אור ברסלב
עבודת עבודה חלק א זרה › דף יט:

עבודת עבודה חלק א· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

זרה · דף יט:

דף יח.

אבל למ"ד ע"ז של עכו"ם אסירה מיד מאי איכא למימר קשה לי מהו פריך לפי דעת התוס' שהובא בש"ע יו"ד סי' קל"ב ובט"ז יו"ד סי' קמ"ד בשם ר"י דאם משך הנכרי הע"ז אף שהיא עדיין בעין ביד נכרי נמי מותרין הדמים כיון דנכרי קונה במשיכה וא"כ מהו פריך אטו גרע מלאכה ממכירה ממש הרי ה"נ תיכף כשגמר המלאכה נעשה של הנכרי וא"כ הוי נמשך הנכרי תחלה וממ"נ אם ס"ל כאן כמ"ד אומן קונה בשבח כלי א"כ מהו פריך דנהי דע"ז של עכו"ם אסור מיד היינו דזכה בה אבל כאן אינו שלו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ושל ישראל לא הוי דאין דעתו לעבדה ואם אזיל כמ"ד אין אומן קונה א"כ תיכף כשנגמר זכה בו הנכרי ואף שאח"כ שלם לו הוי נמשך הנכרי ולכאורה צע"ג מיהו לפמ"ש לעיל י"ל גם זה די"ל דטעם המתירין במשך הנכרי תחלה היינו כיון דבעת הקניי' לא נתפס שום דבר ואח"כ כשמשלם לו לא הוי דמי ע"ז אך י"ל תינח לדידן דקיי"ל שעבודא לאו דאורייתא א"כ בשעת משיכה לא נקנה שום דבר או אף אם הוי שעבודא דאורייתא י"ל דהתם ס"ל כהסוברים דחליפי חליפין מותרים אם כן ממ"נ לומר דהדמים הוי דמי ע"ז עצמה הרי כבר קנה תחלה ואינו בעין ולומר דהנכסים נשתעבדו תיכף והוי הנכסים דמי ע"ז והדמים הוי דמי הקרקעות א"כ הוי חליפי חליפין ומותר א"כ זה לדידן אבל פרכת הש"ס כאן אזיל לר' יוחנן דס"ל שעבודא דאורייתא וא כ תיכף כשמשך נשתעבדו נכסיו והוי כקיבל הדמים כיון שזכה בשיעבוד נכסיו בשעת מעשה ושוב כשמקבל אח"כ דמים הוי חליפי חליפין ואסורין למ"ד חלופי חליפין אסורין וכיון דהש"ס פריך כאן הניחא וכו' משמע דרוצה לאוקמא מלתא דר' יוחנן ככ"ע דאל"כ הו"ל לתרץ דס"ל כמ"ד דאינה אסורה עד שתעבד ובע"כ רוצה לאוקמא ככ"ע וא"כ רצה לאוקמא אף כמ"ד חלופי חליפין אסורין ולכך פריך כיון דש"ד וחלופי חליפין אסורין מה בכך שזכה הנכרי תחלה וא"ש ודו"ק היטב ובזה נתיישב נמי שיטת הרי"ף שלא העתיק הדין דבנה שכרו מותר על ע"ז עצמה די"ל דס"ל כשיטת הר"י דאם עכו"ם משך הע"ז תחלה מותרין הדמים וא"כ י"ל דזה פשיטא שגם דאם בנה בע"ז שכרו מותר דהרי אף אם אין לשכירות אלא בסוף ואף אם יש במכוש אחרון שוה פרוטה שלא גרע ממכירה כיון דקיי"ל אין אומן קונה בשבח כלי א"כ הוי משך הנכרי תחלה ולכך לדידן בדמי ע"ז עצמה להיות מותר ולא ניחוש לטעם דהוי דמי ע"ז פשיטא דמותר דלא גרע ממכירה ממש אך על משמשי עכו"ם וה"ה בעכו"ם עצמה לענין שלא יהי' אסור לו מטעם קנס זה שפיר הוי רבותא כיון דר' מנא בירושלמי אוסר לכך קמ"ל הרי"ף דמותר אף לנפשו מדרבנן ולענין זה אין חילוק בין משמשי עכו"ם לעכו"ם דבשלמא לענין תפיסת דמים יש חילוק דע"ז אסורה מיד ומשמשין עד שתעבד אך לענין שלא נאסר מדרבנן מטעם קנס אין חילוק לכך העתיק לענין משמשין וה"ה דנדע מנה לע"ז עצמה או אפשר דס"ל באמת בדמי ע"ז עצמה דלעצמו אסור מדרבנן כמו בנשא ונתן ביום אידיהן עצמן ולא מתיר בש"ס רק לאחרים וזה פשיטא לדידן דמותר דלא גרע ממכירה רק לר' יוחנן דס"ל בש"ס שעבודא דאורייתא ולמ"ד חלופי חליפין אסורין אז ודאי אסור אף במשך הנכרי תחלה לכך הוי רבותא בע"ז עצמה דמותר ומכח ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף ומכוש אחרון לית בי' ש"פ ולכך הוי בע"ז עצמה רבותא דמותר לאחרים עכ"פ ובמשמשין ליכא רבותא דלנפשי' אסור כיון דלר' יוחנן נשא ונתן אסור ובע"כ מה דקאמר מותר היינו לאחרים והוי פשיטא אבל לדידן דקיימ"ל נשא ונתן מותר וקיי"ל של"ד וקיי"ל דחלופי חליפין מותרין הוי להיפך דדמי ע"ז לאחרים הוי פשיטא לנו דמותר ובמשמשין להיות מותר אף לעצמו הוי רבותא והוציא הרי"ף כן מן הירושלמי דמפרש דר"א בכיפה מיירי שלא לסתור להש"ס דילן כמ"ש לעיל ודו"ק היטב בכל זה:

רש"י בד"ה של ישראל שעשאה לצורכו למכרו לעכו"ם כראה דט"ס הוא דלמכרו לעכו"ם לא הוי ע"ז של ישראל וכן מוכח מפרש"י ד"ה משל עכו"ם וכו' שכתב וזו לצורך עכו"ם נעשה א"כ מוכח דהיכי דנעשה לצורך עכו"ם מותר ולא נחשב של ישראל וא"כ איך כתב תחלה למכרו לעכו"ם ולכך נראה דט"ס הוא וצ"ל להיות ולא למכרה לעכו"ם דהיינו דעשאה רק לצורכו ולא למכרו לעכו"ם וכן מן הראיות שמבואר לקמן בש"ס דע"ז של ישראל אסור מיד נראה דמיירי בשל ישראל ממש ולכך נראה דט"ס הוא ברש"י כנ"ל:

רש"י בד"ה עד כמה הוי הגיע להוראה ט"ס יש בדבריו וצ"ל עד כמה הו לא הגיע להוראה או צ"ל עד כמה יהי' הגיע להוראה וק"ל:

תוס' בד"ה ישליש אדם וכו' מיהו אכתי איכא לאקשויי מי יודע כמה חי' וכו' לכאורה אין לדבריהם הבנה דא"כ גם לפירושם קשה מי יודע כמה חי באותו יום ואם ס"ל דלמיתה לזמן מרובה חיישינן אבל למיתה דזמן מיעוט לא חיישינן לכך על יום אחד לא שייך להקשות מי יודע כמה הוא חי א"כ גם לפרש"י לא הקשו דלמא ס"ל לרש"י דגם למיתה דשבוע אחת לא חיישינן דהוי זמן מיעוט וכן נראה מהתוס' בפ"ב דסוכה ורפ"ק דיומא דשבע ימים הוי זמן מועט וצ"ע להבין דבריהם בזה:

תוס' בד"ה אם פריו יתן בעתו נראה לפרש להר"א דקאי על הוראה וכו' לא הבנתי דבריהם א"כ למה מסיים הש"ס דאם לאו על זה ועל זה נאמר לא כן הרשעים למה נקראו רשעים בשביל שאין התלמיד זוכה להורות ואטו כ"ע ידעו להורות ואם הוא אין בידו להורות מה יוכל לעשות ואף אם הוי בידו להורות ואינו מורה לא שייך לקראו רשע בשביל זה ומכ"ש דאת הרב אינו ראוי לקראו רשע בשלמא לפרש"י שפירש על קביעת עתים לתורה א"ש דמי שבידו ללמוד ופורק עול זה הוי רשע ממש והרב למד לתלמיד שאינו הגון שייך לקראם רשעים אבל פירוש הר"א קשה למה יקראו רשעים וצ"ע. תוס' בד"ה הגיע לכיפה וכו' דא"כ היינו ר"א האמורא עיין במהרש"א מה מה שפירש דהכונה דקשה פשיטא וכו' ודבריו תמוהין דבשלמא על ר"א דהוי אמורא פריך שפיר פשיטא כיון דמפורש בברייתא כן דמודים במשמשי עכו"ם כדפרש"י בגמרא ולא הוצרך ר"א להשמיענו כיון דמפורש כן בברייתא אבל על המשנה לא שייך להקשות פשיטא על מה דמפורש בברייתא דהרי המשנה קדמה לברייתא וצ"ע ועיין במהר"ם לובלין מה שכתב דנוי עכו"ם הוא כעכו"ם ממש והנה חוץ מה שהשכל אינו נותן כן דבריו סותרין למ"ש כל הפוסקים ובטוש"ע יו"ד סי' קל"ט גם קשה ע"ט משני לא נצרכה אלא עכו"ם עצמה הו"ל לתרץ דמיירי בנוי עכו"ם והוי רבותא טפי דהרי תחלה רצה לפרש במשמשי עכו"ם רק דפריך פשיטא וא"כ הו"ל לתרץ בנוי עכו"ם ולמ"ל לתרץ בעכו"ם עצמה ובע"כ מוכח דבנוי עכו"ם הוי קשה נמי פשיטא וק"ל: במתני' ואין מוכרין להם במחובר לקרקע אבל מוכר להם משיקצץ הנה לכאורה זה הוי שפת יתר כיון דכבר אמר אין מוכרין להם במחובר לקרקע משמע הא בתלושין שרי ואם כן למ"ל למתני אבל מוכר הוא משיקצץ ואפשר כיון דבעי למתני עלה פלוגתא דר"י דקאמר אבל מוכר הוא ע"מ שיקוץ לכך קמ"ל הת"ק דדוקא משיקצץ הא למכור במחובר ע"מ לקוץ לא ובני השנון מוה' חיים יהודא שיחי' השיב די"ל דקמ"ל דמותר למכור לו אף במחובר רק שמתנה עמו שלא תחול המכירה עד שיקוץ וז"ש אבל מוכר הוא משיקוץ כלומר שמוכר מיד ומשיקוץ תחול המכירה והוי כמוכר לאחר למד יום דהוי מכירה ה"ה בזה הוי מכירה וחני' בקרקע לא שייך כיון דלא יחול הקנין עד שיקוץ ולכך אם הוי אומר סתם אין מוכרין להם במחובר הוי משמע דאף במוכר שיחול לאחר שיקוץ נמי אסור כיון דעכ"פ המכירה הוי במחובר לקרקע ואזלינן בתר שעת המכירה לכך קמ"ל דמוכר הוא משיקוץ דהקנין לא יחול עד שיקוץ ובתר שעת חלות הקנין אזלינן ור"י אמר דמוכר הוא שתחול אפילו מעכשיו המכירה רק אם מתנה תנאי שיקוץ כמי מהני וא"ש ויפה פירש ודבריו נכונין בעז"ה שוב ראיתי בהרא"ש בפסקיו שהרגיש בלשון זה של המשנה דמלתא דפשיטא הוא ולא פירש כדברי בני הנ"ל ובאמת דברי הרא"ש תמוהין די"ל כוונת המשנה כמ"ש בני הנ"ל וצ"ע:

תוכן העניינים

עבודת עבודה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה