אור ברסלב
עבודת עבודה חלק ב עבודה זרה › דף עב:

עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

עבודה זרה · דף עב:

דף עב.

בדף ע"ב ע"ב גמ' אימא סיפא את שעירה לתוכו אסיר הא דביני ביני שרי עיימ"ש לעיל בזה מה שיש להקשות בזה ועוד קשה לי דמהו פריך לפי דעת הסוברים הובא בש"ע יו"ד סי' קכ"ו סעיף ה' דהמערה לכלי של עכו"ם שלא הודח ואין בו משקה טופח את שעירה לתוכו אסור ומה שלמעלה מותר ואם יש בו משקה טופח אף מה שלמעלה אסור דניצוק חיבור א"כ מהו מקשה נימא דהמשנה מלתא דפסיקא נקט דהמערה מכלי לכלי אז מה שלמעלה מותר אף שהי' בתחתון משקה טופח והיינו באקטיף אקטופי כדאמר בש"ס ואת שעירה לתוכו אסור בכל ענין אף באין בי משקה טופח נמי אסיר מה שלמטה אבל דביני ביני יש חילוק דאם יש בו משקה טופח אף ביני ביני אסור ואם אין בו משקה טופח רק שלא הודח אז ביני ביני שרי ומהו פריך וצ"ע. ועיין בט"ז מה שתירץ קושית הב"י שהקשה דאיך שייך הולכת הנאה לים המלח הרי אין כאן תערובות כלל ובט"ז תירץ שחז"ל עשו חלק מן ההיתר כאלו הי' איסור ייע"ש ולפע"ד צדקו דברי הב"י דהנה ע"ד משל שהי' היין של היתר שוה ד' זהובים והאיסור למטה שוה זהב והנה אם הי' האיסור נתערב ממש בהיתר והי' שוה ה' זהובים הי' מותר למוכרו ב"ד זהובים וזוז החמישי יוליך לים המלח ועכשיו שלא נתערב אם נימא דצריך להוליך הנאה לים המלח לא יוכל למכרו רק ב"ג זהובים וזוז אחד יהי' נאסר א"כ הוי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דאם הוי נתערב ממש הי' מותר להנות ממנו ד' זהובים ועכשיו שאין שם ש איסור יהי' מותר רק ג' זהובים והרי אמרו דניצוק חיבור הוי כאלו הוא מעורב אבל לא יותר מאלו הי' מעורב ואם משמע לי' דניצוק חיבור עושה יותר מאלו הי' מעורב א"כ שוב מנ"ל דמהני בי' סמ"ך או הולכת הנאה לים המלח נימא דהוי כחיבור ממש ובע"כ דלא משמע לי' להיות ניצוק גרע מתערובות ואינו עושה רק כתערובות א"כ שפיר קשה איך שייך בזה הולכת הנאה לים המלח וקשה ממ"נ ושפיר הקשה הב"י ועיין בק"א סי' קכ"ו מ"ש בזה שם יע"ש.

שם גמרא א"ל רבא להנהו שפוכאי וכו' דלמא משתלית וכו'. קשה לי הרי הוי גזירה לגזירה דהרי מסיק לעיל דכוחו מדרבנן הוא דמחסור א"כ אף אם יזדמן כן יהי' רק איסור דרבנן ומה"ת ניחוש שיבא לידי כך הרי הוי תקנתא לתקנתא וצ"ע. ומזה נראה מוכח דרבא ס"ל דכוחו מדאורייתא אסור ואזיל לי' תירץ הש"ס לעיל דמשני כוחו דרבנן ש הוא ובע"כ לא מיירי בנכרי המערה רק בישראל המערה ומוכח דניצוק אינו חיבור וזה סייע להסוברים דקיי"ל ניצוק אינו חיבור אבל להסוברים דכוחו דרבנן היא ומה שבפנים לא גזרו קשה. וצ"ע בזה.

בתוס' ד"ה פחסתו צלוחיתו תפשוט לך וכו' עיין במהר"ם לובלין שתמה דאיך אפשר דהמשנה מיירי שלא הי' בו יין דהרי בפירוש קאמר במשנה אם יש בי עכבת יין יע"ש שנדחק ולפענ"ד לק"מ דכוונת התוס' עפ"י דברי הטור ביו"ד סי' קכ"ו שמחלק בין אם מערה לכלי של נכרי שלא הודח אז התחתון אסור והעליון מותר ובין אם הוי בכלי משקה טופח ע"מ להטפיח אף העליון א ניצוק וכן כוונת התוס' דקמ"ל אף שאין בו יין היינו טופח ע"מ להטפיח זה אין בו ומה דנקט במשנה אם יש בו עכבת יין היינו יין קצת שלא הודח ואינו נקי ויש בו קצת אבל אינו טופח ע"מ להטפיח יע"ש והבן. וז"ב לפענ"ד.

בתוס' ד"ה כוחו של נכרי דרבנן וכו' מכאן שאם הי' יין כשר בתוך כלי וכו' לכאורה לא ידעתי מה חדשו בזה הרי זה מפורש בש"ס כן ומה חדשו בזה ואפשר דמן הש"ס לא הוי ראי' די"ל דמיירי דהנכרי הטה החביות בתחלה ואח"כ הי' נשפך מעצמו מן החביות בזה הוי ס"ד כיון דמוכח במשנה דידים ובא"ח ה"ל נט"י סי' ק"ס דרק שפיכה ראשונה נחשב כח גברא אבל המותר לא נחשב כח גברא א"כ הוי ס"ד דבכה"ג שפיר מותר המותר דממ"נ זה היין שנגע ביין שנשפך תחלה בשפיכה ראשונה זה כבר יצא לחוץ ג"כ ושאר היין הנשאר זה לא נגע עם היין שיצא בכח הנכרי רק במה שיצא אח"כ ממילא והוי רק בכח כוחו ועדיף מיני' לכך מותר אבל באם שפך הנכרי מתחלה ועד סוף הוי ס"ד דאף יין הנשאר אסור לכך הוצרכו לומר דאעפ"כ אף בשפך מכלי נמי מותר כדמשמע מלשון הש"ס דקאמר כוחו מדרבנן הוא ומה דבגואי לא גזר מוכח דלגמרי לא גזר ומותר אף בנשפך מכוחו מתחלה ועד סוף. וק"ל. בתוס' ד"ה אמר להו רב חסדא להנהו סביתא וכו' ועוד מדבעי לעיל גבי מלתא דרב הונא דגרגותני וכו' עיין מ"ש בזה בתירוץ קושיא זו לעיל שם במקומו דף נ"ו ע"ב עיי"ש. בדף ע"ג ע"א במשנה יי"נ אוסר בכ"ש יין ביין ומים במים בכ"ש יש לדייק דהך יין ביין הוא למותר דהרי כבר אמר יי"נ אוסר בכ"ש ואין לומר דהוי אפשר למטעי דאפילו באינו מינו כן הרי אח"כ תנא יין במים בנ"ט. והנה לולא דברי הש"ס הי' אפשר לומר דתחלה קמ"ל יי"נ אוסר בכ"ש בנפל היתירא לגו איסורא ואח"כ קמ"ל דאפילו איסורא לגו היתירא נמי אוסר בכ"ש אבל כיון דבש"ס קאמר דאיסורא לגו היתירא הוי בסמ"ך א"כ בע"כ גם בסיפא מיירי בהיתירא לגו איסורא א"כ קשה דתרתי למ"ל והנה אם נימא דלא כדעת התוס' רק אף סתם יינם הוי במשהו י"ל דזה קמ"ל דאף סתם יינם הוי במשהו דתחלה מיירי מיי"נ גמור אך לדעת התוס' קשה ואפשר דהא בהא תליא ומאן דס"ל הא לא ס"ל הא דמ"ד דס"ל דבאיסורא לגו היתירא ראשון ראשון בטל ס"ל דאף סתם יינם הוי במשהו והוי כוונת המשנה לסתם יינם ומאן דס"ל דסתם יינם הוי בסמ"ך ס"ל כמ"ד דאף באיסורא לגו היתירא לא אמרינן ראשון ראשון בטל כלל לפירש"י או להתוס' בחביות גדול וא"ש ודו"ק. והנה עפ"י הנ"ל יש להוכיח דלא כדעת התוס' רק אף סתם יינם אסור במשהו והוא ממה דקאמר בש"ס תנן יי"נ אסור ואוסר בכ"ש מהו לאו דנפל איסורא לגו היתירא ומשני לא דנפל היתירא לגו איסורא וקשה דקארי לה מאי קארי לה ואיך ס"ד לומר דמיירי דוקא באיסורא לגו היתירא ולא עלה ע"ד לומר דמיירי להיפוך אך נראה דהוי קשה לו כפל הלשון במשנה והנה מה דקאמר יין ביין ומים במים ג"כ י"ל דקמ"ל דאפילו סתם יינם אוסר בכ"ש אבל זה קשה מה דקאמר יי"נ אסור ואוסר בכ"ש תרתי למ"ל ואם לעצמו מי לא ידע דיי"נ אסור ועיקר רבותא לאשמעינן דאוסר בכ"ש והו"ל לומר רק יי"נ אסור בכ"ש והנה י"ל דקמ"ל תרתי דתחלה קאמר יי"נ אסור היינו בתערובות ובהיתירא לגו איסורא ואח"כ קמ"ל להיפוך דאוסר בכ"ש אפילו באיסורא לגו היתירא ויהי' מוכרח מזה דאפילו איסורא לגו היתירא נמי נאסר במשהו אך י"ל בענין אחר להסוברים דלא כדרישה רק אף תרי משהו אסור עיין בש"ך סי' קל"ד ובט"ז סי' צ"ב ובנקה"כ שם ייע"ש א"כ י"ל דתחלה קאמר יי"נ אסור היינו בתערובות אוסר ואח"כ קאמר דאוסר בכל שהוא היינו דתערובות זה אוסר תערובות השני נמי בכ"ש דאף תרי משהו אוסר אך להסוברים דתרי משהו לא אמרינן אי אפשר לומר כן ובע"כ יהי' מוכח דאף באיסורא לגו היתירא נמי אסור ובזה יהיו מחולקין המקשן והתרצן דהמקשן הוי ס"ד דתרי משהו לא אמרינן וקשה א"כ למ"ל כפל לשון אסור ואוסר בכ"ש מזה מוכיח דקמ"ל דאף באיסורא לגו היתירא נמי אסור והתרצן דוחה דמיירי לעולם באם נפל היתירא לגו איסורא ומה דקתני כפל לשון אסור ואוסר בכ"ש דקמ"ל דאף תערובות הראשון אוסר בכ"ש דאף תרי משהו אמרינן ודו"ק. ועיימ"ש לקמן בזה בגמרא.

שם גמ' תנן יי"נ אסור ואוסר בכ"ש מהו לאו דנפל איסורא לגו היתירא הנה מה דס"ד כן עיין במשנה מ"ש בזה שם וכעת נראה דמזה יהי' ראי' לדעת הסוברים הובא בש"ך ס"ק א' דאף להסוברים דאמרינן ראשון ראשון בטל מ"מ אם נפל היתירא לגו איסורא אפילו הרבה ביחד שהי' סמ"ך נגד האיסור אע"פכ אסור והנה בזה יהי' א"ש כוונת הסוגייא דודאי לשון המשנה דתנא יי"נ אסור ואוסר בכ"ש משמע דתחלת איסורו אוסר אף בכ"ש אף דההיתר ביחד הוי הרבה מתחלה אוסר בכ"ש ולכך להס"ד הוי ס"ל כדעת הסוברים דגם באיסורא לגו היתירא ראשון ראשון בטל ה"ה בהיתר לתוך איסור אם נפל הרבה ביחד נמי מותר ולכך כיון דנקט במשנה דאוסר בכ"ש דמשמע אף אם נפל ההיתר ביחד הרבה נמי אסור ממילא ה"ה באיסורא לגו היתירא נמי אסור ולכך קאמר מהו לאו איסורא לגו היתירא דמזה מוכח דגם זה אסיר אבל התרצן משני לא דיש חילוק ביניהו דלא מיירי רק בהיתירא לגו איסורא ושאני זה מזה דאף דאיסורא לגו היתירא ראשון ראשון בטל מ"מ היתיר לגו איסורא אף דנפל הרבה ביחד נמי אסיר והיינו דהס"ד הוי סבור דטעם החילוק הוי בין איסורא לגו היתירא או איפכא הוי רק מכח דבהיתר לגו איסור כבר נאסר ואינו חוזר להיתירא אבל באיסור לגו היתירא לא נאסר מעולם וממילא ה"ה היתירא לגו איסורא אם נפל הרבה ביחד נמי בטל ולכך ס"ל דשוין הם אבל התרצן משני דאין הטעם כן רק מכח דכל מה שהוא במקומו חשוב יותר וכמ"ש הר"ן ובפרט לפי מה שהסברתי טעמו בתוס' ד"ה כי אתא רב דימי ייע"ש ולכך ממילא אף דהאיסור לתוך ההיתר מותר מ"מ ההיתר לתוך איסור לעולם אסור ולכך קמ"ל לא בהיתירא לגו איסורא ואפשר דלכך כפל המשנה הלשון דתחלה קמ"ל דאוסר בכ"ש מיהו אפשר דמיירי בנפל ההיתר מעט מעט לכך קמ"ל שנית דיין ביין הוי בכ"ש דאפילו בתחלת נפילה הוי בכ"ש נמי אסור ודו"ק. ועיומ"ש בזה בק"א סי' קל"ד בפלפול הסוגייא ובישוב קושית הרמ"א שם ייע"ש.

שם גמ' מאי לאו דנפל איסורא לגו היתירא הנה דעת הראב"ד דמה דאמרינן ראשון ראשון בטל היינו רק במקטיף אקטופי אבל באם הוי מחובר בניצוק לא אמרינן ראשון ראשון בטל יעיי"ש בר"ן שהביאו ובש"ך סי' קל"ד וקשה לי טובא א"כ למה הוצרך הש"ס כאן לתרץ דנפל היתירא לגו איסורא לתרץ כס"ד מעיקרא דמיירי איסורא לגו היתירא רק דלא מיירי במקטיף אקטופי רק בניצוק וס"ל כמ"ד ניצוק חיבור ואפשר דלא ניחא לי' לאוקמא מלתא דר"י בפלוגתא דניצוק חיבור ולהיות מוכח דס"ל כמ"ד חיבור והנה פלוגתתם נראה דתליא בכוונת ניצוק חיבור אם הכונה דהוי כנפל עליון לתחתון או הכונה דהוי כנפל תחתון לעליון ועיימ"ש בזה בק"א סי' קכ"ו ולכך הראב"ד יסבור דניצוק חיבור הוי כנפל תחתון לעליון לכך שוב הוי כנפל היתירא לגו איסורא ולא שייך ראשון ראשון בטל אבל אידך פוסקים ס"ל דניצוק חיבור הוי כעליון שנפל לתחתון וממילא סוף סוף הוי היתירא לגו איסורא וראשון ראשון בטל. ובזה צדקו מאוד דברי הש"ך בסי' קכ"ו סעיף זיי"ן שתמה שם על הש"ע דהרי לדידן קיי"ל דיין ביין בסמ"ך והדגול מרבבה תמה עליו דהרי באיסורא לגו היתירא אף לדין הש"ס הוי בסמ"ך וע"י ניצוק נחשב כנפל איסורא לגו היתירא ייע"ש דמוכח דהבין דמה דניצוק חיבור הוי כנפל התחתון בעליון ולא להיפוך ועיין בק"א שם השגתי עליו דכוונת ניצוק חיבור הוי להיפוך ייע"ש ולפמ"ש כאן צדקו יותר דברי הש"ך דבע"כ מוכח כן דהרי קיי"ל דלא כהראב"ד רק בנפל האיסור לתוך היתר אף ע"י ניצוק נמי ראשון ראשון בטל ואם איתא דבניצוק נחשב כנפל התחתון בעליון א"כ יותסר בזה דהוי כהיתירא לגו איסורא ובע"כ דלא חשבינן רק כנפל העליון בתחתון ומותר א"כ אם לקולא אמרינן כן מכ"ש לחומרא לכך אם הוי להיפוך היתירא לגו איסורא ודאי דמכ"ש דנחשב העליון לתחתון והוי במשהו ולכך הקשה רק לדידן ויפה תמה ואין לומר דגם החולקים על הראב"ד ס"ל דהוי כנפל תחתון בעליון רק דס"ל כדעת המתירין דאף בנפל היתירא לגו איסורא הרבה ביחד נמי מותר וא"כ ע"י ניצוק נחשב כנפל התחתון ביחד להעליון לכך מותר אך ז"א דהרי הר"ן ס"ל דבהיתר לגו איסור אף הרבה ביחד אסור והוא חולק על הראב"ד וס"ל דאף ע"י ניצוק באיסור להיתר אמרינן ראשון ראשון בטל בע"כ דס"ל דניצוק הוי כנפל העליון בתחתון ולא תחתון בעליון וצדקו דברי הש"ך ולא כדעת הדגול מרבבה. ודו"ק היטב.

בתוס' ד"ה כי אתא רב דימי א"ר יוחנן וכו' הנה ליישב קושייתם הי' נראה דהך דינא דחוזר וניעור אי לא יהי' תליא בפלוגתא דר"י ורבנן אם מב"מ בטל או לא דהנה הר"ן בנדרים פרק הנודר מן המבושל אסבר לן פלוגתתם דר"י ס"ל דעיקר הביטול הוי העצם דעצם האיסור בטל לי' ולכך ממילא במין במינו דהעצם שוה אינו בטל ורבנן ס"ל דאין העצם בטל רק האיסור בטל לי' ונהפך להיתר והרי זה איסור וזה היתר לכך נחשב מין בא"מ יע"ש. ולפ"ז הן אמת דהוי אפשר לומר דאף לר"י דס"ל מב"מ לא בטל היינו בהיתירא לגו איסורא אבל באיסורא לגו היתירא אף הוא מודה דבטל וראי' קצת דהרי עיקר הלימוד שלו מקרא דדם הפר ודם השעיר דאף דדמו של פר מרובה קרא לי' דם השעיר יע"ש והרי התם הי' נותן הדם הפר לשל שעיר וכמ"ש רש"י ותוס' במנחות דף כ"ב יע"ש וא"כ לענין שיתבטל דם השעיר הוי כנותן היתירא לנו האיסור לכך כיון דנותן הדם הפר לתוך השעיר אין השעיר בטל אבל אם הי' נותן דם השעיר לתוך הפר אפשר דהוי אמרינן ראשון ראשון בטל מה דלא אמרינן ראשון ראשון בטל לר"י היינו דהוא ס"ל דהעצם הוא בטל והרי באמת העצם איתא עולם בכל מקום שהוא והרי ניכר הרבוי לכך ש א נהי דהתורה גזרה ואמרה דבטל ונחשב כמאן דליתא מ"מ אם נתרבה אח"כ יותר ודאי ראוי לומר מצא מין את מינו וניער אבל לרבנן דאין העצם בטל רק האיסור בטל לי' והרי זה הוי דבר שאינו ניכר ונראה כלל א"כ אם פ"א נתבטל ונהפך להיתר לא שייך לומר מצא מין את מינו וניער כיון דנעשה פ"א היתר איך יחזור לאיסורו לכך לרבנן לא אמרי חוזר וניעור ולפי"ז תינח בדבר שאין לו מתירין בדבר שיש לו מתירין בזה הוי לדידן כמו לר"י כמ"ש הר"ן שם א"כ בזה אף לדידן אמרינן חוזר וניעור ולכך א"ש כיון דמים מהני להו השקה וכל היכי דמהני השקה נחשב כדשיל"מ כמ"ש בפ"ב דע"ז דא"ל הא מיא בשיקתא דנהרא זילו טבולי יע"ש וא"כ א"ש דבשלמא בטבל בהם פתו דהוי רובו ציר ולא מהני להו השקה כמ"ש רש"י ותוס' שם לכך בטלי להו המים בציר ברוב אבל אם הוי לקדירה כיון דמצטרף הני מים עם מים שבקדירה נעשה הם רוב א"כ שוב מהני לי' השקה ונחשב כדשיל"מ ע"י השקה ולכך שוב אמרינן חוזר וניעור לכ"ע וכמאן דאיתנהו דמי ותורף התירץ הוי דבדשיל"מ שפיר אמרינן חוזר וניעור. אך אם נימא כן קשה מהו פריך הש"ס לר' יוחנן מהך משנה נימא דהך משנה אתיא כר"י דס"ל מב"מ לא בטיל לכך חוזר וניעור ור' יוחנן קאמר לרבנן מיהו י"ל הך קושיא קאי למ"ד דבתר בטל אזלינן אם אפשר להיות כמוהו וכאן היי"נ אי אפשר להיות כמו הכשר לעולם דע"ז אף שלא כד"ה ואף עפרו אסור וא"כ אי אפשר להיות כמוהו לכך נחשב מבא"מ אף לר"י ולכך פריך שפיר משא"כ התם במים לכי נעשה עפרא פקע לה טומאה ואפשר להיות כמוהו ודבר שיש לו מתירין נמי הוי לכך נחשב מב"מ ממש וחוזר וניעור אף לדידן. ולפ"ז י"ל קושיית התוס' יותר נכון די"ל דהך חלוקא בין אם האיסור נפל לתוך היתר דראשון ראשון בטל ובין אם ההיתר נפל לתוך איסור דלא אמרינן דבטל הוי עיקר הטעם דמה שהוי במקומו חשוב טפי וכמ"ש הר"ן הובא בש"ך ר"ס קנ"ד ולפ"ז י"ל דעיקר החשיבות כך הוא דבתר דידי' אזלינן לענין מין במינו וצריך הנופל לתוכו להיות כמוהו אם היתר היתר אם איסור איסור ולכך אם נפל היתירא לנו איסורא הרי אפשר לההיתר להיות כמו האיסור אם נגע בו נכרי לכך נחשב מב"מ ולא בטל אבל נפל איסורא לגו היתירא אי אפשר להנופל להיות כמוהו דהרי ע"ז אף שלכד"ה ועפרו אסור לכך נדון כמין בא"מ בנ"ט וזה עיקר כלל החילוק בזה דס"ל דביי"נ החמירו רבנן דהוי במשהו מב"מ מיהו לא עדיף ממין במינו לר"י וצריך להיות דוקא אפשר להיות כמוהו אז הוי מב"מ ולכך בזה ס"ל בתר התחתון אזלינן וצריך להיות הנופל בו כמוהו ואם לאו לא הוי מין במינו ולכך א"ש דתינח ביי"נ אבל התם בבכורות בטומאה דלכי מסרחא פקע שם טומאה מני' כדקאמר במנחות דף כ"ג בנבנה בשחוטה א"כ מים במים שניהם אפשר להיות זה כזה אם יגע טמא במים יטמאו ואם הטמאים מסרחי פקע טומאה מיניהו לכך בזה אין חילוק בין נפל היתר לתוך איסור או להיפוך וז"ב ונכון לפענ"ד ודו"ק. ומהו דפריך הש"ס מיין במים היינו כפירוש התוס' דמסיפא נשמע לרישא. ודו"ק. ועיימ"ש ליישב קושית הרמ"א בסי' קל"ד עפ"י הנ"ל.

שם בתוס' הנ"ל ד"ה כי אתא רב דימי עיימש"ל בדבור הקודם ליישב קושייתם ועוד נראה ליישב בזה בדרך נכון בעזה"י דהנה איתא בש"ס בכורות דף כ"ג א"ל אם טומאה עוררת טומאה טהרה עוררת טומאה וכו' משמע דאם שניהם שוין טפי אמרינן דחוזר וניעור אבל אם אחד היתיר ואחד איסור אין זה מעורר את זה ולפ"ז ה"נ י"ל כן להיפוך דהנה י"ל בתר השתא אזלינן ועתה כיון דכבר נתערב ונתבטל נעשה גם האיסור היתר א"כ כאן אם נאמר דהיין נסך שנפל בו השתא יעורר את הראשון הוי להיפוך כאלו איסור מעורר את ההיתר דהרי מה שנפל בו השתא עדיין לא נתבטל ונחשב איסור ומה שכבר נפל בו נחשב היתר והוי כמין באינו מינו לכך אין איסור מעורר את ההיתר אבל התם בבכורות אם יצטרף המים הזה שכבר נתבטל במים אחרים שבקדירה דהוי נמי היתר בזה כיון דשניהם היתר הוי מין במינו ממש והוי כמו התם דאמרינן טהרה מעוררת טהרה כן ה"נ היתר מעורר את ההיתר לכך שפיר חוזר וניעור ועיין ראי' לזה דבתר השתא אזלינן לענן חה"ל ביבמות גבי חתיכות חטאות ובט"ז ה"ל חנוכה סי' תרע"ג ייע"ש וז"ב ונכון לפניד. ועוד נראה דיש חילוק בדבר דבשלמא כאן לא מהני לומר חוזר וניעור ונחשב הראשון לבדו כמאן דאיתא דמה בכך סוף סוף אין בו שיעור לאסור ובע"כ אנו צריכין לומר דכיון דחוזר וניעור ממילא הוא מצטרף עם מה שנפל עתה ונעשה הרבה יחד בזה שפיר אמרינן דלא אמרה התורה דאיסורין מצטרפין רק כשנפלו יחד או בב"א אבל אם נפל בזה אחר זה דכבר נתבטל הראשון אז נהי שנפל אח"כ יותר ונתעורר הראשון מ"מ לא מצטרפי רק נחשב כאלו האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי אבל התם בבכורות דלא בעינן צירוף רק כיון שנתעורר הראשון אז בו לבדו די לאסור בזה לכ"ע אמרינן חוזר וניעור דעכ"פ הוא עצמו נחשב כמאן דאיתי' וממילא אוסר המים של היתר ולא מטעם צירוף ועיין קצת כיוצא בזה ביו"ד סי' פ"ז לענין דבר המעמיד דבשאר אסורין אוסר בכ"ש ובב"ח אמרינן דמותר דההוא לחודי' קאי וההוא לחודי' קאי יע"ש כן י"ל בזה הך סברא. ודו"ק היטב בזה.

שם בתוס' הנ"ל ד"ה כי אתא רב דימי וכו' וא"ת כיון דעד ס' קאמר א"כ מה חידוש הוא זה וכו'. לא זכיתי להבין דבריהם בזה דקארי להו מה קארי לה ואיך שייך לעשות מזה קושיא ותירץ מה דבמשנה מפורש דיין ביין במשהו והש"ס מפלפל בזה ומדבר מזה וצ"ע. גם מ"ש וא"ת לפירש"י וכו' קשה הרי קושיא זו ותירץ זה מפורש ברש"י במשנה ומה חידשו התוס'. וצ"ע להבין דבריהם.

בתוס' ד"ה ת"ש יין במים בנ"ט וכו' וא"ת מהו קושיא הרי אמרינן לעיל דלא אמרינן קמא קמא בטל כ"א עד סמ"ך וכו' ולפענ"ד נראה ליישב קושייתם דהנה יש דעות בפוסקים ביין במים אם בעינן סמ"ך או די בששה חלקים מים עיין בש"ך סי' קכ"ו וסי' קל"ד יע"ש. ולפי זה נראה להכריע כך דהיכי דנפל היתירא לגו איסורא אז בעינן סמ"ך ואין די בוי"ו חלקים מים אבל היכי דנפל איסורא לגו היתירא אז די בששה חלקים מים ולכך א"ש דודאי ביין ביין או בשאר דברים בעינן סמ"ך ובלא"ה לא אמרינן קמא קמא בטל רק במים פריך שפיר דאי ס"ד דאמרינן קמא קמא בטל נהי דבנ"ט לא אמרינן כן עכ"פ לא הוי ראוי להחמיר בי' עד סמ"ך רק הוי ראוי להיות די בששה חלקים מים ומדאצטריך גבי מים סמ"ך אף בנפל איסורא לגו היתירא בע"כ דאין חילוק בין זה לזה כלל א"כ ממילא לענין יין ביין כיון דבהיתירא לגו איסורא הו במשהו ה"ה נמי איסורא לגו היתירא הוי במשהו. ודו"ק היטב והבן כי קצרתי בזה.

תוכן העניינים

עבודת עבודה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה