אור ברסלב
עבודת עבודה חלק ב עבודה זרה › דף נג:

עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

עבודה זרה · דף נג:

דף נג.

דף נ"ג ע"ב גמרא מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דשא"ש. הנה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו דין זה וכבר מלתי אמירה בזה בחידושי ליו"ד בילדותי ובחו"מ ה"ל שלוחין בתשובה ולעיל במכילתין בכמה דרכים וכעת ראיתי דא"ש בפשיטות לפמ"ש הר"ן ליישב קושית הרמב"ן דמהו פריך הש"ס דאין אדם אוסר דשא"ש דלמא ע"י מעשה אסרו ותירץ הר"ן דהך מ"ד ס"ל דאין אדם אוסר דשא"ש אפי' ע"י מעשה יע"ש וא"כ א"ש בפשיטות דלדידן דקיי"ל דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה א"כ אין ראי' לדין זה דשאני התם דהוי ע"י מעשה לכך השמיטוהו. והנה בעיקר קושית הרמב"ן דדלמא הוי ע"י מעשה אני בעניי נראה דלק"מ דעד כאן לא אמרינן דבעשה בה מעשה אסרה רק בדבר שידע שאינו שלו וכיון לקנותו ולאסרו במעשה זו אז נאסר דנהי דלא קנהו ממש כיון דלא הקנה לו שכנגדו מהני שנעשה עכ"פ רשותו לענין אונסין ולאסרו אבל היכי דלא ידע שאינו שלו וסבר דשלו הוא אף דעשה בה מעשה כיון דלא כיון לקנותו ולהעמידו ברשותו בכך לא מהני דלא גרע מהפקר דודאי קנה בחזקה דנעל וגדר ופרץ ומ"מ קיי"ל העודר בנכסי הגר וכסבור שלו הוא לא קנה א"כ מכ"ש בזה דיש רשות אחרים עלי' באמת דלא מהני מעשה רק ביודע שאינו שלו ומכוין להעמידו ברשותו ע"י מעשה זו אבל אם סבר דשלו הוא ולא כיון להעמידו ברשותו בהך מעשה ודאי לא נעשה ברשותו בכך וא"י לאסר והרי בגזילה בעי נמי משיכה וקנין כדרך דבעינן בלקוחות ממש ולמקום הראוי לקנין כדמוכח בפ"ג דכתובות גבי הגונב כיס בשבת יע"ש ובכמה דוכתא א"כ גם בזה דומה לקנין דבעינן כונה ואם לא כיון דומה לעודר בנכסי הגר וכו' וא"כ בזה האמוריים ודאי לא ידעו הך דינא דא"י מוחזקת בידינו מאבותינו והם ודאי סברו דשלהם הוא ממש לכך אף דעשאו מעשה פריך שפיר הא אין אדם אוסר דשא"ש ובע"כ מכח דשליחותיהו קא עבדי.

ומה יומתק בזה לפרש לשון הש"ס דקאמר ולמה לי למתליי' במלחמת יהושיע מלתא אגב אורחא קמ"ל כי הא דאמר רב יהודא אמר רב ישראל שזקף לבינה וכו' והוא אין לו הבנה כלל דמה ענין זה לזה ופירש"י דחוק מאד דאיך נשמע זה מזה אך לפמ"ש א"ש דהרי רש"י פירש דאם עתידין לחזור הרי היא כמלחמת יהושיע שדימו האמוריים לחזור וכו' וא"כ א"ש דאם לא הי' קמ"ל דהאמוריים דימו לחזור הי' אפשר לומר דהאמוריים ידעו שהארץ כבר אינו שלהם וכיונו לאסרם ע"י מעשה ולא הוי ראי' לדין ישראל שזקף לומר דשליחותיהו קעבדי די"ל דהתם הוי טעמא אחריני דאסרו ע"י מעשה כקושית הרמב"ן אך כיון דקמ"ל דהאמוריים דימו לחזור א"כ בע"כ סברו דשלהם הוא הארץ א"כ אף שעשו מעשה לא מהני כיון דלא כיונו לקנותו בכך ובע"כ דשליחותיהו קעבדי ומוכח שפיר דין ישראל שזקף לבינה וא"ש ודו"ק.

