עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
עבודה זרה · דף נא:
בדף נ"א ע"ב בגמ' כתיב עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם וכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכו' עיין מ"ש לעיל בזה. והנה עוד קשה לי מהו פריךך נימא דהך קרא דעץ ואבן וכו' מיירי לפנים מן הקילקלין לכך אסור כל דבר אף שאינו של נוי וקרא דכסף וזהב עליהם מיירי בחוץ לקולקלין ולכך לא נאסר רק דברים של נוי. הן אמת דלפירש"י ותוס' דבפנים לקילקלין אינו אסור רק דבר דהוי תקרובות א"ש דעץ ואבן אינו דבר של תקרובות לכך אין בו טעם לחלק בין בפנים או בחוץ אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל דבר דהוי בפנים לקילקלין אסיר כל דבר אף דאינו תקרובות קשה שפיר דמהו פריך נימא דכאן בחוץ כאן בפנים. ועיין ברמב"ם ה"ל עכו"ם. וצ"ע.
שם גמ' מאן דמתני לה אסיפא כ"ש ארישא. בעניי לא זכיתי להבין הכוונה בזה אם הכוונה כ"ש ארישא דטובת כומרין אסור הנה זה לא הוי צריך לבוא כ"ש דהרי מתניתין היא דבטובה אסיר ומה צורך ללמוד ק"ו מן הסיפא ואם הכוונה דכ"ש ארישא דאפילו בטובת אחרים דאסורה כמו שהוא כן באמת בע"כ כמ"ש גם במהר"ם לובלין א"כ לא שייך בזה לשון כ"ש כיון דבסיפא מותר בטובת אחרים וברישא אסור לא שייך לשון כ"ש. והנה אם כי זה הי' אפשר לישב די"ל דאם לא הוי מפרש בש"ס דכוונת המשנה בטובת כומרין הוי ס"ד דאינו אסור בטובה רק אם מגיע הטובה ליד הע"ז עצמה אבל אם אין מגיע לע"ז עצמה אף שמגיע ליד הכומרין שמסתמא יקנו מהם צרכי ע"ז נמי מותרין רק דהש"ס קמ"ל דאף בטובת כומרין אסיר ולכך שפיר קאמר מאן דמתני לה אסיפא דטובת כומרין אסור כ"ש ארישא דאסור טובת כומרין ולא תטעה לפרש דכוונת המשנה הוי רק בטובת ע"ז עצמה רק אף בטובת כומרין נמי אסירה. אך את זה קשה לי למה לא קאמר הש"ס להיפוך דמאן דמתני לה אסיפא דלאחרים מותר אבל ארישא לא דברישא אף לטובת אחרים אסור אבל מאן דמתני לה ארישא דמותר לטובת אחרים כ"ש אסיפא שמותר לטובת אחרים והו"ל לומר להיפוך. וצ"ע.
והנה בגוף פלוגתת הני תרי לישני הנה המפורשים הבינו דבתרתי פליגי דפליגי ברישא אם מותר בטובת אחרים ופליגי בסיפא אם מותר בטובת כומרין. והנה לולא דברי קדשם הי' נראה לי למעט במחלוקת והיא דהנה מפורש בנדרים פרק השותפין דהי' אחד מודר הנאה מאחד ס"ל לת"ק דאסור לכנוס לחצר של שותפין וראב"י ס"ל דיכול לומר לתוך של חבירך אני נכנס ולא לתוך שלך ומפרש בש"ס דפליגי באם יש ברירה או לא דרבנן ס"ל אין ברירה וראב"י ס"ל יש ברירה והנה אנן קיי"ל אין ברירה אבל בדרבנן קיי"ל דיש ברירה ולפ"ז י"ל הנה לטובת כומרין אסור מן התורה דמהנה לע"ז אבל לטובת אחרים היינו עובדי' הוי אף להסוברים שהוא אסור מ"מ הוי רק מדרבנן שנראה כמהנה לע"ז אבל ודאי דאין בו איסור תורה רק דרבנן וכן נראה מלשון הר"ן יע"ש. ולכך הנה עיקר פלוגתת הני תרי לישני הוי רק כמאן אתיא הך משנה אם כמ"ד אין ברירה אי כמ"ד יש ברירה דלשנא בתרא ס"ל דהמשנה אתיא כמ"ד אין ברירה לכר קאמר שאינו מותר בסיפא רק לטובת עובדי' דאין בו רק איסור דרבנן ברישא לכך בסיפא שהי' שלה ושל אחרים מותר אף בטובה דאמרינן ברירה בדרבנן ואמרינן דלאחרים הוא מהנה ולא לה אך לטובת כומרים דהוי מן התורה ובדאורייתא אין ברירה ול"ק ס"ל דהמשנה אתיא כמ"ד יש ברירה ולכך קאמר ברישא דהוי שלה לבד אסור לטובת כומרין אבל בסיפא דהוי שלה ושל אחרים אף לטובת כומרין שרי מכח דאמרינן ברירה ולאחרים הוא מהנה ולא לכומרים וממילא לדינא כ"ע מודים דלפי מה דקיי"ל אין ברירה אסור אף בסיפא לטובת כומרין ולא פליגי רק ברישא אם מותר לטובת עובדי' או לא ולמעט בפלוגתא עדיף. כנלפע"ד נכון.
גמ' יכול יהי' אסורין מיד ת"ל אשר עבדו שם הגוים שאין אסורין עד שיעבדו מכאן אמרו ע"ז של עכו"ם אינה אסורה עד שתעבד קשה לי טובא נהי דס"ל ע"ז של נכרי אינה אסורה עד שתעבד מ"מ כאן הו"ל לאסור לגמרי דהרי לקמן דף נ"ג קאמר הש"ס דאשריהם תשרפון באש דלמ"ל שריפה הרי אין אדם אוסר דשא"ש ואי משום הני דמעיקרא בבטולי בעלמא סגי אלא כיון דפלחו ישראל לעגל גלי דעתיהו דניחא להו וכי אתי ופלחי נכרי שליחותיהו קעבדי יע"ש. וא"כ ה"נ קשה דלמה קאמר אבד תאבדון את כל המקומות הרי בביטול בעלמא סגי ובע"כ כדמשני בש"ס דשליחותיהו דישראל קא עבדי וא"כ שוב הו"ל ע"ז של ישראל והו"ל להיות נאסר מיד וכ"ש דקשה יותר במה דקאמר אח"כ דר"ע יליף דע"ז של נכרי אסורה מיד מקרא דפסילי אלוהיהם תשרפון באש וקשה ממ"נ אם בע"ז דידהו מיירי למ"ל שריפה בבטולי בעלמא סגי ובע"כ משום ע"ז דישראל דשליחותיהו קעבדי א"כ הדר הו"ל ע"ז של ישראל ולמה יהי' נאסר מיד הרי לדידי' ע"ז של ישראל אינו אסור עד שתעבד. וצ"ע.