קדושה · ההגיון שבמִצוַת טהרת המשפחה
המציאות בה אנו חיים היא תהליך מתמשך ושיגרתי, ומטבע הדברים השגרה שוחקת את התענוג והאושר שבדבר, ועל כך אמר פעם הרבי מקוצק: "אדם רוצה מה שאין לו ועל כן אין לו מה שהוא רוצה". למה אדם רוצה את מה שאין לו? משום שהוא חפץ בתענוג. ומפני מה אין לו את מה שהוא רוצה? משום שכאשר הדבר ברשותו הוא נשחק והופך לשיגרתי, ועל כן רוצה האדם דברים אחרים שאינם ברשותו.
עלינו להכיר בכך שלאחר הנישואין השגנו בן זוג וא"כ הוא "ברשותנו". הנישואין הם מצב מחייב גשמית ורגשית כאחד, ובאופן טבעי מצב זה גורם לשחיקה רגשית. ואמר המלך שלמה: "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (משלי כה, טז), הדבר המתוק והטעים ביותר בטבע הוא דבש, ובכל זאת אם אוכלים ממנו הרבה הרי הוא נמאס וגורם להקאה. והנה המילה "דבש" בגימטריה היא 306, בדיוק כמו "אשה".
לכן בכדי לשמר את הריגוש בחיי הנישואין, יש ליצור מנגנונים למניעת שחיקה. כאן נכנסת לתמונה מִצוַת טהרת המשפחה. השיגרה נגרמת מהתמשכות קבועה, רציפה ונטולת חידושים, וגם הנשואין יכולים להיות כאלה לולא מִצוַת טהרת המשפחה.
אלא שבמִצוה זו יש דינים מיוחדים הקובעים ריחוק וקירבה ובכך מרחיקים את בני הזוג מאפרוריות השגרה, והם זוכים לחדש ולרענן את הקשר מידי חודש בחודשו. דווקא המרחק הוא שגורם לאהבה בזמן הקירבה.
אולם הריחוק והקירבה צריכים להיעשות בעדינות ובמידה נכונה ומדוייקת. ריחוק רב מידי עלול להרוס את הקשר, ואילו ריחוק מועט מידי אינו מסוגל לייצר את ההתחדשות הרצויה. ובזה ניכרת מעלתה העצומה של מצות טהרת המשפחה, שניתנה לנו מאת "היצרן" הבורא, שמכיר את ה"מוצר" טוב מכולם, ועל כן היא מדויקת בתכלית. כדי להפיק את מלוא התועלת מטהרת המשפחה וליהנות מפירותיה, עלינו לקיימה בקפדנות ובדייקנות, כי כל סטייה מסכנת את התוצאה הרצויה.
שמירת טהרת המשפחה היא זכות נפלאה העומדת למקיימיה, ומוסיפה להם שפע טובה וברכה ושכר עצום ורב לעולם הבא. אולם יש אשר זכות המצוה עומדת להם גם בעולם הזה, כפי שאומר החפץ חיים זצ"ל (טהרת ישראל): "ידוע שמכל מצוה נברא מלאך מליץ טוב אחד. אם כן, כמה מאות מלאכים קדושים יש לה, לאשה השומרת על טהרת המשפחה, שימליצו טוב עבורה בעולם הזה, שלא תמות חס ושלום על ידי חבלי לידה, וכן להצילה מכל פגעי הזמן", ואכן ישנם עובדות וסיפורים מדהימים אודות ישועות וניסים אשר התרחשו בעקבות שמירה על "טהרת משפחה":
מעשה בזוג מבאר שבע, שבמשך 17 שנות נישואיהם לא זכו לילדים. הם הלכו לרופאים, למגידי עתידות, וניסו סגולות שונות - ולא נושעו. סיפרו להם אודות המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, שעקרות רבות נפקדו בזכות תפלתו. האשה והבעל ביטלו את הדברים במחי יד, אולם לאחר זמן שיכנע אותם אברך מבאר שבע לעלות לירושלים אל הרב. אמר להם הרב: נעשה לכם תיקון, ובעזרת ה' אני מבטיחכם כי בעוד עשרה חודשים תהיו הורים לתאומים, אך תנאי אחד קודם לכל,
והוא - שתקפידו על שמירת טהרת המשפחה וצניעות האשה.
בני הזוג חזרו לבאר שבע ובעידודו של ידידם האברך החלו בלימוד ובקיום הלכות נידה, האשה אף שמרה על צניעות לבושה. לאחר כחודש ימים התעברה האשה. משראו בני הזוג כי ברכת הצדיק מתקיימת בפועל לנגד עיניהם, התמידו בקיום המצוות וחזרו בתשובה.
כעבור עשרה חודשים מיום בואם אל הרב, ילדה האשה בלידה רגילה וקלה תאומים, וזאת לפליאתם של הרופאים שאצלם ביקרו בני הזוג במשך שנים. בהגיע היום השמיני ללידה, ערכו את הברית בישיבה של הרב שרעבי, וכבדו את הצדיק בסנדקאות. הצדיק הרעיף על הילדים ברכות שמים, ולהורים איחל לגדל את ילדיהם לתורה, לחופה ולמעשים טובים.
יש לציין שמצוה זו של טהרת המשפחה, אינה רק זכות אלא גם חובה. זוג שאינם מקיימים מצוה זו עוברים בכל פעם על איסור "כרת", שהוא אחד מהאיסורים החמורים ביותר בתורה (כמו מי שאוכל חמץ בפסח, או האוכל ביום הכיפורים). וכל זמן שהאשה לא טבלה כדת במקווה כשר לאחר "שבעה נקיים", על בני הזוג לנהוג בכל דיני ההרחקות.
"איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתם" (סוטה יז.).
אהבת האיש והאשה היא כמו אש. אש יכולה להיות חיובית
וטובה - מחממת, מאירה, מבשלת, מניעה מכונות וכלי תחבורה. העולם אינו יכול להתקיים בלי אש! אולם האש יכולה גם להיות הרסנית עד מאוד - שורפת וגורמת סכנות ונזקים כבדים. במה הדבר תלוי בשליטה! אש ששולטים עליה היא אש חיובית, אך אש שאין עליה שליטה היא אש הרסנית.
מצות "טהרת המשפחה" דורשת שליטה בין בני הזוג, ודווקא שליטה זו גורמת שאהבתם תהיה חיובית מאד. אם לא - זו פשוט אהבה עצמית, אהבה הרסנית, "אהבה" שאיננה אלא התפרקות היצר, הנאה גופנית רגעית, שאינה קשורה כלל עם אישיותו של בן הזוג. להיפך: זה קשור לא פעם באי התחשבות באשה, ולעתים גם בחוסר אחריות כלפיה!
כאשר ה איש והאשה מכניסים את שמו של ה' [י-ה] ביניהם (כלומר: הם מווסתים את יחסיהם לפי רצון ה'), אז הם זוכים לאושר. אך אם הם חיים ללא הנחיות הבורא יתברך, נשארת רק ה"אש", חלילה.