אור ברסלב
עבודת עבודה חלק ב עבודה זרה › דף נח.

עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

עבודה זרה · דף נח.

דף נז.

בדף נ"ח ע"א ברש"י ד"ה מאי לאו בהנאה וכו' ולא יתכן לומר והחזירו ישראל בחביות וכו' כוונת דבריו כך הוא דבע"כ דמשמע להש"ס דזה נחשב שלא בכוונת מגע ופריך לרבא מגוף היין דאין לומר דלעולם ס"ל להש"ס דזה נחשב כוונת מגע ומה דפריך הש"ס מינה לרבא ומה מדמה מלתא למלתא הרי במעשה דרבא לא הוי כוונת מגע וכאן הוי כוונת מגע היינו רק מן התערובות פריך דחזינן דאסר שם גם התערובות דא"כ אם רק מכח התערובות קשה לי' לא פריך מידי די"ל התם כרבנן ורבא ס"ל כרשב"ג ובע"כ דמשמע להש"ס דזה לא נחשב כוונת מגע ופריך מגוף היין וז"פ ונכון ונסתלק בזה קושית התוס' עליו מ"ש ועוד מה שפירש דאגרדומים וכו' ומהו הוי משני לי' הא רשב"ג לא שרי דמי יי"נ שבו והוא שרי הכל יע"ש ולפמ"ש א"ש דכוונת רש"י רק להוכיח פירושו דס"ל להש"ס דהך דאגרדומים נמי לא נחשב כוונת מגע דאם נחשב כוונת מגע א"כ לא דמיא לדרבא ובע"כ דהוי עיקר קושיתו מכח התערובות ולשני לי' והא רשב"ג וכו' וז"פ ונכון. מיהו באמת אין הכרח גם לזה די"ל כיון דחזינן דרבנן אף בנתערב ממילא נמי אסור הכל בהנאה לכך נהי דרשב"ג חולק ומתיר השאר בהנאה י"ל למעט בפלוגתא עדיף ואינו מתיר רק בתערובות ממילא בענין דלא גלי דעתי' בעל היין דניחא לי' בחבורו לכך לא נעשו לאחרים וס"ל רשב"ג דההוא לחודי' קאי וההוא לחודי' קאי ולא נאסר שאר היין בהנאה אבל היכי דערבו הבעה"ב בידים וגילה דעתו דניחא לי' בחבורן יחד בזה מודה דנעשה הכל כחתיכה דאסורה ונאסר הכל בהנאה ולכך א"ש דרבא מיירי דהחזירו ישראל בידים ובזה לכ"ע אסור הכל ולכך פריך שפיר גם מהך ברייתא דארגדמים והיינו מדנקט והחזירו לחביות והו"ל לומר והוחזר לחביות דמשמע דהוחזר ממילא באיזה ענין שיהי' ואף דהמעשה הוי שישראל החזירו מ"מ למה נ"מ נקט כן דהרי אין נ"מ לנו בזה והוי למינקט רק והוחזר יהי' באיזה ענין שיהי' ובע"כ דאתיא כרשב"ג ואם הי' מוחזר ממילא לא הוי נאסר הכל לכך קמ"ל והחזירו ישראל או לכ"ע אסור הכל ומוכח דאף לרשב"ג אסור בזה הכל ופריך שפיר. כן י"ל בזה. אך יש לדייק דא"כ למה דמשני רבא דבשתי' קאמר הו"ל להקשות מגופו ח"כ למה נקט והחזירו הו"ל לאשמעינן דאף בהוחזר ממילא הדין כן ובע"כ דלשון זה לאו דוקא מיהו אין זה קושיא כל כך די"ל דאם לא הוי מחזירו בידים הי' מותר אף בשתי' לפמ"ש התוס' ופירשו במהרש"א דרק ע"י תערובות מתיר רבא בשכשוך ולא בעינא יע"ש א"כ י"ל דאם לא הוי מחזירו בידים הי' מותר אף בשתי' רק כיון דהחזירו בידים לכך נאסר הכל בשתי' ובהנאה שרי לכך מוכרח להקשות מסיפא. ודו"ק.

והנה עפ"י דברינו הנ"ל דרשב"ג מודה היכי דערבו בידים כעת אבאר הדבר יותר דהנה חזינן דרבנן ס"ל דביין נסך נעשה כולו כגוש אחד ולכך י"ל כך נהי דרשב"ג לא ס"ל כן היינו מטעם דס"ל ההוא לחודי' קאי וההוא לחודי' קאי ולכך תינח היכי דנתערב ממילא אבל במערבו בידים ורצה שיהי' כגוף אחד אז ודאי נעשה כולו כאחד ואסור בהנאה לכ"ע ויש להסביר הענין יותר דהרי קיי"ל במבטל איסור בידים אסור למבטל עצמו ונהי דקיי"ל דלאחרים שרי מ"מ י"ל ביי"נ דחמיר הוי דומיא דחמץ דחזינן בחמץ שעבר עליו הפסח דקנסא קניס הואיל ועבר עליו בבל יראה כתב שם הר"ן דלאו לדידי' לבד קנסו רק לכ"ע קנסו משום לתא דידי' וא"כ הרי חזינן דביי"נ ס"ל לרבנן דהחמירו חכמים בו דאפי' בממילא נמי נעשה כולו איסור ונהי דרשב"ג לא ס"ל היינו אם נתערב ממילא אבל בערבו בידים כיון דעכ"פ למבטל בעצמו ראוי לקנסו שיהי' כולו אסור כך משום לתא דידי' לכ"ע משום חומרא דיי"נ ולכך היכי דערבי בידים מודה רשב"ג דאסור הכל. ובהכי א"ש פירש"י בגיטין פ"ה בסוגייא דמנסך דשמואל אמר מערב ופירש"י ואסרו בהנאה ותמה הפ"י שם דהרי ס"ל לשמואל הלכה כרשב"ג אפי' ביין ביין הן אמת לפמ"ש בחדושי למס' זו לקמן דף ע"ד דבאם הי' תחלה חביות בחביות ואח"כ נעשה יין ביין לכ"ע נאסר הכל מיושב פירש"י הנ"ל דמשכחת לה כה"ג לפמ"ש כאן א"ש ג"כ דנהי דכאן קאמר רש"י דהוי מצי למימר הלכה כרשב"ג משמע דס"ל דאף במערב בידים נמי מתיר רשב"ג מ"מ י"ל דזה מיירי בשוגג דלא ידע הדין דנעשה נסך בכך ואומר מותר שוגג הוא ובזה דינו כנתערב ממילא אבל במערב במזיד מודה רש"י כיון דעכ"פ אותו ראוי לקונסו א"כ שוב משום חומרא דיי"נ לכ"ע קנסו וא"ש ודו"ק.

והנה בזה נראה ליישב פירש"י בפ"ק דב"ק גבי כ"ד אבות דר"ח דפרש"י שם מנסך ממש דליכא למימר מערב דהרי יכול למכרו חוץ מדמי איסור שבו שתמהו עליו דהרי חזינן דחד מ"ד מפרש מערב ואף מ"ד מנסך ממש הוי מטעם אחר מה דלא רצה לומר מערב אבל לא מטעם של רש"י ועיימ"ש שם בזה ובחדושי ליו"ד סי' קל"ד מה"ק. והנה עפ"י דברינו במס' זו דף ע"ד דבחביות בחביות ואח"כ נעשה יין ביין לכ"ע אסור למכרו חוץ מדמי איסור שבו מכח דכיון דחביות בחביות הוי דברים החשובין ואינו בטל ושוב אם אח"כ נעשה יין ביין לכ"ע אין לו היתר למכרו חוץ מדמי איסור שבו ולפ"ז הוי רק מדרבנן דמן התורה דברים החשובין בטלין כידוע א"כ היי רק כמו מתחלה יין ביין ומותר למכרו חוץ מדמי איסור שבו א"כ תינח לדידן לדינא שפיר קאמר שמואל מערב דאף אם נאסר בהנאה מדרבנן נמי מזיק הוא וחייב לשלם אבל התם בב"ק דפרש"י שם דכולם אבות נינהו מדאורייתא לא הוי מצי לפרש מערב דמדאורייתא שפיר מותר למכרו חוץ מדמי איסור שבו לכך הוכרח לפרש מנסך ממש וכן לדרכנו כאן דהיכי דבטלו בידים מודה רשב"ג הנה זה נמי הוי רק מדרבנן ולא מן התורה וכיון דהתם מיירי מדאורייתא לכך שפיר כתב רש"י דלאו מידי חסרי' דיכול למכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו. מיהו אכתי לא הונח בזה לא מיבעי' לפי הדרך שכתבנו לקמן דף ע"ד דבחביות ואח"כ נעשה יין מידה רשב"ג דאכתי הוי מצינו לפרש מערב ומיירי בחד בחד דמן התורה אינו בטל גם לפירוש שכתבנו כאן קשה הרי שם אחר ערבו ולא הבעלים ובלא"ה לא שייך סברתינו. אך נראה דא"ש. ואען ואומר דהנה הרמב"ם פסק וכן הועתק בש"ע סי' שפ"ז בחו"מ דשמין למזיק בידו כדרך ששמין למזיק בממונו וכתב הה"מ דלמד מדין שמין לשואל המפורש בש"ס ואני בחדושי תמהתי עליו וכתבתי דזה תליא בדין אם משעת משיכה נשתעבד נכסין או משעת אונסין דאם משעת משיכה הרי אז הוי בידים ממש ולכך שפיר יש ללמוד מזה לדין מזיק בידו אבל למ"ד משעת אונסין אשתעביד נכסיו וזה לא הוי בידים י"ל דמזיק בידו אין שמין והבאתי מזה ראי' דהרמב"ם פוסק דמשעת שאלה ומשיכה אשתעביד נכסי' יע"ש ולכך א"ש פירש"י דנראה לומר דאם אין שמין למזיק בידו וממילא אם מנסך ומזיק בידים אף אם נימא שמותר למכרו חוץ מדמי איסור שבו מ"מ הוי ברשות המזיק ושלו היא וכיון דשלו הוא הוי כמערב בשלו ובשלו אפילו רשב"ג מודה דנאסר הכל במערב בידים אבל אם שמין למזיק בידו וממילא לא נחשב המנסך הבעלים רק הניזק ודינו רק כנתערב ממילא ומותר למכרו חוץ מדמי איסור שבו. ולכך נראה דשמואל דאמר מערב הוא סבירא לי' דאין שמין למזיק בידו לכך נחשב הוא הבעלים ומה דמבעיא לי' בב"ק דף י"א אם ס"ל לשמואל דשמין לשואל או לא האיבעי' שלו הוי כך דמזיק בידו ודאי ס"ל דאין שמין ורק דמבעי' לי' אם ס"ל לשמואל משעת שאלה אשתעבד נכסיו וממילא נחשב כבידים וס"ל אף לשואל אין שמין או ס"ל דמשעת אונסין אשתעבד נכסיו והוי רק כמזיק בממונו וממילא שמין אבל במזיק בידו ס"ל דאין שמין וכן מה דלא קאמר בש"ס דגיטין דרב לא קאמר מערב היינו מטעם דמותר למכרו חוץ מדמי איסור שבו היינו חדא דרב ס"ל הלכה כרשב"ג רק חביות בחביות ולא יין ביין ועוד הרי רב ס"ל ודאי דאין שמין לשואל עיין פרק השואל בב"מ וא"כ לדידי' ודאי למזיק בידו נמי אין שמין אבל לדידן ס"ל לרש"י דקיי"ל כר"א ורב כהנא שם דשמין לשואל וגם ס"ל לרש"י הלכתא דמשעת משיכה אשתעבד נכסיו וא"כ לפ"ז גם למזיק בידו שמין כשיטת הרמב"ם והש"ע וכיון שכן לא נחשב המזיק הבעלים רק כאיש אחר וממילא דינו כנתערב ממילא ולכך שפיר כתב דאי אפשר לומר מערב דהרי מותר למכרו חוץ מדמי איסור שבי. וא"ש ודו"ק היטב בזה. והנה עפ"י דברינו הנ"ל בתחלה דלא קאמר רשב"ג רק בנתערב ממילא דבזה אמרינן ההוא לחודי' קאי וההוא לחודי' קאי אבל במערבו בידים דגלי דעתי' דניחא לי' בחבורין מודה דאסור הכל יש לישב בזה קושית התוס' בחולין דף מ"א בסוגייא דרבוצה ד"ה המנסך וכו' שכתבו דלמ"ד מנסך ממש פריך וכו' ולפמ"ש אף למ"ד מערב פריך שפיר כיון דשמואל דאמר מערב ס"ל להלכה כרשב"ג אף ביין ביין וא"כ יכול למכרו חוץ מדמי איסור שבו רק כיון דמערבו בידים וגילה דעתו דניחא לי' בחבורו נעשה גוף אחד א"כ תינח אם יכול אדם לאסור דשא"ש אבל אם א"י לאסור דשא"ש לא מהני גלוי דעתו שלו וממילא ראוי להיות דינו כנתערב ממילא ושוב יכול למכרו חוץ מדמי איסור שבו כדברי רש"י בב"ק ופריך שפיר. ודו"ק.

והנה עוד ראי' לדברינו דבערבו בידים מודה רשב"ג והוא ממ"ש התוס' בשם הר"י דשריא רבא לזבוני לנכרים אפי' ליין המשוכשך משום דשכשוך גרוע הוא שלא נתכוין לשכשך לניסוך אלא לישאל אם יש שם יין וכיון דנתערב נתבטל שם לגמרי וביאור המהרש"א דמשמע להן דלא התיר רבא למכור יין המשוכשך רק ע"י תערובות ולא כשהוא בעיני' והדבר אינו מובן דלענין יון המשוכשך גופו מה לי כשהוא בעיני' מה לי ע"י תערובות. וגם התוס' הרגישו לפי דרכם וכתבו והא דאסר רשב"ג בפרק בתרא לכל הפחות דמי היין היינו דוקא בסתם יינם דחמיר טפי ואינו מתבטל בתערובתן וכו' ולפמ"ש נראה דא"צ לדחוק בזה רק הכא והתם שוין אך הכלל כך הוא דבסתם יינם או בנדון דכאן הוי ספק לנו אם כיון לנסך או לא וראוי לאוקמא בחזקת היתר רק זה היין גופו כיון דאפילו לא כיון לנסך נאסר עכ"פ בשתי' וא"כ יצא מחזקת היתר ואיתרע חזקתו לכך חיישינן אף לאסורי הנאה ונאסר בהנאה אבל אם נתערב ביין אחר הנה ביין הנאסר בשתי' לא נעשה התערובות כמוהו וממילא בכל מקום שהוא הוי בחזקת היתר לשתי' אף דאנחנו א"י לשתותו היינו רק מכח דאין אנו מכירין איזה ההיתר ואיזה האיסור אבל הוא עצמו בכל מקום שהוא הוי בחזקת היתר לשתי' ג"כ אבל אם נימא דהמשוכשך הוי יי"נ ממש שכיון למגע לשם ניסוך ונאסר אף בהנאה נאסר אף ההיתר בהנאה ונעשה כגופו דבאיסור הנאה החמירו ונאסר הכל ונעשה כגופו א"כ ממילא שוב יש להתערובות חזקת היתר דחזקה שלו לא איתרע ואמרינן דאזלינן בתר חזקת היתר ולא כיון לנסך לכך אף יין המשוכשך מותר למכרו אך זה כאן דהחזירו בידים ובזה מודה רשב"ג דנאסר הכל וממילא מהני חזקת היתר של התערובות להתיר אף המשוכשך אבל התם מיירי רשב"ג בנתערב ממילא וכיון דס"ל אף אם הי' נאסר המשוכשך מ"מ התערובות לא נאסר והוא בחזקת היתירו כדמעיקרא א"כ שוב לא מהני חזקתו לענין המשוכשך גופו וכיון דלסתם יינם גופו ליכא חזקת היתר לכך נשאר באיסור הנאה שלו כמעיקרא. וז"ב ונכון לפע"ד. והוא ראי' ג"כ לחילוק שלנו דבערבו בידים מודה רשב"ג דאסור הכל. ודוק היטב. ועיין לקמן בש"ס דף נ"ט ע"ב מה שכתבתי שם עפ"י הנ"ל שם בגמ' א"ה לתני ימכור כדקתני סיפא וכו'. קשה לי מהו פריך הרי קיי"ל ביו"ד סי' קכ"ו לענין ניצוק דהיכי דאפשר למכרו לנכרי בלי הפסד כלל אז נאסר בניצוק אבל היכי דצריך לזלזל קצת במכירה לעכו"ם אפילו בהפסד מותר גבי יי"נ יע"ש וא"כ ה"נ נימא דבסיפא בחרם נכרי דנקט ימכר הכונה דוקא באפשר למכור בלי הפסד כלל אז אסור בשתי' וחייב למכרו אבל אם אי אפשר למכור בלי הפסד אז מותר אף בשתי' אבל בארגדמים קמ"ל דבשתי' בכל ענין אסור בין אם יכול למכרו או לא בכל ענין אסור בשתי' ואם הוי נקט רק ימכר הוי ס"ד דדוקא באפשר במכירה ימכר אבל בלא אפשר במכירה מותר אף בשתי' לכך קמ"ל דאסרוהו בכל ענין בשתי' ולעולם במכירה מותר וצ"ע.

וראיתי בהר"ן על הרי"ף שהקשה דלמה לא משני רבא דהוא דאמר כר"נ דס"ל דמדדו ברגל ימכר ותירץ בשם י"מ דבשלמא התם ליכא מלתא יתירא אבל כאן דעביד מלתא יתירתא דהי' יכול לומר כן רק בפה ולמה נגע בי' בידו והר"ן דחה זה דא"כ מהו פריך מאגרדמים התם ליכא מלתא יתירתא ובע"כ טעמא אחריני התם א"כ מה מדמה זה למלתא דרבא יע"ש ואני מוסיף דאדרבא כאן איכא הוכחה להיפוך כיון דכאן נתמלא כעס על שכחשו בו שאין להם יין ובאמת ראה שיש להם לכך בודאי רתח עליהם וכאן לנסך להכעיס ובלהכעיס כתבו הפוסקים דאין נעשה יי"נ ולכך ודאי שיש כאן מלתא יתירא אך מן המלתא יתירא מוכח שכוונתו לנסך להכעיס ובזה אינו עושה יי"נ רק דנראה דזה גופו באם עשאו להכעיס לא נעשה יי"נ זה גופו תליא בדין אם מגע נכרי שלא בכונה עושה יי"נ או לא דאם שלא בכונה אינו אוסר לכך כיון דלא נעשה נסך רק במכוין לנסך והיכי דעשה להכעיס לישראל לא הוי גמר בלבו לשם נסך רק להכעיס לכך לא נעשה נסך אבל להסוברים דמגע נכרי שלא בכונה נעשה יי"נ א"כ מה בכך שהוא כיון להכעיס סוף סוף נגע בו ולא גרע מנגיעה בלי כונה ולכך עדיין קושיא הנ"ל במקומו עומד דלתרץ דרבא ס"ל כר"נ דנגע בלי כונה אינו אוסר לכך ה"ה היכי דמכוין להכעיס נמי אינו אוסר ולכך כאן נהי דעשה מלתא יתירתא מ"מ מוכח שכיון להכעיס לכך שריא רבא ומהו פריך ובע"כ כתירץ השני של הר"ן שם. יע"ש.

תוכן העניינים

עבודת עבודה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה