אור ברסלב
עבודת עבודה חלק ב עבודה זרה › דף סח.

עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

עבודה זרה · דף סח.

דף סז.

דף ס"ח ע"א גמ' נפק דק ואשכח וכו' והא הכא דפוגם מעיקרא הוא ופליגי קשה לי טובא לשיטת התוס' לעיל דף ס"ו ד"ה מכלל דברישא בנ"ט עסקינן שכתבו דהיכי דמשהו אסור גם נטל"פ אסור א"כ קשה הרי קיי"ל דדבר המעמיד אפי' באלף לא בטיל כמ"ש התוס' לעיל פ"ב דף ל"ד והרא"ש שם ועיקר ראייתם הוי ממה דאמרינן בש"ס דשאני שאור ותבלין דלטעמא עבידי ולא בטלי א"כ ה"נ מה קושיא דלמא לעולם בפוגם מעיקרא בדבר דאינו אוסר רק בנ"ט אף נטל"פ שרי לכ"ע ומה דפליגי ות"ק אוסר אף בפוגם מעיקרא היינו רק בשאור דמיירי מני' דבזה כיון דלטעמי' עביד אינה בטילה אפי' באלף לכך גם נטל"פ אסור ומהו פריך. וצ"ע בזה.

ועוד קשה לי לפמ"ש בש"ס לעיל דף ל"ד ע"ב דהיכא דאוקמי קא מקים חשוב כאלו הוא בעינא ומזה הוכיחו הפוסקים דדבר המעמיד חשוב כאלו הוא בעין יע"ש וא"כ ה"נ דלמא לא קאמר עולא דפוגם מעיקרא לכ"ע מותר רק בע"י תערובות בדבר שאינו מעמיד אבל בשאור דהוי דבר המעמיד ונחשב כאלו הוא בעינא בזה ס"ל לת"ק דאף פוגם מעיקרא אסור וגם זה צ"ע. והנה בזה הוי אפשר ליישב מה שהקשו התוס' ד"ה תיקו שהקשו דהרי אח"כ פשיט לי' דמשביח ובסוף פוגם ד"ה אסור ונדחקו בזה יע"ש ולפי מ"ש י"ל כך דמה דפשיט הש"ס זה לקמן היינו רק לשיטת רב עמרם דביקש ללמדו ממתניתין ובע"כ דלא הוי ס"ל הך סברא דדבר המעמיד הוי כאלו הוא בעין ולא ס"ל כסוגייא דלעיל דף ל"ד וגם מהתוס' שם נראה שלא היו גורסין שם כן וא"כ מוכח דאין ההכרח לומר כן ולכך ר"ע לא יסבור כהך סברא דמדמי לי' כאלו הוא בעין לכך שפיר יליף לה ממתניתין ולפום שיטתו מוכח שפיר מהתם דבהשביח ובסוף פוגם ד"ה אסור אבל אנן ס"ל כסוגייא דלעיל דף ל"ד דהיכי דמעמיד הוי כאלו הוא בעין או דר"ע לא הוי ס"ל דמשהו ונטל"פ דין אחד להם אבל אנן דקיי"ל כן כמשמעות הסוגייא דלעיל דף ס"ו לכך אין מהמשנה ראי' כלל לא אם פליגי בפוגם מעיקרא ולא אם הכל מודים במשביח ובסוף פוגם לכך לא ידעינן זה רק מסברת ר' יוחנן דקאמר כך דבפיגם מעיקרא פליגי לכך שפיר נשאר לנו בספק אם גם במשביח ובסוף פוגם פליגי או לא לכך נשאר בתיקו וא"ש ודו"ק.

והראי' עוד לדברינו מה שתמה בספר ת"ח לעיל ד"ה איתבי' ר"ח לעילא דאיך ידע סיפא דברייתא ולא ידע הרישא יע"ש ולפמ"ש א"ש מאוד דלדידי' לא קשיא כלל מרישא די"ל דשאני שאור כנ"ל ולכך לא פריך רק מסיפא דעדשים וחומץ. ודו"ק.

שם גמ' א"ר זירא שאני עיסה הואיל וראויה לחמע בה עיסות אחרות עיין פירש"י הנה נראה דזה אסור מטעם פוגם ולבסוף משביח דעתה הוא פוגם רק כשיהי' מחמץ בה עיסות אחרות אזי יהי' לשבח והוי פוגם ולבסוף משביח ולכך הי' נראה דא"צ למ"ש הב"י והכ"מ הובא ביו"ד סי' ק"ג דהרמב"ם למד פוגם ולבסוף משביח ממשביח ובסוף פוגם רק י"ל דלמדו מסוגייא זו כאן דר"ז משני דאף למ"ד נטל"פ מעיקרא מותר בפוגם ובסוף השביח אסור. והנה לפי"ז הי' מוכח מזה כדעת הפר"ח שהבאתי לעיל דס"ל אף בשעה שהוא פוגם אסור דהרי כאן לעת עתה הוא לפגם וס"ל דאסור מחמת שאח"כ יהי' לשבח אך מדעת הב"י וכ"מ יהי' מוכח להיפוך מדעת הפר"ח שהרי הם כתבו דהרמב"ם למדו מק"ו ואם נימא דהרמב"ם אוסר גם כשעדיין פוגם יהי' מוכח דס"ל דגם זה הוי ק"ו מאם משביח ובסוף פוגם וא"כ קשה במה דקאמר אח"כ הש"ס בסוגיין וכ"ת ה"נ כד"ר זירא ת"ש מסיפא וכו' וכ"ת ה"נ כדשני לי' עולא וכו' וכי פליגי בהשביח ולבסוף פוגם והתניא נפל של תרומה תחלה וכו' וקשה למה לי' להאריך כל כך בקיצור הו"ל להקשות בלא זה דאיך אפשר לתרץ כדר"ז א"כ מוכח דר"ש מתיר בפוגם ובסוף השביח והרי חזינן דר"ש אוסר בנפלה התרומה תחלה ומוכח דר"ש אוסר בהשביח ובסוף פוגם א"כ מכ"ש דאוסר בפוגם ובסוף השביח כמ"ש הב"י וכ"מ דזה הוי כ"ש ואיך אפשר לומר כדר"ז ור"ש מתיר אף בזה ובע"כ דהוי אפשר לומר אף דר"ש אוסר בהשביח ובסוף פוגם מ"מ בפוגם ובסוף השביח מותר והרי הב"י כתב דכ"ש הוא ובע"כ דאינו כ"ש רק כשכבר השביח אז הוי ק"ו אבל בעדיין פיגם אינו כ"ש וקיל הוא מהשביח ובסוף פוגם לכך כיון דר' זירא מיירי שעדיין הוא פיגם לכך הוצרך להקשות רק מסיפא וא"כ הב"י והכ"מ שכתבו על הרמב"ם שלמדו מק"ו בע"כ מיירי רק לאחר שהשביח וא"כ מוכח הא מקודם שהשביח באמת מותר. ובזה נעמוד על דברי התוס' דף זה ע"ב ד"ה ת"ש מסיפא שהם ס"ל כדברי הפר"ח וס"ל דאף זה הוי כ"ש אף כשעדיין לא השביח וכוונתם באמת כקושיתינו וא"צ לדוחק של המהרש"א. והנה עוד יש להביא ראי' לזה ממה דמשני לעיל הבמ"ע כגון שנפל לתוך גריסין צוננין והרתיחן נעשה כמי שהשביח ול גם וקשה למה לי לתרץ כן הו"ל לתרץ דמיירי ברותחין ופליגי בפיגם ולבסוף השביח דע"כ לא קאמר עולא דהכל מודים רק בפוגם מעיקרא אבל בפוגם ובסוף משביח י"ל דפליגי כמו דפליגי בהשביח ולבסוף פיגם וא"כ הו"ל לתרץ כפשוטו כדס"ד דמיירי ברותחין רק דהוא לא ממעט רק בפוגם מעיקרא ועד סוף חבל בפוגם ובסוף השביח פליגי ודקארי לה מה קארי לה ובע"כ דמוכח אחת משתי אלה או דבגריסין רותחין כיון דהוי פוגם איני משביח עוד כמ"ש הפר"ח וא"כ לפ"ז ממילא מוכח דפוגם ובסוף השביח אסור אף כשהוא לפגם מדקמ"ל במשנה גריסין דהוי פוגם בתחלה ובסוף ולא קמ"ל רבותא יתירא דאף בדבר שבסוף משביח בשעה שהוא פוגם מותר בע"כ בכה"ג באמת אסור כמ"ש לעיל בדף הקודם בהוכחה זו ואם נימא דבגריסין נמי אף בשעה שנתן הוא רותחין אם יצטננו אח"כ הוי לשבח בע"כ צריך לומר מה דמשני כן ולא משני דבפוגם ובסוף השביח נמי פליגי היינו שרוצה למעט בפלוגתא וס"ל דבפוגם ולבסוף השביח לכ"ע אסור לכך משני רק במשביח ובסוף פוגם פליגי וא"כ קשה נהי דפוגם ובסוף משביח עדיף מהשביח ובסוף פוגם היינו כשכבר השביח אבל כשעדיין לא השביח לא עדיף וא"כ נימא דהם פליגי בפוגם ובסוף השביח אם מותר לאכלו כשעדיין הוא פוגם דת"ק אוסר גם בזה ור"ש מתיר אבל בפוגם מתחלה ועד סוף לכ"ע מותר ומדלא משני כן מוכח דאף כשהוא עדיין פוגם נמי הוי ק"ו ועדיף מהשביח ובסוף פוגם ולכך למעט בפלוגתא עדיף וניחא לומר דבכה"ג לכ"ע אסור גם מדלא קאמר רבותא דאפילו בכה"ג פליגי מוכח דבכה"ג לכ"ע אסור וא"כ מוכח כדעת הפר"ח בזה דלא כהש"ך. ועדיין צ"ע בכל זה.

תוכן העניינים

עבודת עבודה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה