עבודת עבודה חלק א· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
זרה · דף לג.
גמ' מ"ש ישראל דבחזרה אסור דאמרו ע"ז זבין דמי ע"ז איכא בהדי נכרי נמי נימא ע"ז זבין דאי ע"ז איכא בהדי אלא נכרי אמרינן גלימא זבין חמרא זבין ישראל כמי אימור גלימא זבין חמרא זבין וכו' הנה התוס' לעיל דף י"ב ע"א ד"ה דכוותא הכא לא חשו נמי חכמים לדמי ע"ז כתבו דהכא מיירי שמקצה הדמים לצורך קניית ע"ז אחרת אבל בלא"ה מותרין הדמים אף שמכר ע"ז דדמי ע"ז ביד עכו"ם מותרין ייע"ש ודבריהם תמוהין דא"כ מהו פריך הש"ס מ"ש ישראל ומ"ש עכו"ם נימא דבאמת לא חיישינן לשמא הקצה הדמים לדמי ע"ז אחרת ולכך בנכרי מותר דדמי ע"ז שביד עכו"ם מותרין ובישראל אסור דדמי ע"ז שביד ישראל אסור ואף אם נימא דגם דמי ע"ז שביד ישראל מותרים א"ש דהרי לעיל קאמר הש"ס גבי הולך לחרפות דבנכרי כיון דחזר מה דהוי הוי ולא חיישינן שיחזור עוד ובישראל כיון דמביק אביק בה חיישינן שמא יחזור עוד ולכך אסור בחזרה וא"כ ה"נ י"ל בשלמא בנכרי כיון דכבר מכר ע"ז לא חיישינן לשמא מחזיק הדמים לע"ז אחרת כיון דמכרה לא חיישינן שיקנה מחדש אבל בישראל כיון דמביק אביק בה חיישינן שמחזיק הדמים לדמי ע"ז אחרת לקנותה מחדש ולכך אסורין הדמים ומהו פריך וצ"ע ובאמת הרי"ף כתב דלא קיי"ל כהך סוגיא דהך סוגיא ס"ל כמ"ד דמי עכו"ם ביד נכרי אסורין ולא קיי"ל כן ייע"ש ודברי התוס' צ"ע. גמ' וכי נכרי נותן לתוכו יין כי ישראל עומד ע"ג מה הוי וכו' קשה לי מהו פריך לפמ"ש בפ"ב דמכילתין והובא בתוס' כאן ד"ה כך היא גרסת הספרים וכו' דקאמר שם הש"ס דבכלים שמכניסו לקיום אפילו אם לא הכניסו אלא לפי שעה נמי אסורין דגזרו בי' אטו אם מכניסו לקיום ייע"ש א"כ מהו פריך הש"ס נימא כוונת הברייתא כך דבגרורים כיון דאינו מזופתים ובלעי טובא לא שכיח להכניסו בהם לקיום כיון דבלעי הרבה וכיון דאין דרכו להכניסו לקיום לא גזרו בי' כלל אבל אם הם מזופפים דדרך להכניס בו לקיום לכך גזרו בו אף לפי שעה אך זה באין ישראל עע"ג אז גזרו בי' אם הכניס לפי שעה אטו אם הכניס בו לקיום אבל אם ישראל עע"ג ורואה שלא הכניס בו לקיום רק לשעה כיון דזה הוי מלתא דלא שכיחא ולא מחליף לכך אוקמוהו אדינא ומותר כיון דבאמת לא הכניס בו יין רק לשעה וצ"ע:
גמרא והכא בעידנא דקא שדי לי' נעשה כזורק מים לטיט הנה מדעת הראב"ד שהביא הב"י ביו"ד סי' קכ"ו סעיף ד' נראה שהוא מפרש כאן דמיירי שהי' היין מתחלה כשר רק שיש חשש דעכשיו בשפיכה זו שהעכו"ם שופכו שופכו יהי' יין נסך בזה נתן הש"ס טעם דהוי כזורק מים לטיט ואין דרך ניסוך בכך ומשמע הא אם הוי יין נסך מכבר הוי אסור אף בכה"ג אבל מפרש"י שמפרש דכשמת ייבש הזפת כופת מאליו ושוב אינו פולט משמע דמפרש שהוי יין נסך ממש ואעפ"כ מותר דאין כאן חשש איסור כיון דאינו פולט דאלו לדעת הראב"ד לא הוי צריך רש"י לפרש דשוב אינו פולט דיפליט ויפליט הרי היין בעצמו לא נאסר כלל ומה לי אם יפליט ובע"כ דמפרש דמיירי ביי"נ ממש וכן נראה מדברי התוס' בד"ה ההוא נכרי דשדא חמרא לב' מלחי וכו' שכתבו שמתוך כך התירו המלח אע"פ שנותנין בו דם בשעת הרתיחה ללבנו וכו' ואם ס"ל כפירוש הראב"ד מאי ראי' מזה לאיסור דם בשלמא ביי"נ דעד עתה כשר הוי רק שיהי' נאסר ע"י שפיכה זו בזה אמרינן כיון דקאזיל לאיבוד אין דרך ניסוך בכך אבל בדם דאסור מצד עצמו מנ"ל היתר בכה"ג ובע"כ שהם מפרשים ביי"נ ממש ולא כהראב"ד ובאמת פשט הסוגיא מורה כהראב"ד דלפרש"י ותוס' קשה למ"ל ישראל עע"ג ביושב בחוץ ושומר סגי וכעין דפריך הש"ס לקמן גבי חלב שחלבו נכרי וכו' ייע"ש כן קשה כאן הרי ביושב בחוץ ורואה שעכ"פ אחר שנצייבש הזפת לא נתן בו יין ואף יושב לא בעינן רק אם מצאו בעוד שהזפת לח בענין שעכ"פ ידוע שמשנתייבש לא נתן בו יין אין בו חשש שבשעה שעדיין הוא לח היין כלה בו ונפסד ולמ"ל עומד ע"ג ובשלמא להראב"ד א"ש דאם אינו עע"ג יש לחוש דלמא נגע בו ונסכו קודם ששפכו לזפה לכך בעינן עע"ג שיראה שלא נגע בו עד ששפכו אבל לפרש"י ותוס' צ"ע למ"ל עע"ג והנה עכ"פ יש פלוגתא בזה בין רש"י ותוס' לראב"ד וקשה על הש"ע שפסק בפשיטות כהראב"ד בסי' קכ"ו ובפרט שבסי' קל"ד בסופו בהג"ה הביא הרמ"א דברי המרדכי שמלח שנותן בו דם מותר ומקור דבריו הוא מדברי התוס' כאן והנה דין זה אזיל דלא כפירוש הראב"ד וא"כ איך זיכה כבי תרי שבסי' קכ"ו סתם כהראב"ד ובסי' קל"ד כהתוס' ואי הא לא הא וצ"ע שוב ראיתי בהר"ן על האלפסי בסוגיין שכתב כן שפליגי בזה רש"י והראב"ד אך דעת התוס' לא הביא גם ראייתי לפירוש הראב"ד לא הביא ולפ"ז תימא יותר על הב"י ורמ"א איך לא הביאו דעת הר"ן שיש בזה פלוגתא וצ"ע שוב ראיתי בת"ח הרגיש ג"כ בדברינו הנ"ל וכוונתי לדעתו בזה ועיין במהדורא ד' שלי ליו"ד ה' טרפות סי' נ"ז מ"ש שם דרך אגב בנדון הצוקר ישבתי שם זה על נכון ייע"ש גמרא. א"ל ר' ירמי' כך הורה ר"א הלכה למעשה מערן ג"י וכו' קשה לי מה זו שאלה ומה הוצרך להוראה הרי מפורש הוא לקמן בברייתא דקנקנים של נכרים וכו' ישינים ומזופתים אסורין נותן לתוכו יין ישראל נותן לתוכן מים וכו' א"כ מפורש אומר דמהני בי' עירוי ג' ימים ואין לומר דמן הברייתא לא הוי ידע דבעינן ג' ימים ולזה אתא ושאל כמה ימים הוא צריך לערות וע"ז אמר דהורה ר"א דבעינן ג' ימים וא"כ מה זה שאמר אח"כ שסבר מנה הנ"מ דידן אבל דידהו לא א"כ משמע שס"ד שלדידהו לא מהני ג' ימים וכן אח"כ שאמר שסבור מנה הנ"מ נודות אבל קנקנים לא ומשמע דהוי ס"ד דבקנקנים לא מהני ג' ימים והרי מפורש בברייתא בקנקנים של נכרים ומפורש דמהני בהו ערוי ואין לומר דהוי ס"ד דכונת הברייתא הוי ערוי יותר מג' ימים זה אינו דיותר משלשה פעמים לא מצינו בשום מקום ואם ג' ימים לא מהני ודאי אפילו מאה לא מהני ועוד אם הוי כוונתו בברייתא יותר מג' ימים לא הוי שתיק התנא מלפרש שיעורו ובשלמא אם הוי כוונתו ג' ימים לא הוי צריך לפרש דסתם כוונתו ג"פ אבל יותר מג"פ לא הו"ל למסתם אלא לפרש ובע"כ הכונה רק ג"פ וא"כ קשה מה שאלו כולם ואטו לא ידעו מהברייתא וצ"ע: