עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
עבודה זרה · דף ע.
דף ע' ע"א גמרא ואי משום שבתא הא אמר לי איסר גיורא וכו' בעניי איני מבין דברים הללו וכי מה ראי' הוא זה למה שנכרי אחד אמר דיהודאי לא מנטרי שבתא ודלמא הוא מן המיעוט ורוב נכרים מחזיקין את ישראל לשומרי שבת. ועוד הרי משמע ממה דקאמר השתא מדכר לחמרא ואתא משמע דלולא שיזכור להיין בטוח הנכרי שלא יבא רק שמתיירא שיזכור להיין וא"כ תינח בחול אין הישראל מוחזק בעיניו לחשוד על יי"נ לכך מסיק אדעתי' דישראל יהי' נזכר להיין ויחוש לשמא יגע בו הנכרי ויבא אבל כאן דהוי שבת א"כ ממ"נ אם נחשב הישראל בעיניו לאדם כשר יסמוך שלא יחלל שבת ואם נחשד בעיניו לחלל שבת יאמר דא"כ גם על יי"נ לא יקפיד ושוב למה לו לבא ומנ"ל זה לחלק לומר דהישראל בעיניהם בחזקת מחלל שבת ובחזקת נאמן ליי"נ וצ"ע. ואפשר דמ"ש השתא מדכר ישראל לחמרא אינו מכח חשש יי"נ רק כפשוטו דלמא יעשה בו הנכרי זיוף. אך לפי"ז יצמח לנו דין חדש באם הנכרי בחזקת נאמן בעיני ישראל לממון כגון שרגיל להפקיד אצלו בלי עדים וכדומה בענין שיסמוך הנכרי דעתו דלחשש ערמה לא יחוש רק די"ל דיתיירא לנסך מכח חיבת ניסוך והרי בזה נחשד בעיניו כנ"ל.
שם גמ' כמאן כר"א דאמר ספק ביאה טהור. הנה מריש הוי קשיא לי דכיון דאמר לעיל דרוב גנבי ישראל נינהו וא"כ מה ספק הוי בכאן הרי ודאי הוא וראיתי אח"כ בתו"ח שהרגיש בזה וכתב דדוקא בפומבדיתא הוי רוב גנבי ישראל אבל בנהרדעא לא הוי רוב גנבי ישראל וכן נראה מדברי המהרש"א שהבין כן אך לדעתי הדבר צ"ע דא"כ קשה מהו פריך הש"ס לקמן במה דקאמר ולא ידענא טעמא מהו אם משום דקסבר כר"א דספק ביאה טהור או משום דקסבר רובא דאזלי בהדי פולמסא ישראל נינהו ופריך א"ה ההוא ספק ביאה ספק מגע הוא ומהו א"ה הוי בזה הרי נהי דלא הוי רובא ישראל עכ"פ מידי ספק לא נפקא ואפשר דהוי נמי ישראל לכך כספק ביאה ומהו פריך ועוד הוי קשה לי במה דמשני כיון דפתחי טובא כספק ביאה דמי וא"כ קשה שוב מנ"ל דהוי כר"א דלמא אף כרבנן ומטעם ס"ס הוא דדלמא ישראל נינהו ואת"ל נכרים דלמא עביד מחמת ממונא וכדקאמר כאן ס"ס זו ואכתי קשה למה מספקא לי' דוקא אם כר"א או דרובא ישראל נינהו הו"ל לספק גם זה אולי כרבנן ומטעם ס"ס אך הנה זה הוי אפשר ליישב כיון דקיי"ל ס"ס שאינו מתהפך לא הוי ס"ס גם קיי"ל דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות לא הוי ס"ס וא"כ קשה על הש"ס כאן איך קאמר דהוי ס"ס הרי אינו מתהפך דאיך אפשר לומר ספק לא כיון לנסך ספק כיון לנסך ואת"ל כיון לנסך דלמא ישראל נינהו הרי אם כיון לנסך ודאי נכרי הוא דישראל אינו מכוין לנסך ואף אם הוי ישראל אם כיון לנסך אוסר ועוד איך נאמר אם כיון לנסך דלמא הוי ישראל הרי אתה עושה הספק בשני גופין ובשני ענינים אך זה לק"מ דכיון דתחלה צריכין אנו לדון על הכניסה מי נכנס א"כ דומה למ"ש הש"ך בדיני ס"ס בספק על ספק לא על ואת"ל על שמא לא דרס וכן נמי לענין שני גופין כיון דתחלה אנו אומרים שמא אין כאן נכרי כלל ואת"ל שהי' כאן נכרי א"כ אנו עושין ב' ספיקות בשני גופין להחמיר אז בזה הספק שאנו עושין להחמיר שמא נכרי הוא בזה הספק עצמו אני אומר לך שמא לא כיון לנסך עיין בש"ך שם והבן וא"כ תינח בכאן דהוי ספק ביאה ממש אבל לקמן לפום מה דסובר הש"ס שם דודאי עפ"י הרוב נכרי הי' ואינו נכנס בגדר ספק ולא הוי ספק ביאה רק ספק מגע לכך נהי דמשני כיון דמפתחי טובא וקרוב הדבר שלא כיון לנסך לכך הוי כספק ביאה א"כ תינח לענין חשיבות הספק נחשב כספק ביאה אבל מ"מ כיון דאינו ספק ביאה ממש א"כ אפשר להתחיל להיפוך ספק לא כיון לנסך ספק כיון לנסך ואת"ל לנסך שמא ישראל הי' א"כ בזה שוב הו"ל ס"ס שאינו מתהפך דאם כיון לנסך לא שייך לומר שמא ישראל הי' גם א"כ עושה הספק בשני גיפין לקולא ובפרט דלהיפוך אי אפשר להתחיל תחלה שמא ישראל הי' כיון דהרוב הוי נכרים ואינו נכנס בגדר ספק רק דלס"ס יש לצרף גם זה כידוע א"כ עכ"פ צריך להתחיל בצד השני תחלה וזה אי אפשר דא"כ הוי בשני גופין וכנ"ל, מיהו קושיא הראשונה קשה מהו פריך א"ה ספק ביאה ספק מגע היא מנ"ל דלמא נהי דלאו רובא ישראל נינהו דלמא עכ"פ הוי מחצה על מחצה לכך הו"ל ספק ביאה ואין לומר דמזה גופו מוכיח דלאו מע"מ הוא דאם ס"ל דהוי מע"מ הו"ל לומר דלמא כרבנן ומכח ס"ס כקושייתינו אך קשה על ר"ד גופו כיון דמספקא לי' דלמא רובא ישראל נינהו א"כ לא פשיטא לי' מאן נינהו הו"ל לספק גם זה ודלמא ס"ל מע"מ נינהו ואתיא אף כרבנן ומכח ס"ס ולכאורה צע"ג ולכך הי' נראה לי לומר להיפוך מדברי המהרש"א והת"ח רק בנהרדעא הוי ג"כ רוב גנבי ישראל ואדרבא מכח זה הוי ספק דהרי ידוע דכל אדם יש לו חזקת כשרות וא"כ אם אני דנין על אדם זה שהי' כאן אצל היין ראוי לאוקמא בחזקת כשרות ולומר שנכרי הי' לא ישראל רק כיון דעכ"פ הוי רוב גנבי ישראל א"כ רובא וחזקה רובא עדיף רק דיש לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ולכך הוי פלגא ופלגא אבל אם הוי רק מע"מ גנבי ישראל מנכרים אז הוי החזקה מכריע והוי ודאי נכרי ולא נחשב ספק ביאה אך כיון דרובא ישראל נינהו אם אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ונעשה פלגא ופלגא לכך נחשב ספק ביאה ואף דאין האיש הזה ידוע לנו מ"מ שייך לאוקמא בחזקת כשרות ואינו דומה למ"ש הב"ש באהע"ז סי' י"ז דאדם שאינו ידוע לנו לא שייך לאוקמא בחזקת חי וגם לא למ"ש הרא"ש סי' קל"ג דבאם טוען שלקחו מגנב לא שייך לומר אחזיקי אינשי בגנבי לא מחזקינן מכח דהרבה גנבים יש בעולם דהנה התם כיון דעכ"פ אחד גנבם ומשקר ואין נ"מ לנו התם אם מישראל או מנכרי לכך חיישינן לגנבי וכן בנידון של הב"ש דהתם אנו באים לדון זה כנגד זה וסוף סוף אחד יצא מחזקת חי לכך בהעריך זה כנגד זה טפי ראוי לומר שנוציא לזה מחזקת חיים זה שאין אנו מכירין בו משנוציא לזה מחזקת חיים לזה שאנו מכירין בו מי הוא אבל כאן שאין אנו דנין זה כנגד זה לכך אף שאין אנו מכירין בו ראוי לאוקמא בחזקת כשרות ולומר דנכרי הי' ולא ישראל ועוד דהרי י"ל דמה בכך דרוב המוחזקין בגנבים מישראל נינהו עכ"פ רובא דעלמא הוי נכרים והרי י"ל אחד מן הנכרים הרוב נעשה גנב כעת ונהי דזה הוי מיעוטא לומר דמי שלא הי' בחזקת גנב נעשה גנב עכ"פ בהצטרף זה המיעוט גנבים שכבר הוי עכו"ם נעשה מע"מ ולכך אם הוי כאן בלא"ה מע"מ אז כיון דבלא"ה הוי מחצה נכרים אלו שכבר מוחזקים לגנבים וגם יש לתלות שמשאר הנכרים נעשה אחד גנב והם הוי רובא דעלמא נגד הישראל ונהי דזה הוי מיעוטא לומר שאחד נעשה גנב מחדש מ"מ בהצטרף זה המיעוט למחצה נכרים שכבר הם גנבים נעשה רוב לכך הוי כודאי נכרים אבל ברוב גנבי ישראל אז בהצטרף מיעוט גנבי נכרים עם המיעוט דשמא אחד מחדש נעשה גנב וא"ל דגם בישראל י"ל דאחד נעשה כן מחדש ז"א דבזה שוב הוי רובא דעלמא עכו"ם לכך שכיח טפי בעכו"ם מישראל גם חזקת כשרות מסייע יותר דנכרי עשה כן ולא ישראל לכך שוב נעשה מע"מ ולכך אדרבא מחמת דהוי רובא גנבי ישראל מזה מוכיח דס"ל כר"א ספק ביאה טהור דבלא"ה אף ספק לא הוי ולכך א"ש הסוגייא שפיר דפריך לקמן ההוא ספק ביאה ספק מגע הוא כיון דלל"ק הוי ס"ל דלא הוי רובא דאזלי בהדי פולמסא ישראל א"כ אף ספק ליכא רק ודאי נכרי לכך פריך א"כ ספק מגע הוא ומשני כיון דפתחי טובא הוי כספק ביאה ולכך מספקא לי' אם מה"ט הוא מתיר וס"ל כר"א דס"ס לא הוי כיון דאינו מתהפך גם הוי בשני גופין או דס"ל דרובא ישראל נינהו ושוב הוי ספק ביאה ממש ואתיא אף כרבנן ומכח דהוי ס"ס דבזה שפיר הוי ס"ס כיון דצריך לדון תחלה על הביאה עצמה כמ"ש לעיל כנלפע"ד נכון ביאור הסוגייא דלא כהת"ח ומהרש"א ודבריהם צ"ע. והנה אין להקשות לפמ"ש דברוב גנבי ישראל נעשה מע"מ הרי התם בש"ס ויו"ד ה"ל שחיטה סי' א' דבגנבו אם רוב גנבי ישראל מותר א"כ מוכח דהוי ודאי דאי ספיקא לתסור ז"א דהתם כיון דמצאו שחוטין כראוי יש עוד רוב דרוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם ולכך נהי דע"ז לבד לא הוי סמכינן בכה"ג מ"מ אם יש מעלה דהוי רוב גנבי ישראל מהני אבל כאן דאיכא רק הך מעלה דרוב גנבי ישראל לכך נחשב רק ספיקא כנלפע"ד נכון כדמוכח כן מן הסוגייא. ודו"ק. שוב ראיתי בתוס' ד"ה ההוא פולמסא שהרגישו בקושיתינו הנ"ל דמהו פריך א"ה ופירשו שם הסוגייא היפוך מפרש"י והנה נראה שהת"ח והמהרש"א אזלי בפירוש התוס' אבל רש"י יהי' הולך כפירושי הנ"ל בסוגייא ומיושב שם קושית התוס' עליו על נכון כנלפע"ד נכון בשיטת רש"י. והנה ראיתי בהרמב"ם שהעתיק הדין הזה דגנבים שנכנסו אם רוב גנבי ישראל מותר ותמה הלח"מ למ"ל רוב גנבי ישראל אפילו מע"מ נמי מותר למסקנת הש"ס יע"ש שהניח בצ"ע ולפענ"ד הדבר ברור שהרמב"ם פירוש הסוגייא וס"ל דדוקא בעינן רוב גנבי ישראל ובלא"ה ליכא ס"ס. ודו"ק היטב.
שם גמ' שאני התם כיון דפתחי לשם ממונא הוי לי' ספק ספיקא וכו' לכאורה הוי קשה לי מ"ט לא משני טפי דע"כ לא קאמרי רבנן רק בטומאה דחמור דהרי ספק טומאה ברה"י הוי טמא ודאי אבל באיסורין מודים דספק ביאה מותר כמו דלא הוי בזה ספק כודאי מיהו באמת זה לק"מ כיון דעיקר ספק טומאה ברה"י דטמא מסוטה ילפינן לה וא"כ הרי בסוטה הוי ביאה ודאית דודאי נסתרה רק דהוי ספק מגע א"כ אם איתא דרבנן מחלקין בין ספק ביאה לספק מגע מנ"ל כלל דספק ביאה טמא ברה"י ובע"כ דס"ל דאין סברא לחלק בין ספק מגע לספק ביאה א"כ ממילא ה"ה ביי"נ דספק מגע אסור ה"ה דספק ביאה אסור ולכך משני דכאן אין הטעם לומר דספק ביאה קיל מספק מגע רק הטעם מכח דהוי ס"ס ובהכי הוי א"ש מה דתמי' יותר דלמה לא משני הש"ס דשאני טהרות מיי"נ דהרי חזינן לקמן דף זה קאמר להדיא דטהרות חמירא מיי"נ ולרב טהרותיו טמאות ויי"נ אינו עושה א"כ מהו פריך נהי דס"ל לרבנן ספק ביאה טמא היינו בטהרות אבל ביי"נ מודים דכשר ולפמ"ש א"ש דעיקר קושייתו דאם עכ"פ ס"ל דיש לחלק בין ספק ביאה לספק מגע קשה מנ"ל כלל דספק ביאה טמא כיון דלא הוי דומיא דסוטה ובע"כ דלא ס"ל לחלק כלל. אך בהיות כן קשה לי טובא על פירש"י שפירוש בד"ה דהוי ס"ס וז"ל וכי פליגי רבנן עלי' דר"א היכי דמליא שדה וכו' דליכא אלא חד ספק עכ"ל וקשה טובא הרי משנה מפורשת דכל ספיקות וספק ספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י טמא ואיך כתב כאן רש"י דאם הוי ס"ס מטהרין רבנן ואין לומר דדוקא בספק ביאה ס"ל לרש"י דמטהרין רבנן בס"ס ולא בספק מגע א"כ כיון דלרבנן יש חילוק בין ספק ביאה לספק מגע קשה מנ"ל דאספק ביאה אף ספק אחד טמא דלמא אף בספק אחד טהור ומה דבסוטה טמא היינו דהוי ספק מגע ועוד אם לא הוי קושית הש"ס כפירושינו לשני הש"ס בלא זה דלא מחמרי רבנן רק בטהרות ולא ביי"נ ולמ"ל לחדש דכאן הטעם מכח ס"ס וצע"ג לפירש"י וזה ראי' ברורה לשיטת ר"ת בפסחים וב"ב והזכירו זה לקמן ג"כ דאף בס"ס פליגי וא"ש לשיטתם. ודו"ק.
שם בתוס' ד"ה שמע ישראל קל צלויי וכו' עיין במהרש"א מה שהגי' וכוונת הגהתו הוא דהוי קשה לו דלפי הגירסא שלפנינו איך כתבו די"ל דאף שעל השלחן שרי ובשלא א"ל הוי מזוג ושותה הרי במשנה מי רי בלא א"ל ואעפ"כ שעל השלחן אסור ובא"ל אף מה שעל הדולבקי אסור וא"כ איך משמע ללשנא קמא שלהם דמיירי בא"ל הוי מזוג א"כ אף שעל הדולבקי יתסור בע"כ צריך לומר כהגהות המהרש"א וכן הוא בהרא"ש ייע"ש.