מיהו שבתי וראיתי דאף עפ"י הרמב"ן נמי י"ל השייכות זה לזה והוא דהנה רש"י פירש כמלחמת יהושיע שדימו האמוריים לחזור ולכך לא בטלם והנה התוס' תמהו דהרי הוי ע"ז של ישראל ואף אם בטלם לא מהני יע"ש. ולדעתי א"ש די"ל דרש"י ס"ל כהרמב"ן דהיכי דהוי ע"י מעשה מהני לי' ביטול אף דהוי גופו של ישראל ולפי"ז י"ל כך דהרי הש"ס פריך הא דבהדי עגל נתסרו ואידך נשתרי ומשני מאן מפיס והנה לכאורה קשה אכתי נשאל להאמוריים איזה הוי בזמן העגל ואיזה אח"כ ואין לומר דנכרי אין לו נאמנות באיסורין דאכתי נשאל להן במסיח לפי תומו דנאמן אף הנכרי אך י"ל בדאורייתא לא מהני מסל"ת אך הנה הש"ך ביו"ד סי' צ"ח הביא בשם יש מתרצים דע"כ לא אמרינן בדאורייתא לא מהני מסל"ת רק היכי דאתחזק איסורא אבל היכי דלא אתחזק איסורא נאמן אף בשל תורה.. והנה עיקר ראייתם הוי מדברי הריב"ש שהביא שם הש"ך גבי קנקנום של נכרים דאינו נאמן להעיד שכבר עבר עליהם יב"ח כיון דודאי הי' אסורין ואתה בא להוציאם מחזקתם ע"י עדות נכרי לא מהני יע"ש ולפי"ז יש לומר דוקא בכה"ג דאתחזק איסורא באותה חתיכה גופה אבל היכי דלא אתחזק איסורא בהך חתיכה אף דהוי חתיכה מ"ב חתיכות לא נחשב אתחזק איסורא בכך וכמ"ש הט"ז להדיא חילוק זה ביו"ד סי' קכ"ז לענין עדות ע"א דאינו נאמן באתחזק איסורא דהיינו דוקא אם אתחזק איסורא בהך חתיכה גופה אבל בחתיכה מ"ב חתיכות לא נחשב אתחזק איסורא א"כ לענין דין מסל"ת נמי י"ל כן וכן יהי' שיטת רש"י דאם הוי האמוריים ידעו שלא יחזרו יהיו מבטלין ע"ז שלהם א"כ אלו שהי' אחר העגל וקודם לו ודאי כבר הותרו רק אלו דבהדי עגל אלו הי' נשארין באיסורן א"כ לא הי' לנו ספק רק על כל אשירה ואשירה אם זו הוי דבהדי עגל או אח"כ א"כ לא הוי נחשב אתחזק איסורא וקשה למ"ל לשרוף הכל נשאל לנכרי במסל"ת ועל מה שיאמר שהי' אחר העגל או קודם לו יותרו אבל כיון דהאמוריים דימו לחזור א"כ אף אלו דאחר העגל וקודם לו עדיין אסורין דנהי דאין אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה אוסר והני נאסרו ע"י מעשה רק דאם הוי ידעינן להו הוי מועיל עדיין ביטול ע"י נכרי וא"כ בזה כיון דעכ"פ השתא כל זמן שלא בטלו הנכרי מחדש עדיין הוא אסור בודאי ואין כאן תערובות היתר כלל ואנו דנין רק על כל אשירה ואשירה אם יש לה היתר עוד או לא א"כ בזה הוי אתחזק איסורא בהך דבר גופו ואין נאמנות למסל"ת בכך ולכך אסורין לגמרי. וא"כ זה כוונת הש"ס דמלתא חגב אורחין קמ"ל להא דאמר רב יהודא דאם לא הוי אשמעינן כן הוי ס"ד כסברת הר"ן שחולק על הרמב"ן וס"ל אף בכה"ג דאסרה ע"י מעשה אין לו ביטול ושוב לא הוי ראי' לדין ישראל שזקף לבינה די"ל דהתם שאני דע"י מעשה אסרה כקושית הרמב"ן אך כיון דקמ"ל דהרי הם כמלחמות יהושיע שדימו לחזור משמע הא אם לא דימו לחזור הוי מהני הביטול והרי הוי ע"ז של ישראל וגם קשה אם מהני הביטול יבטלו עוד ובע"כ מוכח דין ישראל שזקף לבינה דשלוחותיהו קעבדי ומוכח דמה שנאסר ע"י מעשה מהני ביטול לכך א"ש דכעת שדימו לחזור ונשארו כולם באיסור לא מהני עוד ביטול דמאן מפיס ומסלפ"ת לא מהני בזה דאתחזק איסורא אבל אם לא דימו לחזור כבר הותרו מקצתן והי' מהני מסלפ"ת בזה ולא הוי בעי כולם שריפה וא"ש נכון בעזה"י וחדאי הקב"ה בפלפולא יהא רעוא שיהי' אמרינו לרצון לפני אדון כל.

שם בתוס' ד"ה דאי תנא לוה הו"א מדלא זבנה לא בטלה וכו'. הנה לולא דברי קדשם הי' נראה לומר דשפיר אתיא אף כרבנן דהנה מה דס"ל לרבי דמכרה או משכנה בטלה י"ל בו שני פנים אם הכוונה דהמכירה והמשכון בעצמו הוי ביטול או הכוונה דודאי מכירה או משכון דאינו מעשה בגוף הע"ז לא הוי ביטול לכ"ע רק כוונת רבי כיון דמכרה או משכנה מוכח דביטלה כבר ע"י איזה מעשה בגופה דאם לא הי' בטלה מקודם לא הי' מוכרה או משכנה ונ"מ מזה אם לא זזה ידינו מיד הנכרי וראינו שלא בטלה מקודם אם המכירה גופה הוי ביטול לרבי בטלה אף בזה ואם המכירה גופה לא הוי ביטול רק דהוי הוכחה שביטלה מכבר בזה כיון דידעינן בבירור שלא בטלה קודם אף לרבי אינה בטילה. ולפי"ז י"ל דמה דפליגי רבי ורבנן דרבנן ס"ל לא בטלה היינו רק באם ידוע שלא בטלה מקודם רק אם המכירה או משכנה גופו הוי ביטול בזה ס"ל רבנן דדבר זה אינו ביטול כיון דלא עשה מעשה בגוף הע"ז דומה לאמירה בעלמא דלא בטלה אבל אם לא ידעינן שלא בטלה מקודם מודים רבנן דהוי הוכחה מדמכרה או משכנה דבטלה מקודם ולכך א"ש דהך ברייתא דלוה עליה הכל מיירי שאין ידוע לנו אם בטלה מקודם או לא ולכך אם זבנה הוי ביטל אף לרבנן אך אם לוה עלי' אמרינן מדלא זבנה מוכח דלא בטלה למפרע כן הי' נראה לומר לולא שמשמעות הפוסקים לא משמע כן.

תוכן העניינים

עבודת עבודה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה