עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
עבודה זרה · דף נה.
בדף נ"ה ע"א גמרא והיינו דאמר ר' יוחנן חלאים רעים ונאמנים רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן נראה דזה שייך לזה דהנה אם לא הי' הולכין משם אז נמי לא הי' חוטאין דהרי עכ"פ הי' נמשך מזה שם שמים שלא הי' טועים בע"ז ע"י כך וא"כ אף שעשו עבירה הוי עבירה לשמה וכבר אחז"ל גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה ובפרט די"ל דלא הי' עושין עבירה כלל כי יש אומדנא דאדעתא דהכי לא נשבעו רק כיון דהם רעים מצד עצמן דהרי אין הרעה נעשה רק ע"י פועלי רע והם מלאכי חבלה והעברות גופו כמ"ש תייסרך רעתך ולזה קיי"ל גמירי מבישא לא הוי טבא לכך אין רוצים שיהי' נמשך מהם טוב רק רע ולכך עושין עצמן כנאמנים בשבועתן כי רוצים לקיימם שבועתם ובאמת כוונתם להתגברות הרע כפי טבעם כי כל חפץ כפי טבעו לכך אמר כיון דהוי רעים בשליחותן לכך הם נאמנים בשבועתן גם י"ל דדינא קאמר דאם לא הוי רעים בגופם לא הוי מחויבין לקיים שבועתן דהרי יש אומדנא דאדעתא דהכי שילך זה לע"ז לא נשבעו רק אם הי' הם כשירים והי' חפצים בהרבות הטובה לא ברבות הרעה הי' אומדנא שאדעתא דהכי לא נשבעו אך כיון דהם רעים בשליחותן וכ"א אוהב כפי טבעו וא"כ הם אוהבים להרבות הרעה וא"כ ליכא אומדנא בהו לומר דאדעתא דהכי לא נשבעו ולכך כיון שהם רעים בשליחותן לכך הם נאמנין בשבועתן וזה תליא בזה. וא"ש. וק"ל. ובזה מדויק הלשון מ"ש דין הוא שלא יצא והמהרש"א נדחק בזה. ולפמ"ש. א"ש ודו"ק.
שם בתוס' ד"ה לוקחין גת בעוטה וכו' וי"ל דלא זו אף זו קתני וכו'. הנה לולא דבריהם הי' נראה לפרש כיון דלקמן ד"ה והשאר מותר דהביאו פירש"י שמותר אפילו בשתי' והר' שמעי' מפרש דמותר רק בהנאה והנה הי' אפשר להכריע בין הדעות ויש לומר דמ"ש לוקחין גת בעוטה מן הנכרי היינו דאפי' בשתי' מותר אבל מה שאמר ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור זה מיירי רק בהנאה וא"כ שפיר אצטריך לאשמעינן תרוייהו דמהו דלוקחין גת בעוטה היינו אפי' בשתי' אבל מ"ש ואינו עושה יי"נ הוי רק בהנאה ולכך צריכי תרוייהו ודו"ק. ועיין לקמן ע"ב במה דפריך תנן ואינו עושה יי"נ עד שירד לבור ה"נ בגת פקוקה וכו' מזה מוכח דהוי ענין בפ"ע וגרסינן ואינו דאם הוי חדא מה פריך הרי כבר תירץ דמיירי בגת פקוקה ומה חזר להקשות ובעל כרחך דגרסינן ואינו בוי"ו. ודו"ק.
בתוס' ד"ה ירד לבור וכו' דא"כ הו"ל לתלמודא לאתויי מלתא דר"ה דלקמן וכו'. הנה לולא דברי קדשם הי' נראה להוסיף לומר דגם אם הי' מביא דברי ר"ה דלקמן לא הוי קשה כלל ואדרבא הי' מתישב יותר דהנה י"ל סברא כמו דחזינן דניצוק עשה חיבור לענין האיסור דהנוגע בהשני נחשב כאלו נגע בראשון כן י"ל דעושה חבור לענין המשכה גופו כיון דמה שבבור חל עלי' שם יין שכבר נמשך שוב אף מה שבגת נחשב יין כיון דהוא מחובר ליין שכבר נמשך אף היא נחשב יין ולכך מה"ט גופו אמר ר"ה יין כיון שהתחיל למשוך נחשב יי"נ היינו מטעם כיון דסופו שכבר נמשך נחשב יין שוב אף תחלתו נחשב יין מכח ניצוק חבור ואך זה אם נגע בו הנכרי בגופו אז לחד דבר מהני ניצוק לעשותו יין אבל היכי דלא נגע הנכרי בגופו רק ביין שבבור בזה נהי דלשאר יין דהוי גופו יין לא מצד ניצוק מהני לאסרו ע"י ניצוק מ"מ אם לא הוי יין רק מצד ניצוק לא מהני עוד לאסרו ע"י ניצוק דלתרתי יחד לא מהני ניצוק ולכך במשנה שפיר קאמר השאר מותר כיון דמיירי דלא נגע בו הנכרי רק במה שבבור א"כ לומר תרוייהו יחד דנחשב יין ע"י ניצוק וגם נאסר ע"י ניצוק זה לא אמרינן וכעין דאמרינן ניצוק בר ניצוק לא מהני א"כ מוכח דתרי ניצוק חבור לא אמרינן רק חד ניצוק חבור אמרינן תרי לא אמרינן כן ה"נ בזה הוי נמי תרי ניצוק חבור זה לא אמרינן ומה פריך לרב הונא ובע"כ מוכח דמה דנקט במשנה השאר מותר היינו אף בנגע בו הנכרי. ודו"ק. ועיין לקמן דף נ"ו ע"ב בתוס' ד"ה גרגותני גופה במאי מיתסרא מ"ש עפ"י הנ"ל יע"ש.
ומ"ש התוס' דבע"כ מתני' נמי מיירי במגע נכרי כדפרישית כוונתם להתחלת הדבור דמיירי בע"כ דומיא דסיפא וכו' ואין זה תדע מכח קושיא. וקל להבין.
שם בתוס' ד"ה והשאר מותר וכו' הא לקמן נמי קאמר רב תינוק בן יומו עושה יי"נ והיינו בשתי' דוקא וכו'. הנה לולא דברי קדשם נראה דא"ש דהנה יש לדייק בדברי רב הונא דאמר יין כיון דהתחיל להמשך עושה יי"נ דמה לשון עושה נעשה הו"ל לומר בשלמא בדברי רב א"ש דרב זכר בלשונו הנכרי דהיינו התינוק בזה קאי עושה על התינוק דהתינוק עושה יי"נ אבל רב הונא דלא זכר בלשונו הנכרי המנסך רק היין מהו לשון עושה נעשה הו"ל לומר ובע"כ הכונה הוי או דקמ"ל דאם נתערב היין ההוא ביין אחר עושה כולו נסך דיין ביין איסר בכ"ש או הכונה דקמ"ל דעושה יין אחר נסך ע"י ניצוק דרב הונא לשיטתו דס"ל ניצוק חבור ולפי"ז הנה מבואר ביו"ד סי' קכ"ו ובש"ך שם ס"ק ט' דיין שאינו אסור אלא בשתי' לא אמרינן בי' ניצוק חיבור וכן מבואר בסי' קל"ד ובתוס' לקמן דף ע"ב דיין שאינו אסור אלא בשתי' אינו אוסר רק בסמ"ך וא"כ אם מיירי רב הונא רק לענין שתי' איך קאמר דהיין עושה יי"נ ממ"נ לענין סמ"ך מאי איריא יי"נ אפי' באינו מינו אוסר עד סמ"ך ולמותר מסמ"ך באמת מותר אף במינו כיון דאינו אסור רק בשתי' אינו אוסר יותר מסמ"ך וגם לא שייך בזה ניצוק חיבור ואיך קאמר עושה יי"נ ובע"כ דס"ל דנאסר בהנאה ולכך ממילא נאסר ע"י ניצוק גם אוסר במשהו לכך קאמר שפיר דהיין עושה יי"נ משא"כ בדברי רב שזכר בלשונו התינוק וקאי עושה על התינוק שפיר י"ל דכוונתו רק לאיסור שתי'. ודוק כי נכון הוא לפענ"ד לולי שהתוס' לא כתבו כן.