עבודת עבודה חלק א· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
זרה · דף לז:
גמ' אמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים הנה כוונתו בזה כראה שבא רבי לומר שאין מגיע שכר להנכרי עבור שעל ידו נמשך רפואה לרבו והוא ע"ד משל בעשיר שהשיא יתום או יתומה עניים אז בודאי יברכו אותו ויחזיקו לו טובה עבור כך אבל אם עשיר אחד הגיע זמנו למות והי' לו ילד קטן מסר עשרו לאפוטרופס אחד למסור לבנו כשיגדל וכן הי' כשהגדיל הילד נתן לו כל הממון זה אינו צריך לברך את האפוטרופס דכיון דשלו ושל אביו הוא נותן לו וכן ה"כ הנמשל אם הי' שייך בנכרי לומר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם אז הוי היין של הנכרי ומשלו נמשך רפואה לרבו וראוי לברכו וליתן לו שכרו אך באמת כיון שאחז"ל בברכות דקודם ברכה הוי לה' הארץ ומלואה וא"כ בנכרי דלא שייך ברכה הוי לה' הארץ ומלואו והנכרי הוי רק שומר אין שייך ברכה להנכרי ולכך אמר רבי ברוך שמסר עולמו לשומרים ואין שייך החזקת טובה וברכה לנכרי בזה וא"ש בעזה"י: נשלם בעז"ה פרק שני דע"ז בעזרתו נתחיל פרק ג' השם ברוב רחמיו יסייעני לסיים עד גמירא במשנה כל הצלמים אסורין ופרש"י אסורין בהנאה והנה לכאורה זה הוי למותר דפשיטא דבהנאה קאמר דלא שייך בזה אכילה ואפשר דכוונתו הוי דהוי ס"ד דאסורין בשהיי' בביתו משום חשדא לכך קמ"ל רש"י דהכונה דאסורין בהנאה או אפשר דכוונתו למעט דביטול מהני להם ומותר לבטלן ואינו כשאר ע"ז של נכרי דאסור לישראל לבטלן דאין ישראל מבטל ע"ז של ככרי מ"מ כאן דאינו ע"ז ממש רק ספק ע"ז והרי מה דאין ישראל מבטל ע"ז של ככרי הוא רק דרבנן מכח גזרה דלמא מגבה להו והדר מבטל לה וכן כמי אם זכה בה ישראל עה דאין לו ביטול אפילו ע"י נכרי כתב בסמ"ג הובא בב"י סי' קמ"ו ובט"ז שם גזרה אטו ע"ז של ישראל ממש וא"כ אינו רק דרבנן ולכך בזה דהוי ספק ע"ז הו"ל ספקא דרבנן ולקולא ומותר לישראל לבטלן או בזכה בה ישראל מהני לי' במבטל ע"י נכרי עכ"פ ולכך דייק רש"י דאסורין בהנאה אבל בביטול מותרין והנה בזה י"ל דעת הטור בסי' קמ"א דקשה עליו דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא דבתחלה כתב דבודאי לשם אלילים נעשה דמשמע הא מספקא מותרין ואח"כ כתב דבודאי לשם נוי נעשו משמע הא מספקא אסורין ועיין בט"ז וש"ך שם שנדחקו בזה ולפמ"ש א"ש דזה ודאי דמספקא נמי אסורין ולכך הוצרך בסיפא לומר דבודאי לשם נוי נעשו וברישא קמ"ל דודאי לשם ע"ז נעשו לכך לא מהני לי' ביטול עי ישראל או בבא ליד ישראל כדין ע"ז ממש אבל אם הוי ספק הי' מועיל לי' ביטול כנ"ל וא"ש ועוד הי' נראה בישוב דברי הטור דמריש הוי קשיא לי מהו פריך הש"ס כיון דנעבדין פ"א בשנה מ"ט דרבנן וקשה מהו קושיא נהי דנעבדין פ"א בשנה מ"מ אכתי לא ידעינן אם כבר נעבדו או יהי' נעבדין אח"כ וא"כ י"ל, דס"ל לרבנן דאזלינן בתר חזקת היתר וכיון דבודאי בשום זמן קודם שנעשה ע"ז היו מותרין וספק אם כבר נאסרן או לא מוקמינן לי' אחזקת היתר דעדיין לא נעבדו ובפרט לפמ"ש הט"ז בסי' קמ"א ביו"ד דמספק ראוי לומר דאחזוקי איסורא לא מחזקינין וא"כ מכ"ש בזה דיש חזקה היתר דראוי לומר שס ל לרבנן דתלינן שעדיין לא נעבדו ומה קושיא אך באמת א"ש דהרי אנן קיי"ל כר"ע דע"ז של נכרי אסורה מיד אף קודם שתעבד ומפורש כן לקמן במשנה לכך לא רצה לאוקמא כאן כר' ישמעאל להיות סתרי המשניות אהדדי ובע"כ גם כאן ס"ל דאסורה מיד וא"כ כיון שנעבדו פ"א בשנה אסורין מיד ולכך פריך מ"ט דרבנן וא"כ תינח גוף הצלמים אבל מה דהוי משמשין של הצלמים הוי ראוי להתיר כיון דמשמשי עכו"ם אינן אסורין עד שתעבד שפיר הוי ספק דלמא עדיין לא נעבדה וראוי לאוקמא אחזקת היתרא כיון דמשמשי בע"ז תליא והרי הע"ז אסורה מיד ממילא גם הם אסורין מספק וכעין שכתבו הפוסקים והתוספות ביבמות פרק הבע"י גבי שתי קופת כיון אמנם דלזה שנפסל ליכא חזקת היתר ייע"ש א"כ ה"כ כיון דבע"ז ליכא חזקת היתר אף המשמשין אסורין מ"מ אם הוי ספק לנו אם נעבדין פ"א בשנה הוי ראוי להתיר מכח ס"ס שמא לא נעבדו כלל ואת"ל שנעבדין פ"א בשנה דלמא עדיין לא נעבדו ומשמשין אינו אסורין עד שיעבדו ולכך זה הוי כוונת הטור דבסיפא בעינן שנדע דנעשו לנוי דבלא"ה הוי אסור עכ"פ גוף הצלמים מספק דלמא נעשו לעבוד להם וכיון דנעשו לעבוד נאסרו מיד וברישא קמ"ל דבודאי לע"ז נעשו ולכך אין כאן רק ספק אחד שמא נעבד כבר או לא ולכך אף המשמשין אסורין אבל אם הוי ספק אם נעשו לע"ז הוי ראוי להתיר המשמשין עכ"פ דהוי ס"ס דלמא לא נעשו לעבוד ואת"ל נעשו דלמא עדיין לא נעבדו ומשמשין אינו אסור עד שישמשו בהם לכך קמ"ל דהוי ודאי ואף המשמשין אסורין בזה וא"ש ודו"ק ועיימ"ש לקמן עוד בביאור פרש"י הנ"ל:
גמרא, אי נעבדין פ"א בשנה מ"ט דרבנן הנה נסתפקתי בנכרי שעשה ע"ז והתנה שאינו עושה רק לזמן ואח"כ ישתמש בו לצורכו אם מותר או לא אי נימא כיון דע"ז איתקש למת ובמת אם קברו ע"ד לפנותו מותר בהנאה וא"כ ה"ה נמי בעכו"ם אם עשאו רק לשעה מותר בהנאה או אפשר דשאני במת דהוי רק משמשין בזה מותר אם קברו ע"ד לפנותו אבל בע"ז דהוא גופו אסירא י"ל אף דעשאו לפי שעה אסור לעולם או נימא דגם בזה מהני אם מתנה בי' שמקצהו רק לשעה ובפרט לדעת הסוברי' הובא ברמ"א ביו"ד סי' קמ"ו דמהני ביטל באמירה בעלמא וא"כ י"ל ק"ו מה אם כבר נעבד סתמא או בפירוש אלעולם ואעפ"כ אם בטלו אח"כ באמירה מהני מכ"ש אם קודם שעבדו אם התנה שאינו מקצה אותו לע"ז רק לזמן שיועיל ונראה להוכיח זו מסוגיא דאם נימא דבמקצה ע"ז לזמן אחר הזמן מותר מהו פריך הש"ס אם נעבדין פ"א בשנה מ"ט דרבנן מה קושיא נימא דרבנן ס"ל דכך הוי דרכם שהם עובדין אותה פ"א בשנה והם מתנין תחלה שאחר העבודה ישתמש בו לצורכו אם ירצה ויפקע ממנו שם ע"ז ולכך חוזר להיתרו אלא ודאי דבע"ז כיון שנאסר פ"א לא מהני לי' תנאי מעיקרא לאפקועי איסורי' אך הי' נראה דהיינו דוקא אם כבר עבדו ממש אז לא מהני תנאו מעיקרא לאפקועי שם ע"ז מני' מכח דלא אתי דבור ומבטל מעשה אבל אם עדיין לא עבדו נהי דקיי"ל דע"ז של נכרי אסורה מיד מ"מ בזה מהני אם התנה מעיקרא שאינו עושהו לעולם רק לזמן ואם לא עבדו עדיין מהני תנאי זה דאתי דבור ומבטל דבור ולפ"ז נראה עוד להכריע בין הדעות אם מהני ביטול ע"ז באמירה או לא די"ל היכי דכבר עבדו לא מהני ביטול באמירה רק במעשה דלא אתי דבור ומבטל מעשה אבל באם לא עבדו עדיין מהני ביטול אף באמירה בעלמא דאתי דבור ומבטל דבור ולפ"ז י"ל דאף נשתברה מאלי' מהני בכה"ג דהרי חזינן דחד מ"ד ס"ל דנשתברה מאלי' נמי מותר לכך נהי דקיי"ל דאסורה היינו רק כשכבר עבדוהו דאז בעינן שיהי' מעשה מוציא מידי מעשה ולכך נשתברה מאלי' לא נחשב מעשה אבל היכי דלא עבדוהו רק הכינו לעובדה בזה כיון דמהני דבור לבטלה מהני כמי נשתברה מאלי' ולפ"ז י"ל יותר לשון רש"י מ"ש במשנה אסורין בהנאה ועמדתי לעיל לשון זה שהוא למותר וכתבנו דבא למעט דבביטול מותרין ולפמ"ש יובן מהני הענין יותר והוא דהמעיין לקמן בש"ס דפריך למ"ד נשתברה מאלי' מותרת למה ישראל א"י לבטל ע"ז של נכרים להוי כנשתברה מאלי' ומשני גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה וכו' משמע דלמ"ד דנשתברה מאלי' אסורה א"צ לטעם דלמא מגבה לה רק הוי הטעם מכח דהוי כנשתברה מאלי' וא"כ ממילא לדידן דקיי"ל כמ"ד דנשתברה מאלי' אסורה א"צ לטעם דלמא יגבה לה רק הוי הטעם דהוי כנשתברה מאלי' וממילא היכי דמהני נשתברה מאלי' מהני נמי ביטול ישראל ולפ"ז הנה התוס' הקשו דרשב"ג אדרשב"ג דכאן לא חייש למיעוטא ובשבת ובכורת חייש למיעוטא ייע"ש ולדעתי י"ל דהנה לכאורה קשה מה קאמר הש"ס כאן ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא הרי לא עדיף מיעוטא דר"מ מרובא לרבנן והרי אמרינן ביבמות ובכורות דרובא דתלוי במעשה לא אמרינן וא"כ ה"ה נמי לר"מ דחייש למיעוטא ראוי לומר היינו רק היכי דאין תלוי במעשה אבל בתלוי במעשה לא חייש למיעוטא וא"כ ה"נ כיון דהך מיעוטא דנעבדו פ"א בשנה תלוין במעשה העבודה וראוי לומר דבכה"ג אף לר"מ לא חייש למיעוטא ואינו דומה לקטן וקטנה ואינך דחייש ר"מ בהו למיעוטא דהני אין תולין במעשה משא"כ בזה אך א"ש כיון דקיי"ל דע"ז של עכו"ם אסורה אף קודם שתעבד א"כ נאסרו בלי מעשה ואף דבעי דבור והכנה זה לא נחשב מעשה גמור ולא גרע מתשמיש אדם דלא חשוב תליא במעשה כמ"ש התוס' ביבמות ובכורת ייע"ש ולפ"ז א"ש דתינח לר"מ משני שפיר די"ל דס"ל כהלכתא דע"ז של עכו"ם אסורה מיד לכך לא נחשב תליא במעשה אבל רשב"ג י"ל דס"ל כר' ישמעאל דע"ז של נכרי אינה אסורה עד שתעבד וא"כ הוי מיעוטא דתליא במעשה לכך אף הוא לא חייש ואינו דומה למה דס"ל בשבת ובכורת דשם לא תליא במעשה ייע"ש והנה בהיות כן א"ש דברינו כיון דהטעם דר"מ דחייש בזה למיעוטא הוי מכח דע"ז של נכרי אסורה מיד א"כ ממילא מהני ליה ביטול ע"י ישראל ומותר הישראל לבטלה אף לר"מ דלמהו ניחוש לה אם לשמא כבר עבדוהו הרי הוי מיעוטא דתליא במעשה ולא חיישינן לכ"ע ואם לחוש שמא רק הכונוה לעובדה ולא עבדוהו עדיין א"כ הרי בזה מהני נשתברה מאלי' לבטלה ומהני שפיר ביטול ישראל דהוי עכ"פ כמו נשתברה מאלי' ולכך קמ"ל רש"י דאף לר"מ אינו אסורין רק בהנאה כל זמן שלא בטלוהו אבל מותר הישראל לבטלה אף לר"מ וא"ש ודו"ק כנלפע"ד נכון וברור בזה ועיימ"ש בש"ע סי' קמ"א בזה בישוב דברי הב"ח בזה: גמרא, אמר ר"י במקומו של ר"מ הי' עובדין וכו' קשה לי טובא למ"ל לחלק בין מקומות למקומות ולחדש גזרה דגזרינן שאר מקומות אטו מקומו דר"מ ומ"ט לא משני בפשיטות דתרווייהו מודים דרוב העכו"ם אין עובדין בכה"ג רק מיעוטא יתכן להיות שיהי' נמצאין שיהי' עובדין להם ולכך ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא ולכך חייש שמא עבדוהו ורבנן לטעמייהו דלא חיישו למיעוטא לכך אזלו בתר רובא דאין עובדין בכה"ג וראיתי בהר"ן שמפרש כן באמת דברי ר' יוחנן דאמר באנדרטי של מלכים שנו דכוונתו לתרץ פרכת הש"ס באופן אחר דאיירי באנדרטי של מלכים ורוב לא עבדו להו רק דחיישינן למיעוטא ייע"ש ולדבריו תמוה יותר דלמה לו לאנדרטני של מלכים הו"ל לתרץ בקיצור דרובן לא עבדו להו רק מיעוטא וחיישינן למיעוטא לר"מ וגם מתרץ הראשון שכבר עלה על דעתו רובא ומיעוטא ור"א לטעמי' ורבנן לטעמייהו הו"ל לתרץ בקיצור כנ"ל ונראה דמזה ראיה ברורה לדברי הט"ז בסימן קמ"א שכתב בישוב דברי הטור דודאי מספקא הוי ראוי להקל דאחזוקי איסורא לא מחזקינן רק בכפרים דיש סברא לומר דמסתמא לשם ע"ז נעשה לכך כיון דיש סברא לאיסור ויש סברא להתיר דאחזוקי איסורא לא מחזקינין לכך שוב אסור מספק ייע"ש וא"כ א"ש דבפשיטות לא הוי מצי הש"ס לומר דרובא לא עבדי להו רק מיעוטא ור"מ אזיל לטעמי' דאייש למיעוטא דתקשה נהי דר"מ חייש למיעוטא מספקא לא נפקא והרי בזה ראוי לומר ספקא לקולא דאחזוקי איסורא לא מחזקינין ולכך הוכרח לומר דבמקומו של ר"מ הי' עובדין להם וגזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום ובתורת גזרה אתינן עלה ומה דתולה זה בדברי ר"מ היינו בע"כ כפירוש הר"ן דלר"מ דס"ל דמיעוטא הוי כאלו איתנהו לכך שייך למיגזר כל המקומות אטו מיעוטא אבל לרבנן דס"ל דמיעוטא במאן דליתא דמי לא שייך למגזר רובא אטו מיעוטא ייע"ש אבל ר' יוחנן מחדש באנדרטי של מלכים דבזה הוי סברא לומר דלע"ז נעשה וא"כ כיון דיש סברא כמי לאידך גיסא לאיסור שוב נהי דיש סברא להתיר מכח אחזוקי איסורא לא מחזקינין מ"מ הדר הו"ל ספיקא ולחומרא כעין שכתב הט"ז בכפרים וכיון דהו"ל ספקא לחומרא שוב י"ל בפשיטות דרובא לא עבדו כהו רק מיעוטא הוא דעבדי להו ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא והו"ל ספקא ולחומורא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא וא"ש וזה ראיה ברורה לדברי הט"ז אבל להסוברים דלא כהט"ז אי לא מפרשים כפירוש הר"ן בדברי הש"ס דקאמר דגזר שאר מקומות וכו' נשאר קושייתינו בדוכתא וצע"ג:
והנה. שבתי וראיתי דמה שהקשינו למה לא משני בפשיטות דרוב עכו"ם לא עבדי להו רק מיעוטא וכו' א"ש גם לדברינו שבארנו לעיל בכוונת הסוגיא דהכונה דבנמצא בשוק ובדרך אסורין לר"מ דחייש למיעוטא שמא הוא ממקום שעובדין אותה ושוב גזרינן אף שידוע שהם ממקומות שאין עובדין להם אטו נמצא בדרך ייע"ש גם כתבנו לעיל דמ"ה דאסרינן לר"מ מכח שהן נעבדין פ"א בשנה ולא אזלינן בתר חזקת היתר לומר דעדיין לא עבדוהו היינו מכח דע"ז של נכרי אסורה מיד וא"כ כיון דנעבדין כ"א נאסרו מיד וכו' וא"כ א"ש דהנה זה מוכח בכמה דוכתא דכל הנעשה הוי לצורך הרוב כגון בשבת במרחץ שישראל ונכרים רוחצין בו דאם רוב עכו"ם מותר לרחוץ בו מיד דבודאי לצורך הרוב נעשה וכן בנכרי שהביא דגים לעיר בכמה דוכתא וא"כ א"ש דבשלמא לפי מה דמשני השתא דבמקומו של ר"מ הי' הכל עובדין אותם וא"כ כיון שנעשה כן מתחלה לשם כך נאסר מיד אף קודם שעבדוהו ולא שייך לאוקמא בחזקת היתר אבל אם נימא דבכל המקומות רובן לא עבדי להו רק דניחוש למיעוטא דעבדי להו א"כ בזה עכ"פ תחלת עשייתן וסתמא הוי לצורך הרוב וא"כ מתחלה לא עשוהו לעבדן דכל הנעשה לצורך הרוב הוא נעשה א"כ נהי שאח"כ מיעוטא עבדי להו מ"מ לא נאסר רק משעת עבודתן ולא קודם ושוב ראוי לאוקמא בחזקת היתר לומר דעדיין לא עבדי להו ובפרט הרי התוס' כתבו לעיל בפ"ב דהיכי דהוי חזקה בהדי רוב נחשב לר"מ מיעוטא דמיעוטא ואף ר"מ לא חייש בכך וא"כ א"ש דבזה יש חזקת היתר ואף ר"מ לא חייש בזה למיעוטא וא"כ לכך הוכרח לומר דבמקומו של ר"מ היו עובדין אותה ואז כיון דנאסרין מיד לא שייך חזקת היתר ואין כאן רק רוב לבד ובזה ר"מ חייש למיעוטא