - אז לא שווה לה כלום! הכל יורד אצלה לטמיון!

 הבעל צריך לדעת שאשתו היא הדבר החשוב ביותר אצלו, ועליו גם לתת לה את ההרגשה הזאת שהיא החשובה לו ביותר. הבעל צריך לבטא בכל מיני אופנים שאשתו היא אצלו במקום הראשון בסדר העדיפויות, עליו לבטא זאת בפיו ולומר לאשתו: "את חשובה לי יותר מהכל, ועומדת לפני כל דבר אחר! את הכי יפה, הכי חכמה...", ועליו לא רק לומר, אלא להיות גם נאה דורש ונאה מקיים, שאם היא מבקשת ממנו איזה דבר, וזה בא על חשבון הזמן והתוכניות שלו, או שיש איזה נושא שרצונה נוגד את רצונו - עליו לבטל את רצונו ותכניותיו ולעשות את רצונה, ובכך יוכיח לה שהיא באמת חשובה לו יותר מהכל.

כאשר האשה תראה את כל הוויתורים האלה, והיא תרגיש שהיא באמת אצלו במקום הראשון, אין לשער את גודל הבטחון, השמחה והחיות שיהיו לה מזה. היא תהיה האשה המאושרת ביותר בעולם, ומי שיהנה מזה יותר מכולם יהיה הבעל בעצמו, והרווח שירוויח מכאן יעלה עשרת מונים על מה שכביכול הפסיד בכך שוויתר לה.

הרב נחום דיאמנט שליט"א שאל פעם את הנשים, באחת מהרצאותיו על שלום בית, במה הן רוצות שהבעל ישמח אותן? האם בקניית שמלה חדשה בכל יום, או אולי אם יביא מתנות יוקרתיות וכדומה? רובן המכריע של הנשים אמרו לרב: שהבעל יישב אתנו ויתן לנו תשומת לב על ידי שידבר עמנו. כלומר היחס מבעלה חשוב לה יותר מהכל!

 על הבעל יש חיוב מיוחד לכבד את אשתו, חיוב זה מופיע בשטר הכתובה וזו התחייבות גמורה שאינה תלויה בחיובי האשה כלפיו, וכמו שמצינו בגמרא (יבמות סג:) עם רבי חייא שהיתה לו אשה רעה שהיתה מצערת אותו ובכל זאת היה מכבד אותה מאוד.

אשה שבעלה מכבד אותה באמת, לא תוכל ללכת נגדו לאורך זמן. היא תרגיש שלא בנוח להתנגד לו, להצר את צעדיו ולמנוע אותו מדבר שחשוב לו, בזמן שהוא כל כך מתחשב בה ומכבד אותה.

 ישנו יסוד חשוב בספרי החסידות, שהאשה היא "המראה" של הבעל, כלומר מה שלא טוב אצלו ועליו לתקן בעצמו, יראה זאת על אשתו. לכן, לפני שהבעל בא להעיר לאשתו על דבר שעשתה שלא כשורה, קודם כל עליו לפשפש בעצמו, מה הוא צריך לתקן, שהרי מה שהוא רואה אצלה, זו הבבואה שלו שמשתקפת בה כבמראה.

וכי האדם שרואה במראה שחולצתו מקומטת, מה עליו ליישר את החולצה שעליו או את זאת שרואה במראה? וכמו שאם הוא ינסה ליישר את החולצה שבמראה, זה לא יעזור לו, והיא לא תתיישר, בדיוק כך גם הערה שלו לאשתו לא תשנה אצלה מאומה, ולא רק שלא יתקן, אלא אף יקלקל, כי הערה שלו תעורר אצלה צער וכעס, והיא עלולה לבכות ולהישבר.

לבעל יש תפקיד חשוב מאוד בבית והוא לתפוס ג'וקים, מקקים תיקנים וכל מיני דברים שאשתו פוחדת ונגעלת מהם. כמו כן לבעל תפקיד נוסף בבית והוא לא לדרוך על הרטוב לאחר שהאשה שטפה את הבית. ויש לשאול - מה הבעל צריך לעשות כאשר הוא נמצא במרדף אחרי ג'וק, והגו'ק בורח למקום בו האשה בדיוק שטפה את הבית והרצפה רטובה, מה עדיף, האם להמשיך לרדוף אחרי הג'וק אע"פ שדורך על הרטוב, או שב ואל תעשה עדיף, ושאלה זו נחבטו בה הפוסקים, יש אומרים יהרג ובל יעבור (ברצפה הרטובה), ויש אומרים יעבור הבעל (על הרצפה) בכדי שיהרג (הג'וק), ויש אומרים לא יעבור ולא יהרג, ורוב הפוסקים לא ידעו מה להשיב וצ"ע, ועל כן יש לשאול את האשה בבית, וכל אשר תאמר אליך שמע בקולה!

תוכן העניינים

עושה שלום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה