קדושה · השראת השכינה
נאמר בתורה: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד), כדי לחבר שני דברים צריכים לדבק. מהו אותו "דבק" המחבר בעל ואשה? תשובה לכך מצינו בגמרא (סוטה יז.): "איש ואשה שזכו שכינה ביניהם", ה"דבק" הוא השכינה הקדושה, כאשר הקב"ה נמצא עמם אז יש להם סייעתא דשמיא, ושפע של ברכה והצלחה בכל העניינים.
הקב"ה אומר לישראל: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח), 'בתוכו' (בתוך המקדש) לא נאמר אלא "בתוכם" - הקב"ה רוצה לשכון בתוך כל יהודי ויהודיה, אבל לשם כך צריך הוא לתת לקב"ה מקום בלב כדי שיוכל לשכון שם. כמובן שעל האדם להבין שקדושה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת ביחד עם טומאה, ובוודאי לא כשיש מכשיר טמא המונח בכיס ובתוכו כל טומאות ותועבות העולם. הסמארטפון הרס והורס משפחות רבות, פוגם בשלום הבית וחינוך הילדים, ואנשים מוכנים לאבד את העולם הזה והעולם הבא שלהם, בשל הדביקות במכשירים טמאים אלו, במקום להיות דבקים בקב"ה לכך (עיין בפרק תקשורת פסולה עמוד 197). כשאדם נותן את דעתו ולבו למכשיר טמא זה, אז הקב"ה אינו יכול לשכון בלבו.
כאשר אליעזר עבד אברהם אע"ה מגיע לחרן ולבן רוצה לארח אותו בביתו, הוא אומר: "לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת", וכתב רש"י שלבן פינה את ביתו מעבודה זרה ומכל דבר טמא, כדי שיוכל הצדיק לשכון בביתו, כמו כן כדי שנזכה שהקב"ה ישכון בתוכנו עלינו לפנות את הלב מכל דבר זר ליהדות. ואע"פ שנאמר: "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז, טז), ופירש רש"י: "אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם", זה נאמר על טומאות הגוף כמו טמא מת וכיו"ב, ולא על טומאת עבירות, וכן הוא מפורש ב'גור אריה' שכתב שאמנם גם על עבירות מצינו לשון טומאה, אך הפסוק בויקרא מדבר על טומאת מקדש וקדשיו ולא על טומאת עבירה. וגם אם נאמר כמו שכתב שם רבינו בחיי: "אפילו יש בתוכם סוררים ופושעים שכינה ביניהם", בוודאי שאין מדובר בעבירה של ניאוף ועריות וחוסר צניעות שעל זה נאמר במפורש: "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים כג, טו).
הקב"ה אומר לכל יהודי: "אני רוצה שתתן לי מקום מכובד בתוך לבך, כדי שאוכל לשכון בו, ואז אעניק לך חיים טובים ומאושרים". ועם קצת רצון, כל אחד יכול לזכות. ?