עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
עבודה זרה · דף נח:
בדף נ"ח ע"ב בתוס' ד"ה והא נגע בי' בנטלא וכו'. הנה דבריהם סותרים למה שכתבו לעיל דף נ"ז ע"א בד"ה ה"ג ברוב ספרים. ודף הנ"ל ע"ב בד"ה לאפוקי מדרב דיש לחלק בין אם אינו מכוין ליגע כלל ובין אם כיון ליגע רק דאין כונתו לנסך יע"ש א"כ מה הקשו כאן הוי כוונת מגע עכ"פ לכך נהי דאין כונתו לנסך מ"מ אסור אבל התם בירד מן הדקל לא כיון ליגע כלל לכך מדמה להו שפיר לתינוק בן יומו אבל כאן דמיירי דנגע רק לא לכוונת ניסוך לכך בזה שפיר אוסר בהנאה. וצ"ע דדבריהם סתרי אהדדי.
שם בתוס' ד"ה אדמקטורך עלך זיל הדר וכו'. הנה בש"ס שם יש עוד תירוצים דמחלק בין טעה בדבר משנה או בשיקול הדעת ושם מפורש דאפי' טעה בדברי אמוראים נמי הוה טועה בדבר משנה וא"כ הוי להו להקשות גם מזה דהרי כאן הוי טועה בדבר משנה. גם יש שם תירץ דמחלק בין יש גדול הימנו או לא וא"כ כאן דהוי ר"י שמחזירו נמי א"צ לשלם והו"ל להקשות גם מהני ולא ידעתי למה זכרו בלשונם רק הני ב' תרוצים דנשא ונתן ביד ומומחה לב"ד. וצ"ע. ובעיקר קושיתם הי' נראה דיש לדייק לפירושם דהוי הכונה לחזור מיד שלא יניח אפי' מטורח הדרך דקשה מהירת זה למה הרי הי' מחמיר ובשלמא אם הי' מיקל הי' מחויב לחזור מיד אבל כיון שהחמיר א"כ למה ימהר כל כך לחזור אך נראה דודאי הכונה שלא יצטרך לשלם אך בזה לבד אין די לפרש מכח קושית התוס' דהרי אינו חייב רק בנשא ונתן ביד או אינו מומחה רק זה לא נאמר רק כשלא הרגיש בטעות קודם שעשו על פיו אז פטור מטעם דאנוס הוא ולכך בנשא ונתן ביד חייב דעל זה אינו אנוס דלא הו"ל לישא וליתן ביד כמ"ש הפוסקים בחו"מ סי' כ"ה וא"כ ה"ה באם לא נשא ונתן ביד אם נודע לו שטעה ולא הודיע זה לבע"ד אז מה שעשו אח"כ על פיו חייב לשלם דמעתה אינו אנוס עוד ולכך א"ש דודאי לפרש אדמקטורך עלך היינו שלא תצטרך לשלם בזה לבד אין די מכח קושית התוס' רק הכונה כפירש"י שעד שלא תנוח מטורח הדרך אבל אם הוי הפירוש כן הוי הכונה של המהירות כדי שלא יצטרך לשלם כי אם חוזר תיכף אז עד הנה מה שעשו על פיו הוי אונס ופטור אבל אם יודע ולא יחזיר שוב מעתה הוי פושע ולא יפטור אף דהוי מומחה ולא נשא ונתן בידו לכך הוי שני הפירושים אמת אדמקטורך טלך היינו שיחזיר מיד והכונה נמי שיחזיר עד לא יצטרך לשלם וא"ש. ובזה י"ל מה שעמדנו לעיל למה נקט התוס' דוקא הני תירוצים ולא אינך תירוצים דהוי טועה בדבר משנה או ביש גדול הימנו ולפמ"ש י"ל בכיון כתבו כן דהוי קשה להו מה זה המהירות והוכיחו מזה דבלא"ה יתחייב לשלם א"כ בע"כ ס"ל כהך מ"ד דהחילוק הוי מכח נשא ונתן ביד או מכח מומחה דלהני טעמי הוי הטעם דפטור מכח אונס דאנוס הוא ובאיני מומחה לאו אונס הוא או בנשא ונתן ביד על זה לא הוי אונס דלא הו"ל לישא וליתן ביד א"כ אם מכח אונס או פשיעותא נגעו בה ממילא אף בלא נשא ונתן אם נודע לו ואינו מחזירו מכאן ולהבא הוי פושע וחייב לכך אמר לו להחזירו מיד אבל אם נימא כתירץ אחר שם דיש חילוק בין טועה בדבר משנה או טועה בשקיל הדעת או בין יש גדול הימנו או לא דלהני טעמי אין הטעם מכח פשיעה דהרי א"כ בטועה בדבר משנה פשע יותר רק הטעם דבדבר משנה לאו כלום עביד וכן ביש גדול הימנו כיון דאפשר למהדר טעותיו לא כלום עביד א"כ בזה אין לחלק בין קודם שנודע לו או אח"כ א"כ מהירות זה מה עושה ובע"כ ס"ל כמ"ד דהחילוק בין נושא ונותן או בין מומחה ולכך דייקו בלשונם דהוכרח רש"י לפרש דהכונה לחזור מיד וממילא הוי הכונה כדי שלא יצטרך לשלם ג"כ אבל אין לפרש דהכונה רק שיצטרך לשלם דהרי בזה פטור כיון דלא נשא ונתן ביד או מומחה וכו' וא"ש. ודו"ק היטב. ובהכי יהי' מוכח דלא כדעת הר"ת שהביאו התוס' לקמן ד"ה בצר שכתבו דאסר להו שלא יאכלו תחלה עד שיעשרו וכו' דלפ"ז כיון דסוף סוף חייבין במעשר לא הפסיד להו כלום ולא שייך חיוב תשלומין א"כ מהירות זה מה עושה. ודו"ק היטב.
שם בדף נ"ח ע"ב גמ' ואימא שמזגו קשה לי שיטת הסוברים דלאו דוקא בכדי מזיגה רק אפילו בפחות מכדי מזיגה נמי עושה יי"נ א"כ מה זו שאלה דלימא שמזגו דלמא בכונה שינה די"ל אם הוי אומר שמזגו הוי משמע כדרך כל מזיגה לכך קאמר שמסכו לומר דכדרך מזיגה לא מיבעי' לי' דודאי אוסר רק דמבעי' לי' במסכו שלא כדרך מזיגה בזה מבעי' לי' אם אוסר אי לא. וצ"ע.
שם בתוס' ד"ה שמסכו שמזגו נכרי לשתי' אסיר אף בהנאה וכו' נראה כדמות ראי' לדבריהם דהיכי דאסור משום לך לך אסור אף בהנאה ממ"ש לקמן דף נ"ט ע"א בעי מיני' מרב כהנא נכרי מהי שיוליך ענבים לגת א"ל אסור משום לך לך אמרינן וכו' ופריך איתבי' וכו' נכרי שהביא ענבים לגת וכו' מותר וכו' ומהו פריך נימא דהכא דקאמר אסור היינו בשתי' ומה דקאמר מותר היינו בהנאה ובע"כ דמשמע לי' דמשום לך לך ראוי לאסור אף בהנאה ודו"ק. ובגוף דין זה שמסכו עיין מ"ש בזה בעזה"י לקמן דף סמ"ך ע"ב בתוספות שם יע"ש:
שם בתוס' ד"ה בצר לאו היינו בצרה וכו' וי"ל דבחוש"מ איירי וכו' קשה לי מנ"ל להקשות ודלמא מיירי שהי' ביו"ט א' לכך לא הי' יכול לעשר ממנו וצ"ע. והנה מה דמשמע מדבריהם דבלא קושיא זו הוי אפשר לפרש דמיירי ביו"ט א' ואיך אפשר לומר דמיירי ביו"ט א' הרי הוי אתרוג של טבל ואינו יוצא בו וכמ"ש התוס' בפ"ג דסוכה ואף לפי פירש רש"י שם היינו רק להס"ד אבל למסקנא דהיתר אכילה לכ"ע בעינן ודאי פסול של טבל א"כ איך שלח לו לצאת בו הרי הוי של טבל אך זה לק"מ די"ל דשלח לו אולי יש לו אחר להפרש ממנו על זה ולכך לא הקשו רק מן קושית הירושלמי דמהו פריך ויעשר ממנו וכו'.
ומ"ש שם דלא הי' לו אחר קשה מנ"ל דלא הי' לו אחר דלמא הוי לי' רק שהי' טהור ואין מפרישין מן הטהור על הטמא אך י"ל באמת כן כוונת הירושלמי דלא הי' לו אחר טמא לפרוש ממנו. וק"ל.
ומ"ש שם ופריך ולאו מתניתין הוא ר' יוסי מתיר בודאי וכו'. הנה כאן קשה יותר מה שהקשיתי לעיל דמנ"ל דמיירי בחוה"מ וקשה כל זה נימא דמיירי ביו"ט א' ואי אפשר להפרש מיני' ובי' שיהי' חסר ואין לו תקנה רק שיפריש ממקום אחר וא"כ י"ל הרי חזינן דלרבנן בכל ענין חיישינן לתקלה אף שמודיע ולכך נהי דר' יוסי לא חייש לתקלה היינו היכי שיש לו תקנה בודאי שיוכל להפרש מני' ובי' לכך כיון דבידו לתקנו למה ניחוש לתקלה אבל בזה דמיני' ובי' א"י להפרש א"כ בזה י"ל דשפיר חיישינן לתקלה דדלמא אין לו אחר ומיני' ובי' אינו יכול להפרישו ובפרט שצריך לצאת בו ידי מצוה חיישינן ששכח להפריש ויצא בו כך וזה גופו הוי מכשול כיון דאתריג הטבל פסול ומהו פריך נימא דמיירי ביו"ט א'. וצ"ע. ועוד קשה לי מהו פריך הירושלמי הרי אמרינן בש"ס דיו"ט הראשון שחל בשבת אין נוטלין הלולב מכח חשש שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר ומבואר היא בכמה דוכתא דאף דבעלמא לא חיישינן לכך מ"מ כאן מחמת טרדא דמצוה חיישינן שכחה א"כ ה"נ נהי דבעלמא מתיר ר' יוסי לשלוח ע"י הידיעה היינו לדבר הרשות אבל כאן ששולח לו לדבר מצוה יש לחוש שמחמת טרדא דמצוה ישכח שהיא טבל ומודה ר' יוסי דאסיר לשלוח. וצ"ע בדף נ"ט ע"א גמרא בעי מיני' מרב כהנא נכרי מהו שיוליך ענבים וכו' איתבי' רב יימר לרב כהנא נכרי שהביא ענבים לגת וכו' קשה לי מהו ש פריך נימא כאן למשנה ראשונה כאן למשנה אחרונה דהך ברייתא אתיא למשנה ראשונה לעיל דף נ"ג דאף אם נגע הנכרי ביין שבגת עצמו אין לו דין יי"נ לכך אין להחמיר עוד שלא יוליך הנכרי ענבים לגת דהוי זהירות יתירא ומשמרת למשמרת לכך מותר להוליך ענבים לגת אבל הבעי' דבעי לרב כהנא אזיל למשנה אחרונה דהיין גופו שבגת יש עליו דין נסך ממילא ראוי לגזור שלא יוליך ענבים לגת אטו הגת עצמו ומכ"ש דקשה זה לפירוש התוספת בזה. וצע"ג.