עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
עבודה זרה · דף נא.
דף נ"א ע"א גמ' לא דכ"ע לא אמרינן כעין זביחה אלא כעין פנים וכו'. הנה לפי אוקימתא הוי רב דלא כחד וצריך לומר דרב תנא הוא ופליג אתרוויהו. מיהו י"ל דמזה הוציא הרמב"ם שיטתו שפסק בספת לה צואה ומי רגלים חייב ובשחט לה חגב ובהמה מחוסרת אבר פטור. ותמה עליו הראב"ד שמ"ש חגב ובהמה בעלת מום מצואה ומי רגלים ולמה יגרע אלו מצואה ומ"ר יע"ש ולפע"ד יהי' טעמו כך דהנה עיקר הטעם דחייב בשבירת מקל י"ל דהוי מטעם אחשבי' דאיהו אחשבי' לתקרובות וקרבן לכך נידון כתקרובות מיהו אם לא הוי כעין זביחה לא מהני אחשבי' רק כיון דהוי בלא"ה כעין זביחה מהני מחשבתו להיות נחש כקרבן דומה לזה כתב הב"ש באה"ע סי' ל"א גבי אם מהני באומר לדידי שוה פרוטה דהיכי דשוה פרוטה במקום אחר מהני לומר לדידי שוה משא"כ באינו ש"פ במ"א לא מהני לדידי שוה יע"ש כן ה"נ בזה דאחשבי' לא מהני רק באם הוי כעין זביחה ולפי"ז כיון דס"ל לרש"י דתרתי בעינן שיהי' כעין זביחה ועבודתה בכך אבל אם אין עבודתה בכך לא מהני כעין זביחה וא"כ לשיטתינו דהוי מטעם אחשבי' בע"כ תרתי בעינן שיועיל מחשבתו אחד שיהי' עבודתה בכך והשנית שיהי' כעין זביחה ולפ"ז הנה אחשבי' לא שייך רק בדבר שיודע שאינו ראוי לתקרובות ואעפ"כ הוא מקריבו שייך אחשבי' אבל אם טועה וסובר שזה ראוי לתקרובות לא שייך אחשבי' דהרי מטעי קא טעי וא"כ ה"נ בשלמא במקל ושבירת מקל הנה העובדים במקל יודעים כי אין זה כעין פנים וגם הוא השובר יודע שאינו כעין פנים ולא הוי דבר דעבידי למיטעי או בצואה ואם אעפ"כ עובדין בו והוא שוברו שייך לומר אחשבי' ונעשה תקרובות אבל בחגב אדרבה כיון דאמרינן בש"ס דצואר חגב דומה לשל בהמה א"כ י"ל דהוא טועה וסובר דהוי תקרובות כעין פנים או בבהמה בעלת מום כיון דמין כיוצא בזה קרב לגבי מזבח י"ל הוא טועה וסובר דהוי כעין פנים ואף אם הוא לא טעה י"ל דעכ"פ העובדים לה בכיוצא בזה המה טעו וסברו דהוי כעין פנים ואם הוי יודעים שאינו ראוי לפנים לא הי' עובדין לה בזה והוי עבודתם בטעות ואם ידעו דלא הי' עובדין וא"כ הוי כלא עבדוהו בה ושוב לא מהני אחשבי' שלו היכי דלא עבדו בהם לכך פוטר הרמב"ם ולמד כן הרמב"ם ממה דמשני הש"ס לא דכ"ע כעין פנים בעינן והוי קשה לו א"כ הוי רב דלא כחד ולזה מפרש כך דודאי לס"ד דלא ידע הך סברא דצואר חגב דומה לשל בהמה והוי ס"ד דלא הוי עבידי למיטעי בכעין פנים ודאי הוי תליא פלוגתתם באם בעינן כעין זביחה או לא אך למה דמחדש דשאני חגב דצוארו דומה לשל בהמה א"כ אם חד מ"ד ס"ל דבאמת נחשב כעין פנים מכח דצוארו דומה לשל בהמה מכ"ש דאפשר לומר דהם טעו דהוי עבידי למיטעי וסברו דהוי כעין פנים וא"כ י"ל כך דודאי במקל וכדומה דלא הוי עבידי למיטעי בכעין פנים ושייך בי' אחשבי' לכ"ע מהני כעין זביחה אך היכי דהוי דבר דעבידי למיטעי דהוי כעין פנים בזה לא שייך אחשבי' בזה ס"ל להיפוך דלכ"ע לא אמרינן כעין זביחה רק כעין פנים ולכך ר"י מחייב דס"ל כיון דצוארו דומה לשל בהמה הוי באמת כעין פנים ורבנן ס"ל דבאמת לא הוי כעין פנים ומיהו כיון דעכ"פ אפשר למיטעי דהוי כעין פנים א"כ לא שייך אחשבי' לכך לא מהני בזה מחשבתו או עבודתו ובעינן כעין פנים ממש וזה הוי כוונת הש"ס דהיכי דלא שייך אחשבי' לכ"ע בעינן כעין פנים ולא כעין זביחה ובזה יבואר שיטת הרמב"ם בעליל. והוא ברור ונכון לדעתי בעזה"י.
שם גמ' אר"נ אמר רבה בר אבוה וכו'. הנה הר"ן הביא בזה ב' פירושים אחד דזה מיירי בהי' עבודתה בזריקת מקל לכך חייב אם זרק לה מקל ולעיל איירי רב בקשקוש מקל. ופירוש ב' הביא דגם זה מיירי בקשקוש מקל ופליגי הני תרי לישני אליבא דרב. והנה לכאורה יש ראי' לפירוש הראשון ממה דפריך הש"ס אלא מעתה אבני מרקוליס במה יאסרו ולמה לא פריך כן לעיל לרב דקאמר דזרק מקל פטור לגמרי ומכ"ש דאינו נאסר דהו"ל להקשות אלא מעתה אבני מרקוליס במה יאסרו אלא ודאי דלעיל לא הוי קשה די"ל דרב מיירי בקשקוש מקל לכך פטור בזרק מקל אבל כאן דמיירי בעבודתה בזריקת מקל ואעפ"כ קאמר דאינו נאסר בזרק מקל שפיר פריך אלא מעתה אבני מרקוליס במה יאסרו דאף דהוי עבודתה בזריקת אבנים הרי אף בעבודתה בזריקת מקל ס"ל דאינה נאסרת אבל לעיל לא הוי מצי פריך די"ל דשאני מרקוליס דעבודתה בזריקה דרב לא פטר רק בעבודתה בקשקוש. ויש מזה ראי' לפירוש הראשון. מיהו המעיין בר"ן יראה דלק"מ על פירוש הנ"ל דהרי פירוש ה"ב מפרש דלכך חייב בזריקת מקל אף דעבודתה בקשקוש מכח דס"ל דזריקה הוי מעין קשקוש יע"ש וא"כ א"ש דבשלמא לל"ק דפוטר לגמרי לא הוי קשה לו ממרקוליס דס"ל דדוקא בעבודתה בקשקוש פוטר בזריקה מכח דזריקה אינה מעין עבודתה אבל במרקוליס דהוי עבודתה בזריקה חייב ונאסר בזריקה אבל כאן דס"ל בעבודתה בקשקוש חייב בזרק לה מקל ובע"כ דס"ל דזריקה הוי מעין קשקוש אם אעפ"כ ס"ל דאינה נאסרת א"כ ה"ה בעבודתה בזריקה ס"ל דאינה נאסרת לכך פריך שפיר א"כ אבני מרקוליס במה יאסרו. ומיהו כד דייקינן אכתי שההכרח כפירוש הראשון דהנה לפירוש ה"ב אכתי קשה מהו פריך דלמא לענין חיוב שפיר חייב אף דאינו כעבודתה ממש כיון דהוי מעין עבודתה ואיהו אחשבי' לעבודה לכך חייב עלי' אבל לענין איסור כיון דאינו עבודתה ממש לכך לא נאסר אבל היכי דהוי עבודתה ממש בכך י"ל דנאסר שפיר לכך נראה מוכרח כפירוש הראשון דכאן מיירי בעבודתה בזריקת מקל ממש ואעפ"כ ס"ל דלא נאסר לכך פריך שפיר אלא מעתה. ודו"ק.
שם גמ' כגון שבצרן מתחלה לכך. הנה כיון דנקט תחלה שיבר מקל לפני' משמע דאם לא הוי לפני' פטור א"כ צריך לומר כיון דלמאי דמשני עכשיו שבצרן מתחלה לכך א"כ הוי עיקר איסורו מצד הבצירה א"כ צריך לומר שהי' הכרם נטוע לפני ע"ז ובצרן לפני' לעבודתה לכך מתסרו. אך אפשר לומר דמה דנקט תחלה שיבר מקל לפני' הוי רק דאז בסתמא אף שאינו מפרש דהוי לעבודתה מסתמא הוי לעבודתה וחייב אבל שלא בפני' אינו חייב בסתמא אבל אם פירש דהוי לעבודתה אף בסתמא חייב וא"כ שוב י"ל דמיירי כאן שלא בפני' רק שבצרן מתחלה בפירוש לכך ולזה חייב בכל ענין. וק"ל.
גמ' אר"א מנין לשוחט בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר ולא יזבחו עוד לשעירים וכו' הנה לעיל הביא רש"י ד"ה שיבר מקל לפני' לימוד אחר מזובח לאלהים יחרם יע"ש. והנה באמת ש"ס מפורש בסנהדרין דף ס' תחלה יליף שם מזובח לאלהים יחרם ואח"כ הביא הך מימרא דהכא דלמד מלא יזבחו עוד. וראיתי בתוס' שהרגישו בזה והנה תחלה רצו לחלק בין מכובדין למבוזין דאם מזובח לאלהים יחרם הוי אפשר לומר דוקא מכובדין לכך יליף מולא יזבחו אף למבוזין ואח"כ דחו זה ופירשו חד לעונש וחד לאזהרה יע"ש ושוב ראיתי במהר"ם לובלין בסוגיין שהרגיש בקושיא זו ותירץ כתירץ ב' של התוס' הנ"ל ולא זכר שהוא דברי התוס' בסנהדרין. והנה לפי חלוקם בתחלה דיש לחלק בין מבוזים למכובדים הי' אפשר לפרש הסוגייא לעיל דקאמר לא דכ"ע כעין פנים בעינן דאין זה סוגיית הש"ס דא"כ הוי רב דלא כחד ולפי הנ"ל י"ל כך דבאמת יש חילוק בין מכובדים למבוזים דגבי מכובדים לא בעינן כעין פנים רק אם הוי כעין זביחה חייב וגבי מבוזים אינו חייב רק אם הוי כעין פנים ממש והיינו דאם לא הוי כתיב ולא יזבחו רק קרא דזובח לאלהים יחרם המוקדם בכתיב הייתי מוקי הך קרא דזובח במכובדים והייתי אומר דגם במכובדים בעינן כעין פנים דמוקמינן אמה דמסתבר טפי אך כיון דכתיב ולא יזבחו לחייב אף במבוזים שוב אמרינן להיפוך דהך קרא דלא יזבחו עוד מיירי במכובדים לכך אסור בכל ענין אף באינו כעין פנים רק כעין זביחה וקרא דזובח לאלהים דיליף מיני' כעין פנים בעינן מיירי במבוזים לכך בזה בעינן כעין פנים דוקא ולכך רב מיירי במכובדים ובזה כל דהוי כעין זביחה אסור וברייתא דשחט לה חגב מוקי הש"ס דמיירי במבוזים ולכך מוקי לה דכ"ע בעינן כעין פנים. וא"ש. מיהו אם נימא דיש חילוק בין מכובדים למבוזים קשה אח"כ בדף זה ע"ב דמה רמי קראי אהדדי דכתיב עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם וכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם יע"ש ומה קושיא נימא דהך קרא בעץ ואבן מיירי במכובדים בזה אף עץ ואבן שעמהם אסורין מכ"ש עליהם שאסור אף דלא הוי נוי ממש. וקרא דכסף וזהב עליהם מיירי במבוזים בזה לא נאסר רק נוי מכובד ולא שאינו מכובד אף דהוי עליהם ומכ"ש עמהם. ומהו פריך. ומזה יהי' מוכח דאין חילוק. וצ"ע.
שם ברש"י ד"ה ודלמא נח גופי' טריפה הוי ואע"ג דחי כמה שנים דלמא טרפה חי' וכו' הנה כן כתבו התוס' לעיל דף וא"ו ג"כ אבל לא ידעתי מי דחקם לכך הרי הפוסקים העלו דבטרפה ודאי אף שחי כמה שנים טרפה מכח דאמרינן דהוי דרך נס כמ"ש הרשב"א או די"ל דהוא מ המיעוט כדעת מהרש"ל א"כ ה"נ בזה י"ל כן נהי דחי הוי ע"ד נס או שהוא מן המיעוט שחיין. וצ"ע.