אור ברסלב
עבודת עבודה חלק ב עבודה זרה › דף סא:

עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

עבודה זרה · דף סא:

דף סא.

בדף ס"א ע"ב בגמ' איבעי' להו רשב"א להקל או להחמיר עיין פרש"י ולכאורה קשה למה בלהקל גופו לא מבעי' לי' בתרי גווני אם הת"ק מחמיר ואוסר אף ברשות נכרי אחר דחייש לגומלין ורשב"א אמר דרך תימא וכי רשות נכרים אחת הוא וס"ל דברשות אחרת מותר וברשותו אסור או דלמא שניהם לקולא דת"ק לא אסר רק ברשות אותו נכרי ולא ברשות נכרי אחר ורשב"א אמר כל רשות נכרים אחת וכשם שמותר ברשות נכרי אחר כן מותר אף ברשות אותו נכרי. והנה לפירש"י דמפרש בלא מפתח וחותם א"ש דבזה אין סברא שיתיר רשב"א ברשות אותו נכרי אבל לר"ת דמפרש במפתח וחותם וכתבו התוס' לעיל דאף בעיר שכולה נכרים ויש סברא להתיר בזה מכח טרח ומזייף א"כ הו"ל למיבעי' גם בזה אם תרווייהו לקולא בין רבנן בין רשב"א. וצ"ע.

שם בדף ס"א ע"ב גמ' תניא כוותי' דר"נ אמר זעירי להחמיר. הנה לפמ"ש לעיל לישב שיטת רש"י דלא סתרי אהדדי דמחלק בין אם קבע לו זמן לפרוע אז בעינן מפתח וחותם ובין אם לא קבע לו שום זמן רק כשימכרנו לא בעינן כלל מפתח וחותם קשה מה סייעתא הוי נימא דלעולם י"ל דבמשנה לקולא קאמר דהיינו דהמשנה מיירי במפתח וחותם דאז בלא"ה הזיוף לא שכיח נהי דאעפ"כ חיישינן מ"מ בהצטרף עוד מעלה דהוי ברשות נכרי אחר לחוש לזיוף בזה ולגומלין כולי האי לא חיישינן דהוי מיעוטא דמיעוטא אבל בברייתא מיירי בלי מפתח וחותם אז מודה רשב"א דאף ברשות נכרי אסור דלגומלין לבדו חייש אף הוא וקמ"ל בברייתא דבלי מפתח וחותם מודה רשב"א דחיישינן לגומלין ואם הוי מתני בברייתא דרשב"א אומר כדרך פלוגתא על הת"ק הוי א"ש דא"כ הוי משמע דהת"ק שם מיקל ולא חייש לגומלין וא"כ תקשה דברי הת"ק אהדדי דבמשנה אף במפתח וחותם חייש לגומלין ושם אף בלי מפתח לא חייש לגומלין ובע"כ דאף במשנה ת"ק מיקל והוא מחמיר. אך לפי הגירסא בש"ס דגריס בברייתא אמר רשב"א משמע דאינו בלשון פלוגתא ולא נשנה שם דברי הת"ק תחלה א"כ קשה מה ראי' הרי י"ל במשנה מיקל כיון דהוי מפתח וחותם וכו' אבל בברייתא בלא מפתח וחותם מודה דחיישינן לגומלין וקמ"ל דבזה מודה לדברי הת"ק במשנה וגם אף אם נשנה עליו דברי הת"ק תקשה קושיתינו הנ"ל בד"ה איבעי' להו יותר דמה ראי' דרשב"א מחמיר דלמא מיקל והיינו להיפוך דהת"ק ס"ל ברשות אותו נכרי אסור ולא מהני מפתח וחותם אבל ברשות נכרי אחר מותר דלא חייש לגומלין ורשב"א באמת חייש לגומלין רק דס"ל דמפתח וחותם מהני ולכך קאמר כל רשות נכרים אחת הוא לקולא כמו דמודים אתם לו דברשות נכרי אחר מותר דאתם לא חיישי לגומלין כן נמי ברשות אותו נכרי מותר דסמכינן על מפתח וחותם ובברייתא מיירי בלא מפתח וחותם ואוסר הת"ק ברשות אותו נכרי מכ"ש ממתניתין אבל ברשות נכרי אחר מותר אף בלא מפתח וחותם כיון דהוי תרתי למעליותא דהוי של ישראל וביד נכרי אחר דלא חייש לגומלין ורשב"א באמת לגומלין חייש ולכך כיון דבזה מודה דרשות אותו נכרי אוסר מכח דליכא מפתח וחותם לכך גם ברשות נכרי אחר אוסר דחייש לגומלין והת"ק עומד בחדא שיטה בין במשנה בין בברייתא דבין יש מפתח וכו' בין ליכא אוסר ביד אותו נכרי וברשות נכרי אחר מתיר ורשב"א ס"ל להיפוך דהעיקר במפתח וחותם תליא דאם יש מפתח אז אף ברשות אותו נכרי מותר והיינו דבריו במשנה והיכי דליכא מפתח ג"כ אף ברשות נכרי אחר אוסר דחייש לגומלין ומנ"ל דבמתניתין לחומרא קאמר. וצ"ע.

שם בתוס' ד"ה עד שיהא ישראל יושב ומשמר וכו'. עיין במהרמ"ל מה שתמה עליהם שדבריהם סותרין מ"ש לעיל ד"ה המטהר ייע"ש ות"ל כוונתי לדעתו טרם ראיתי דבריו. אך לפמ"ש אני שם בביאור דבריהם דעיקר הוכחה הוי מכפל לשון עד שיהא הישראל יושב ומשמר ואין הישראל צריך להיות יושב וכו' דהוי די לומר עד שיצא ישראל ונכנס או עד שיהא ישראל יוצא ונכנס בע"כ דקמ"ל דבמשמר ודאי לא בעינן מפתח וחותם ואח"כ קאמר ואין הישראל וכו' משמע אף זה מהני בלא מפתח וכו' וא"כ כאן הקשו כך דאכתי קשה למ"ל זה האריכות הוי די לומר עד שיהא ישראל יוצא ונכנס ואי דס"ד דנטעה דבעינן גם מפתח וחותם דא"כ קשה למ"ל כל זה הרי זה נשמע מרישא דישראל ועכו"ם דרין בה ובע"כ דמשם הוי ס"ד דבעינן מפתח וחותם וקמ"ל זה דלא בעינן מפתח וחותם וא"כ כבר נשמע דיוצא ונכנס מהני לבד לזה תרצו דהוי ס"ד דבעינן רבים אבל חד לא מהני אף במפתח וחותם וקמ"ל דחד נמי סגי אבל לעולם י"ל דבעינן מפתח וחותם לכך קמ"ל תחלה עד שיהא ישראל יושב ומשמר ובמשמר ממש ודאי לא בעינן מפתח ועלה קתני שא"צ שיהא יושב ומשמר ומוכח דיוצא ונכנס נמי מהני אף בלי מפתח וחותם וא"ש ודו"ק ועיימ"ש בק"א סי' קל"א השייך לסוגיא זו יע"ש.

שם בתו"ס ד"ה ההוא כרכא בא"ד בהא דאמרינן ס"פ בתרא וכו'. לפענ"ד י"ל דכאן לא מיירי מיין של ישראל ממש רק מיין של נכרי שטהרן ישראל וקנאו ממנו ונקרא של ישראל שקנאו ממנו באשראי וכמ"ש רש"י גבי פרזק רופילא כן הכוונה כאן והוא דבר הנלמד מענינו ולכך כיון דהנכרי מתיירא שלא יפסיד ממונו בזה אם נתפס כגנב על הנגיעה נמי מרתת דנקל הוא להפסיד ממונו וזה יודע כל נכרי שאם הוא עצמו נסכו שלא ישלם לו ממונו וכמ"ש לעיל משא"כ לקמן דמיירי של ישראל ממש ואין הנכרי תובע ממנו דמים בזה שיתיירא הנכרי לשלם דמיו זה יודע דקשה להוציא ובפרט כיון דזה יודע הדין דיי"נ אסור לישראל דבלא"ה לא שייך מרתת וכיון דיודע זה דישראל אסור להנות מיי"נ אולי דין זה דמאותו נכרי מותר לקבל דמיו אינו יודע דאין זה מפורסים לכך יתכן שסומך שהיין אסור בהנאה ולא יוכל הישראל ליקח ממנו דמים ולכך לא מרתת כולי האי לכך בעינן שיהיו נתפס על הביאה דוקא ומה דנקט כאן שנמצא נכרי בי דני היינו זה הנכרי בעל היין ומ"מ היו שם ברחוב גם יין של נכרים ולא נתפס על הביאה ומ"מ זה היין הוי של ישראל שקנאו מן הנכרים באשראי ובעל היין נמצא שם. וא"ש ודו"ק.

נשלם בעזה"י פרק ר' ישמעאל. תודה וזמרה לאל. נתחיל בעזה"י פרק חמישי. פרק השוכר את הפועל פרק חמישי.

תוכן העניינים

עבודת עבודה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה