עבודת עבודה חלק ב· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
השמטות · דף נז.
דף נ"ז ע"א גמרא קתני מיהא גדולים אין קטנים לא וכו' קשה לי מהו פריך הרי חזינן דקיי"ל בכמה דוכתא במה דבעי כוונה דאם עשאו חש"ו וישראל עומד ע"ג מהני ומוכח דמחשבת העומד ע"ג הוי כמחשבת הקטן א"כ נימא ה"נ ביי"נ כן דבקטן שאין הנכרי עומד ע"ג אינו עושה יי"נ כיון דאין לו כוונה אבל אם נכרי עומד ע"ג א"כ מחשבת העומד ע"ג מצטרף למעשה הקטן ועושה יי"נ וא"כ רב מיירי בקטן שנכרי עע"ג והברייתא מיירי באינו עומד ע"ג ומהו פריך ואפשר דקשיא לי' רק כיון דקאמר תחלה דהקשו לרב עצמו במה דהותר במגע נכרי בלי כוונה ממה שאומר דקטן עושה יי"נ ומתרץ רב עצמו דלא אסר רק בשתיי' ולמה לא מתרץ דהוא מיירי בעומד ע"ג אבל בההוא מעשה דנכרי שלא הי' עומד ע"ג לכך מתיר ומדלא מתרץ כן מוכח דרב אוסר אפילו באינו עומד ע"ג ולכך פריך שפיר ודו"ק היטב ובזה י"ל מה שהקשו התוס' דמהו פריך גדולים אין קטנים לא דלמא מיירי בהנאה ולפי הנ"ל י"ל כך דהנה מה דרב מתיר בקטן בהנאה היינו באינו עומד ע"ג אבל בנכרי עע"ג אוסר אפיל בהנאה וזה תליא בזה דאם מגע קטן נחשב מגע אדם רק דהוי בלי כוונה ראוי לאסור עכ"פ בשתי' וממילא כיון דנחשב מגע אדם ואין ההיתר בהנאה רק מכח חסרון כוונה ממילא אם נכרי עע"ג והוי כוונה ראוי לאסור אפילו בהנאה אך אם מגע קטן לא נחשב מגע אדם רק כעין מקל ועץ כיון דאינו בעצם בר כוונה או כיון דגוף המגע אינו מגע אדם ממילא אף בשתיי' ראוי להיות מיתר וזה הוי הוכחת הש"ס מדנקט גדולים ולא קמ"ל אף קטנים עושין יי"נ היכי דהנכרי גדול עומד ע"ג ובע"כ דאף זה מותר ובע"כ אין ההיתר מכח חסרון כוונה דהרי יש כוונת הגדול רק ההיתר דמגע קטן אינו כמגע אדם רק כעץ בעלמא ממילא אף בשתיי' ראוי להיות מותר ושפיר פריך לרב ודוק כי זה עצה נכונה בעה"י. שוב ראיתי במהדורא קמא הרגשתי בזה בחבור זה גופו אבל כאן בארתי יותר בעזה"י והוספתי ישוב קושיות התוס' בזה.