עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
עבודה זרה · דף עו:
דף ע"ו ע"ב בתוס' ד"ה הסכין שפה וכו' בירושלמי קאמר ג"פ וכו' הנה מדבריהם יהי' מוכח דס"ל דתרתי בעינן שיפה וגם נעיצה י' פעמים לכך בע"כ יהי' הש"ס סותר להירושלמי או דנימא דהש"ס לאו דוקא קאמר אך אי נימא כדעת הסוברים דלנעיצה י' פעמים לא בעינן שיפה א"כ יש לומר דהירושלמי לא פליג אש"ס דילן רק דהירושלמי מיירי עם שיפה לכך די בג"פ והש"ס מיירי בלי שיפה לכך בעינן עשר פעמים ודו"ק. והנה לדעת הסוברים דבעינן תרוייהו שיפה עם נעיצה מה דבמשנה זכ רק שיפה ולא זכר הנעיצה נראה דא"ש ואדרבא יתיישב בזה גם לשון טהורה דנקט דהו"ל שפה והיא כשירה או מותרת אך נראה דמזה יהי' ראי' להסוברים דאם בעי טבילה צריך להכשיר ואח"כ להטביל ואם עשה להיפוך לא מהני טבילה ולפי"ז י"ל כך דודאי לכתחלה בעינן שיפה ואח"כ נעיצה תרוייהו אבל בדיעב די בשיפה בלי נעיצה ולכך קמ"ל במשנה דאם שפה מותר אח"כ להטביל דעלתה לו טבילה ואף דבעינן עוד נעיצה לכתחלה מ"מ כיון דבדיעבד די בשיפה לא נחשב כטובל ושרץ בידו ומותר להטביל אחר שיפה קודם נעיצה לכך אמר שפה והיא טהורה ע"י טבילה מטומאת נכרי אף דעדיין בעי נעיצה לכתחלה וא"ש ודו"ק. ובהכי י"ל לשון הירושלמי שהביאו התוס' והר"ן ויתר מפרשים דקאמר רב בשם ר"י הדא דתימא בסכין קטנה אבל בגדולה צריכה ליבון עכ"ל והקשו הכל דממ"נ אי מיירי לתשמיש צונן גדולה למ"ל ליבון ואי לתשמיש רותח קטנה למה מהני בה שיפה ועיי"ש מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דכוונת הירושלמי כיון דנקט במשנה לשון טהורה משמע דלענין טבילה איירי אם טבלה אחר השיפה טהורה לכך אמר הדא דתימא בקטנה בזה כיון דרוב תשמושה לצונן לכך אף בטבלה סתם הוי כאלו פירוש לצונן ומהני ע"י שיפה ועלתה לה טבילה ואף דרוצה אח"כ להשתמש רותח די לה בליבון לבד ולא בעי טבילה שנית כאלו פירוש בשעת טבילה לצונן דאז לכ"ע לא בעי טבילה שנית כן ה"נ בקטנה הוי סתמא כאלו כיון לצונן אבל בגדולה אז סתמא הוי לתשמישו בחמין ולכך לא מהני הטבילה עד שילבין תחלה וז"ש אבל בגדולה צר צריכה ליבון קודם טבילה וכל דלא לבנה קודם לא עלתה לה טבילה ועיין כעין זה בפ"ק דסוכה גבי מחצלת קטנה סתמא לישיבה גדולה סתמא לסיכוך וכו' כן ה"נ ממש ודו"ק כנלע"ד נכון בכוונת הירושלמי ודו"ק ובזה יש לנעוץ סוף המס' לתחלתה לכבוד התורה והוא דהנה בריש המס' התחיל לפני אידיהן ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהם והנה שיטת רש"י דלקנות מהם ולמכור להם תרוייהו אסורין והנראה מן התוס' שם דלשון לשאת ולתת דחקו לכך דלשאת היינו לקנות ולתת היינו למכור להם אך הר"ת חולק שם ומפרש דאינו אסור רק למכור להם ולא לקנות ומפרש דלשאת ולתת היינו לקבל מהם מעות וליתן להם דבר תקרובות והנה פירושו דחוק מאוד דא"כ לשאת מיותר מה נ"מ לנו אם יקח מהם מעות עתה או לא הרי עיקר האיסור בשביל ליתן להם ולכך הוי נראה יותר כפירש"י אך מה שדחקו לר"ת הוא מה שהקשו שם דף וא"ו במה דמבעי' שם אי טעמא משום הרווחה או משום לפ"ע לא תתן מכשול וא"כ תינח למכור אבל לקנות למה יהי' אסור והנה לכאורה הי' אפשר ליישב פירש"י כמו דמשני התם דגזרינן לפרוע אטו ליפרע וכו' א"כ ה"נ גזרינן לקנות אטו למכור אך הוי קשה לפי"ז נקטה המשנה שלא כסדר כיון דעיקר האיסור הוי למכור רק דגזרינן לקנות ג"כ א"כ הוי למכור יותר איסור מלקנות והו"ל למיתני להיפוך אסיר לתת ולשאת ואף בלא טעמא דגזירה קשה כיון דהתוס' כתבו שם דלקנות אסור אפילו דבר שאינו מתקיים ולמכור אינו אסור רק בדבר המתקיים עד יום אידם ולקנות אסור אפילו דבר שאינו מתקיים א"כ הו"ל למינקט להיפוך לתת ולשאת דרך לא זו אף זו כיון דלפי פשוטו נראה דיותר מסתבר לאסור למכור מלקנות א"כ הו"ל למיתני הפשוט יותר תחלה ולמה נקט להיפוך לכך נראה לומר דלקנות ממנו אסור בלא"ה והוא ע"ד מה דאמרינן ביבמות פרק מצות חליצה דטובתן של רשעים רעה הוא אצל הצדיקים דכתיב השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע ופריך בשלמא התם דלמא מדכר שמא דע"ז אלא ביטל מהו רעה הוי ומשני דמטיל בה זוהמא א"כ מוכח משם דהיכי דמדכר על הטובה שמא דע"ז נהפך לרעה כדקאמר שם דרעה הוא אצל הצדיקים וכעין גבי יעל דהטיל בה זוהמא כן ה"נ במה שמדכר שמא דע"ז על החפץ נעשה טמא וכע"ז גופו דמיא ועובר הישראל על לא תביא תועבה אל ביתך ועיין בנזה"ק פ' ויצא שם א"כ ה"נ לקנות ממנו חפץ ודאי דאסור תוך ג"י כיון דשם ע"ז שגור אז בפי נכרי ומדכר עלה שם ע"ז נעשה כמוה חפץ הנקנה ממנו ואין לישראל להביאו לביתו רק תינח לקנות ממנו אבל למכור לנכרי חפץ מה בכך שמדכר עליו שם ע"ז הרי הנכרי מכניסו לרשותו ולכך אמר בש"ס דזה אינו אסור רק מכח הרוחה או לפ"ע ולכך אינו אסור רק בדבר המתקיים וא"כ יותר מסתבר דאסור לקנות ממנו מאיסור למכור דבלקנות הוי איסור מכח הישראל עצמו דהוי כמכניס שקץ לביתו רק גם למכור להם דלא שייך טעם זה נמי אסור מכח הנכרי דיש לו בהרוחה או לפ"ע לכך הוי לא זו אף זו והנה ראי' לדברינו הוא מסתם קונה כלי מן הנכרי בעי טבילה לצאת מרשות נכרי לרשות ישראל והרי בלי טבילה אסור להשתמש בו ובע"כ מכח דטומאת הנכרי חל על הכלי ולדעת כמה הוי מן התורה א"כ נהי דע"י טבילה יש לו היתר היינו בסתם הימים דלא ידעינן אם מדכר שמא דע"ז עלה אבל בהני ג' ימים דשגור שם ע"ז בפיו ואזיל ומדכר שמא דע"ז עלה חל עלי' הטומאה עד דאפילו טבילה לא מהני לכך לקנות ודאי אסור רק אף מכירה נמי אסרו ולפי"ז הנה מסידור המשנה משמע דלקנות יותר מסתבר לאסור ממכירה ובע"כ מטעם הנ"ל כיון דמדכר שמא דע"ז נעשה כתועבה אך קשה דמ"ש ממכירה דהרי נמי מביא המעות לביתו ומדכר עליו שמא דע"ז ומה לי לקנות חפץ או לקיחת מעות וא"כ מכ"ש דקשה קושיתינו יותר דלמכור הוי סברא יותר דבזה יש בו תרתי דיש בו חשש הרוחה ולפ"ע וחוץ מזה נמי דמדכר עלה שמא דע"ז אבל בלקנות אין בו רק חשש זה דמדכר שמא דע"ז וא"כ הו"ל למיתני תחלה לתת ואח"כ לשאת דרך לא זו אף זו ולמה נקט להיפוך אך בע"כ דדוקא בחפץ קפדינן על כך ולא במעות מכח דמעות כיון דלהוצאה נתנו ואין עומדין להתקיים בבית ישראל לכך לא קפדינן על מדכר שמא דע"ז אבל בלקנות חפץ כיון דמן הסתם עומד להתקיים ביד ישראל לכך קפדינן על מה דמדכר שמא דע"ז ולכך נקט לשאת תחלה אך אטו לא ימלט דגם במעות ונותנו בתיבתו עולמית או להיפוך דגם בחפץ יחזור וימכרנו לאלתר ובע"כ דאזלינן בתר רוב הענין דחפץ עפ"י רוב עומד להיות נשאר ביד הקינה ומעות הוי להיפוך דסתם מעות הם להוצאה ניתנו ואזלינן בתר הרוב והנה כאן סיים המשנה הסכין שפה והיא טהורה ומדנקט לשון טהורה ולא מותרת בע"כ לענין טבילה מיירי והיינו אף דלהשתמש בו חמין בעי הגעלה או ליבון ובשאר כלים דנכרים דבעינן ליבון לא מהני טבילה קודם מ"מ בסכין קטנה אזלינן בתר רוב תשמישו וכיון דרוב תשמישו בצונן מהני הטבילה אחר השיפה ולכך הביא הש"ס הך דינא דנעיצה עשרה פעמים דבלא"ה הוי אפשר לומר דהמשנה לא מיירי מטבילה כלל ולא בעי הכשר תחלה כלל אבל כיון דבעינן נעיצה ולמה במשנה זכר רק שיפה בע"כ המשנה לענין טבילה מיירי ודי בשיפה תחלה ומוכח דאזלינן בתר רוב תשמישו לכך כיון דכאן מוכח דאזלינן בזה אחר רוב תשמישו לכך ה"נ לפני אידיהן של עכו"ם אסור לשאת ולתת עמהם נקט לשאת תחלה מכח דיותר מסתבר לאסור לקנות מלמכור והוי לא זו אף זו מכח דלקנות יש הפסד לישראל גופו דמדכר שמא דע"ז אבל בלמכור ליכא איסור זה ואף דס"ס מביא המעות לביתו לא קפדינן דסתם מעות להוצאה ניתנו ואף דאפשר שלא יוציאם מ"מ אזלינן בתר רוב לכך מסתבר טפי לאסור לקנות מלמכור לכך נקט לשאת תחלה ואח"כ לתת ושייכין זה לזה וא"ש. לכך הדרן עלך מס' ע"ז וא"ש מדנקט לשאת ואח"כ לתת ודוק. ועוד נראה לומר דרך אחר בזה דהנה בריש מכילתין פליגי רבנן ור' ישמעאל דרבנן ס"ל דלפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר ור' ישמעאל ס"ל דאף לאחר אידיהן אסיר וטעמו מכח כיון דהוי שם ע"ז שגור בפיו מיום אידו חישינן דלמא אזיל ומודה והנה טעם רבנן דלא חיישי להכי ומ"ש לפניהם ומ"ש לאחריהם וי"ל כך דהנה כיון דעתה הוי קודם אידיהן ואין דרכו להזכיר ע"ז הוי ראוי לנו לאוקמא אחזקתו שלא יזכור שם ע"ז כיון דבכל השנה הוי בחזקת שאינו מזכיר ע"ז ראוי לאוקמא כן בחזקתו תמיד רק די"ל דזה דומה למה דאמרינן בסוכה ובגיטין דלשמא מת לא חיישינן ולשמא ימות חיישינן כן ה"נ לשמא יזכיר אח"כ שם ע"ז חיישינן א"כ תינח לפניהם אבל לאחריהם דהוי חשש שמא כבר הוי שם ע"ז שגור בפיו לענין למפרע שמא כבר היא שגור בזה לא חיישינן מכח דמוקמינן לי' אחזקתו של כל השנה דאינו רגיל להזכיר שם ע"ז אבל בלפניהם חיישינן שמא יהי' שגור בפיו אח"כ ביום אידו בזה שפיר חיישינן דלא שייך בזה חזקה והן אמת לפי דעת התוס' בקדושין דלא מחלקין כן רק במיתה מכח דסופו למות הי' נסתר חילוק זה דלא שייך לחלק בזה בע"ז אך כאן יהי' מוכח דאין חילוק בזה ובכל ענין מחלקינן בין למפרע ובין להבא ולפי"ז הנה דעת הרמב"ם כאן דשיפה בסכין מהני אף להשתמש בו חמין דשיפה הוי כמו הגעלה אך מ"מ לא הוי כמו ליבון מדדבר דבעי ליבון לא מהני שיפה ייע"ש וכן מפורש בהר"ן ולפי"ז הנה טעם הדבר דלא חיישינן שמא נשתמש בו ע"י האור היינו מכח דמוקמינן לי' אחזקתי' ולא נשתמש בו ע"י אור והנה דעת קצת פוסקים בדברים שצריכין ליבון אם הגעיל אותם מותר להשתמש בהם חמין דממ"נ אם ראוי לפלוט ע"י הגעלה נפלט כבר ואם לא פלט בראשונה גם עתה לא יפלוט והר"ן כתב דאסור דחיישינן שמא יפלוט תבלוע בו ע"י חמין השניים יע"ש. והנה זה ודאי עפ"י רוב כל מה שראוי לפלוט ע"י חמין פלט כבר ואשר לא פלט לא יפלוט עוד רק דחיישינן למיעוטא פן יזדמן דאף דלא פלט בראשונה יפלוט עתה ומוכח דחיישינן למיעוטא לענין למפרע שמא נשתמש בו ע"י האור לא חיישינן למיעוטא ולענין להבא בדבר הצריך ליבון ועשה הגעלה חיישינן למיעוטא ואין לומר דבאמת די בהגעלה כדעת היש מפרשים רק להשתמש ע"י האור בעי ליבון דא"כ למה מחלק המשנה בין דבר שדרכו להגעיל יגעיל ובין דבר שדרכו ללבן ילבין והשפודין ואסכלאות מלבנן באור הוי לי' לחלק בדברים שדרכן ללבנן גופו ובשפודין עצמן בין אם רוצה להשתמש בחמין יגעיל ואם רוצה להשתמש ע"י אור ילבן ובע"כ דהני דברים בכל ענין בעי ליבון ובע"כ דחיישינן למיעוטא ולמה בסכין לא חיישינן למיעוטא ובע"כ לשמא כבר נשתמש בו לא חיישינן למיעוטא דאזלינן בתר רובא אבל לשמא יפלוט אח"כ חיישינן שפיר מכח דלהבא לא מהני רוב אף דאינו מוכח דאפשר שלא יפלוט לעולם מ"מ יש חילוק בין למפרע ובין להבא א"כ כיון דברוב הוי כן ה"ה בחזקה לכך מה"ט גופו לפני אידיהן שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם ולאחר אידיהן מותר מכח דלשמא יהי' מורגל בפיו חיישינן אבל לשמא כבר מורגל בפיו לא חיישינן וא"ש ונכון כן י"ל דרך פלפול לכבוד התורה. ויהא רעווא שיהי' אמרינו לרצון לפני אדון כל ועיין מה שכתבתי לקמן עוד בהנ"ל. שם בתוס' ד"ה אדכר מה עבדית באורתא וכו' ונראה דלא חטא בזה וכו' והנה לפי"ז מה דלא דקדק שבור מלכא לנעוץ גם לו דהרי זה אסור גם לעבד ואין לומר דלא ידע הדין דא"כ לא מייתי הש"ס סייעתא מיני' וכן התוס' הוכיחו לעיל ממנו דבעי יו"ד פעמים דוקא ובע"כ דבקי בדינין הי' אך נראה דהנה אטו הי' מוכרח השבור מלכא לשמור אותם מאיסורא הרי נכרי הוא ואטו הוא מצוה שלא יאכיל אותם דבר איסור ואי דחשב דבלא"ה לא יאכלו הרי איסורא דרבנן ודאי הי' מותר להם לעבור מפני אימת מלכות אך כיון דאחז"ל בצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה ע"י בדבר מאכל עכ"פ לכך דקדק המלך לתקן שלא יבא תקלה למר יהודא בדבר מאכל אך היינו דוקא צדיקים מזרע ישראל אבל לעבדים אין הוא יתברך שומרן מתקלה ולכך אמר לי' אדכר מה עבדית באורתא וממ"נ אם יש לך דין ישראל ממש א"כ למה עבדית אתמול כך אם תאמר שזה אינו חטא דאין לך דין ישראל א"כ שוב לא שייך כן הך כללא דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י לכך מה לי בכך אם תאכל עתה דבר איסור או לא וזה נמי הכוונה מה שהשיב לו תחלה מר קים לי' בגוי' ומר לא קים לי' בגוי' ומה בכך דלא קים לי' בגוי' שהוא צדיק עכ"פ למיחוש מיהא בעי ודלמא נזהר הוא במצות כיון דעכ"פ לא קים לי' בגוי' לרשע אך לפי מה שכתבתי א"ש דאמר דמר קים לי' בגוי' שהוא צדיק ומוכרח אני לעשות כך כי אין הקב"ה מביא תקלה ע"י אבל מר לא קים לי' בגוי' ומה לי בכך אם תאכל איסור או לא גם י"ל דכוונתו כיון דלא קים לי' בגוי' עשה זה בכוונה לנסותו שיתן לו מאכל איסור ויאכל מוכח מזה דאינו צדיק כיון דבא תקלה לידו במאכל איסור וא"ש. והנה לנעץ סוף המס' בתחלתה לכבוד התורה חוץ ממה שכתבתי לעיל י"ל עוד בכוונת הדרן עלך וכו' והוא דהנה דעת הרשב"ם דאם הטביל קודם הכשר לא מהני ובעי טבילה שנית והראב"ד וסייעתו חולקין עליו וס"ל דרק לכתחלה בעינן להכשיר תחלה ואח"כ להטביל אבל לא לדיעבד והנה אנן נחזיק כעת כדעת הרשב"ם וכן קיי"ל בש"ע דאפילו בדיעבד לא מהני טבילה תחלה והנה לענין לכתחלה מורה כן מלשון המשנה מדנקט את שדרכו להטביל יטביל את שדרכו להגעיל יגעיל והרי אף אלו דדרך להגעיל בעי טבילה כדמפורש בש"ס א"כ למה קאמר את שדרכו להטביל יטביל והרי כולם בעי טבילה ובע"כ לענין לכתחלה קמ"ל דאלו דאין דרכן להגעיל רק לטבול אז יטביל מיד אבל הדרכו להגעיל יגעיל תחלה ואח"כ יטביל ובפרט דמן המשנה דסכין שפה והיא טהורה יהי' מוכרח כן דהרי בעי גם נעיצה כדמוכח בש"ס א"כ למה נקט רק שפה בע"כ לענין להטביל די בשיפה ואח"כ יטביל ויוכל לעשות הנעיצה אח"כ כמו שכתבתי לעיל וא"כ מוכח מן המשנה דעכ"פ בעינן להכשיר תחלה ואח"כ לטבול אבל לענין דיעבד אין לנו ראי' מהך משנה אם כדעת הרשב"ם או כהראב"ד ולכאורה משמע מן המשנה דבדיעבד מהני טבילה תחלה מדקמ"ל לענין לכתחלה כיצד יעשה ולמה לא קמ"ל רבותא יתירא דאפילו בדיעבד לא מהני טבילה מקודם בע"כ דבדיעבד מהני אך מזה אין ראי' דהמשנה י"ל דקמ"ל עיקר דינא כיצד יעשה ולא נחית לפרשה אם עבר מה דינו אך הרי חזינן בריש השוכר את הפועל נקט התם הדין לענין דיעבד השוכר את הפועל וכו' שכרו אסור ולא נקט עיקר דינא דאסור לשכור עצמו להעביר יי"נ רק נקט הדין לדיעבד א"כ קשה למה לא קמ"ל כאן לענין דיעבד ויהי' מוכח מזה דבדיעבד מותר אך אין מזה ראי' דהרי במשנה דלפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהם נקט נמי אסור לכתחלה ואעפ"כ ס"ל לר' יוחנן שם דף וא"ו ע"ב דעבר ונתן שכרו אסור וכתבו שם התוס' דקיי"ל כר' יוחנן מכח דחכמים דמתניתין דף זיי"ן ס"ל כן וא"כ חזינן דאף דדיעבד אסור נקט איסורא רק לכתחלה ובע"כ דהיינו כעין דמשני בעירובין וסוכה כן הכוונה הכא דלהנות מיי"נ דאסור מן התורה לכך לא הוצרך לאשמעינן דינא דלכתחלה רך לענין דיעבד אם עשה כן אסור אבל לפני אידיהן דהוי רק דרבנן לא שייך למיתני איסורא אם לא קמ"ל עיקר דינא דלכתחלה לכך נקט עיקר דינא תחלה וא"כ ה"נ לא מבעי' למ"ד טבילת כלים דרבנן אף למ"ד דהוי מן התורה עכ"פ י"ל זה דיכשר תחלה ואח"כ יטביל הוי רק דרבנן ולכך צריך לאשמעינן עיקר דינא דלכתחלה יכשיר ואח"כ יטביל ולעולם י"ל אף בדיעבד אסור אם שינה ולכך כיון דהביא הש"ס הך דינא דאין די בשיפה רק בעינן גם נעיצה א"כ קשה למה נקט במשנה רק שיפה ובע"כ לענין טבילה תחלה די בשיפה כמו שכתבתי לעיל בתוס' ד"ה ונעצה ולכך אמר לכאורה תרצה להוכיח מזה רק לכתחלה בעינן הכשר תחלה אבל בדיעבד מהני טבילה מדלא קמ"ל איסורא לענין דיעבד לכך אמר הדרן עלך השוכר את הפועל ותראה דשם קמ"ל איסורא בדיעבד ולמה לא קמ"ל כאן כן ותרצה להוכיח דאין בזה איסורא רק לכתחלה לכך אמר ז"א דוודאי בדיעבד אסיר רק דהדרן עלך לפני אידיהן דשם נקט נמי איסורא לכתחלה ואעפ"כ גם בדיעבד אסור ובע"כ כיון דהוי דרבנן שייך למיתני איסורא לכתחלה לכך וסליקא לך מס' ע"ז דנמי דיעבד אסור ואעפ"כ קמ"ל לענין לכתחלה כיון דהוי רק דרבנן נקט לענין הדין תחלה וא"ש ודו"ק היטב גם י"ל להיפוך כיון דאמר ונועצה עשרה פעמים משמע דבעינן גם נעיצה וקשה למה לא אשמעינן במתניתין כן אך י"ל דבמשנה קמ"ל לענין טבילה בדיעבד עלתה ע"י שיפה לבד אך תינח אם בענין אחר לא עלתה טבילה אף בדיעבד א"ש די"ל דבעינן גם נעיצה והמשנה לענין טבילה מיירי אך אם בדיעבד מהני טבילה בלא הכשר כלל א"כ לא מיירי מתניתין לענין טבילה וא"כ מדלא נקט נעיצה ג"כ מוכח דלא בעינן נעיצה לכך אמר הדרן עלך השוכר וקשיא לך והדרן עלך מס' ע"ז ויתיישב זה והבן ויהא רעווא שיהי' אמרינו לרצון לפני אדון כל נשלם מס' ע"ז יום ג' שנכפל בו כי טוב בשנת תקצ"ז כ"ט תמוז פ"ק בראדי. אמר המגי' אציג כאן לזכרון דבר אחד משמי. מתניתין דפסחים (דף פ"ג ע"א) העצמות והגידין והנותר ישרפו בט"ז חל להיות בשבת ישרפו בי"ז לפי שאין דוחה לא את השבת ולא את היו"ט ושם ע"ב בגמ' פריך הש"ס ואמאי ניתי עשה ונדחי ל"ת אמר חזקי' וכו' עיין בצל"ח ובאו"ח שדקדקו מדוע המתין המקשן עד הסיפא ולא הקשה כן על רישא דמתניתין יעו"ש ונראה לפע"ד לתרץ בעה"י ונקדים דברי המכילתא (פרשה בא) וז"ל ומה ת"ל עד בוקר מגיד שאינו נשרף אלא לאור ששה עשר ר' ישמעאל אומר א"צ הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהן שריפה מעין מלאכה היא ומה ת"ל עד הבוקר אלא שאם חל ששה עשר להיות בשבת מגיד שאינו נשרף אלא לאור שבעה עשר ע"כ ודברי ר' ישמעאל מקושי הבנה דאם ביו"ט דקיל פשיטא לי' דלא ישרוף שבת דחמיר לא כש"כ וכבר העיר בזה בז"ר על המכילתא ונראה לתרץ דהנה התוס' במס' קידושין (דף ל"ד) ד"ה מעקה הקשו אמאי אמרינן בשבת כ"ה דאין מדליקין בש"ש ביו"ט משום דהוי עשה ול"ת נימא דנשים יהיו מותרות לשרוף קדשים ביו"ט דאינן חייבות בעשה דיו"ט משום דהוי מ"ע שהז"ג יעו"ש והקשה השעה"מ פי"ט מה' פסוהמ"ק ה"ה מדוע לא הקשו התוס' ממתניתין דביצה (דף כ"ח) דתנן התם מעשה שבאו לפני ר"ט ושאליהו על החלה שנטמאת ביו"ט ואמר לא יזיזנה ממקומה ומבואר שם ברש"י ותוס' דה"ט משום דלא חזי לשורפו משום דאין שורפין קדשים ביו"ט ואסירה משים מוקצה והשתא הא חזי לאשה יעו"ש ונראה דהנה באמת הקשו הפ"י והשעה"מ שם על קושיית התוס' הא ודאי דאשה לא תוכל להדליק בש"ש ביו"ט דהא שריפת קדשים כיון דאינו נוהגת אלא ביום הו"ל מ"ע שהז"ג והלכך אע"ג דאשה אינה חייבת בעשה דיו"ט אפ"ה אינה יכולה להדליק בש"ש כיון דלגבי נשים ליתנהו לעשה כלל יעי"ש ונראה לתרץ דהנה בקדושין (דף ל"ה ע"א) אמרינן מנה"מ דבל"ת נשים חייבות אר"י א"ר אמר קרא איש אי אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ופירש"י בד"ה לכל ולאוין עונשין מלקות הן עכ"ל נראה מדבריו דבלאו שאין בו מלקות נשים פטורות ועיין במנ"ח מצוה ח' אות ב' שכ' דהא דשיילינן בגמ' מנלן דנשים חייבות בל"ת היא רק בל"ת שהזמן גרמא דאפשר דשוה למ"ע שהז"ג דנשים פטורות וע"ז הוצרך לדר"י א"ר אבל ל"ת שאהז"ג ממילא חייבות מסברא דלא גרע ממ"ע שאהז"ג והעלה שם לפ"ז דבל"ת שאהז"ג והיא לאו שאב"מ נשים פטורות יעו"ש וממילא לשיטת רש"י הנ"ל בכל לאו שאין בו מלקות והיא ז"ג ג"כ יהי' נשים פטורות א"כ לפי"ז מיושב שפיר קושיית הפ"י ז"ל דהנה הא דאין שורפין קדשים בלילה ילפינן בפסחים (דף ג') מדכתיב והנותר עד יום השלישי באש ישרף אמרינן ביום ולא בלילה ועיין בנוב"י תניינא חאו"ח סי' צ"ו ובמנ"ח מקמ"ג וא"כ הוי לאו הבא מכלל עשה ואין לוקין עליו ועיין בצל"ח שבת כ"ג והוי ג"כ ל"ת שהז"ג דכשם שמ"ע דשרי"ק הוי מ"ע שהז"ג משום דאין שורפין בלילה כן ג"כ איסור דשרי"ק בלילה ג"כ הוי איסור שהז"ג דאדרבה ביום מצוה לשורפו וא"כ ממילא יהי' נשים מותרות לשרוף בלילה וא"כ לדידהו לא הוי מ"ע שהז"ג ושפיר הקשו בתוס' דיהי' נשים מותרות לשרוף קדשים ביו"ט והבן. והנה הגאון מהרש"ק זצ"ל בטוטו"ד מהדו"ת ח"ב סי' צ"ט העלה לחלק בשיטת הרשב"א שבת כ"ד דהיכי דיכול לקיים המצוה למחר בלתי עקירת הלאו לא חשיב אלקיי"ש דזהו רק אם א"א קיים היום כלל ואף בלילה רק למחר ממש אבל בהקטר חלבים ואיברים של שבת דיכול להקטירם בליל מוצ"ש הוי כיום אחד דבקדשים הלילה הולכות אחר היום ושפיר מקרי אלקיי""ש ואעפ"כ דחי שבת ע"כ מוכיח מזה במנחות (דף ע""ב) דחביבה מצוה בשעתה יעו"ש שהאריך בדבריו היקרים א"כ לפמ"ש נשים מותרות לשרוף קדשים בלילה א"כ שפיר מקרי אלקיי""ש לגבי נשים דבקדשים הלילה הולכות אחר היום וא"כ ממילא אסורות לשרוף ביו"ט דהיכי דאלקיי'"ש לא אמרינן עשה דוחה ל"ת וא"כ מיושב שפיר קושיית השעה"מ הנ"ל דמדוע לא הקשו התוס' ממתניתין דביצה דז"א דשם יש לומר משום דלגבי דידהו הוי אלקיי"ש וע"כ אסורות לשרוף משא"כ ממתניתין דאין מדליקין בש"ש ביו"ט הקשו שפיר דהנה כ"ז שאמרנו לא שייך רק אם חל יו"ט להיות באמצע השבוע אז נוכל לומר דהוי אלקיי"ש דיכולין לשרוף בלילה משא"כ כשחל יו"ט להיות בע"ש א"כ אפילו לגבי נשים ג"כ לא הוי אלקיי"ש דהא בלילה גם נשים אסורות לשרוף מחמת מלאכת שבת. והנה בשבת (דף כ"ג) אמרינן ר"ח אמר לשמא יטה לא חיישינן אלא הכא ביו"ט שחל להיות שע"ש עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט ופריך הגמ' והא מדקתני סיפא אין מדליקין בש"ש ביו"ט מכלל דריש לאו ביו"ט עסקינן אמר רב חנינא מסורא מ"ט קאמר מאי טעם אין מדליקין בש"ש ביו"ט לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט יעו"ש וא"כ ראינו מזה דהמשנה דאין מדליקין בש"ש מיירי אפי' ביו"ט שחל להיות בע"ש וא"כ לגבי נשים ג"כ לא הו י אלקיי"ש ושפיר הקשו בתוס' דנשים יהי' מותרות לשרוף קדשים ביו"ט ומתרצין משום דהלאו אלים שיש עמו עשה ולא אתי עשה ודחי לי'. ולפ"ז נבין היטב דברי המכילתא ר' ישמעאל אומר א"צ פי' דעל יו"ט א"צ קרא דאסור לשרוף ממילא ידעינן דאנשים אסורין לשרוף משום דהוי עשה ול"ת ונשים ג"כ אע"ג דלגבייהו עשה דשבתון ליתא ג"כ ידענו דאסורות לשרוף משום דהוי אלקיי"ש אלא מה ת"ל עד הבוקר שאם חל ט"ז להיות בשבת הו"א דנשים יהי' מותרות לשרוף ביום ט"ו שהיא יו"ט משום דליכא למימר דהוי אלקיי"ש דהא בלילה אסורות לשרוף משום מלאכת שבת ע"ז צריך קרא דאפ"ה אסורות לשרוף ולפ"ז ממילא מיושב קושיית הצל"ח ז"ל מדוע לא הקשה המקשן על רישא דמתניתין ז"א דהמקשן שפיר ידע דיו"ט הוי עשה ול"ת וע"כ אנשים אסורין לשרוף ונשים ג"כ אסורות לשרוף משום דהוי אלקיי"ש ומש"ה לא הקשה ארישא משא"כ אסיפא חל ט"ז להיות בשבת מקשה שפיר אמאי פי' אמאי נמתין עד י"ז ישרפו ע"י נשים בט"ו דלא הוי אלקיי"ש והא דאמר ר"א יו"ט עשה ול"ת אין הכוונה דהוי עשה ול"ת דהא בנשי עשה דשבתון ליתא אך כוונתו כסברת התוס' משום דיש עם הל"ת עשה הוי הלאו אלים ולא אתי עשה ודחי לי' ודו"ק כי נכון הוא ע"ד הפלפול.
הק' ישראל אברהם פרענקיל כד הגאון מהר"י הורווייץ זצלה"ה האבד"ק אה"ו