עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
עבודה זרה · דף מט.
דף מ"ט ע"א גמ' תני חדא שדה שנזדבלה וכו'. ותנא אידך וכו'. קשה לי מה קושיא הרי מצינו בברייתא דכל האיסורין שריבה עליהם שוגג מותרין במזיד אסורין א"כ נימא ה"נ דר' יוסי אינו מתיר זוז"ג רק בדיעבד ולא לכתחלה ודינו כדין אין מבטלין איסור לכתחלה ולכך הך ברייתא דשדה תזרע מיירי בשוגג לכך מותר בי' זוז"ג. והך ברייתא דשדה תבור מיירי במזיד ולכך אסורין כדין מבטל איסור במזיד. ומהו פריך. וצ"ע. גמ' מאן נינהו אילימא רבנן דעצים אחמורי מחמרי הנה מזה משמע דפשיטא לי' דרבנן מחמירין דאל"כ אלא מספקא לי' כך הו"ל לומר דלמא אחמורי מחמרי כמ"ש אח"כ אימור דשמעת לי' לרבנן בשאר אסורין וכו' ומדקאמר אחמורי מחמרי משמע דפשיטא לי' דמחמרי וקשה מנ"ל כן לדעת הכ"מ וב"י יו"ד סי' רט"ז דס"ל היכי דהוי דשיל"מ אף זוז"ג אסור א"כ דלמא הוי פלוגתת ר"א ורבנן כך דהך רישא דכולם אסורות בהנאה ר"א הוא ולשיטתו אזיל דס"ל יוליך הנאה לים המלח וכיון דיש לו היתר ע"י פדיון לכך אוסר זוז"ג. ורבנן אמרי אין פדיון לעכו"ם וכיון דאין לו היתר ממילא זוז"ג מותר וא"כ י"ל דאדרבה רבנן מקילין ומתירין זוז"ג ואם כי אין זה מוכרח ואפשר לומר להיפוך כפשוטו דרבנן מחמרי הו"ל להקשות ודלמא אחמורי מחמרי ומדלא קאמר כן מוכח דפשיטא להו דאי אפשר לפרש להיפוך ובע"כ מוכח דלא כהכ"מ ואין סברא לומר דהיכי דיש לו היתר יהי' טפי אסור זוז"ג ודוק ולהכ"מ צ"ע. ועוד הוי קשה יותר עליו ממ"ש לקמן בדף זה ע"ב דקאמר שם וצריכא דאי איתמר קמייתא בהא קאמר ר"א דמקלי קלי איסורא וכו' וקשה למה להש"ס לעשות הצריכותא אליבא דר"א ואצטריך לומר דכל הצריכותא הוי בשביל הסיפא דיולך הנאה לים המלח ולמה לא קאמר טפי הרבותא אליבא דרבנן ונימא כיון דבלא"ה ר' יוסי ס"ל זוז"ג מותר א"כ נימא דרבנן דר"א ר' יוסי הוא דס"ל זוז"ג מותר ולכך קאמרי כיון דאין לו פדיון לעכו"ם ממילא אין לו מתירין לכך הוי זוז"ג מותר ולכך צריכא תרוויהו דאי אתמר בפת הו"א בזה קאמרי רבנן דזוז"ג מותר כיון דמקלי קלי איסורא אבל בבגד אף רבנן אסרי זוז"ג אף דאין לו מתירין ואי איתמר בבגד ה"א בהא אוסר ר"א זוז"ג כיון דהוי בעין אבל בפת דמקלי קלי אף ר"א מודה דזוז"ג מותר ואצטריך תרוייהו ולמה לא עשה כן הצריכותא בע"כ מוכח דזה אי אפשר לומר דרבנן דאמרי אין פדיון לעכו"ם יהי' הכוונה שמכח זה מתירין גוף הפת והבגד דאין ענין זה לזה וא"כ מוכח דלא כדעת הכ"מ וצ"ע בזה על הכ"מ. ודו"ק. ועי' לקמן דף מ"ט ע"ב מה שצדדתי לתרץ דברי הכ"מ ייע"ש.
שם גמ' ומי שאני לי' והא תנא חדא וכו'. קשה לי מהו פריך לפמ"ש הר"ן על הרי"ף בשיטת רש"י דמה דילדה שסבכה בזקינה בטלה הוא עצמו מטעם זוז"ג הוא דזוז"ג נמי מטעם ביטול הוא ולא תקשה דא"כ למה בילדה שהבריכה בילדה שנטעה לסייג ולקורות חייבת הרי הוי נמי זוז"ג זה לק"מ דזה דמיא למה דאמרינן בהקומץ רבה דכל שאפשר להיות כמוהו אינו בטל וכל דאי אפשר להיות כמוהו בטל א"כ ה"נ ילדה זו שנטעה לסייג ולקורות אם נמלך עליו לאכילה היתה חייבת בערלה וא"כ אפשר להיות כמוה ולהיפוך זו שנטעה לאכילה אי אפשר להיות כמוה לכך בטל ההיתר לגבי איסור ייע"ש וא"כ קשה מה פריך הש"ס מערלה לע"ז הרי י"ל דשאני ושאני דבערלה אי אפשר לההיתר להיות נהפך לאיסור לכך בטל האיסור בהיתר אבל בע"ז נהי דהמשתחוה לקרקע עולם לא אסרו מ"מ עשה בה מעשה אסרה וא"כ הוי ממש כמו נטעה לסייג ולקורות כיון דאפשר להיות נמלך לאכילה הוי אפשר להיות כמוה א"כ ה"נ הרי אפשר לו להיות עושה מעשה ולהשתחות גם להקרקע והוי נאסר ג"כ ולהיפוך להע"ז אי אפשר לה להיות היתר לכך בטל ההיתר לגבי האיסור משא"כ בערלה. מיהו זה לק"מ דהרי גם בע"ז אפשר להיות נעשה היתר ע"י ביטול נכרי שיבטלו וא"כ שוב שוין המה כאלו שניהם לא הי' אפשרים להיות זה בזה אך לפ"ז קשה שוב מהו פריך נימא לעולם כדקאמר שאני לי' לר"י בין ע"ז לשאר איסורים. ומה דבחד ברייתא קתני שדה תזרע ובחד תבור נימא דמה דקתני שדה תזרע מיירי בע"ז של עכו"ם כיון דזה יש לו ביטול א"כ הוי לאיסור אפשר להיות כמוה לכך שוין הם לכך זוז"ג מותר אבל אידך דשדה תבור מיירי בע"ז של ישראל דאין לו ביטול א"כ אי אפשר להיות האיסור נהפך להיתר וההיתר אפשר לו להיות איסור שיהי' עושה מעשה ויהי' נאסר כדין ע"ז לכך לא נחשב זוז"ג ואסור ומהו פריך. והוא קושיא חמורה לפי שיטת הר"ן ז"ל. ועוד קשה לי טובא על הר"ן דהרי במנחות שם מיירי אליבא דר"י דס"ל מין במינו לא בטיל ומפרש שם איזה הוי מינו כל שאפשר להיות כמוהו. והנה הר"ן עצמו בנדרים ס"ל דלרבנן לא אזלינן בתר העצם רק בתר ההיתר ואיסור אם שניהם אסורין או מותרין נקרא מב"מ לרבנן ולר"י אזיל בתר העצם. א"כ מהו פריך הש"ס הברייתות אהדדי נימא הא ר' יהודא הא רבנן דהך ברייתא דשדה תזרע ר"י הוא דס"ל מב"מ לא בטיל וס"ל בתר העצם אזלינן וכיון דכאן הוי זה קרקע וזה זבל הוי מבא"מ לכך בטלי ואידך דשדה תבור הוי כרבנן דאזלי בתר היתר ואיסור וכיון דשניהם אפשר להיות זה מזה הקרקע אפשר להיות נאסר ע"י מעשה והזבל אפשר להיות ניתר ע"י ביטול לכך נחשב מב"מ ואינו בטל. גם י"ל להיפוך דהך ברייתא דשדה תזרע מיירי בע"ז של ישראל וכיון דאין לה ביטול אי אפשר להיות כמוהו והוי מבא"מ לכך בטל לי' זה בזה אבל ברייתא דשדה תבור מיירי בע"ז של נכרי כיון דיש לו היתר ואפשר להיות כמוהו הוי מין במינו ואינו בטל ואתיא שניהם כר"י דמב"מ לא בטל או כרבנן לפי סברת הר"ן בנדרים הנ"ל. ולכאורה צ"ע בכל זה.
ומה שהי' נראה לישב הוא כך דנראה לומר דאפשר להיות כמוהו לא נחשב רק אם הוי בידו לעשותו כמוהו כגון בנבילה לכי מסרחא דאפשר בידו להניחו בחמה להיות מסרח לאלתר או בנטעה לסייג דאפשר להיות נמלך לאכילה אבל לבטלה עכו"ם אינו בידו לא נחשב אפשר להיות כמוהו דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי משא"כ במה שאינו בידו גם נראה לומר ע"כ לא נחשב באפשר להיות כמוהו מין במינו רק בדבר דאפשר להיות בלי שינוי מעשה כגון בנבלה לכי מסרחא דהוי רק בריח ולא שינוי במעשה וכן בסייג ולקורות דע"י המלכה בלב ישתנה הדין אבל בקרקע עולם דאינה נאסרת רק ע"י שינוי מעשה שיעשה בה מעשה חדש א"כ ע"י שינוי מעשה נחשב כדבר אחר ממש וא"כ עכ"פ זה כמות שהוא אי אפשר לו להיות כמוהו והרי י"ל דעיקר הטעם דבעשה בה מעשה אסרה דע"י המעשה מוציאו מידי קרקע עולם ונחשב כדבר חדש ממש לכך נאסר וא"כ כיון דעיקר איסורו הוי מכח דנעשה כדבר חדש כאלו לא הוי קרקע עולם ממילא מה"ט גופו אין לומר דהקרקע עולם אפשר להיות כמו האיסור דהרי כמות שהוא עכשיו אי אפשר לו להיות כמוהו ואם יעשה בו מעשה יהי' נחשב כדבר אחר ואינו זה של עתה דומה לזה כתבנו בחבורי לא"ח סי' תרמ"ט בישוב קושית המג"א על הא"ח דס"ל היכי דקני' מ"מ אסור לברך עליו ממה דפריך הש"ס וליקני' בשינוי מעשה ייע"ש. וכן מצאתי אח"כ בפ"י ב"ק בקיצור. וא"כ ה"נ הוי כן. וזה ברור מאוד בסברא.
והנה בזה ארווחנא לישב דברי הטור על נכון במ"ש בשם הרמ"ה דאע"ג דקיי"ל זוז"ג מותר הכא בפת שנאפה בעצי אליל אסור וכן נראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל שהעתיק המשנה לפסק הלכה ותמהו עליו דהרי קיי"ל גבי גנתא דאזדבל בזבל ע"ז דמותר דזוז"ג מותר ואפסיקא הלכה כן בש"ס וכן כתב הרא"ש בעצמו ייע"ש ועיין בחידושי לאו"ח מ"ש בזה וכעת נראה דא"ש מאוד דהרמ"ה והרא"ש והטור יסברו כסברת הר"ן לשיטת רש"י דזוז"ג מטעם ביטול הוא וגם דזה תליא באם אפשר להיות כמוהו או לא ולכך א"ש דבגנתא דאזדבל הוי גורם היתר הקרקע וקרקע עולם אינו נאסר ע"י השתחוה והוי אי אפשר להיות כמוהו לכך בטל לי' שפיר אבל בתנור דהוי מטלטלין מתחלה וזה אפשר להיות נאסר בהשתחוה בלי מעשה א"כ אפשר להיות כמוהו והאיסור אי אפשר להיות כמוהו דאף של נכרי אינו בידו לבטלו ולכך שפיר דומה לילדה שהבריכה בילדה שנטעה לסייג לכך לא הוי זוז"ג וכמ"ש הר"ן שם וה"ה בזה. ובזה א"ש דלא סתרו דבריהם לדברי הש"ס דמדמה לה פת שנאפה בעצי אליל לשדה שנזדבלה כדמוכח כאן בסוגין והם מחלקים בין זה לזה ולפמ"ש א"ש דהנה דבר זה יהי' תליא בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש אם ע"ז שנשתברה מאלי' אסורה או מותרת דאם ע"ז שנשתברה מאלי' אסורה א"כ מדינא לא מהני ביטול ע"י ישראל רק ע"י נכרי א"כ זה אינו בידו ולא אפשר להיות כמוהו לכך כיון דהאיסור אי אפשר להיות כמוהו וההיתר אפשר להיות כמוהו בטל ההיתר באיסור ואסור אף למ"ד זוז"ג מותר. אבל לריש לקיש דנשתברה מאלי' מותרת ומוכח לעיל בש"ס דלפי"ז אף ישראל הי' יכול לבטל ע"ז של נכרי ומה דא"י לבטל הוי רק מכח גזירה דרבנן דדלמא מגבה לה והדר מבטל לה א"כ תינח לענין ביטול גופו בזה גזרינן לדלמא מגבה לה וכו' אבל לענין זוז"ג שפיר אזלינן בתר עיקר הדין מן התורה וכיון דמן התורה יכול ישראל לבטלו א"כ הוי בידו והוי אפשר להיות כמוהו ובזה לא שייך לומר דהוי דבר חדש דדוקא היכי דבעינן מעשה ממש אז אמרינן דבע"כ הטעם דחשבינן לי' כנעשה דבר חדש וממילא אינו זה שהי' מקודם אבל בביטל ע"ז י"ל דהעיקר כדעת הסוברים בסי' קמ"ו דבאמירה בעלמא בטלה וגם לכ"ע בהניחוהו עובדיו והלכו לה בטלה א"כ כיון דאפשר לבטלה בלי מעשה בע"כ לא בעינן שיהי' נחשב דבר חדש לכך אף היכי דהוי מעשה נידון כמעיקרא וא"כ הוי אפשר להיות כמוהו. ומעתה א"ש דכל פלפול סוגיין הוי לר"ל דס"ל נשתברה מאלי' מותרת ולכך הוי אפשר להיות כמוהו וא"כ כיון דשניהם אפשר להיות זה כזה הוי כמו בערלה דשניהם אי אפשר להיות זה כזה לכך זוז"ג מותר ולכך אין לחלק בין פת לשדה שנזדבלה ולזה מדמה לה להדדי. אך לדידן דקיי"ל נשתברה מאלי' אסורה ולא מהני ביטול ישראל מדינא וא"כ כיון דלע"ז אי אפשר להיות כהיתר דאף של נכרי אין בידו לבטל וההיתר הוי אפשר להיות כמוהו להיות משתחוה לו שוב בטל ההיתר באיסור כמו בערלה שהצריכה בילדה שנטעה לסייג. וא"ש מאוד שיטת הרמ"ה והרא"ש והטור.
גם נ"ל כמ"ש בחידושי במק"א דהך דין אי מהני זוז"ג מטעם ביטול או לא תליא בהך פלוגתא דפ"ב בפסחים דף כ"ז דרמב"ח דפריך שם מה בין זה לערלה בע"כ ס"ל דזוז"ג לא מטעם ביטול הוא אבל רבא דמתרץ שם הכי השתא ערלה בטילה במאתים הקדש אפי' באלף לא בטיל ס"ל דזוז"ג מטעם ביטול הוא וא"כ א"ש דסוגיין אזיל לרמב"ח דזוז"ג לאו מטעם ביטול לכך אין סברא לחלק בין פת שנאפה בעצי ע"ז לגנתא דאזדבל ולכך מדמה להדדי. אבל אנן דקיי"ל כרבא דהוי מטעם ביטול ב ממילא יש לחלק בין אפשר להיות כמוהו או לא ולכך יש חילוק בין פת שנאפה לשדה שנזדבלה מטעם שכתבנו לעיל ועיין בר"ן מוכח כן להדיא דאם לא הוי זוז"ג מטעם ביטול לא הוי סברא לחלק בין אפשר להיות כמוהו או לא ייע"ש. ודו"ק. וא"ש דברי הרמ"ה והטור על נכון בעזרה"י. ועיין בדף זה ע"ב מ"ש עוד השייך לסוגייא הנ"ל.
בתוס' ד"ה עד שיהא באיסור כדי להחמיץ וכו' י"ל דהכי מייתי מדר"א נשמע לרבנן וכו'. הנה דבריהם תמוהין לפענ"ד דהרי אמרינן בפ"ב דפסחים דבעי רמב"ח דהסיקו בעצי הקדש וגרפו ואפה בו אח הפת לרבנן דשרו בקמייתא מיהו א"ל וכי מה בין זה לערלה א"ל הכי השתא ערלה בטלה במאתיים הקדש אפי' באלף לא בטל ייע"ש א"כ חזינן דבע"כ יש חילוק לרבנן דבשאר אסורין מיתרין זוז"ג ובהקדש אסור וא"כ כמו כן י"ל בע"ז דאפי' באלף לא בטל נמי אסור זוז"ג וגם מה מיבעי' לי' התם בהקדש נימא מר"א נשמע לרבנן כיון דלר"א אין חילוק גם לרבנן דשרי אין חילוק בע"כ דאין זה הכרח וא"כ נשאר קושיתם במקומו כאן וצ"ע.