עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
עבודה זרה · דף עב.
בדף ע"ב ע"א גמ' ומנא תימרא דכל היכי דלא פסק לא קנה וכו'. קשה לי מה ראי' הוי ממתניתין או מאידך ברייתא דהמכניס חמרין ופועלין הרי י"ל דשאני ושאני דהרי ידוע הפלוגתא דפליגי בנדרים גבי הנודר עד הפסח ובקדושין במשנה דאחת מבנותיך מקודשת לי אם מחית אינש נפשי' לספקא או לא א"כ מנ"ל לנ"ד הרי י"ל התם שפיר כיון דלא פסקה ואפשר שירצה יותר מכדי שויו לכך לא מחית נפשי' לספקא ולא כיון לקנות כלל וא"כ תינח התם אבל באומר לכשאמכרנה לא אמכור אלא לך בזה חזינן דמחית נפשי' לספיקא דהרי ידוע דאפשר שלא ימכרנו כלל ואעפ"כ נחית לספיקא והקנה לו לכך נחית לספיקא בזה ג"כ דאף אם אין ידוע שויו נמי נחית לספיקא דאולי ימכרנו בשויו ומהו קושיא ועוד קשה הרי בע"כ בשביל ספק זה עצמו אולי לא ימכרנו סמכא דעתא דאל"כ אפי' בקצב בכך וכך איך קנהו ובע"כ דבזה סמכא דעתא ואף אם לא קצב לו הסך נמי חזינן דסמכא דעתא דהרי אמר כדשיימי תלתא חל הקנין וא"כ אף באומר סתם מה ראי' הוי מתוך מתניתין בשלמא כאן י"ל שפיר דהוי רק חד ספיקא מכח דלמא ירצה יותר משויו אבל כאן הוי תרי ספיקי אחד דלמא המוכר בעצמו לא ירצה יותר משויו ואת"ל דהמוכר ירצה יותר הרי אמר כשאמכרנה לא אמכור אלא לך וא"כ תלה הדבר בדעת הלוקח ג"כ והרי אפשר הלוקח לא ירצה ליתן בעדו יותר וא"כ ממ"נ אם לא ימכרנה בלא"ה אין חיוב למכור לו דהרי לא התנה רק כשאמכרנה לא אמכור אלא לך ואם באמת ימכרנו א"כ אולי הלוקח לא יתן יותר משויו והוי כאן תרי ספיקי לטיבותא אולי המוכר לא ירצה יותר בעדו ואף אם ירצה יותר אולי הלוקח לא יתן בעדו יותר וכל דהו"ל תרי ספיקי לטיבותא לכך סמכא דעתא ומהו פריך וצ"ע כעת בזה.
גמרא אימא סיפא האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה לטומאה ולטהרה הוא דהוי חיבור ליי"נ לא הוי חיבור קשה לי מהו פריך הרי כמו דקאמר הש"ס דכחו מדרבנן הוא כן י"ל דניצוק הוי חיבור רק מדרבנן ולכך תחלה קאמר מלתא דפסיקא דהניצוק והקטפרס אינו חיבור לטומאה וטהרה אפילו מדרבנן הא לענין יי"נ הוי חיבור מדרבנן עכ"פ ואח"כ קאמר דהאשבורן הוי חיבור לטומאה וטהרה אפי' מדאורייתא אבל לענין יי"נ לא הוי חיבור מן התורה הא מדרבנן הוי חיבור גם כיון דביי"נ יש חלוקים דפעמים אסיר גם בהנאה ולפעמים הוי רק בשתי' א"כ קשה דנימא דמה דקאמר ר' הונא ניצוק חיבור ליי"נ בשתי' קאמר אבל להנאה לא הוי חבור ולכך תחלה נקט מלתא דפסיקא דהניצוק וקטפרס לא הוי חיבור ממש לכל דבר לטומאה וטהרה לא הוי חיבור כלל לשום דבר בעולם אבל לענין יי"נ הוי חיבור לאסר בשתי' עכ"פ ואח"כ קאמר דאשבורן הוי חיבור לטומאה וטהרה לכל דיניו שוה כמותו אבל לענין יי"נ לא הוי כמותו ממש ואינו נאסר בהנאה כמותו ומכ"ש דקשה יותר לפי מ"ש הב"י לספק בדעת הטור בשם הרשב"א מה דמתיר ניצוק בסתם יינם היינו רק בהנאה ולא בשתי' וכן יישב אח"כ דברי הרשב"א במ"ש אח"כ שנראין דבריהם ותחלה כתב להיפוך דכוונתו דאסור בשתי' ומותר בהנאה הרי דנחית לחלק בניצוק בין איסור שתי' להנאה מכ"ש דקשה מהו פריך נימא כאן בשתי' כאן בהנאה וע"ק לפי דעת הפוסקים דהיכי דיש ביין שלמעלה סמ"ך מותר דניצוק עושה עירוב ויש דעות דאף סמ"ך לא מהני דניצוק עושה חיבור לא עירוב ועיין בב"י וד"מ סי' קכ"ז דיש חיבור ויש עירוב א"כ להני דס"ל דניצוק הוי רק עירוב מה קושיא נימא דרישא קמ"ל דניצוק וקטפרס אינו חיבור לטומאה וטהרה כלל ואף עירוב אינו עושה רק מותר לגמרי ולא בעינן סמ"ך או רוב כלל אבל ביי"נ עושה עכ"פ עירוב ובעי סמ"ך ואח"כ נקט דאשבורן הוי חיבור ממש לטומאה וטהרה ואינו עושה עירוב רק חיבור ממש ולא מהני סמ"ך רק נידון כמותו ממש אבל לענין יי"נ אינו עושה חיבור ממש רק עירוב ודי בסמ"ך וזה קושיא חמורה לפענ"ד. וכה"ג קשה עוד במה דפריך הש"ס אח"כ הדיוקים אהדדי במשנה דתחלה קאמר המערה מכלי אל כלי את שעירה ממנו מותר הא ביני ביני אסור ואח"כ קאמר את שעירה לתוכו אסור הא ביני ביני שרי ומהו קושיא נימא דרישא קמ"ל מה שמערה ממנו מותר דאפילו סמ"ך לא בעינן ולא הולכת הנאה לים המלח הא דביני ביני אסור אם אין בו סמ"ך ולא מוליך הנאה לים המלח והיינו באקטוף אקטופי לכך מה שמערה ממנו מותר לגמרי הא דביני ביני אסור בלא סמ"ך והנאה לים המלח ואח"כ קתני דאת שעירה לתוכו אסור דאף סמ"ך והנאה לים המלח לא מהני אבל דביני ביני מהני סמ"ך או הנאה לים המלח ומה קושיא. וצ"ע. ועיין בק"א שלי סי' קכ"ו מה שהארכתי שם בזה והקשיתי בזה יע"ש.
בפירש"י ד"ה את שעירה ממנו מותר ובגמ' מפרש בנכרי המערה וכו'. הנה בעניי לא זכיתי להבין פירושו בזה חדא דלפי שיטתו שפסק לקמן דניצוק חיבור לא הוי צריך לפרש כאן בנכרי המערה דזה לא אתמר רק לדחות הת"ש דניצוק חיבור יע"ש ועוד באמת לא על הך משנה אתמר כלל זה דהרי מוכיח מסיפא להיפוך דאת שעירה לתוכו אסור הא דביני ביני מותר ש"מ ניצוק אינו חיבור ודחה דמהא ליכא למשמע מינה א"כ אין צריך לאוקמא בנכרי המערה רק על אידך ברייתא דהמערה מחביות לבור זה מוקי לה בנכרי המערה ולא הך משנה וצ"ע. והנה ראיתי בהרא"ש בפסקיו שכתב במשנה וז"ל המערה מכלי אל כלי מה שעירה ממנו מותר ומה שעירה לתוכו אסור ומוקי לה עכו"ם המערה וההוא דנטל לבראי גזרו בי' רבנן ומשום ניצוק לא מתסרא דלא החמירו כולי האי בכח עכו"ם לאסור המחובר לו ע"י ניצוק עכ"ל. והנה גם עליו יפלא מה שתמהתי על רש"י דהש"ס לא מוקי לזה על המשנה רק על הברייתא ואין לומר דהוכחתו דקאי גם על המשנה ממה דקאמר במה דגואי לא גזרו רבנן משמע דקאי על המשנה דנקט מה שמערה ממנו מותר ז"א דגם בברייתא משמע כן מדנקט קלוח היורד ממנו לבור אסיר משמע הא מה שבפנים מותר והרי מינה פריך הש"ס להוכיח דניצוק אינו חיבור ואדרבא מדקאמר בש"ס אי בנכרי המערה אפילו מגוא דחביתא נמי מתסר משמע דעל הברייתא קאי דבמשנה לא נקט חביתא רק כלי וא"כ איך כתב הרא"ש דמוקי לה בעכו"ם המערה ועוד מה זה שכתב ומשום ניצוק לא מתסרא הרי הך אוקימתא דבנכרי המערה מיירי הוי רק לדחות דניצוק אינו חיבור אבל אם ניצוק חיבור לא מיירי בנכרי המערה ומה דבגואי מותר מוקי לה במקטף אקטופי ומנ"ל להרא"ש הך דינא דאפי' אם ניצוק חיבור מיירי כאן בנכרי המערה ודבכוחו לא שייך ניצוק והרא"ש בעצמו כתב כן לקמן בדבריו בפסק הלכה וז"ל ועוד דהא ר' ששת תרגמא לה בעכו"ם המערה והאי שינוייא דסמכא הוא דשרינן כחו של עכו"ם דנפיק לבראי ולמ"ד ניצוק חיבור לא צריכין לההוא שינוייא עכ"ל א"כ מפורש אומר דלמ"ד ניצוק חיבור לא מיירי בנכרי המערה ואיך כתב כאן להיפוך וצע"ג ולא ראיתי מי שיתעורר על זה.
בתוס' ד"ה ומאי לא ניתן להשבון וכו' וא"ת למה דפרישית לעיל וכו' קשה לי טובא למה פריך הש"ס מגזל נכרי לקשי' לי' מגזל ישראל דלמ"ד משיכה בנכרי קונה אז בישראל מעות קונה ולא משיכה וא"כ איך משכחת לה גזל מישראל הרי לא מהני משיכה והו"ל לומר ולטעמיך שרוצית להוכיח דמשיכה בנכרי קונה א"כ להופיך בישראל מעות קונה וא"כ איך משכחת לה גזל ישראל כיון דלא קנהו הוי ברשותי' דמרא קמא ואין לומר דלענין להיותו נחשב גזל ודאי דמהני משיכה כיון דאינו לקנותו לגמרי רק לשוי' באחריותו לענין אונסין ועיקר קושייתו הוי דלמה לא ניתן להשבין דבזה הוי קנין לגמרי בזה הוי קשה לו למה יועיל משיכה בזה אך ז"א דא"כ הו"ל רק להקשות למה לא ניתן להשבון אבל למה פריך למה נהרג הרי להרוג שפיר נהרג כיון דעכ"פ גזל ולענין גזל שפיר מהני משיכה ואפשר דלעולם עיקר כוונת הש"ס להקשות למה לא ניתן להשבון כיון דמשיכה לא קנה ממש רק דמכח זה לא הוי יכול להקשות דידע דאפשר לתרץ דהכוונה דאינו בתורת השבון רק דקשה לי' אם אינו בתורת השבון משמע דלא הו"ל גזל כלל א"כ למה נהרג ולכך פריך ממ"נ אם הכוונה דאינו בהשבון דא"צ להחזיר הרי משיכה לא מהני בנכרי ואם הכוונה דאינו בתורת השבון א"כ שוב קשה דלמה נהר לכך משני דלכך נהרג מכח דצערי' לישראל וממילא שוב אפשר לפרש דאינו בהשבון היינו בתורת השבון אך זה לפירש"י דמפרש דלא ניתן להשבון אינו בתורת השבון דממילא דישראל הוא י"ל כן דקושייתו הוי אם נפרש אינו בתורת השבון למה נהרג ולעולם עיקר קושייתו הוי מלא ניתן להשבון אבל לפירוש התוס' בזה ועיין במהרש"א ביאור כוונתם ופירוש לפירושו הוי כך דכיון דבפחות מש"פ אינו ממון מצד עצמו רק דהוי ס"ד כיון דהוא גזלו מחויב לעשות השבה אף בפחות מש"פ כיון דלגבי הגזלן הוי ממון דהוא נכרי לכך קמ"ל דלא ניתן להשבון אבל אם אין כאן גזילה כלל פשיטא דאינו בתורת השבה כיון דפחות מש"פ אינו ממון לגבי הנגזל דהוא ישראל ולזה משני דהכונה באמת כן דאינו בתורת השבה וא"כ לפ"ז נשאר קושייתינו בדוכתא דמהו פריך ממ"נ אם משמע לי' דאף לאו דגזל לא יעשה אם אין משיכה קונה לקשי' לי' ולטעמיך מגזל ישראל ואם מודה דלענין גזילה שפיר הוי ברשותו אף דלא קני' במשיכה א"כ תקשה לפי האמת למה אינו בתורת השבה הרי עכ"פ הוא גזלו גם מהו פריך למה נהרג הרי עכ"פ גזל לכך אזהרתן זו מיתתן וצע"ג. בזה. שוב ראיתי בתוספות לעיל הרגישו בזה בעצמן ומחמת שלא הייתי אז בקו הבריאה הי' בהעלם עין כמו רגע ומשנה לא זזה ממקומה מכח הדברים שנתחדשו בזה.
שם בתוס' הנ"ל ד"ה מהו לא ניתן להשבון וכו' אבל בגזל דבתורת איסור אתי לידי' וכו' הנה עפ"י דבריהם הי' נראה ליישב מה שהקשו התוס' לעיל ד"ה ואי ס"ד משיכה בנכרי אינו קונה דהרי בישראל נמי אינו קונה וכו' ולפי הנ"ל י"ל כך דודאי אף דבאיסורא אתי לידו הוי ראוי לומר דהתורה אוקמא ברשותו לחובתו שלא יהא חוטא נשכר וכיון דאם הוי בהיתירא הוי קונה רק מכח דהוי באיסורא לא יקנה א"כ ירויח ע"י חטאו שיפטר מעונש זה ודאי אינו סברא והוי ראוי לומר שיקנה אך בנכרי כיון דאם נימא שנעשה גזל לא יצטרך להשיבו ואם לא יהי' גזל יצטרך להשיבו א"כ הוי בזה הפסד לישראל ולכך שוב ראוי לילך בתר עיקר דינו דבאיסורא אין משיכה קונה מה אמרת דראוי לאוקמא ברשותו לחובתו הרי כנגד זה ירויח ממון שלא יצטרך להשיבו ויהי' בזה הפסד לישראל לכך ראוי לאוקמא אדיני' דלא יקנה וא"כ תינח בנכרי דלא ניתן להשבון אבל בישראל דאף אם נחשב גזלן חייב להשיבו א"כ אין לו הפסד במה שיחול עליו תורת גזל דסוף סוף יצטרך להחזירו ואדרבא יהי' באחריותו לענין אונסין וא"כ אין הפסד במה שחל עליו תורת גזל רק להגזלן במה שעבר עליו בלאו ויהי' באחריותו לכך שוב משיכה קונה בי' דהתורה אוקמוהו ברשותו בתורת קנס להגזלן שלא יהא חוטא נשכר ואפשר דזה הכריחו לרש"י לפרש דמהו אינו בהשבון אינו בתורת השבון היינו דברשותא דישראל קאי ומחייב להחזירו אבל אם נימא כפירוש התוס' א"כ סוף סוף לא יחזירנו ואין לישראל הפסד שוב קשה מהו פריך הרי בליכא כסף קונה משיכה כמו בגזל ישראל. ודו"ק. והנה מדברי התוס' הנ"ל יהי' מוכח חידוש דין דלדידן דקיי"ל דישראל קינה בכסף ולא במשיכה נהי דהיכי דליכא כסף קונה במשיכה היינו היכי דלא הוי בעבירה אבל היכי דהוי בעבירה כגון במשך או הגבי' חמץ בפסח אף דהוי דבר של הפקר דליכא כסף או בחמץ אפשר דלא שייך בי' קנין כסף כיון דאיני דמים ושייך בי' רק קנין משיכה אבל כיון דהוי דרך איסור דהרי אסור לקנות חמץ בפסח לכך אין משיכה זו קינה מן התורה ולא קא עבר בב"י וי"ל בזה קושיות הראשונים באוכל תרומת חמץ בפסח דנימא מדאגבי' קני' יע"ש לפי משמעות התוס' בדבור זה דהיכי דלא מהני משיכה אף בהגבהה לא מהני ואף לפמ"ש דבגזלן ישראל שפיר שייך משיכה מ"מ כתבנו בטעמו דהיינו רק מכח דאין בזה הפסד לישראל א"כ תינח בעלמא אבל בחמץ דאם נימא דנעשה גזל יהי' באחריות הגזלן ויעבור עליו בב"י וב"י וממילא יהי' נאסר בהנאה ולאם נימא דנאסר בהנאה מ"מ לא יצטרך לשלם לי הגזלן דיוכל לומר הש"ל כדינו בש"ס וחו"מ סי' שפ"ג ולהיפוך אם לא נעשה ברשות הגזלן יהי' מותר בהנאה כגון דגזלו ממנו בע"פ אחר שש ולרוב הפוסקים דאין עוברין בב"י עד הלילה וכיון דאז לא נאסר עדיין ובלילה הרי הוי כבר אונס דאין בידו לבערו וכל כה"ג דהוי אונס גמור ודאי דמותר בהנאה אח"פ ולכך כל כה"ג דאיכא הפסד לישראל באם יהי' ברשות הגזלן אז נא שייך בי' משיכה ואינו נעשה ברשותו של גזלן כלל כיון דהוי משיכה דאסורא מיהו לדעת התוס' שייך משיכה בגזלן בכל ענין מיהו לצרף זה לסניף לדינא יש לעיין בזה כי כתבתיו רק דרך העברה בעלמא להעיר לב המעיין ועיין בחבורי ליו"ד מה"ת סי' ד' בהשמטות מ"ש ראי' לדין של התוס' הנ"ל משיטת רש"י בחולין ייע"ש הנה בסוגייא זו לא הארכתי הרבה כי כבר הארכתי בזה בעז"ה בחידושינו מכבר ביו"ד סי' קמ"ו מה"ק ומה"ת ומצורף לזה הייתי טרוד בטרדא דצערא על פטירת נכדי הילד מרדכי מאיר ביום ד' ב' דר"ח חשוון תקצ"ז המקום ירחם עלינו לזה לא עיינתי בזה הרבה יתר.