מיהו לפי דעת התוס' בזה דהיכי דהוי חזקה בהדי רוב אף ר"מ לא חייש למיעוטא יהי' נסתר פירושי בסוגיא שפירשתי דהכונה דבאם נמצא בדרך הוי אסור מדינא לר"מ דשמא הוא מן המקום שעובדין להם ושוב גזרינן מקומות שאין עובדין אטו מוצא בדרך דהרי קשה בנמצא בדרך ראוי להתיר אף לר"מ דהרי עכ"פ קודם שהוזמן לעבודה הוי מותר בהנאה וספק אם הוזמן לע"ז או לא וא"כ יש חזקת היתר בהדי רוב ולמה ניחוש בזה למיעוטא ובע"כ לפי דעת התוס' הנ"ל יהי' כוונת הסוגיא כאן ע"ד מה שפירוש הר"ן והבאתיו לעיל בזה מיהו שבתי וראיתי דבלא"ה א"ש לפי מה שכתבו התוס' לעיל בפ"ב דף ל"ד ע"ב ד"ה איכא רובא איכא מיעוטא דבגבינות עכו"ם לא נחשב רובא וחזקה דאיתרע החזקה בעגלים כיון דנשחטו ייע"ש וא"כ א"ש גם כאן דבזה כיון דעכ"פ נעשו צלמים איתרע הך חזקת היתר דידהו והוי רק רובא לבד ובזה נתחזקו דברינו יותר בישוב קושייתי דבשלמא אם משני במקומו של ר"א היו עובדין להם בודאי ואם כן שם נאסר בהזמנה מיד דע"ז של נכרי נאסר מיד א"כ דומה ממש להתם כמו בעגלים שנשחטו נחשב איתרע חזקתייהו כיון דאם נשחטו לע"ז נאסרו מיד א"כ ה"נ דאם הוי ממקומו של ר"מ כבר נאסרו ותיכף כשנעשו צלמים נאסרו לכך נחשב עכ"פ איתרע חזקתייהו כשנעשו צלמים וליכא חזקה רק רובא לבד ור"מ חייש למיעוטא אבל אם נימא דבכל המקומות רובן לא עבדי להו רק מיעוטא ח"כ בעשייתן לא נאסרו דצורך הרוב נעשה כמ"ש לעיל ולא נאסרו רק אה כבר עבדוהו א"כ עכ"פ ע"י שנעשו צלמים לא איתרע חזקתייהו דאף אם מיעוטן עבדי להו אם לא עבדי עדיין לא נאסרו כלל וא"כ לא איתרע חזקתן במה שנעשו צלמים ושוב יש כאן חזקת היתר דמעיקרא ג"כ והוי רובא וחזקה ואף ר"מ לא חייש בזה למיעוטא וא"ש ודו"ק היטב:
והנה. בזה י"ל מה שהקשו התוס' לעיל בסוגיא זו דלמה בגבינה לא גזר ר"מ אטו בית אונייקו וכו' ולפמ"ש א"ש והוא ע"ד שפרשנו לעיל דכוונת הש"ס כאן דודאי שאר מקומות עם מקומו של ר"מ דעבדי לה לא מחלפו רק כיון דלר"מ בנמצא בדרך אסור מדינא שוב גזרינן שאר מקומות אטו נמצאים בדרך וכו' וא"כ א"ש דבשלמא הכא כיון דעכ"פ נעשו צלמים א"כ איתרע חזקתן וליכא רק רוב ור"מ חייש לריעוטא לכך אסור מדינא וגזרינן כל המקומות אטו נמצא בדרך אבל בגבינות הנה הגבינות קודם שהעמידוהו בקיבת ע"ז היו מותרין ועכשיו ספק אם נאסרו יש להם חזקה היתר ממש ובמה שהם גבינות לא איתרע חזקתייהו רק דהתוס' כתבו שם דהעגלים כיון שנשחטו איתרע חזקתייהו וכוונתן דהגבינות בעגלים תליא והיינו דזה הוי ידוע דבבית אונקייא היו כולם מעמידין בקיבת עגלים רק שרובן לא היו נשחטין לע"ז רק מיעוטן וכיון שעכ"פ ידוע שהיו מעמידין אותם בקיבת א"כ עיקר דין אנו דנין על העגלים אם נשחטו לע"ז או לא והעגלים איתרע חזקתייהו כיון שנשחטו והוי רק רוב לבד ור"מ חייש למיעוטא וזה כשידוע שהגבינה מבית אונקייא אבל אם נמצא בדרך בזה כיון דרוב העולם אין מעמידין דוקא בקיבה של עגלים ויתכן להיות שהעמידוהו בדבר אחר א"כ אנו דנין על הגבינות אם העמידוהו בקיבת ע"ז או לא ובזה הוי עיקר דין שלנו על הגבינות ולגבינות לא איתרע חזקתייהו ויש לה שפיר חזקת היתר והוי רובא וחזקה והוי מיעוטא דמיעוטא ואף ר"מ לא חיים וא"כ בנמצא בשוק גם לר"מ הי' מותר ושוב לא שייך למגזר שאר מקומות אטו בית אונקייא דזה בזה לא מחליף ואטו נמצא בדרך לא שייך למגזר דזה מותר אף לר"מ אך בצלמים הם עצמן איתרע חזקתייהו כיון דנעשו צלמים ושפיר אסורין בנמצא בדרך מדינא לכך גזר שאר מקומות אטו נמצא בדרך וא"ש בעז"ה ונכון ולפי הנ"ל יתיישב קושייתינו עוד עפמ"ש לעיל דהיכי דהמיעוט תליא במעשה אף לר"מ לא חיישינן למיעוטא ייע"ש שכתבנו דלכך חיישינן בזה למיעוטא לר"מ מכח דזה נאסר מיד אף שלא עבדוהו עבדוהו ולא תליא במעשה ייע"ש וא"כ א"ש תינח אם כל המקום עובד אותן א"כ נאסר בהזמנה ולא תליא במעשה אבל אם רוב המקומות אין עובדין להם רק שניחוש למיעוטא של אותו מקום א"כ בזה עכ"פ תחלה לא לכך נעשו ולא נאסרו בהזמנה עד שיעבדוהו וא"כ הוי מיעוטא דתליא במעשה ואף לר"מ לא חיישינן ולכך לא משני כן וא"ש ודו"ק:
גמרא ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא וגזר שאר מקומות אטו אותו מקום לכאורה אין הבנה לזה דממ"נ אם הוי החשש מכח אחליפו דמחליף שאר מקומות אטו אותו מקום למ"ל למתלי בחייש למיעוטא גם לרבנן נהי דלא חיישי למיעוטא עכ"פ חשש אחליפו הוי ובע"כ דאין הכוונה מכח אחליפו רק דהחשש דלמא הוי באמת ממקום זה כיון דחייש למיעוטא א"כ למ"ל לומר לשון גזר דגזר שאר מקומות אטו אותו מקום הו"ל לומר בקיצור דר"מ חייש למיעוטא וחיישינן לשאר מקומות אטו אותו מקום ומהו לשון גזר שאר מקומות ומזה מוכח להדיא דגוף הדבר דחייש ר"מ למיעוטא הוי רק דרבנן ולכך שפיר אמר לשון גזר ר"מ שאר מקומות אך א"כ תמוה על התוס' בחולין דף י"ב דכתבו שם התוס' בלשון נראה לי דר"מ חייש למיעוטא הוי רק דרבנן ולמה כתבו בלשון כראה הרי כן מוכח בלשון הש"ס הנ"ל והתוס' עצמן הביאו שם סוגיא זו בדבור הקודם ולמה לא הוכיחו מזה כן ולכך נראה דכוונת הש"ס כך דודאי לומר דלחוש לאחליפו אלו העומדין בשאר מקומות אטו העומרין באותו מקום זה אינו נראה דודאי כל מקום כיכר בפ"ע לא שייך חשש אחליפו רק הכוונה כך דלר"מ כיון דחייש למיעוטא ממילא אם פירוש ונמצא בדרך אסור דדלמא הוי מאותו מקום וכיון דבנמצא בדרך אסור והרי באמת רוב מקומות אין עובדין בהם ואעפ"כ אסור בזה שפיר יש לחוש לאחלופי אם עומדין באלו המקומות חיישינן לאחלופי אטו נמצא בדרך ולכך גזר אף שאר מקומות אטו אותו מקום אבל רבנן כיון דלא חיישי למיעוטא ממילא אף נמצא בדרך מותר ולכך לחוש לאחלופי אטו עומד באותו מקום בזה לא אתי למחליף דניכר הוא ולכך לא גזרו ודו"ק אך לפ"ז יהיה מוכח להיפוך דר"מ חייש למיעוטא מן התורה דאל"כ הוי ליה גזרה לגזרה וקשה על התוספ' שכתבו להיפוך אך א"ש די"ל התוס' מפ' כפירוש הראשון שלנו ומ"מ כתבו בלשון כראה לי מכח דיש לפרש כוונת הש"ס להיפוך כפירוש השני לכך תליא בלשון נראה לי ודו"ק כנלפע"ד נכון בס"ד בעזה"י:
ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרו בשאר מקומות וכו' קשה לי לפי מה שהקשה הר"ש מקילין הובא במפ' שראוי לתסור כל העולם כולו בזריעה מכח ספק כחל איתן ולא שייך לילך בתר רובא כיון דכל קבוע כמע"מ דמי וכו' ותירץ כיון דאין הקבוע ניכר בעולם לא שייך קבוע ייע"ש וא"כ תינח התם אבל הכא כיון דידוע דבמקומו של ר"מ היו עובדין אותם וא"כ הוי הקבוע ניכר במקומו וכל קבוע כמע"מ דמי וא"כ אף לרבנן ראוי לחוש לזה מדינא ואין לומר דש"ה דידוע הוא שאלו מן המקומות שאין נעבדין דא"כ גם לר"מ דחייש למיעוטא יהיה מותר וממ"נ או אף לר"מ יותר ואם אסור לר"מ גם לרבנן יותסר דכל קבוע לא נחשב למיעוטא אך נראה ליישב דמריש בלא"ה הוי קשיא לי מה מדמה הש"ס זה למה דר"מ חייש למיעוטא בעלמא התם לא ידעינן אם הוא מן הרוב או מן המיעוט אבל כאן דידוע הוא שהוא מן המקומות שאין עובדין מה ענין זה למה דחייש ר"מ למיעוטא ושוב ראיתי בת"ח שהעיר בזה אך נראה כוונת הש"ס כך דודאי לגזור מקומות שאין עובדין אטו מקומות שעובדין לא שייך כלל דזה בזה לא מחליף רק הענין הוא כך דאם היינו מוצאין צלמים בדרך ולא נודע מאיזה מקום היו אז לר"מ הוי אסור כיון דחייש למיעוטא אולי הוא ממקום שעובדין אותה ולרבנן הוי מותר כיון דאזיל בתר רובא ולכך א"ש דלר"מ במוצא סתם ואינו יודע מאיזה מקום אסורין מדינא ממילא גזר מקומות שידוע שאין עובדין אותה אטו היכי שמוצא אותם בדרך שג"כ אין ידוע אם עבדו להם ומסברא הוי ראוי לתלות שנלך בתר רובא ואם אעפ"כ אסורין שפיר שייך למגזר מקומות שידוע שאין עובדין אותה אטו סתם וזה בזה מחליף שפיר אבל לרבנן דלא חיישי למיעוטא א"כ במוצא סתם נמי מותרין ולא שייך למגזר בזה רק אטו מקומות שידוע שעובדין אותה וזה בזה לא מחליף לכך לא גזרו רבנן כן נראה כוונת הסוגיא ולכך מיושב גם קושייתינו כיון דעיקר החילוק בין ר"מ לרבנן הוי לענין הדין אם נמצא ולא נודע מאיזה מקום הוא א"כ בזה מה בכך דמקומו של ר"מ הוי קבוע מ"מ כיון שזה פירוש אמרינן כל דפריש מרובא פריש והיינו ממש כדין ט' חניות וכיון דבנמצא מותר אין לנו חשש איסור עתה בידוע שהוא ממקומות שהוא מותר כיון דידוע שהוא ממקום היתר ולגזור אטו מקום הידוע שעובדין אותה זה בזה לא מחליף כלל וא"ש ודו"ק שוב עיינתי בהר"ן שהביא פירש הרמב"ן בסוגיא זו שהוא מפרש כעין פירושינו ושמחתי כי כוונתי לדעתו הקדושה וביתר שאת כי המעיין שם לפי פירושו לא יתיישב קושייתינו הראשונה דהרי גם לרבנן הוי קבוע אך לפמ"ש א"ש הכל ונכון בעז"ה ובהכי י"ל על נכון קושיות התוס' דלר"מ מ"ט לא גזר בגבינות אטו בית אונייקי ייע"ש ולפמ"ש י"ל דהנה חזינן בפ"ק דכתובות שמחלק הש"ס בין חד רובא לתרי רובא דהיינו רוב סיעה ורוב העיר וכו' הרי אף דיתכן להיות מזדמן בעיר גדולה כאנטוכיא להיות בה רוב האחד ממה שיהיה בשאר מקומות הקטנים גמרא תרי רובא אעפ"כ טפי עדיף אם יש לו שם תרי רובא דהיינו רוב סיעה ורוב העיר ממה דהוי לו רק שם אחד וא"כ י"ל ה"נ בזה נהי דר"מ חייש למיעוטא היינו בחד רובא אבל בתרי רובא מודה דל"ח למיעוטא וא"כ אם הי' נמצא גבינה בדרך הוי ראוי להתיר אף לר"מ דהוי תרי רובא חדא דלמא מישראל נינהו ואת"ל מן הנכרי דלמא הוי מאותן מקומות שאין מעמידין בקיבת ע"ז וא"כ כיון דבנמצא הוי מותר שוב בידוע שהם של עכו"ם רק שהם מאלו המקומות שאין מעמידין בקיבת ע"ז אין בו חשש איסור דלעת עתה ידוע הוא שהוא מן המקומות שאין מעמידין בקיבת ע"ז ולגזור אטו מקומות שמעמידין זה בזה לא מחליף ולמגזר אטו נמצא בדרך זה באמת מותר גם לר"מ אבל בכל הצלמים הנה מישראל ודאי לא הוי רק מעכו"ם וא"כ בנמצא בדרך נהי דרוב לא עבדי להו מ"מ הוי רק חד רוב ור"א חייש למיעוטא שוב גזרו אף בידוע אטו היכי שנמצא בשוק וא"ש ודו"ק:
והנה. רש"י ותוס' כיוונו לדבר אחד לפרש כוונת הש"ס דפריך דאין לומר דבהא פליגי דר"מ ס"ל דנעבדין ורבנן ס"ל דאין נעבדין דא"כ הו"ל לומר ורבנן אמרו אין נעבדין וכו' וקשה לי מה קושיא הרי מצינו גבי מי ששכח כיסו בשבת דמוליכו פחות פחות מד' אמות דהיינו דוקא בכיסו או במציאה שכבר הגיע לידו מבע"י אבל אם לא זכה בו מבע"י לא הקילו בזה ייע"ש וא"כ קשה ה"נ דלמא לא התירו רבנן רק אם כבר נטל אותם וזכה בהם אז הוי ככיסו להתירו לסמוך ארובא אבל היכי דלא נטלו עדיין י"ל אף רבנן מודים דאסור ליטלו לכתחלה ונראה דזה כוונת רש"י באמת מ"ש ד"ה אסורים בהנאה ותמהתי לעיל מה קמ"ל בזה ולפמ"ש י"ל דהוי ס"ד דמ"ש אסורין היינו דאסור לזכות בהם לכתחלה ואסור ליטלם לכתחלה אך אם כבר נטלם י"ל שפיר דמותרין בהנאה לכך קמ"ל רש"י דאסורין בהנאה דאפילו אם כבר זכה בהם אסורין בהנאה וא"ש וא"כ קשה יותר נהי דבהא פליגי דר"מ אוסר אף בדעבד ורבנן ס"ל דאם כבר זכה בהם מותרין דאזלינן בתר רובא אבל לכתחלה אסור ליטלם ולכך אם הוי אמרי אין נעבדין הוי משמע דידוע שאין נעבדין ואז אף לכתחלה מותר ליטלן לכך קאמר דאינו אסור לאשמענין דודאי יש חשש שנעבדין רק דאזלינן בתר רובא א"כ תינח בדעבד אבל לכתחלה אסורין ובפרט היכי דהוי בידו לכוף הנכרי לבטלן דהוי נמי ביטול והוי דשיל"מ לכך אין ראוי לילך בתר רובא ודוקא אם כבר זכה בהם ואין להם תקנה עוד בביטול לא הוי דשיל"מ ואזלינן בתר רובא אבל ליטלן לכתחלה הרי אפשר שלא יזכה בהם עד שיניף את הנכרי לבטלם והוי דשיל"מ ובדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא ולכך לא קאמרי בלשון אין נעבדין דהוי משמע בודאי אין נעבדין ומותרין אף לכתחלה אף דהו"ל דשיל"מ לכך קמ"ל רק דאין אסורין היינו בדעבד אבל לכתחלה אסורין וצ"ע בזה: תוס' ד"ה ובאנדרטי של מלכים שנינו וכו' וקשה דהא תנן מצא תבנית יד וכו' הנה לפמ"ש לעיל בישוב פרש"י ד"ה אסורין בהנאה די"ל דקמ"ל אף שכבר הגיע לידו וכבר זכה בהם נמי אסורין בהכאה ולולי פירושו הוי ס"ד דרק לכתחלה אסור ליטלן לזכות בהם ייע"ש וא"כ מיושב קושיות התוס' כאן דבמשנה זו דקאמר ר"מ אסורין דמשמע אף שכבר זכה בהם אסורין שפיר קאמר דהיינו דוקא באנדרטי של מלכים אבל בשאר דברים אם כבר זכה בהם מודה ר"מ דמותר ושם במשנה נקט בדיוק מצא תבנית יד דכעת מצא אותם ועדיין לא זכה בהם לכך בכל ענין אסורין ליטול לכתחלה ובזה מיושב מה שהקשו עוד למה הוכיח הש"ס לקמן דסתמא כר"מ ממה דקאמר המוציא שברי צלמים הא צלמים עצמם אסורין ולא מוכיח כן מסיפא דמצא יד ורגל ייע"ש ולפמ"ש א"ש כיון דלדעת כמה פוסקים לא מהני ס"ס בדשיל"מ והנה מה דהמוציא שברי צלמים מותרין הוי מטעם ס"ס דלמא לא פלחו להו ואת"ל פלחו אימור בטלום כמ"ש בש"ס לקמן ולפ"ז אם עדיין לא זכה בהם כיון שכתבנו לעיל דזה הוי דשיל"מ דבידו לכוף הנכרי לבטלו איזה נכרי שיהי' וא"כ בע"כ הך גוני דהמוציא שברי צלמים מיירי שכבר זכה בהם ואין לו תקנה עוד בביטול מחדש לא יועיל בי' ס"ס דהוי דשיל"מ ובע"כ מיירי שכבר זכה בהם ואעפ"כ דייקינן הא צלמים עצמן אסורין ומוכח דהוי כר"מ אבל בסיפא דמצא יד ורגל שפיר י"ל דעדיין לא זכה בהם ובזה אתיא אף כרבנן דמודים דבעדיין לא זכה בו דלא יזכה בו לכתחלה וא"ש מיהו שבתי וראיתי שזה טעות דמה דקאמר לקמן הש"ס דהמוציא שברי צלמים מותרין מטעם ס"ס היינו למ"ד דס"ל נשתברה מאלי' דאסורא אך לר' יוחנן דס"ל נשתברה מאלי' מותרת הוי מותר מכח ודאי ולא מכח ס"ס וא"כ הרי ר' יוחנן הוא דמתרץ לשטתו הך דיוקא הא צלמים עצמן אסורין וא"כ לשיטתו הוי ודאי היתר ואפשר לומר דמיירי קודם שזכה בו ואתיא אף כרבנן לכך נסתרין דברינו בזה וצ"ע עדיין בזה: