אור ברסלב
עבודת עבודה חלק ב השמטות › דף נט:

עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

השמטות · דף נט:

דף נז.

דף נ"ט ע"ב גמרא אמר ר"א מנא אמינא לה מדתניא נכרי שניסך וכו' הסוגייא תמוה ועיימ"ש בזה בעה"י במהדורא קמא גם בק"א בהשמטות ביו"ד סי' קל"ב וכעת נראה עוד דהנה י"ל אף דשאר איסורין כה"ג הוי היזק שאינו ניכר מ"מ ביי"נ שאני כיון דבעי ביעור מן העולם א"כ לדעת ר"ש דס"ל דכל העומד לשרוף כשרוף דמי נחשב היזק ניכר וזה יהי' כוונת הש"ס דהנה חוץ ממה שהקשיתי בחבורי בפנים דהרי מן התורה היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ואיך מותר מן התירה לקבל דמים כעת קשה לי עוד דהרי קיי"ל דאומרים באיסורי הנאה הש"ל א"כ ה"נ איך מותר ליקח דמים מאותו נכרי הרי יכול לומר הש"ל וכיון דיכול להחזירו כך א"כ מקבל דמי יי"נ ולכך מוכרח לומר דכיון דעומד להתבער מן העולם הוי כשרוף ואינו יכול לומר הש"ל ואף דבגזל חמץ ועבר עליו הפסח יכול לומר לו הרי שלך לפניך אף דבעי שריפה היינו דהתם כיון דאינו צריך שריפה רק מדרבנן ולכך לענין ממון אוקמוהו אשל תורה ושור הנסקל נהי דבעי סקילה מ"מ אין צריך ביעור מן העולם ועיין באבה"ע סי' קכ"ד מ"ש רמ"א שם כתבו על איסורי הנאה כשר מיהו אם כתבו על דבר שצריך ביעור מן העולם אינו גט הרי דלאו כל איסורי הנאה צריכין ביעור רק יש דצריכין ביעור והיינו עבודה זרה וכדומה וא"כ ה"נ בזה ביין נסך כיון דצריך ביעור הוי היזק ניכר דעומד לשרוף כשרוף דמי וזה הוי כוונת רב אשי דמביא ראי' מדברי הת"ק דאוסר והרי אין אדם אוסר דשא"ש בע"כ דס"ל דזה נחשב מעשה כיון דאם נאסר היין יצטרך ביעור ועומד לשרוף כשרוף דמי והוי כמעשה וע"י מעשה יכול לאסור וא"כ ממילא דאין יכול לומר הרי שלך לפניך בזה ומדוייק בזה לשון הש"ס דמקלי קליי' וא"ש. וחולק ר"א על סוגייא דחולין דקאמר דפליגי רבנן וריב"ב בדין אין אדם אוסר דשא"ש גם י"ל דלא פליג ר"א על הסוגייא שם רק דהתם מיירי בעשה מעשה ואעפ"כ ס"ל דאין אדם אוסר לכך קאמר שפיר דהוי כתנאי אם ע"י מעשה יכול לאסור וכאן מביא ראי' דבלי מעשה ודאי גם לת"ק אין יכול לאסור ובע"כ דס"ל לת"ק דזה נחשב מעשה ומכח כל העומד לשרוף וכו' א"כ ממילא אין יכול לומר הרי שלך מלפניך בזה ודו"ק דף נ"ט ע"ב תוס' ד"ה אמר ר"פ אעתיק כאן מ"ש ל"ק קארטשוב הסמוך לווארשא להרב מוה"ר נחום גינצבורג אב"ד דשם. הנה ע"ד אשר שאלו אותו בק"ק ווארשי על דברי התוס' בפ"ד דע"ז דף נ"ט ע"ב ד"ה אמר ר"פ מ"ש בתוך דבריהם וז"ל ומה שהקשה ר"ת דבכמה דוכתא פסקינן כיחיד לגבי רבים היינו כשפסק בהדיא כוותי' אבל הכא דלמא ברייתא לא שמיע לי' ודלמא אם הוי שמיע לי' דרבנן פליגי בי' הוי הדר בי' עכ"ל ותמהו דהרי זה אינו ברייתא רק משנה בפ"ב מס' טבול יום ומשנה ודאי שמיע לי' וכו' הנה זה ודאי היי תמהין גדול אך אעפ"כ שלא להניח דבריהם בתימא נלפע"ד ליישב דבריהם דהנה התוס' שם ד"ה מצידה טהורה הקשו אמאי לא יטמא את המותר וי"ל דמשקה הבא מחמת טבול יום נפסל ואין פוסלין תדע דהא תנן שמן שצף על גבי יין ונגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו ואפילו למאן דפוסל ה"ט מפני ששניהם חבור זה לזה עכ"ל והנה המעיין בפ"ב מטבול יום יש שם במשנה הא' וז"ל שמן שהוא צף על גבי היין ונגע טבול יום השמן לא פסל אלא השמן ר' יוחנן בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה ואח"כ תנא במשנה זיי"ן הך משנה דחביות שנקבה ולפי"ז לא הוי מקשים התוס' כלל לומר דהרי יחיד ורבים הלכה כרבים די"ל דהני תנאי כהני תנאי דהך ת"ק של משנה דחביות היינו ר' יוחנן בן נורי דרישא ות"ק של משנה שמן שצף היינו ר' יהודא של משנה דחביות והיינו דבאמת דין אחד להם וכמ"ש התוס' כיון דשניהם מחוברין זה לזה והוי כמו יין ביין ונקט בכל חד רבותא ברישא נקט רבותא דר' יוחנן בן נורי דאפי' בשני מינים הוי חבור זה לזה ובסיפא נקט בחד מין לרבותא דר' יהודא דאפילו במין אחד ס"ל דאינו חבור וא"כ ליכא כאן רבים דנהי דבהך משנה דחביות סתם רבי דהוי חבור מ"מ במשנה דשמן שצף על גבי יין סתם להיפוך דאינו נפסל הכל וס"ל לר"פ דחד דינא אית להו א"כ ליכא כאן רבים דפליגי גם שוב י"ל דהתם שאני מכח מגע טבול יום שפוסל השאר כמו שהקשו התוס' באמת ולזה נראה דעיקר קושייתם דהרי הלכה כרבים הוי עפמ"ש בתוספתא הובא בהר"ש שם משנה ה' וז"ל במשנה תניא בתוספתא בשר קודש שקירם עליו הקיפה וכן השמן שצף על היין ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר ב"ש אומרים חבור וב"ה אומרים אינו חבור הרי דהתוספתא אומר דמ"ד חבור הוי כב"ש וכ"ה אומרים אינן חבור וא"כ איך נאמר דהך משנה דחביות הוי כב"ש דאיך סתם רבי כב"ש ועוד למה לא קאמר התוספתא גם על דין חביות שנקבה דהוי פלוגתא דב"ש וב"ה ובע"כ מדלא קאמר דגם בזה פליגי ב"ה ואומרים דאינו חבור ומוכח דס"ל דבזה מודים ב"ה דהוי חבור כיון דהוי מין אחד ומוכח מן התוספתא דשמן ע"ג יין אינו דומה לחביות שנקבה וממילא שוב הוי חביות שנקבה דברי רבנן רק ר' יהודא חולק לכך ראוי לומר הלכה כרבים כן יהי' כוונת התוס' במה שכתבו דראוי להיות הלכה כרבים וא"כ כיון דעיקר הוכחה הוי מן התוספתא שפליגי ב"ש וב"ה שפיר כתבו דר"פ לא שמיע לי' הך ברייתא והיינו ברייתא דפליגי ב"ש וב"ה ולכך כיון דלא ידע הך תוספתא שוב מן המשנה אין ראי' דרבים פליגי די"ל כקושייתינו לעיל דב' המשניות הם לאחדים וא"ש בעה"י. ויותר י"ל עוד דהנה הלשון שהביא הש"ס כאן משונה מלשון המשנה דטבול יום וכבר הרגיש בזה הגאון מהר"י פיק בש"ס חדשים וכתב דדרך הש"ס לשנות לשון המשנה והוא דוחק אך לפי הנ"ל נראה דבאמת אין זה המשנה רק הש"ס הביא ברייתא והיינו דמן המשנה אין ראי' די"ל דמכח נגיעה אסרי רבנן כקושיות התוס' וס"ל מגע טבול יום פוסל ומה שמטהרין בשמן ע"ג יין היינו דת"ק דהתם הוי ר' יהודא דהכא וריב"נ הוי ת"ק דהכא וא"כ בנגיעה פליגי אבל ביי"נ לכ"ע לא נחשב כחד וליכא תנאי כלל כדר"פ ולכך הביא רק הברייתא והיינו דשם מביא פלוגתא דב"ש וב"ה וב"ה ס"ל דאינו חבור ואינו פוסל בנגיעה ומדלא קמ"ל דגם בחביות שנקבה פליגי ב"ה בע"כ דבזה מודים ב"ה דטמא הכל והרי הם ס"ל דבשמן ע"ג יין אינו פוסל בנגיעה ולמה אסרי כאן בע"כ דס"ל דהוי אחת ממש וא"כ ה"ה ביי"נ כן והוי כתנאי א"כ אין ראיות כתנאי מן המשנה רק מן הברייתא דתנא בה פלוגתא דב"ש וב"ה ולכך שפיר כתבו התוס' ז"ל ברייתא לא שמיע לי' ובכוונה שינה הש"ס בלשון דלא פריך מן המשנה רק מברייתא וברוך השם שהאיר עיני לפרש דבריהם ונא לשלוח זה לווארשי אולי יגון עלי זכות בעלי תוספת שהראיתי דלא לשויים ח"ו כטועים בדבר משנה והנה מה שהקשה רו"מ בסוכה דף מ"ב במה דפריך והא מדאגבי' נפיק בי' והרי העקירה הוי בפטור הנה קושיא זו מבואר בספרי ספר החיים סי' תרנ"א ומפורסים היא בעולם בשמי ושם ישבתי זה בעה"י לדעתי בק"ק ווארשי ימצא ספר החיים לעיין בו ובחבורי טוב טעם בהשמטות לקראקא רמזתי שם קושיא זו במה שאחד רצה ליישבה והראיתי שהוא טעות. ומה ששאל רו"מ לפרש לו כוונת התוס' בסוכה דף נ"ג ד"ה אשה הי' בוררת חטין לאור בית השאבה וביקש ממני לפרש לו כוונתם תמה אני עליו שעל דבר פשוט כזה הוצרך לשאול אותי וכוונתם כך דודאי י"ל הש"ס חולק על הירושלמי וס"ל שהיא איסור וכמה פעמים הש"ס מחולק עם הירושלמי רק דהוי קשה להו איך יפרש הש"ס דילן הברייתא שהובא גם בש"ס דילן ואין כח ביד האמוראים לחלוק על הברייתא דבוררת לכך כתבו די"ל הש"ס דילן מפרש בוררת דיכולה לברור אבל אסורה אבל הירושלמי מפרש בוררת ממש וז"פ. ומה שהעיר בגליון מכתבו על פירש"י במס' פסחים דף נ"א דתנא תלמיד לא ירחץ עם רבו ואם רבו צריך לו מותר ופרש"י שאין לו מי שימשנו והקשה למה לא פירוש כמ"ש בפרק אלו מציאות לק"מ כיון דזה הוי ברייתא א"כ מה מבעיא לי' לר"ח בתלמיד וצריך לו רבו מהו מבעיא לי' לפשוט מהך ברייתא לכך מפרש בע"א דמזה אין ראי' דהתם הכוונה שאין לו מי שימשנו וז"פ ומה שהעיר בדברי מנין אחד אין כדאי לדבר מזה ואשים לפי מחסום ז"ז אין להאריך דברי ידידו.

תוכן העניינים

עבודת עבודה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה